שו"ת בני בנים, חלק שלישי כ״הResponsa Benei Banim, Volume III 25
א׳הערות בדיני צניעות שבקונטרס אחד
1
ב׳ב"ה, ב' אלול תשנ"ג
2
ג׳לזוג אחד
3
ד׳קבלתי בתודה העתק ההערות בעברית לקונטרס בלועזית "עוז והדר לבושה" ממחבר שו"ת מחזה אליהו שליט"א. לפני כעשר שנים כתבתי לו בענין אחד ונדפס בשו"ת בני בנים חלק ב' סימן י"ט אך לא קבלתי תשובה, וכעבור כמה שנים פגשתיו כשבקרתי בקהילתו. ועיין בבני בנים חלק א' סימן ל"ט שכתבתי לרב אחר משם שגם כן חיבר קונטרס בלשון האנגלית וסמך על מקצת גדולים לאסור על כל העולם, וכמו בהערות הנוכחיות באות א' שהעתיק קול קורא שיצא בארץ ישראל שיש בו צרוף הלכות ברורות עם ענינים שאינם בשלחן ערוך כמו חיוב גרביים ואיסור שסע בחצאית ארוכה והוא עצמו כתב באות י"א שגרביים הן מהרגשת הצניעות של נשים ומשתנה ממקום למקום, ואין מורים מתוך קול קורא כי אחד מחבר את הנוסח ומחתים אחרים ורוב החותמים סומכים על החותמים הראשונים בלי להתעמק בפרטים ואי אפשר לעמוד על מקור הדברים וסמכותם, ותשובה מנומקת אחת שווה כרוזים הרבה אפילו כשחתמו גדולים על הכרוז עצמו וכל שכן כאן שרק היה למראה עיניהם.
4
ה׳(1)
אשר לתוכן ההערות. באות ה' דן בלבושי נשים משום איסור ובחקתיהם לא תלכו, והקשה על לשון מהרי"ק והרמ"א ביורה דעה סימן קע"ח סעיף א' שאין איסור אלא דבר שנהגו בו העכו"ם לשם פריצות וכו' והלא בגד של פריצות כבר אסור מן התורה ללובשו מטעם ולא יראה בך ערות דבר ע' סמ"ק מצוה נ"ז עכ"ל. ואולם בסמ"ק לא הביא סוף הכתוב אלא התחלתו והיה מחנך קדוש ועיקר ענינו לצניעות בבית הכסא והרחקה מצואה, ובמהרי"ק אינו עוסק בערוה כלל ואף לא בנשים או במשיכת תשומת לב הגברים אליהן אלא במלבושי שררה של גברים כמפורש ברמ"א והטעם הוא משום שחץ וגאוה ועיין בבני בנים חלק א' סימן ז' וחלק ב' סימן ל'. ויש להעיר ברמ"א שהביא שאין ללבוש בגדים אדומים, שאינו האדום שלנו אלא צבע הארגמן שלבשו האצולה הרומית כמו שאמרו בספרי פרשת ראה פיסקא פ"א שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטגא אף אני אצא בטגא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן עכ"ל.
אשר לתוכן ההערות. באות ה' דן בלבושי נשים משום איסור ובחקתיהם לא תלכו, והקשה על לשון מהרי"ק והרמ"א ביורה דעה סימן קע"ח סעיף א' שאין איסור אלא דבר שנהגו בו העכו"ם לשם פריצות וכו' והלא בגד של פריצות כבר אסור מן התורה ללובשו מטעם ולא יראה בך ערות דבר ע' סמ"ק מצוה נ"ז עכ"ל. ואולם בסמ"ק לא הביא סוף הכתוב אלא התחלתו והיה מחנך קדוש ועיקר ענינו לצניעות בבית הכסא והרחקה מצואה, ובמהרי"ק אינו עוסק בערוה כלל ואף לא בנשים או במשיכת תשומת לב הגברים אליהן אלא במלבושי שררה של גברים כמפורש ברמ"א והטעם הוא משום שחץ וגאוה ועיין בבני בנים חלק א' סימן ז' וחלק ב' סימן ל'. ויש להעיר ברמ"א שהביא שאין ללבוש בגדים אדומים, שאינו האדום שלנו אלא צבע הארגמן שלבשו האצולה הרומית כמו שאמרו בספרי פרשת ראה פיסקא פ"א שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטגא אף אני אצא בטגא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן עכ"ל.
5
ו׳ומכל זה אין ללמוד איסור לנשים ללבוש שמלות ארוכות ביותר רק משום שהגויות לובשות אותן לאופנה. איברא נשים המתקשטות יותר מדי או שמוציאות סכומים גדולים על בגדים הן בכלל נבל ברשות התורה, וכתבתי מזה במאמר בלועזית וחילקתי עוד בין כשרות המזון לבין המושג למהדרין שמוסב על האדם ולא על החפץ עיין במסכת שבת דף כ"א עמוד א', כי בהרבה מסיבות ומסעדות הבשר הוא גלאט כשר אבל המהדר במצוות לא ילך למקומות שהם מפוארים ויקרים יותר מדי. כתבי-העת של איגוד הקהילות האורטודוקסיות ושל אגודת ישראל בארה"ב סרבו להדפיס את הדברים פן יפגעו בקוראיהם, וכבר אמרו במסכת כתובות דף ק"ה עמוד ב' שמי דמרחמין ליה בני מתא וכו' משום דלא מוכח להו במילי דשמיא עכ"ל.
6
ז׳(2)
באות י' דן בזמירות ששר הבעל יחד עם אשתו ונראה שיש לשאול לאו דוקא כשהם לבדם אלא גם כשיש אורחים ואורחות האם מותרים לזמר ביחד והאם אפשר לומר בזה תרי קלי לא משתמעי, וכתב שלכאורה יש להתיר דלא שייך כאן סברת איידי דחביבה ליה משתמע עכ"ל. הנה עיקר שאלת תרי קלי הוא כששנים קוראים או שרים ואחרים מקשיבים עיין במסכת ראש השנה דף כ"ז עמוד א' אבל כשכולם שרים אזי יותר יש לאמר שהאחד אינו שומע את השני כמו שכתבו התוספות במסכת סוטה דף ל"ט עמוד ב' בד"ה עד שיכלה, ועוד שבכמה ענינים אמרו דבעבידתיה טריד וכאן כיון שטרוד בזמרה אינו מתכוון ליהנות מקול הנשים ולכן מי שמבקר בבית ששם הנשים מזמרות והוא אינו רגיל לכך העצה היא שישיר גם הוא. ומה שפרש"י במסכת ראש השנה שם שאי אפשר לצמצם דבורם בתיבה אחת שלא יהיה אחד לאחור ואחד לפנים עכ"ל בדוקא נקט דבורם או אפילו קריאה בניגון הטעמים שאין לה קצב קבוע מה שאין כן בזמרה חזינן שאפשר לצמצם, וגם אפילו אי אפשר לצמצם לא יהנה בחצי תיבת שיר ואינו דומה להלל וקריאת המגילה שדברו בהם בברייתא שם שאם לא ישמע אפילו אות אחת מהמגילה לא יצא וכן בהלל צריך לצאת ידי חובתו.
באות י' דן בזמירות ששר הבעל יחד עם אשתו ונראה שיש לשאול לאו דוקא כשהם לבדם אלא גם כשיש אורחים ואורחות האם מותרים לזמר ביחד והאם אפשר לומר בזה תרי קלי לא משתמעי, וכתב שלכאורה יש להתיר דלא שייך כאן סברת איידי דחביבה ליה משתמע עכ"ל. הנה עיקר שאלת תרי קלי הוא כששנים קוראים או שרים ואחרים מקשיבים עיין במסכת ראש השנה דף כ"ז עמוד א' אבל כשכולם שרים אזי יותר יש לאמר שהאחד אינו שומע את השני כמו שכתבו התוספות במסכת סוטה דף ל"ט עמוד ב' בד"ה עד שיכלה, ועוד שבכמה ענינים אמרו דבעבידתיה טריד וכאן כיון שטרוד בזמרה אינו מתכוון ליהנות מקול הנשים ולכן מי שמבקר בבית ששם הנשים מזמרות והוא אינו רגיל לכך העצה היא שישיר גם הוא. ומה שפרש"י במסכת ראש השנה שם שאי אפשר לצמצם דבורם בתיבה אחת שלא יהיה אחד לאחור ואחד לפנים עכ"ל בדוקא נקט דבורם או אפילו קריאה בניגון הטעמים שאין לה קצב קבוע מה שאין כן בזמרה חזינן שאפשר לצמצם, וגם אפילו אי אפשר לצמצם לא יהנה בחצי תיבת שיר ואינו דומה להלל וקריאת המגילה שדברו בהם בברייתא שם שאם לא ישמע אפילו אות אחת מהמגילה לא יצא וכן בהלל צריך לצאת ידי חובתו.
7
ח׳ויש שכתבו שבזמירות קודש לא שייך הרהור כמו שהביא באות י' שם מספר שדי חמד מערכת הקו"ף כלל מ"ב בשם ספר חפץ ה' וצ"ל דברי חפץ שהתיר ביותר מזה ויש אוסרים גם בזמירות ועיין באוצר הפוסקים סימן כ"א סעיף קטן כ' אות ג' וד', והגמו"ז זצלה"ה התיר לזמר ביחד ורבים נוהגים כן. ומה שסיים בקונטרס שאין להתיר אלא למי שקיבל הנהגה כזו מבית הוריו עכ"ל אינה הוראה נכונה לע"ד כי אטו הוא ספק דאורייתא או וכי הוכרעה ההלכה שאז רק במקום שיש מנהג להפך אפשר ללכת אחריו, אלא מי שיש לו הנהגה מאבותיו ינהוג כמנהגם בין לאיסור בין להיתר והשאר יש להם על מי לסמוך.
8
ט׳(3)
באות י"ד האריך לאסור גילוי שום שער בנשים וחילק דבריו לחמשה חלקים, וכיון שנדרשתי לענין זה מכמה רבנים מהם מתירים יתר על המדה ומהם אוסרים לכן אאריך קצת. יש לדעת שאיסור פריעת ראש באשה ואיסור שער באשה ערוה הם שני ענינים שונים, כי שער באשה אסור משום הרהור כמו שכתב בחדושי הרשב"א במסכת ברכות דף כ"ד ואילו בפריעת ראש מדאורייתא פרש"י בחומש ובמסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' שהיא משום גנאי וניוול או שאין דרך בנות ישראל לצאת כן ולא הזכיר הרהור. וענין ניוול אין פרושו שנעשית מכוערת בפריעת הראש כי אדרבה יופיה של אשה היא בשערה וכן פרש"י בגמרא שהיא פרעה ראשה להתנאות על בועלה, אלא הבזיון הוא שאין כבודה של אשה להראות שערותיה ברבים כדרך הפרוצות המופקרות לכל. ובגמרא קראו לזה דאורייתא ויש דעות האם הוא דאורייתא ממש או על כל פנים תקנת חכמים ואסמכוהו על הכתוב, ולכן אפילו במקום שאין הרהור כמו היום שבעו"ה דשו ביה רבים מכל מקום אסור לאשה לצאת פרועת ראש לשוק כמו שצווח על זה בערוך השלחן אורח חיים סימן ע"ה.
באות י"ד האריך לאסור גילוי שום שער בנשים וחילק דבריו לחמשה חלקים, וכיון שנדרשתי לענין זה מכמה רבנים מהם מתירים יתר על המדה ומהם אוסרים לכן אאריך קצת. יש לדעת שאיסור פריעת ראש באשה ואיסור שער באשה ערוה הם שני ענינים שונים, כי שער באשה אסור משום הרהור כמו שכתב בחדושי הרשב"א במסכת ברכות דף כ"ד ואילו בפריעת ראש מדאורייתא פרש"י בחומש ובמסכת כתובות דף ע"ב עמוד א' שהיא משום גנאי וניוול או שאין דרך בנות ישראל לצאת כן ולא הזכיר הרהור. וענין ניוול אין פרושו שנעשית מכוערת בפריעת הראש כי אדרבה יופיה של אשה היא בשערה וכן פרש"י בגמרא שהיא פרעה ראשה להתנאות על בועלה, אלא הבזיון הוא שאין כבודה של אשה להראות שערותיה ברבים כדרך הפרוצות המופקרות לכל. ובגמרא קראו לזה דאורייתא ויש דעות האם הוא דאורייתא ממש או על כל פנים תקנת חכמים ואסמכוהו על הכתוב, ולכן אפילו במקום שאין הרהור כמו היום שבעו"ה דשו ביה רבים מכל מקום אסור לאשה לצאת פרועת ראש לשוק כמו שצווח על זה בערוך השלחן אורח חיים סימן ע"ה.
9
י׳ובגמרא פרשו שלצאת בקלתה מותר מדאורייתא אבל אסור לפי דת יהודית ופרש בתרומת הדשן חלק התשובות סימן י' שקלתה דומה לסל וחלול בכמה מקומות לפי שאינה קלועה יפה, ומכאן דייק בהערות בקונטרס בחלק השלישי שפשוט שהפרוץ בזה הוא פחות הרבה משעור טפח הרי שאסור לצאת גם בפחות מטפח מגולה והביא כן מכמה אחרונים. ואינו ראיה כי יש לפרש בתרומת הדשן שכיון שצריכה לכסות חלק מהראש לכן הוי דת יהודית לכסות אותו החלק בכסוי מעולה, ומיהו משמע כפרוש ההערות מדברי הריב"ן הובאו בשיטה מקובצת שם סוף עמוד א' תחת השם רש"י מהדורא קמא שכתב שאפילו קלתה נמי לא משום צניעות שאי אפשר שלא יראו שערותיה בין הנסרים עכ"ל ואם גם בלי זה רואים שערותיה מחוץ לקלתה מאי רבותא. וכל שכן לפי פרוש רבנו יהונתן שכתב שאין החסרון בקלתה משום שדומה לסל אלא שאפילו תניח כפה על ראשה קצת שערה מבחוץ מתחת לכיפה הוי דת יהודית כגון שיוצאה בשוק של רבים עכ"ל שלפי זה ההבדל בין קלתה לכסוי מעולה הוא שהקלתה אינה מכסה את כל הראש ולכן אסורה לפי דת יהודית עד שתכסה את כל שערה.
10
י״אוראשונים אלה נעלמו משו"ת אגרות משה חלק אבן העזר חלק ראשון סימן נ"ח שכתב שהיוצאת בפחות מטפח משערה מגולה אינה עוברת על דת ולא העלה בדעתו*(הג"ה) נראה שסובר כערוך ערך בת צידעא שהיו יוצאות במקצת שערות מגולות עיין במסכת בבא בתרא דף ס' עמוד ב' ועיין בשו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סימן ל"ו, ואילו הריב"ן ורבנו יהונתן יפרשו כרבנו גרשום ורשב"ם שם, ונמצא שהיא מחלוקת ראשונים האם לפי דת יהודית כיסו את כל השער. שלכסות את כל הראש הוי דת יהודית. ועיין בתשובה ראשונה שכתבתי בנושא זה [לעיל סימן כא] ונדפסה אחר כך בשנתון אחד שבררתי את שיטות הראשונים מהי קלתה, ורובם סתמו דבריהם בשעור הכסוי. והנה בשו"ת אגרות משה שם חידש שמדאורייתא די בכסוי רוב הראש שהרי ופרע את הראש האשה עכ"ל מיירי בפריעת רובו וממילא כל שרובו מכוסה אינה נקראת פרועת ראש, ומוכח כדבריו מדברי רבנו יהונתן הנ"ל שלפי דת משה עדיין היתה מקצת שערה מגולה וכן במאירי כתב שפריעת ראש מדאורייתא היא פריעת ראש לגמרי. והיא סברה חזקה כי בכל התורה רובו ככולו וגם ריב"ן ותרומת הדשן יודו לזה, ומה שלא בארו שיש חילוק בין קלתה לבין כסוי מעליא גם בשעור הכובע צריך לאמר מפני שקושטא נהגו הנשים בקלתה בגודל כל הראש ולכן החסרון לא היה אלא במה שהיתה קלועה אבל אין הכי נמי לפי דת משה סגי ברוב הראש. ועיין בספר עלי תמר על הירושלמי במסכת כתובות פרק ז' הלכה ו' סוף ד"ה ר"ח בשם ר"י (השני) שדייק שלפי דת משה סגי בכובע בגודל כף היד בדומה לכסוי ראש באיש לענין ברכה שהרי השוום בתרומת הדשן, ואינו נראה לע"ד אלא גם לענין זה כתב בתרומת הדשן האי כדיניה והאי כדיניה עיי"ש אבל מכל מקום מדאורייתא סגי בפחות מכל הראש.
11
י״בוכיון שכסוי רוב הראש מועיל לפי דת משה ואסור רק משום דת יהודית חזרנו למה שהארכתי שדת יהודית יכולה להשתנות לפי מנהג הזמן והמקום ובארתי שם ההכרח ללמד בזה זכות על הנשים המכסות רוב הראש וחזרו בהן מנוהג אמותיהן שיצאו פרועות ראש לגמרי. והנה הסמ"ק במצוה קפ"ד והרא"ש והטור אבן העזר בסימן קט"ו והכלבו בהלכות גיטין שהן העתק מהסמ"ק לא הזכירו מנהג צניעות אצל דת יהודית כלל ובארתי בתשובה שניה [לעיל סימן כב] שלדעתם גם איסור דת יהודית הוא תקנת חכמים ולא מנהג בלבד וממילא אי אפשר להתירה, אמנם הרבה ראשונים כתבו שדת יהודית היא מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל כמו שפרשו רש"י ורמב"ם וסמ"ג ותוספות רי"ד וספר עץ חיים בהלכות כתובה ורבנו יהונתן והמאירי והר"ן וספר עזרת נשים בשער השביעי, ועיין בנמוקי יוסף שכתב שמה שאין דרך בנות ישראל לעשותו נהפכת לדת יהודית. ואולם הבאתי ראיה לדעת הרא"ש ממה שאמרו במסכת כתובות דף ע"ב עמוד ב', אמר ר' יוחנן קלתה אין בה משום פרוע ראש, הוי בה ר' זירא היכא אילימא בשוק דת יהודית היא ואלא בחצר אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, אמר אביי ואיתימא רב כהנא מחצר לחצר ודרך מבוי עכ"ל ובר"ן פרש לא הנחת בת וכו' שהרי כל הנשים יוצאות לחצר בגלוי ראש, וקשה אם כן הנשים לא נהגו בחצר מנהג צניעות וממילא אין בזה דת יהודית ומאי הקשה ר' זירא, נחזה אנן כיצד נשים נוהגות, מה שאין כן אם דת יהודית היא תקנת חכמים שפיר הקשה וראיה לרא"ש. אמנם גם לר"ן יש לתרץ שאי אפשר לשנות דת יהודית ואפילו אם מקורה במנהג, וזו היתה קושיתו של ר' זירא שמה שנזכר במשנה כדת יהודית הוא ככל תקנת חכמים שצריך בית דין אחר לבטלה גם אם בינתיים שינו נשים את מנהגן וזהו שדייק הר"ן לכתוב אם כן כולהו נפקן שאין אשה נזהרת בחצרה עכ"ל בלשון הוה כלומר שהיום יוצאות כן אפילו אם פעם נזהרו מזה, ותרץ אביי שמעולם לא נהגו הנשים כן ולא גזרו חכמים שלא לצאת פרועות ראש בחצר אלא רק מחצר לחצר ודרך מבוי.
12
י״גואולם מוכח ברמב"ם שדת יהודית תלויה במקום ממה שכתב בהלכות אישות פרק כ"ד הלכה י"ב ואי זו היא דת יהודית וכו' יוצאות לשוק וכו' וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת עכ"ל ואילו בפרק י"ג הלכה י"א כתב מקום שדרכן שלא תצא אשה לשוק בכפה שעל ראשה לבד עד שיהיה עליה רדיד החופה את כל גופה כמו טלית וכו' עכ"ל, הרי שבמקום אחר שפיר יוצאת לשוק בכפה לבד אף על פי שהיא הקלתה שאמרו עליה בגמרא שהיוצאת בה עוברת על דת יהודית ועיין שם שהבאתי מעוד ראשונים ואחרונים. ועל כרחך ישנו איזה תרוץ לקושיא הנ"ל ועל כל פנים אין לדחות דברי הרמב"ם ושאר ראשונים מפני קושיא. ובאמת גם ברא"ש וכו' אינו מפורש שדת יהודית אינה כוללת גם מנהג הנשים גרידא וכמו שלשיטתו היא כוללת גם דאורייתא, ועיין בספר ארחות חיים שבהלכות גיטין העתיק דברי הסמ"ק ואף על פי כן בהלכות כתובות העתיק לשון הרמב"ם והאחרונים כתבו שמחבר הארחות חיים חיבר גם ספר הכלבו.
13
י״ד(4)
ואריכות דברי ההערות שבקונטרס באות י"ד באה לאסור גילוי אפילו פחות מטפח משער האשה משום ערוה, בדומה לפחות מטפח מבשרה לדעת הגהות מיימוניות בשם בה"ג שהובאה ברמ"א באורח חיים סימן ע"ה סעיף א' בשם יש אומרים. אך בהכרח זה תלוי בהקודם, כי כיון שנהגו נשים לצאת במקצת שערות מגולות שוב אין במקצת הזה דין שער של אשה שדרכה לכסות כלשון השלחן ערוך בסעיף ב', ודברי ההערות שייכים לאותו חלק מהשער שנוהגות הנשים לכסות שאז אסור לגלות אף פחות ממנו ולדוגמה אם יש חלון באמצע הכובע וכן הנקבים שבקלתה לפי פרוש תרומת הדשן, מה שאין כן בפחות מטפח מסביב שרבות נוהגות לגלות הוי כשער הבתולות דזיל בתר טעמא. והכלל בזה שלא גזרו חכמים משום הרהור אלא מה שרגיל להיות מכוסה בדומה לאיסור תורה של ערוה שדרכה של ערוה בגוף להיות מכוסה וכלשון גלוי ערוה בכל מקום, ולכן לא אסרו לבתולות לצאת בגילוי שער אף על פי שיופין בכך ובמי מהרהרים הבחורים אם לא בבתולות, כי אם באנו לאסור את המגולה אין לדבר סוף ונאסור גם גילוי עינים שפתים שיניים רקה וצוואר שגם אלה נזכרו לשבח בכתוב בשיר השירים פרק ד' שסמכו עליו במסכת ברכות שם ששער באשה ערוה, ובפרק ז' שיבח הכתוב גם את ראש האשה ותצטרכנה הנשים לצאת רעולות כערביות.
ואריכות דברי ההערות שבקונטרס באות י"ד באה לאסור גילוי אפילו פחות מטפח משער האשה משום ערוה, בדומה לפחות מטפח מבשרה לדעת הגהות מיימוניות בשם בה"ג שהובאה ברמ"א באורח חיים סימן ע"ה סעיף א' בשם יש אומרים. אך בהכרח זה תלוי בהקודם, כי כיון שנהגו נשים לצאת במקצת שערות מגולות שוב אין במקצת הזה דין שער של אשה שדרכה לכסות כלשון השלחן ערוך בסעיף ב', ודברי ההערות שייכים לאותו חלק מהשער שנוהגות הנשים לכסות שאז אסור לגלות אף פחות ממנו ולדוגמה אם יש חלון באמצע הכובע וכן הנקבים שבקלתה לפי פרוש תרומת הדשן, מה שאין כן בפחות מטפח מסביב שרבות נוהגות לגלות הוי כשער הבתולות דזיל בתר טעמא. והכלל בזה שלא גזרו חכמים משום הרהור אלא מה שרגיל להיות מכוסה בדומה לאיסור תורה של ערוה שדרכה של ערוה בגוף להיות מכוסה וכלשון גלוי ערוה בכל מקום, ולכן לא אסרו לבתולות לצאת בגילוי שער אף על פי שיופין בכך ובמי מהרהרים הבחורים אם לא בבתולות, כי אם באנו לאסור את המגולה אין לדבר סוף ונאסור גם גילוי עינים שפתים שיניים רקה וצוואר שגם אלה נזכרו לשבח בכתוב בשיר השירים פרק ד' שסמכו עליו במסכת ברכות שם ששער באשה ערוה, ובפרק ז' שיבח הכתוב גם את ראש האשה ותצטרכנה הנשים לצאת רעולות כערביות.
14
ט״ו(5)
כיון שהגענו לכאן אעיר גם בדעה שאסור לגלות פחות מטפח במקום שרגילה לכסותו. כי הנה בגמרא התירו לצאת בקלתה מחצר לחצר דרך מבוי עכ"ל והלא לשיטת ריב"ן ותרומת הדשן מקצת שערותיה נראות בין הנסרים וכל שכן לדעת רבנו יהונתן שהקלתה מכסה רק חלק מן הראש הלא נראה שער מחוץ לקלתה. והגם שבחצר שלה אין רואים אותה כמו שכתב הריטב"א ולכן יוצאת שם אפילו פרועת ראש לגמרי ועיין בתרומת הדשן שכתב שבחצר לא שכיחא רבים עכ"ל וכן בנמוקי יוסף סיים דבחצרה שאין רבים בוקעין שם אינה חוששת בפריעת ראש ממש עכ"ל ולכאורה שניהם לאו דוקא אלא אין שם זרים כלל וצ"ע, אבל במבוי פשוט שיש רואים. ובסמ"ג חילק שמחצר לחצר דרך מבוי מיירי כשאינה שוהה במבוי ולכן די בקלתה וכן בתלמידי רבנו יונה פרשו דוקא כשעוברת במרוצה מה שאין כן אם שוהה במבוי צריכה כסוי כמו יוצאת לשוק, ועיין בריב"ן שכתב ודרך מבוי דמשום בני מבוי איכא משום פריעת ראש ואי קלתה בראשה שפיר דמי שהרי אינה שוה כלום ואין שערותיה נראין כל כך לבני מבוי בין הנסרים עכ"ל ולא באר ההבדל בין בני מבוי לבני רשות הרבים ואולי כוונתו כסמ"ג שכיון שאינה שוהה במבוי לכן אין שערותיה נראות להם כל כך. ולפי זה מותר לגלות מקצת שערות בפני אחרים על כל פנים בהליכה במבוי ונמצא לפי סברת הקונטרס שדין אחד לשער ולמקומות המכוסים בגוף אם כן יהיה מותר לגלות שם פחות מטפח גם מבשרה, ולא נמצא בפוסקים שכתבו כן בדעת בה"ג וגם קשה לפי מה שהקפיד בקונטרס שלא לגלות חלק מן הברך וכו' ואפילו באקראי.
כיון שהגענו לכאן אעיר גם בדעה שאסור לגלות פחות מטפח במקום שרגילה לכסותו. כי הנה בגמרא התירו לצאת בקלתה מחצר לחצר דרך מבוי עכ"ל והלא לשיטת ריב"ן ותרומת הדשן מקצת שערותיה נראות בין הנסרים וכל שכן לדעת רבנו יהונתן שהקלתה מכסה רק חלק מן הראש הלא נראה שער מחוץ לקלתה. והגם שבחצר שלה אין רואים אותה כמו שכתב הריטב"א ולכן יוצאת שם אפילו פרועת ראש לגמרי ועיין בתרומת הדשן שכתב שבחצר לא שכיחא רבים עכ"ל וכן בנמוקי יוסף סיים דבחצרה שאין רבים בוקעין שם אינה חוששת בפריעת ראש ממש עכ"ל ולכאורה שניהם לאו דוקא אלא אין שם זרים כלל וצ"ע, אבל במבוי פשוט שיש רואים. ובסמ"ג חילק שמחצר לחצר דרך מבוי מיירי כשאינה שוהה במבוי ולכן די בקלתה וכן בתלמידי רבנו יונה פרשו דוקא כשעוברת במרוצה מה שאין כן אם שוהה במבוי צריכה כסוי כמו יוצאת לשוק, ועיין בריב"ן שכתב ודרך מבוי דמשום בני מבוי איכא משום פריעת ראש ואי קלתה בראשה שפיר דמי שהרי אינה שוה כלום ואין שערותיה נראין כל כך לבני מבוי בין הנסרים עכ"ל ולא באר ההבדל בין בני מבוי לבני רשות הרבים ואולי כוונתו כסמ"ג שכיון שאינה שוהה במבוי לכן אין שערותיה נראות להם כל כך. ולפי זה מותר לגלות מקצת שערות בפני אחרים על כל פנים בהליכה במבוי ונמצא לפי סברת הקונטרס שדין אחד לשער ולמקומות המכוסים בגוף אם כן יהיה מותר לגלות שם פחות מטפח גם מבשרה, ולא נמצא בפוסקים שכתבו כן בדעת בה"ג וגם קשה לפי מה שהקפיד בקונטרס שלא לגלות חלק מן הברך וכו' ואפילו באקראי.
15
ט״זאבל הנה הא תינח בחצר שלה שיוצאת בה אפילו פרועת ראש כיון שאין שם רואים או במבוי שיוצאת בקלתה כיון שאינה שוהה שם, אבל בגמרא אמרו שיוצאת בקלתה גם מחצר לחצר אחרת ופשוט ששוהה בחצר וכיון שאחת מהחצרות אינה שלה מי לא עסקינן שגרים שם בני משפחה אחרת ואטו האשה צריכה להביא עמה רדיד כדי שאם תפגוש גברים בחצר השניה תשים את הרדיד מעל לקלתה. וכן מבואר בטור אבן העזר סימן קט"ו שאם יוצאת בקלתה במבוי שאינו מפולש וחצר שאין הרבים בוקעים בה לא תצא עכ"ל כלו' מבעלה ועיין ברא"ש בשם הירושלמי, הרי שבחצר שאין הרבים בוקעים בה שפיר יוצאת בקלתה בלבד אף על פי שיש שם מקצת אנשים שהרי אם אין שם איש יוצאת אפילו פרועת ראש. ומכאן חזרה לשיטות הראשונים שבקלתה נראות מקצת שערות דרך הנסרים או מחוץ לקלתה, כי אם יש בזה איסור מצד שער באשה ערוה מי התיר לאשה לשהות בחצר בפני אחרים כי מצד מכשול של הרהור אין לחלק בין מקצת להרבה אנשים. ומיהו יש לדחות שמשום הך גופא כתב הטור לא תצא עכ"ל שמשמע שאינה מתגרשת אבל על כל פנים מגונה לעשות כן, שהטור מפרש קלתה כריב"ן או כרבנו יהונתן שמקצת השערות נראות ולכן מגונה לצאת בקלתה בפני אחרים אפילו בחצר והוא הדין במבוי שאינו מפולש ואפילו במרוצה, ומה שכתבו הראשונים שהיוצאת כן שפיר דמי ולית לן בה היינו מצד דת יהודית והחיוב לגרשה בלבד ומכל מקום הדבר מגונה ומתורצת מה שהקשיתי למעלה. אבל הרווחנו שבחצר שלה שלא בפני רואים כלל גם הטור מודה שאינה צריכה כסוי ראש אפילו לכתחילה ואינה מגונה ועיין בב"ח ובפרישה. ועיין ברמב"ם בהלכות סוטה פרק ג' הלכה ה' ובמה שדייקתי בלשונו שדי לאשה בכפה בביתה בפני אחרים ואילו שלא בפני אחרים אינה צריכה כסוי, ברם משם אין ראיה לכאן כי הרמב"ם אינו אוסר גילוי פחות מטפח אפילו מבשרה כמו שכתב בהלכות קריאת שמע פרק ג' הלכה ט"ז וגם פרושו בקלתה שונה מהראשונים הנ"ל.
16
י״זוהנה בהגהות מיימוניות מיירי בפחות מטפח מבשרה ובשו"ת אגרות משה חילק בסברה בין בשר לבין שער, ומחבר הקונטרס הרבה לתמוה על מה שכתב בחלק אורח חיים חלק ד' סימן קי"ב אות ד' ולא זכר שעיקר דברי שו"ת אגרות משה הם בחלק אבן העזר חלק א' סימן נ"ח ועוד עיין בחלק אורח חיים חלק א' סימן מ"ב, ובפרט מה שכתב בקונטרס בהערות אות י"ד בחלק הראשון והרביעי הוא בהעלם מהאגרות משה חלק אבן העזר. והגם שלא הבנתי סברת הגרמ"פ ז"ל בחלק אבן העזר שם שכיון שמדאורייתא צריך רוב הראש להיות מכוסה אם כן כל הראש הוא מהמקומות המכוסים שבגוף. וסיים בהערות שכיון שהתשובה באגרות משה בחלק אורח חיים חלק ד' סימן קי"ב היא משנת תשי"ז ואילו באותו חלק סימן ט"ו בתשובה משנת תשל"ב כתב הגרמ"פ שלקרות קריאת שמע כנגד פחות מטפח משער של אשה אחרת תלוי במחלוקת ברמ"א בבשר בפחות מטפח ואם כן חזר בו הגרמ"פ מדבריו הראשונים, ותשובה זו נכתבה י"ד שנים לפני מותו ולא כמו שכתב בהערות שהיא משנתו האחרונה. ואיני יודע האם היא חזרה או סתירה וככמה סתירות בשו"ת אגרות משה מפאת רבוי תשובותיו או שלא רצה להיכנס שוב לעובי הקורה שהרי הזכיר הדבר רק בקצור.
17
י״חואולם תמיהני כי עיקר דינו של הגהות מיימוניות בשם בה"ג לענין קריאת שמע היא מחלוקת גדולה בין בראשונים בין באחרונים ומחבר הקונטרס לא הזכיר זה וגם בשו"ת אגרות משה סתם בדבר, ובדברי הראשונים עיין בספר עינים למשפט במסכת ברכות דף כ"ד ובאריכות בספר בני ציון על או"ח כרך ב' סימן ע"ה והרוב התירו בפחות מטפח מבשרה ואכ"מ. וגם בין גדולי האחרונים רבו המתירים ועיין בספר כף החיים וכן משמע בערוך השלחן, ונהי שלכתחילה יש להורות כפשטות דברי הרמ"א אבל בצרוף סניף כלשהו ושלא לענין קריאת שמע או שלא בבשרה שדיבר בהם בהגהות מיימוניות אלא בשערה בלבד אין להחמיר וכמו שמצינו חילוק ברמב"ם בין גוף לשער. וכן משמע באור זרוע חלק א' סימן קל"ג בשם רבנו חננאל שכתב ובאשה אחרת אפילו בפחות מטפח שנתגלה מבשרה וכו' עכ"ל שהחמיר דוקא בבשר, ומה שכתב הראבי"ה סימן ע"ו דכל הני דאמרינן הכא טפח באשה ערוה ואפילו היא אשתו ובאשה אחרת אפילו דבר קטן מטפח וכן שוק באשה ערוה וכן שער באשה ערוה כל הני אסור לקרוא קריאת שמע כנגדם עכ"ל פי' שכל הני הם לענין קריאת שמע ולא שכלל שער איתם לענין פחות מטפח וכן כוונת הגהות מיימוניות. רק מה שהביא בספר עינים למשפט מן האור זרוע שכתב פי' ר"ח הי' שער יוצא מתוך בגדה ובשרה מכוסה אין בו משום ערוה כי שער הוא ולא בשר עכ"ל אינו ענין לכאן כי מיירי בנגיעה ולא בראייה. וכיון שרבים מתירים בפחות מטפח אפילו בבשר בודאי אין להחמיר בשער.
18
י״טיהודה הרצל הנקין
19