שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים י״אResponsa Benei Banim, Volume IV, Essays 11
א׳רשע שאינו יודע לשאול
1
ב׳והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם, ואמרתם זבח פסה הוא לה' אשר פסה על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל, ויקד העם וישתחוו. (שמות יב, כו-כז)
2
ג׳רשע מה הוא אומר, "מה העבודה הזאת לכם" - לכם ולא לו, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שם יג, ה) - לי ולא לך, אילו היית שם לא היית נגאל... ושאינו יודע לשאול, את פתח לו, שנאמר (שם יג, ה) "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". (הגדה של פסח)
3
ד׳ראה זה פלא: שאלת הרשע נלמדת מספר שמות (יב, כו) "מה העבודה הזאת לכם", והתשובה אליו מהפרק שאחריו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (יג, ח), ואילו המשך הכתוב בפרק יב "ואמרתם זבח פסח הוא לה'..." שהוא לכאורה תשובה ישירה לדברי הבנים שבפסוק הקודם, אינו נזכר כלל בהגדה בקשר לד' הבנים!
4
ה׳ההסבר הוא ש"ואמרתם זבח פסח הוא לה'..." אינו מענה לבן הרשע אלא לעצמנו. בבן החכם נאמר "ואמרת לבנך..." (דברים ו, כא), בתם נאמר "ואמרת אליו..." (שמות יג, יד), ובמי שאינו יודע לשאול נאמר "והגדת לבנך..." (יג, ח), ואילו בפרק י"ב לגבי הבנ(ים) הרשע(ים) לא נאמר ואמרתם "להם" או "לבניכם" כי אם ואמרתם בלבד, כלומר, אפילו אם אין מי שמקשיב.
5
ו׳כאשר הבן המופקר והמנוכר תוקף את כל הקדוש לנו, כאשר הוא מזלזל ב"עבודה הזאת" וכדברי הירושלמי (פסחים י: ד) "מה הטורח הזה שאתם מטריחים עלינו בכל שנה ושנה", בשעה כזאת אנו צריכים תחילה להשיב תשובה לעצמנו, לחזק את אמונתנו ובטחוננו בה' ורק אחר כך להשיב לאפיקורס. "אף אתה הקהה את שיניו" - שיניו של רשע חדות הן ודבריו מסוכנים, וחייבים להקהותן כדי שלא ניזוק מהן.
6
ז׳מכאן ראיה נוספת שאכן "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם" מכוון לבן הרשע. הרבה טעמים ניתנו לכך: א) ישנם מדייקים כן ממה שכתוב "כי יאמרו" ולא כי ישאלו, כי הרשע אינו שואל ואינו מעונין לקבל תשובה אלא מטיח דברים בלבד. ב) ויש מדייקים מן "יאמרו אליכם בניכם" בלשון רבים, כי הרשעים באים בכנופיא*ראה ב"חיבה יתירה" בפרשת קורח לגבי דתן ואבירם, שסרבו לדון עם משה ביחידות. ובהפגנתיות, ולא כמי שמבקש הסבר באופן אישי. ג) ויש הלומדים כן מן "העבודה הזאת", שהיא הכללה מזלזלת ללא נכונות לרדת לפרטים. ד) מדרש ההגדה "לכם ולא לו".
7
ח׳אכן ממה שהתורה אינה פונה אלנו להשיב תשובה לבן, "ואמרתם" ולא ואמרתם אליו, נלמד שמדובר במי שאין כדאי להשיב לו והיינו. רשע. לצורך הסימטריה ממציאה ההגדה מענה גם לרשע, אבל אין זה אלא בכדי לדחותו: "לי ולא לך, אילו היית (היה) שם לא היית (היה) נגאל". המגמה היא להתגונן נגד הרשע ולהרחיקו, ואין כאן נסיון להשיבו למוטב.
8
ט׳לפעמים יש צורך לנתק מגע עם הבן הרשע למרות שהוא בננו, לדחותו ולא לקיים עמו אפילו הידברות, כל עוד הוא מנסה לקלקל אותנו או את שאר אחיו. זהו מסר כואב, אך נחוץ.
9
י׳אך יש גם מסר אחר. אותו הפסוק, "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", משמש בהגדה כתגובה הן לבן הרשע והן למי שאינו יודע לשאול. לאמר. לפעמים הגבול בין השנים מטושטש. אפשר לטעות בין מי שאינו שואל משום שאינו מעונין לקבל תשובה, לבין מי שאינו שואל מפני שאינו יודע מה ואיך לשאול, ושעליו אמרו "את פתח לו" ומצוה לקרבו. יהי רצון שנדע להבחין בין בן לבן.
10
