שו"ת בני בנים, חלק רביעי, מאמרים ט״זResponsa Benei Banim, Volume IV, Essays 16
א׳דת האבות ודת הכנענים
1
ב׳מעט מאד נאמר בתורה על דרכו בעבודת ה' של אברהם אבינו. הוא בנה מזבחות, ומן שאלתו של יצחק בדרך לעקידה "הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה?" (כב, ז) נלמד שהבן כאביו הכיר היטב את עבודת הקורבנות. אך התורה אינה מספרת האם הקריבו קורבנות לעתים קבועות ולמועדי השנה. גם לא נודע תוכן הקריאות שקראו אברהם ויצחק, "ויקרא בשם ה'" (יב, ח ועוד), ואשר ליוו את בניית מזבח או נטיעת אשל.*בראשית יב, ח; יג, ד; כא, לג; כו, כה; אבל לא ב-יב, ז; יג, יח. מן הסתם, היתה לקריאות אלה מתכונת קבועה.
2
ג׳במקביל, כמעט ואיננו יודעים דבר אודות פולחנם ואמונתם של עמי כנען בימי האבות. אברהם היה בן בריתם של ענר, אשכל וממרא וכרת ברית עם אבימלך. ניגודים דתיים לא מנעו ממנו מלקיים יחסים תקינים ואף ידידותיים עם יושבי הארץ, אשר הכירו באברהם כ"נשיא אלקים אתה בתוכנו" (כג, ו). "כי לא שלם עוון האמורי עד הנה" (טו, טז) מתפרש, לדעתי, שבזמן האבות טרם התפתח אצל הכנענים פולחן הבעלים והמולך ומנהגי התועבה שליוו פולחן זה.*ושלא כמשמעות הרד"ק שבימי האבות כבר היו הכנענים מושחתים לגמרי אלא שה' האריך אפו. ועוד היה אפשר לפרש שבימי אברהם עבדו רוב הכנענים את הבעלים ולהוציא יחידים כמו ענר, אשכל וממרא וכן מלכיצדק ובני עירו שעבדו לא-ל עליון. ברם, הפשט אינו משמע כן. הפער בין תפיסת עולמו הדתית של אברהם לבין זו של הכנענים היה קטן יחסית למה שנהיה אחרי תקופת האבות.
3
ד׳המפגש הבולט בין אברהם לבין שכניו במישור הדתי, היה עם מלכיצדק.
4
ה׳ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לא-ל עליון. ויברכהו ויאמר, ברוך אברם לא-ל עליון קנה שמים וארץ. וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך; ויתן לו מעשר מכל" (יד, יח-כ).
5
ו׳ובהמשך, במענה למלך סדום:
6
ז׳ויאמר אברם, הרימתי יד לה' א-ל עליון קנה שמים וארץ. אם מחוט*פרשתי ב"חיבה יתירה" שמדובר בחוט המהדק את הצווארון סביב הצוואר, במקביל לשרוך־נעל שברגל. ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, שלא תאמר אני העשרתי את אברם" (שם, כב-כג).
7
ח׳מכאן יש ללמוד שני דברים:
8
ט׳1) אברהם ומלכיצדק היו שותפים באמונה בא-ל עליון. ואכן, ממקורות קדומים ידוע שהיה "אל עליון" בפנתיאון הכנעני, אלא שפולחנו נדחק הצדה על ידי פולחן הבעלים. בימי אברהם ולפחות אצל מלכיצדק, דחיקה זו עדיין לא אירעה.
9
י׳2) מלכיצדק לא ידע מה שאברהם ידע, שה' הוא אותו א-ל עליון. לכן הוצרך אברהם להדגיש "הרימתי ידי לה' א-ל עליון", בניגוד למלכיצדק שלא הזכיר את ה'.
10
י״אמכאן שמלכיצדק - ובהרחבה, הכנענים כולם - חי מחוץ למעגל של אלה שעוד זכרו את קיום אלו-ה בשם ה'. מסורת זו נשמרה דרך נח ובניו ובפרט דרך בני שם. במשך הדורות הועם הזיכרון הזה,*השווה רמב"ם, הלכות עבודה זרה, פרק א'. וגם מי שעוד זכר את שמו התייחס אל ה' רק כאל אחד מיני רבים, עד שבא אברהם והחזיר עטרה ליושנה. לכנענים, לעומת זה, לא היתה מסורת שקיים א-לוה בשם ה' כלל.
11
י״בעל בסיס הנחה זו, רצוני להתייחס לכמה פרשיות עמומות בסיפור האבות, תוך כדי הנחת הנחות נוספות.
12
י״גא. "לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני" (כד, ג)
13
י״דדברי אברהם בתחילת פרק כד הם דבריו באמת, ולעומת השנויים שהכניס העבד כאשר סיפר למשפחת רבקה. אברהם לא הזכיר בציוויו את משפחתו. הוא לא ביקש מעבדו ללכת, לא אל קרוביו אם נותרו כאלה באור כשדים,*ראה ב"חיבה יתירה" לאן ציוה אברהם לעבדו ללכת ולאן העבד הלך, ועל מה נשבע לו העבד ועל מה לא. ולא אל בית אביו בחרן. כל מה שציווה היה "כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך" (כד, ז), ואילו את בית אביו הזכיר רק בשלילה, שאין להשיב את בנו שם.
14
ט״ואם כן, למה העדיף אברהם את בנות המקומות שיצא משם על בנות כנען? אלה ואלה עבדו עבודה זרה!
15
ט״זאך כאמור, בכנען לא שמעו על ה' כלל, מה שאין כן במקומות שאברהם בא משם. סימן לדבר לבן, שעבד אלילים ומעולם לא פגש את אברהם שעזב את חרן יותר מששים שנה קודם לכן - ולמרות כן אמר לעבד אברהם "בא ברוך ה'"*לבן שמע מרבקה שהעבד אמר "ברוך ה' אלקי אדוני אברהם...". אבל אלמלא הכיר גם מקודם שיש א-לוה בשם זה לא היו מסוגל (וגם רבקה לא היתה מסוגלת) להזכיר את ה' באופן רהוט כל כך. וכן בהמשך, כשאמרו לבן ובתואל "מה' יצא הדבר" משמע שהשם היה מוכר להם. (כד, לא). לבן לא העמיד בראש דבריו את הקירבה המשפחתית בינו לבין אברהם אלא את הכרתם המשותפת בה'. הכרה זו היתה מקובלת על בית לבן, וכפי שאמר הוא ובתואל בהמשך "מה' יצא הדבר..." (כד, נ).
16
י״זעדות נוספת שאברהם לא ציוה להביא אשה מבית אביו דוקא, עולה מבקשת העבד שה' יראה לו את הנערה המיועדת ליצחק. הוא לא התנה שהיא תהיה ממשפחת אברהם. "והיה הנער[ה] אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה... אותה הכחת לעבדך ליצחק" (כד, יד). לכן הגיב העבד בהשתאות "אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדוני" (כד, כד) כי לא ציפה לכך. ועוד, אם התכוון מתחילה ללכת דווקא אל משפחתו של אברהם, לשם מה ביקש אות מה'? הלא ידע לאיזו כתובת עליו לפנות, "ויגד לאברהם לאמר... שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם" (כב, כ-כג). אלא, העיקר היה שתבוא האשה ממקום שהכירו שיש אלו-ה בשם ה', ולא מבנות הכנעני.
17
י״חב. "וכל אשר תתן לי אעשר אעשרנו לך" (כח, כב)
18
י״טכיצד ייתן יעקב מעשר לה' בהעדר משכן וכוהנים ולוויים? הלשון "אעשרנו לך" אינו משמע נתינת צדקה לעניים. גם אינו מסתבר שיעקב נדר להקריב עשירית מנכסיו על המזבח, כי היא הקרבה מוגזמת ו"החפץ לה' בעולות וזבחים?". אבל יתכן שהתכוון לתת מעשר ליורשיו של מלכיצדק מלך שלם ששימשו כהנים לא-ל עליון, וכפי שעשה אברהם "ויתן לו מעשר מכל" (יד, כ).
19