שו"ת בני בנים, חלק רביעי כ״אResponsa Benei Banim, Volume IV 21
א׳השימוש בכינויים ק-ל אלוקים ואדושם
1
ב׳ב"ה, ה' ניסן תשנ"ט
2
ג׳לרב אחד
3
ד׳על מה שהערתי בבני בנים חלק ג' סימן י"ט שאין לכתוב קל במקום א-ל אף על פי שכוונתו לקראו בציר"ה, כי התקלה מצויה לקראו בפת"ח כקריאתו בכל מקום וח"ו לאמר כן כלפי מעלה וגם עצם הכתיבה הוי בזיון, ועיי"ש בסימן ל"ה אות ב' אודות שם האליל קלנבו. וכבודו כתב לחזק את דברי שלא לכתוב קל בכוונה לבטאו קאל בציר"ה והביא ממסכת חגיגה דף ט"ו עמוד ב' בפרש"י שהקב"ה אומר קל לית, איני קל עכ"ל הקו"ף בפת"ח, ואם כן אותם הנוהגים לכתוב קל ולבטאו קאל יכולים לטעות ולקרות "איני קאל" ח"ו עכ"ל כבודו. ברם הוא חשש רחוק שיזדמנו דוקא לרש"י זה ושיטעו בקריאתו, ועל כל פנים אם נימנע מלכתוב קל במקום א-ל ליתא גם לחשש זה.
4
ה׳ומה שכבודו ביקש לאסור לאמר בפיו קאל בציר"ה וכן לאסור לאמר אלוקים ואלוק בקו"ף כפי שנוהגים האשכנזים, הנה אם כדעתו שיש בזיון בעצם השינוי מה"א לקו"ף אזי יש לאסור גם לכתבם בקו"ף כי מאי שנא, וגם יש לחשוש שמא הקורא יקרא בקול כפי מה שכתוב והוי מכשול. אך הלא גם הספרדים נהגו לפנים לכתוב בשינוי אלודים ואלוד בדל"ת וכן הוא בדפוסים ישנים של השלחן ערוך ביורה דעה סימן רע"ו סעיף ט'. ואכן לפי דברנו יהיה אסור גם לכתוב דל במקום א-ל.
5
ו׳ומוכרחים לאמר שהשינוי לקו"ף או לדל"ת אינו בזיון מצד עצמו כי אז היה אסור לכתוב כן אפילו כדי להציל את הכתוב מבזיון אחר כגון זריקה לאשפה, אם לא שעל ידי השינוי נוצרת מלה שהיא בעצמה בזיון כמו קל או דל, אלא הקפידא היא שלא להוריד את השם מקדושתו על ידי שינוי שלא לצורך מה שאין כן לצורך אינו נחשב בזיון. ובזה נחלקו המנהגים, כי הספרדים ראו צורך לשנות ולכתוב אלודים וכו' שמא ייזרק השם לאשפה אבל לא חששו לתקלה באמירת א-להים בעל פה, ואילו האשכנזים חששו גם לאמירה.
6
ז׳ומה שהביא משו"ת מקוה המים לערער על כתיבת אלוקים או אלודים וכו' מן הטעם שכבר נתקדשו האל"ף למ"ד משעת כתיבתן וכאשר הוסיף הקו"ף או הדל"ת לא נתבטלה קדושתן של הראשונות ואסור למוחקן, ואי נמי נתבטלה קדושתן הוי כמחיקה ולכן ממה נפשך אין לכתוב כן, עיין בשו"ת תבואות שמ"ש חלק יורה דעה סימן ע"ו וע"ז שהאריך לסתור כל ראיותיו כי כיון שהתכוון מראש לסיים בשינוי לא נתקדשו האותיות הראשונות. וכן נראה לע"ד, ואפילו היה בדבר ספק הוי ספק דרבנן ואין להוציא ממנהג העולם ובפרט כיון שנהגו כן לסייג ולגדר. והיום שנתרבו כתבי־עת ושאר דברי־דפוס קלילים וכן שיחה בטלה וניבול פה בלשון הקודש נתפשטו מאד בעו"ה בוודאי יש לחשוש לבזיון השמות הקדושים בכתב ולאמירתם לבטלה בעל פה, ושלא כמו שכתב בשו"ת מקוה המים שהתקלה בזה היא מציאות רחוקה. ורק בהזכרת פסוקים תוך כדי לימוד ראוי לבטא את השמות כצורתם כמנהג הספרדים, אבל הנח להם לאשכנזים שנהגו לשנות בכל ענין כדי שלא יבואו לטעות בין מתי לשנות ומתי לא.
7
ח׳והנה כבודו שלח תצלום משו"ת אמרי אליהו סימן כ"ו ושם הביא מספר יוסף אומץ שהוא אוסף דינים ומנהגי ק"ק פרנקפורט מבן דורו של השל"ה, וכבר הביא כן בשו"ת יביע אומר חלק אורח חיים סימן י"ד אות ה', וז"ל בסימן שמ"ט אכן להזכיר השמות המוזכרים בגמרא ובפוסקים נראה לי דשרי ומצוה להזכיר בפירוש בשעת לימוד ולא לכנות אדושם וכיוצא שאינן דרך כבוד כלפי מעלה לכנות כך שהרי הכנוי לאדם הוי בזיון וכן שמעתי מהקדמונים עכ"ל ספר יוסף אומץ. ולכאורה מיירי גם באלוקים ואלוקינו שמצוה להזכירם כהוויתם ולא לשנות. אבל אין זה מוכרח לע"ד ויותר נראה שמיירי בכינויי השם המיוחד בלבד ונמשך מהסימן הקודם שם שמיירי בשם המיוחד שלא לאמר לה' חטאת עיי"ש, ודעת ספר יוסף אומץ כדעת התוספות במסכת שבועות דף ל"ה עמוד א' בשם ר"ח ששם אדונות הוא כשם המיוחד ויש להחמיר בו יותר מבשאר שמות וכמו שכתב בתרומת הדשן חלק הפסקים סימן קע"א עיי"ש, ולכן אין להשתמש בכינוי אדושם שהוא שנוי משם א"ד אבל אינו ענין לאסור לשנות בשאר שמות.
8
ט׳ויש להעיר שלדעת שו"ת אגרות משה חלק אורח חיים חלק ב' סימן נ"ה אין למחוק שם הנדפס בשני יו"דים או קו"ף במקום ה"א כי אם לצורך גדול, אבל איני יודע מנין פשוט לו להשוות אלוקים לי"י לענין מחיקה כי בתרומת הדשן לא הצריך צורך גדול אלא בכינוי השם המיוחד אבל לא לאלקים וכו'. והעד שבספר יוסף אומץ נרשם אלוקים ואלוקינו תמיד בקו"ף עיי"ש בסימן שע"ו-שע"ח, תמ"ח-תמ"ט, תע"ב ועוד. ואם תתעקש שלא התיר לשנות כן אלא בכתב אבל לא בעל פה, כל כעין זה היה לו לבאר כדי שלא יטעו הרבים להתיר גם בעל פה.
9
י׳ואם תאמר, הלא בספר יוסף אומץ הזכיר אדושם וכיוצא עכ"ל ומה הם כיוצא אם לא אלוקים ואלוקינו וכו', גם זה אינו מוכרח לע"ד כי אפשר שהיו להם כינויים אחרים לשם אדונות ובדומה לשמויים שמוי שמויינו במקום אלוקים אלוקי אלוקינו ועיין בספר עלי תמר על הירושלמי במסכת מגילה פרק א' הלכה ט' שהביא כן מכמה ספרים עתיקים, וכינויים אלו נשכחו מאתנו לגמרי. שוב ראיתי בשו"ת יביע אומר שם אות ט' שהביא בשם ספר טהרת המים שפעם ההמון היו מכנים בשם ה' ואמרים "המוני".
10
י״אואם תאמר, הגם שיש לחלק בין אדושם לאלוקים מצד עונש המחיקה מכל מקום מנין לחלק ביניהם מצד איסור הבזיון, הנה כבר כתבתי ששינוי לצורך אינו בזיון. ברם איזה צורך יש בכינוי אדושם, כי יותר יש לאמר "השם" ואינו דומה לאלוקים ואלוקינו וכו' שאין להם תחליף אחר. ועוד הא תינח ספר יוסף אומץ אבל הלא הט"ז באורח חיים סימן תרכ"א סעיף קטן ב' ואליהו רבה שם אות י' כתבו שאין לאמר אדושם ולא כתבו וכיוצא, ואלמא רק באדושם הקפידו.
11
י״בונראה לבאר הגריעותא בכינוי אדושם, כי מצינו כינויים לשמות קודש בג' אופנים:
12
י״גהאופן הא' הוא כשהכינוי דומה לשם עם שינוי קטן ביניהם וכגון אלוקים ואלודים במקום אלוהים. וככל שהכינוי קרוב לשם עדיף ולכן נהגו לשנות רק אות אחת וגם שינו הה"א דוקא לקו"ף שהוא ה"א עם רגל ארוכה או לדל"ת שהוא ה"א חסר רגל ולא לאותיות אחרות. וכן שינו באמירה לאמר אלוקים במקום אלוהים כי שניהם קרובים זה לזה וכן נהגו לבטא יו"ד "קה" בציר"ה שהוא נשמע קרוב לה"א. ועיין ביד רמ"ה במסכת סנהדרין דף נ"ה עמוד ב' בענין יכה יוסה את יוסה שגם שם הגו אותיות השם בשינוי אות אחת. וכן הוי"ה הוא אותיות השם אלא שלא כסדרן, ובשו"ת מהרי"ל סימן קצ"ב משמע שהוי"ה נמחק עיי"ש.
13
י״דוהאופן הב' הוא כשמובנו של הכינוי מצביע על הקב"ה ולא צורתו וכגון "השם" ו"המקום" שהם כינויים לה', והכינויים בשני אופנים אלה נקראים כפי שנכתבים. והאופן הג' הוא כשהכינוי אינו נקרא כפי שהוא נכתב אלא הוא סימן בעלמא לשם וכגון י"י.
14
ט״ווממילא יובן שאדושם הנקרא כפי שהוא נכתב הוא ערבוב גרוע של שני האופנים הראשונים, כי הוא שונה משם א"ד בשתי אותיות ולא באחת בלבד ועוד שהאותיות שי"ן מ"ם הבאות במקום נו"ן יו"ד אינן דומות להן כלל וגם אין שום הבנה מה זה "אדו", ולכן בוודאי אין זה כבוד כלפי שמיא להשתמש בכינוי לקוי כזה. ומה שהחזנים רוצים באדושם לצורך נגינתם כי הוא וא-דני שווים בקצב אין זה טעם מספיק. ושמעתי מהגמו"ז זצלה"ה שיש לאמר במקומו "אדון שם" ובזה תיקן הכל, ואפשר שכך היה הכינוי בראשונה ובמשך הדורות נשתבש. אבל אלוקים או אלודים וכו' הוי כינוי מעליא.
15
ט״זיהודה הרצל הנקין
16