שו"ת מהר"ם פדוואה ט״וResponsa Maharam of Padua 15
א׳שאלה מן מהרר"י לפרש לו דברי רש"י.
במשנה ביבמות בפרק ב"ש תנן קטנה שהשיאה אביה כו' פירש רש"י ואביה מקבל גיטה והלא אנו אומרים בכל מקום שאין זכות לאב בבתו אחר שנשאת וכן תנן בפרק נערה אמרו לו אם משהשיאה אין לאביה רשות בה ואף רש"י עצמו הזכיר דברי משנה זו שם במשנה דפרק ב"ש לענין קדושין ועוד בפרק נערה על המשנה של האב זכאי בבתו וכו' ומקבל גיטה כו' פירש רש"י וז"ל אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה וכן בפרק האיש מקדש שהביא התלמוד המשנה של פרק התקבל. נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה פירש רש"י גם כן דוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה אם כן נראה שרש"י סובר דאף לענין גט אין לאביה רשות בה אחר נשואין ונראה לי שלא קשה מידי דלא מצינו בשום מקום שרש"י סובר בקטנה שנשאת שהאב לא יקבל גיטה אף כי בקדושין אין לו עוד זכות וכן לענין כתובתה בדברי רבנן במשנה של פרק נערה הנ"ל מכל מקום לענין גט סובר הואיל וקבל קדושין בקטנות' גם גיטה יוכל לקבל לכל הפחות אף הוא ואפשר שיסבור הוא ולא היא ומה שפירש בפרק נערה על ומקבל גיטה שאם נשאת היא ולא אבי' זהו בעבור שהמשנ' מיירי אף בנערה כמו שפירש בתחילת המשנה וז"ל האב זכאי בבתו בקטנות ובנערו' ע"כ וכן מה שפירש בפרק האיש מקדש הוא על משנה נערה המאורסה כו' שמיירי בהדיא בנערה אבל בקטנה סובר רש"י כשניסת מקבל אביה הגט כמו היא לכל הפחות כאשר כתב הרב מלונדרין בהג"ה במרדכי דגטין מהירושלמי. ואם תאמר אם סובר רש"י שהיא ואביה מקבלין כשנישאת מה דחקו לפרש בפרק ב"ש הנ"ל שאביה מקבל הגט ויש לומר שלשון וסדר המשנה דוחקו דקתני קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומ' בחיי האב והחזיר' דברי הכל אסורה ליבם ע"כ לשון המשנה ופירש המשנה דמאחר שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומ' אף על פי שאביה חי ולא יוכל לקדשה כדפירש שם וע"כ התנא בא להורות שאביה יכול לקבל גיטה דקשה לו לרש"י דהתנא היה לו לשנות בזה הסדר קטנה שהשיאה אביה כיתומה בחיי האב ונתגרשה והחזיר' ד"ה אסורה ליבם אם יהיה הדין דהיא עצמה תקבל גיטה ולא אביה מאחר דהכל תלוי בנשואין ותיכף אחר הנשואין היא כיתומה שלא יוכל האב לקבל גט והיה הפירוש נכון כהלכה שאחר הנשואין היא כיתומה ואחר כך נתגרשה על ידי עצמה שהם גירושין גמורין וקדושין של החזרה אינן קדושין גמורי' לכך אסורה ליבם אלא ודאי, אף בנשואין יכול גם האב לקבל הגט לכך לא רצה התנא להקדים ביתומה בחיי האב קודם ונתגרשה שהי' משמע שהאב לא יכול לקבל הגט אלא הקדים ונתגרשה ואחר כך אמר כיתומה וכו' להשמיענו שלענין גרושין אינ' כיתומה אלא אף האב יכול לקבל גיטה וק"ל ואף כי רש"י מביא ראיה מפרק נערה שהאב מקבל גט וכאן מדבר בקטנה שנשאת ושם בנערה ארוסה מביא ראיה בלבד ששייך קבלת גט באב אבל אינו מביא שהדין הוא כך בנשואה:
במשנה ביבמות בפרק ב"ש תנן קטנה שהשיאה אביה כו' פירש רש"י ואביה מקבל גיטה והלא אנו אומרים בכל מקום שאין זכות לאב בבתו אחר שנשאת וכן תנן בפרק נערה אמרו לו אם משהשיאה אין לאביה רשות בה ואף רש"י עצמו הזכיר דברי משנה זו שם במשנה דפרק ב"ש לענין קדושין ועוד בפרק נערה על המשנה של האב זכאי בבתו וכו' ומקבל גיטה כו' פירש רש"י וז"ל אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה וכן בפרק האיש מקדש שהביא התלמוד המשנה של פרק התקבל. נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה פירש רש"י גם כן דוקא מן האירוסין אבל מן הנשואין היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה אם כן נראה שרש"י סובר דאף לענין גט אין לאביה רשות בה אחר נשואין ונראה לי שלא קשה מידי דלא מצינו בשום מקום שרש"י סובר בקטנה שנשאת שהאב לא יקבל גיטה אף כי בקדושין אין לו עוד זכות וכן לענין כתובתה בדברי רבנן במשנה של פרק נערה הנ"ל מכל מקום לענין גט סובר הואיל וקבל קדושין בקטנות' גם גיטה יוכל לקבל לכל הפחות אף הוא ואפשר שיסבור הוא ולא היא ומה שפירש בפרק נערה על ומקבל גיטה שאם נשאת היא ולא אבי' זהו בעבור שהמשנ' מיירי אף בנערה כמו שפירש בתחילת המשנה וז"ל האב זכאי בבתו בקטנות ובנערו' ע"כ וכן מה שפירש בפרק האיש מקדש הוא על משנה נערה המאורסה כו' שמיירי בהדיא בנערה אבל בקטנה סובר רש"י כשניסת מקבל אביה הגט כמו היא לכל הפחות כאשר כתב הרב מלונדרין בהג"ה במרדכי דגטין מהירושלמי. ואם תאמר אם סובר רש"י שהיא ואביה מקבלין כשנישאת מה דחקו לפרש בפרק ב"ש הנ"ל שאביה מקבל הגט ויש לומר שלשון וסדר המשנה דוחקו דקתני קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומ' בחיי האב והחזיר' דברי הכל אסורה ליבם ע"כ לשון המשנה ופירש המשנה דמאחר שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא כיתומ' אף על פי שאביה חי ולא יוכל לקדשה כדפירש שם וע"כ התנא בא להורות שאביה יכול לקבל גיטה דקשה לו לרש"י דהתנא היה לו לשנות בזה הסדר קטנה שהשיאה אביה כיתומה בחיי האב ונתגרשה והחזיר' ד"ה אסורה ליבם אם יהיה הדין דהיא עצמה תקבל גיטה ולא אביה מאחר דהכל תלוי בנשואין ותיכף אחר הנשואין היא כיתומה שלא יוכל האב לקבל גט והיה הפירוש נכון כהלכה שאחר הנשואין היא כיתומה ואחר כך נתגרשה על ידי עצמה שהם גירושין גמורין וקדושין של החזרה אינן קדושין גמורי' לכך אסורה ליבם אלא ודאי, אף בנשואין יכול גם האב לקבל הגט לכך לא רצה התנא להקדים ביתומה בחיי האב קודם ונתגרשה שהי' משמע שהאב לא יכול לקבל הגט אלא הקדים ונתגרשה ואחר כך אמר כיתומה וכו' להשמיענו שלענין גרושין אינ' כיתומה אלא אף האב יכול לקבל גיטה וק"ל ואף כי רש"י מביא ראיה מפרק נערה שהאב מקבל גט וכאן מדבר בקטנה שנשאת ושם בנערה ארוסה מביא ראיה בלבד ששייך קבלת גט באב אבל אינו מביא שהדין הוא כך בנשואה:
1
