שו"ת מהר"ם פדוואה י״דResponsa Maharam of Padua 14
א׳נדרשתי על איש פלוני וכהן הוא אשר ארס בת איש כהן ומאז אחרי ימים מה נודע לו שפעמים רבות נאמר לאבי הנערה בפני קהל ועדה איך אשתו נחבשה על ידי גוים קודם הולידו ממנה נכי כל זרעו ממנו מחולל והוא שתק ולא ענה דבר בכן לבו של המארס נוקפו פן יחלל זרעו ומבקש לפטור ארוסתו והיא ממאנת להתגרש ונשאלתי אם יוכל לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת אם יש לחוש בנדון דידן בתקנת ר"ג מ"ה עד כאן השאלה:
1
ב׳בטרם אדבר בהיתר המארס לגרשה בעל כרחה או לישא אחרת אקדים ואומר בטח שאין לפסול זרע אבי הארוסה ולקרותה חללים חלילה כי ימצא להם צד היתר מארבע פינות באשר ארבע מיני מחלקות בדבר והמתיר יוכל להתלות באילן גדול בכל ארבע המינים אף כי כל המורים הושוו דעתיהם לפסוק שכל שקורין לו בשם אחד מן הפסולים ושותק שחוששין לו ולמשפחתו עד שיבדוק והיינו כת"ק דברייתא פ"ק דכתובות בענין אלמנת עיסה:
2
ג׳ראשונה הראב"ד בהשגותיו אמר שכל אלו שאמרו על שתוקיהן שהם פסולים לא אמרי אלא בדורות הראשונים שהיו בית דין נזקקין על החרפות שאדם מחרף את חבירו כו' עד אבל עכשיו השותק על המריבה הרי הוא משובח ע"כ. ונראה בודאי שהרמב"ם ושאר פוסקים שהביאו דבריהם לפסק הלכה ולא חלקו באלה שאינם סוברים ככה :
3
ד׳שנית הרמב"ן ורשב"א שדו ביה נרגא ואמרו שלא נאמרו דבריהם הללו בפסולי שתיקה אלא במי שנסתפק בפסול כגון משפחה שנטמע בה פסול או ספק פסול אבל משפחה שבחזקת כשרות כל דשתיק מיוחס טפי ע"כ דבריהם. והספר מגיד משנה הביאם בפרק י"ט דאיסורי ביאה והם דברי האחרים אומרים אשר הביא הר"ן בסוף פרק קמא דכתובות והם גם כן דברי ר"י לדעתי אשר הביא הטור א"ע בסימן ב' אכן בלי ספק הרמב"ם לית ליה חילוק זה דהא בפרק הנ"ל הזכיר פסול דקורין לו ממזר או חלל ושותק סתם ותיכף בסמוך לו אמר וז"ל משפחה שנתערב בה ספק חלל כל אלמנה מאותה משפחה אסורה לכהן לכתחלה כו' הרי לך שבדבריו המוקפים יחד הזכיר בסופר משפחה הנתערבה וקודם לה הזכיר פסולי השותקים סתם א"כ סובר שמדבר התלמוד בכל אדם:
4
ה׳שלישית דעת אחרת שהביא הר"ן בפרק הנ"ל ששתיקה אינה פוסלת אלא דוקא כשצוח על פסול אחר דכיון דצוח בהאי ושותק בהאי מוכח דמשום דקושטא הוא שתיק עכ"ל. והם דברי רש"י שם באותה שמעתא. והתוספות כתבו עליו שם וז"ל אבל ממזר צוח וחלל שתק לא בחנם פי' בקונטרס תרווייהו באדם אחד עכ"ל התוספת והמדפיס דלג זה בתוספות:
5
ו׳רביעית נרד לעיקרו של דבר מכח מה נפסול זרעו של אבי הארוסה משתיקת אביה דנאמר שתיקה כהודאה דמיא אם כן לא יהיה שתיקתו יותר מהודאתו ואף מהעדתו. והתוספות פרק יש נוחלין מביאין שה"ג כתבו דהא דפסקינן שהלכה כרבי יהודה כדשלח רבי אבין היינו דוקא כשפוסל על ידי הכרת בכורה אבל אין הלכה כרבי יהודא שיהא נאמן לומר זה בן גרושה או בן חלוצה וכו' ואין נראה וכו' עכ"ל התו' שם ובפ' החולץ כתבו התו' דברי הלכות גדולות אלו בשם ר"ת וכן בהג' ברמב"ם פרק ט"ו דאיסורי ביאה צירף ר"ת עם ה"ג מעתה לפי ה"ג ולפי ר"ת לדעת התוספות והה"ג מה לי בשתיקותו של אביהם והלא אף אם יעיד ויאמר עליהם היותם חללים אינו נאמן אם כן מה זו שתיקה לא מעלה ולא מורידה ונראה לי אליבא דכ"ע אם היו לאבי הארוס' ששתק על הדבר בני בנים מאשה זו הן זכרים הן נקבות אז לכ"ע שתיקתו לא הועיל' לפסול זרעו כלל אפילו אותם שלא היו להם בנים דתניא בפרק החולץ רבי יהודא אומר נאמן אדם לומר על בנו קטן ואינו נאמן על בנו גדול ואמר רבי חייא בר' אבא אמר רבי יוחנן לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש אלא קטן ויש לו בנים זהו גדול גדול ואין לו בנים זהו קטן ומפרש שם התוס' כשיש לו בנים אז אפי' אבנו אינו נאמן דאין סברא שיהו בניו פסולין ובני בניו כשרים א"כ נראה בודאי שה"ה בכאן לכל הבנים שאם יש לאחד זרע שאז כולם כשרים שאסורם והיתירם תולה בחד עניינא דאין סברא שחד יהיה כשר וחד פסול וק"ל ואם אין לו בני בנים מ"מ המתיר יוכל להשען על דברי הראב"ד בדורות הללו שאין בית דין נזקקין על החרפות או על דברי הרמב"ן ורשב"א כי משפחה זו לא נתערבה בה ספק פסול ואין כאן דבר בלעדי שתיקה זו או על דברי רש"י שלא צוח כאן האב בנדון דידן בפסול אחר או על דברי ה"ג ור"ת שהאב אינו נאמן עליהם בהעדתו כל שכן בשתיקתו והמתיר יוכל להשען על המקילים בטח באשר כל הרנון הזה תולדתו משבויה לכהן ובפ"ב דכתובות אמרו בשבויה הקילו כי חששא בעלמא הוא כדפירש שם רש"י :
6
ז׳עוד אפשר לי לזכות ולדון שבנדון דידן כ"ע מודים דשתיקת האב אינה ראי' לפסול זרעו מאחר שהאב עצמו לא היה נפסל ולא נתחלל במה שאמרו לו שאשתו נחבשה בידי נכרי' דביאתו בעבירה אינה מחללו כדמפורש בברייתא פרק עשרה יוחסין ובפרק קמא דכתובות קאמר אליבא דרבי מאיר על חלל ושתק וז"ל והאי דשתיק משום דלא איכפת ליה ופירש שם רש"י והאי דשתיק לאו משום דאודי אלא משום דלא איכפת ליה הואיל ולאו פסול קהל הוא א"כ זכיתי לדון שמדבריו נלמוד לשאר התנאים חביריו החולקים עליו לומר אף כי אינם סוברים כמותו באלה הואיל ומיהו פסול כהונה הוא. מ"מ נאמר שבכיוצא בנדון דידן מודי' וע"כ לא נחלקו אלא בדבר ההוא שלפי דברי הקורא אותו חלל נתחלל הוא עצמו מיהו מן הכהונה אבל בכאן שעל זרעו לבד דברו המעוררין והוא עצמו לא נפסל בהכי נאמר שכולם מודים דלא איכפת ליה אכן חלילה להשען על דבורי לכתחלה ולעשות מעשה להתיר לכתחלה לישא מהם כי אפילו על ארבע חרשי' המקילים כנ"ל לא אסמוך לכתחלה להתיר בשלוח כ"ש על דבורי הנקלה ושפל אישים רק על אלה באתי והארכתי לדבר בהיתר משפחה זו לומר שאם יש כהן אשר נשא מהם בשכבר לא מלאני לבי לכופו לגרש ואפילו להתיר לו תקנת ר"ג לגרש בעל כרחה או לישא אחרת אצלה לא אטפל בו מאחר שיש לנו גדולי עולם לסמוך עליהם להקל:
7
ח׳אמנם בנדון דידן שלא נשא המארס עדיין ובאירוסין לא עשה עדיין שום דבר. כי הלכה כרבא פרק עשרה יוחסין שדוקא בעל לוקה אבל קדש לבד לא לקי כדמפורסם א"כ אם יעמוד וישאנה יקרא עושה מעשה לכתחלה בכן אמר המארס הזה אשר לבו נוקפו מעיד על קדושתו היותו מיוחסי הכהונה השומעים לרחק ולא לקרב כדאמר רבי שמעון בן גמליאל במסכת עדיות שהכהנים המיוחסים נהגו סלסול בעצמם לקדש עצמם במותר להם ואינם שומעים לקרב כל שכן בכאן שיש לו ג"כ גדולי עולם האוסרים ולבו נוקפו בכן אומר שאין כאן בית מיחוש לתקנת ר"ג כי לא גזר ותקן במקום שיש מצוה או חשש איסור דבמרדכי כתב בשם רבינו תם דאשה העוברת על חרם או על שבועה דיכול לגרשה בעל כרחה וכתב דפשיטא דלא תקן ר"ג מ"ה לעכב על ידו שלא יעשה מצוה. נמצא שהמארס הזה ג"כ יכול לגרשה בע"כ ולא יחוש לתקנת ר"ג באלה ואם אולי לא יוכל לגרש על כרחה כי תתעלם ממנו או ירא לנגוש למקום אשר היא שם מחמת משפחתה תשב עד שתלבין ראשה והוא ישא אחרת הגונה לו כי גם תקנה זו שלא לישא שתי נשים לא תקן רבינו גרשום במקום מצוה אף כי המפקפק יוכל לערער ולומר כי תקנה זו לישא שתי נשים אין כח ביד מורה להתירה אפילו אם יש לו טעם נכון כי זה לשון התקנ' חרם תקנת הקהילות שלא ישא איש שתי נשים ואין להתירה רק במאה אנשים מן שלשה קהילות ומן שלשה ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא יראו טעם מבורר להתיר ושתהא כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במשכונות או במעות עכ"ל התקנה הרי שאפילו כי יש להם טעם מבורר הצריכו ק' אנשים מן שלשה מדינות ומן שלשה קהילות אכן נראה שמה שאמר טעם מבורר להתיר היינו במקום שלא נוכל לומר שלא חלתה בו התקנ' אך חלתה התקנה רק יש צורך וטעם מה להתיר התקנ' בזמן מה מן הזמנים או לעקר התקנה מכל וכל. אך במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא תקן ר"ג מעולם כנ"ל הכח והרשות נתונה לנו והכרח לנו לומר כי כן הורה הרשב"א בתשובותיו בסי' ר"פ על מי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה וכתב וסובר אני שלא תקן הרב בזה. ומבואר בתשובתו ההיא שמותר בין לגרשה בין לישא אחרת וז"ל נימוקי יוסף בפרק הבא על יבמתו בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פריה ורביה לא החרים רבי' שמשון ז"ל וכו' ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא עכ"ל הריטב"א ודבר זה כתב הספר הנ"ל שני פעמים באותה שמעתתא. עוד נכון לומר שתקנת רבן גמליאל שלא לישא שתי נשים כלשונו ממש ששתיהן נשואות לו כי חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסייס והוא דאית ליה למוזיינינ' ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי אבל אחת מהן ארוסה בנ"ד שלא יוליד ממנה וליכא למיחש לתקון הבנים ואפילו לזון אותה נראה שאיננו מחויב אף כי לארוסה יש לה מזונות כדתנן בפרק אף על פי הגיע זמן ולא נשאו וכו' הא מפורש בריש כתובות דדוקא אם הוא מעכב ואם הגיע זמנו באחד בשבת מתוך שאינו יכול לכנוס בתקנת' דרבנן אינו מעל' לה מזונות ובנ"ד נמי חשש איסור דרבנן רובץ עליו למנעו מלכנוס ואדרב' דמי להא דבעי רבי אלעזר בפרק יש מותרות אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט יש לה מזונות או לא היכי דמי אי דיתבי תותיה בעמוד והוצא קאי מזונות אית לה לא צריכא שהלך למדינת הים כו' כן הוא הנדון הזה דמארס זה בעמוד והוצא קאי לדברי המחמירים כנ"ל ומבקש לגורש' והיא תמאן להתגרש. או דמיא לכל הפחות לאיילונית דאין לה מזונות כדתנן בפרק אלמנה ניזונית דאף כאן לפי השאלה נראה שטעות היה דלא ידע רנון זה קודם שקדשה. מ"מ לא אטפל באלה לבטל הקדושין בגלל אלה לומר קדושי טעות היו חלילה לכל הפחות צריכה גט מדבריהם דקדשה סתם כדאיתא בפרק המדיר ולא אאריך באלה אמנם להוציא ממנו ממון דמזונות יגדל כחו ויוכל לטעון היותו מוטעה והמוציא מחבירו עליו הראיה מכל הני טעמי נראה שאין חייב במזונותי' ונמצא שנוכל לומר רבינו גרשום לא תקן בזה והבו דלא להוסיף על התקנ' כי אם כלשונו הברור דאין לישא שתי נשים:
8
ט׳באלה אחתום דברי להתיר להמארס לגרש ארוסתו בעל כרחה אם יוכל ואם לא יוכל ישא אחרת וארוסתו תשב עד שתלבין ולתקנת ר"ג מ"ה לא יחוש בנדון זה אך המשפחה לא אפסול מן הכהונה לרחקה גם לא אקרבה עד כי יבא אליהו הנביא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין מזרוע:
9
