שו"ת מהר"ם פדוואה י״גResponsa Maharam of Padua 13
א׳שאלה אם מותר לגרש על כרחה היכא דעברה על דת.
בהיות כי השליח ממתין אל תשובתי ואץ לדרכו אמרתי להשיב לשואלי ולכתוב אף כי חול המועד הוא וכן ראיתי בתשובת הרא"ש בכלל כ"ג והטור א"ח הביאו ואף להעתיק התיר אמנם כדי למעט הכתיבה בזמן הזה בחרתי לאגוד יחד העדיות והפסקים שהובאו לי ולכתוב פסקי והסמכתי על הפסק של הרב מהר"ר משה באסל יצ"ו כדי שידע הקורא על מה אדני פסקי הטבעו ולא אצטרך להזכיר דברי העדים ולא מה שהקדים הרב הנ"ל להביא ראיה לדבריו ולא אצטרך לשנות כי יספיקו ראיותיו שהביא שהבעל יכול להוציא בעידי כיעור או משום קלא כשלבו נקפו ודבריו אינם צריכים סעד רק באלה צריך סעד שחשש חרם רבי' גרשם אינו רובץ עליו ועל זה אביא ראיות בקצרה בתשובת הרשב"א שהוא רבי שלמה בן אדרת בסימן תקנ"ז כתב להדיא שרבינו גרשם לא תקן במקום שהוא מצוה לגרשה. אכן משם אין ראיה ברורה לנדון דידן כי לשם נראה שראה הבעל דברים שמראין שזנתה ומשמע שם שהיה המעשה אשר נשאל עליו כריס' בין שיניה אכן מן דברי הר"ם במרדכי פרק המדיר יש ראיה ברורה שכתב שם בהדיא דהעוברת על דת מצוה לגרשה ור"ג מ"ה לא תקן בזה וכן על התקנה שתקן ר"ג שלא לישא ב' נשים כתב ראב"ן והמרדכי הביאו פרק אף על פי בדין מורדת וז"ל וראב"ן כתב אעפ"י שהלכה כרבותי' בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים ביחד לא משהינן לה ואם בשביל אחרות שיווסרו קנסינן לה להתיר לו לישא אשה אחרת והיא תשב ותתעגן עכ"ל. תשוב' ממוהר"ם מצאתי בחדושי מרדכי וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצה לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא היה ברצון אצלה אם כן נראה לי דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפיצה כלל להיות אצלו שמתחול כתובתה ויגרשה וישא אחרת ואם אינה רוצה למחול כתובתה היתרנו לו לישא אחרת והיא תשוב באלמנות חיות עד שתתרצה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכתב רבינו אבן כמו כן דכה"ג לא יעלה על לב איש שיבטל מפריה ורביה כו' עד ושלום מאיר בר ברוך עכ"כ ובודאי שהוא הדין היה מתיר לו לגרש בעל כרחה אך שלא רצה לתת כתובה כאשר נראה מתוך התשוב' וכן בתשובת הרשב"א שהוא רבי' שמשון בן אברהם בסימן ר"פ על מה שנשאל במי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה כתב גם הוא שר"ג לא תקן במקום מצוה הן לישא אחרת עמה הן לגרשה בעל כרחה וכן בנימוקי יוסף בפרק הבא על יבמתו אצל דין זה כתב וז"ל ואם שהתה י' שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתוב' או ישא אשה אחרת כדאמרי' לעיל ואעפ"י שהחרים ר' שמשון ז"ל בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תקן רבינו ז"ל וכ"כ רבני צרפת ז"ל בתשובת הרשב"א ז"ל וכן אחר כך בסוף אית' שמעתא שינה וז"ל וכבר פירשנו כי בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמא לו לא החרים רבי' שמשון ז"ל ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא עד כאן הריטב"א ז"ל. אמנם נראה דהמחבר עצמו שהוא בעל הנימוק חולק על זה שכתב בתחילה וז"ל ולאותם שקבלו חרם ר"ג שלא לישא אשה אחר' על אשתו השתא נמי אינו יכול דעת המחבר ע"כ ואחר כך מביא הריטב"א הנ"ל א"כ נראה שחולק אמנם בטלה דעתו אצל הריטב"א ותשובת רבני. צרפת ותשובת הרשב"א שהוא רבי' שמשון בן אברהם הנ"ל. ואפשר לומר שדעת המחבר הוא לחלק בין גזירת רבינו שמשון ובין גזירת ר"ג לאשר בגזירת ר"ג נזכר על תקנה זו שאין להתירה רק במאה אנשים משלשה קהילות ומג' ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא יראו טעם מבורר להתיר הרי שאפילו כי יש להם טעם מבורר הוצרכו ק' אנשים מג' קהילות כנ"ל ולפי זה נוכל לומר שאף המחבר הנ"ל יודה בתקנת של גט על כרחה שלא גזר בחומרא זו ואינו חולק על דברי הר"ם דפרק המדיר. אכן הרשב"א הנ"ל וחביריו שלא חששו וסוברים להתיר אף בתקנת שתי נשים נראה שהם מפרשים לשון התקנה שאומר טעם מבורר להתיר ר"ל שיראו צורך וטעם מה בזמן מן הזמנים או לצורך שעה או לעקור התקנה לגמרי. אבל במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא תקן ר"ג מעולם כנזכר בלשונם הנ"ל הרשות נתונה ואינה צריך לא ק' אנשים ולא שלשה קהילות כי אין שייך היתר בדבר הזה רק תלמוד ודקדק שעל כיוצא לא גזר וק"ל מ"מ בתקנה של גט על כרחה מצאנו ראיות מפורסמות כנ"ל שלא תקן במקום מצוה אם כן מי הוא זה שימחה ביד האיש כמ"ר דוד בר' שלמה אם ירצה לגרש אשתו פייאמיט"ה בעל כרחה או מי הוא זה אשר יעלה על לבו לכופו להכניסה לביתו מאחר שלפי העדיות כנ"ל לכל הפחות היא כעוברת על דת יהודי' ואפשר אף בכלל עידי כיעור ובזה אל יטעה שום אדם לומר הלא בדין עוברת על דת הוזכר שצריכה התראה דזהו דוקא אם רוצה להפסידה כתובתה דעל זה קבעי תלמודא בסוטה פרק ארוסה או היכי שב"ד רוצים לאוסרה עליו על כרח' דאינה אסורה עליו כי אם בקנוי וסתירה אבל פשיט' שמצוה לו לגרשה אף כי לא התרה בה ויתן כתובה וכן כתב הטור אה"ע בהדיא בסימן קט"ו שאף אחר שנשבעה שלא עברה על התראתו שאין כופין אותו להוציא אך מצוה לו להוציא. וכן לא נמצא בשום א' מן המורים הנ"ל שכתבו היתר לגרשה על כרחה שהזכיר התראה כי לא נזכר התראה בתלמיד ובפוסקים רק להפסידה כתובתה וסברא נכונה היא כי מה לי בהתראה אם לבו נוקפו עליו שזנתה והיא אסורה לו ממילא אם באמת זינתה אף אם לא תעבור עוד. ולזה בהא נחיתנא נבהא סליקנא שכמ"ר דוד הנ"ל יוכל לגרש אשתו פייאמיט"ה הנ"ל בעל כרחה אם יוכל להשיג לו דרך לעשותו ואם תקצר ידו להשיג מבוקשו בנתינת הגט תשב עד שתלבין ראשה ואין לכופו להביא אל ביתו ולחייבו בשאר כסות ועונה. נאום הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן בח"ה דפסח שא"ג לפ"ק:
בהיות כי השליח ממתין אל תשובתי ואץ לדרכו אמרתי להשיב לשואלי ולכתוב אף כי חול המועד הוא וכן ראיתי בתשובת הרא"ש בכלל כ"ג והטור א"ח הביאו ואף להעתיק התיר אמנם כדי למעט הכתיבה בזמן הזה בחרתי לאגוד יחד העדיות והפסקים שהובאו לי ולכתוב פסקי והסמכתי על הפסק של הרב מהר"ר משה באסל יצ"ו כדי שידע הקורא על מה אדני פסקי הטבעו ולא אצטרך להזכיר דברי העדים ולא מה שהקדים הרב הנ"ל להביא ראיה לדבריו ולא אצטרך לשנות כי יספיקו ראיותיו שהביא שהבעל יכול להוציא בעידי כיעור או משום קלא כשלבו נקפו ודבריו אינם צריכים סעד רק באלה צריך סעד שחשש חרם רבי' גרשם אינו רובץ עליו ועל זה אביא ראיות בקצרה בתשובת הרשב"א שהוא רבי שלמה בן אדרת בסימן תקנ"ז כתב להדיא שרבינו גרשם לא תקן במקום שהוא מצוה לגרשה. אכן משם אין ראיה ברורה לנדון דידן כי לשם נראה שראה הבעל דברים שמראין שזנתה ומשמע שם שהיה המעשה אשר נשאל עליו כריס' בין שיניה אכן מן דברי הר"ם במרדכי פרק המדיר יש ראיה ברורה שכתב שם בהדיא דהעוברת על דת מצוה לגרשה ור"ג מ"ה לא תקן בזה וכן על התקנה שתקן ר"ג שלא לישא ב' נשים כתב ראב"ן והמרדכי הביאו פרק אף על פי בדין מורדת וז"ל וראב"ן כתב אעפ"י שהלכה כרבותי' בדורות הללו שאין אדם נושא שתי נשים ביחד לא משהינן לה ואם בשביל אחרות שיווסרו קנסינן לה להתיר לו לישא אשה אחרת והיא תשב ותתעגן עכ"ל. תשוב' ממוהר"ם מצאתי בחדושי מרדכי וז"ל וששאלת אשה המורדת ואינה רוצה לא להיות אצלו ולא לקבל גט והוא היה ברצון אצלה אם כן נראה לי דיש לדבר על לבה אחרי שאינה חפיצה כלל להיות אצלו שמתחול כתובתה ויגרשה וישא אחרת ואם אינה רוצה למחול כתובתה היתרנו לו לישא אחרת והיא תשוב באלמנות חיות עד שתתרצה למחול כתובתה ויגרשנה אז וכתב רבינו אבן כמו כן דכה"ג לא יעלה על לב איש שיבטל מפריה ורביה כו' עד ושלום מאיר בר ברוך עכ"כ ובודאי שהוא הדין היה מתיר לו לגרש בעל כרחה אך שלא רצה לתת כתובה כאשר נראה מתוך התשוב' וכן בתשובת הרשב"א שהוא רבי' שמשון בן אברהם בסימן ר"פ על מה שנשאל במי ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה כתב גם הוא שר"ג לא תקן במקום מצוה הן לישא אחרת עמה הן לגרשה בעל כרחה וכן בנימוקי יוסף בפרק הבא על יבמתו אצל דין זה כתב וז"ל ואם שהתה י' שנים ולא נתעברה יוציא ויתן כתוב' או ישא אשה אחרת כדאמרי' לעיל ואעפ"י שהחרים ר' שמשון ז"ל בישיבת כמה חכמים שלא ישא אדם אשה על אשתו בכי הא לא תקן רבינו ז"ל וכ"כ רבני צרפת ז"ל בתשובת הרשב"א ז"ל וכן אחר כך בסוף אית' שמעתא שינה וז"ל וכבר פירשנו כי בכיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פריה ורביה כיון שהיא גרמא לו לא החרים רבי' שמשון ז"ל ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא עד כאן הריטב"א ז"ל. אמנם נראה דהמחבר עצמו שהוא בעל הנימוק חולק על זה שכתב בתחילה וז"ל ולאותם שקבלו חרם ר"ג שלא לישא אשה אחר' על אשתו השתא נמי אינו יכול דעת המחבר ע"כ ואחר כך מביא הריטב"א הנ"ל א"כ נראה שחולק אמנם בטלה דעתו אצל הריטב"א ותשובת רבני. צרפת ותשובת הרשב"א שהוא רבי' שמשון בן אברהם הנ"ל. ואפשר לומר שדעת המחבר הוא לחלק בין גזירת רבינו שמשון ובין גזירת ר"ג לאשר בגזירת ר"ג נזכר על תקנה זו שאין להתירה רק במאה אנשים משלשה קהילות ומג' ארצות וגם אותם לא יסכימו אם לא יראו טעם מבורר להתיר הרי שאפילו כי יש להם טעם מבורר הוצרכו ק' אנשים מג' קהילות כנ"ל ולפי זה נוכל לומר שאף המחבר הנ"ל יודה בתקנת של גט על כרחה שלא גזר בחומרא זו ואינו חולק על דברי הר"ם דפרק המדיר. אכן הרשב"א הנ"ל וחביריו שלא חששו וסוברים להתיר אף בתקנת שתי נשים נראה שהם מפרשים לשון התקנה שאומר טעם מבורר להתיר ר"ל שיראו צורך וטעם מה בזמן מן הזמנים או לצורך שעה או לעקור התקנה לגמרי. אבל במקום שנוכל לומר ולדון בכאן לא תקן ר"ג מעולם כנזכר בלשונם הנ"ל הרשות נתונה ואינה צריך לא ק' אנשים ולא שלשה קהילות כי אין שייך היתר בדבר הזה רק תלמוד ודקדק שעל כיוצא לא גזר וק"ל מ"מ בתקנה של גט על כרחה מצאנו ראיות מפורסמות כנ"ל שלא תקן במקום מצוה אם כן מי הוא זה שימחה ביד האיש כמ"ר דוד בר' שלמה אם ירצה לגרש אשתו פייאמיט"ה בעל כרחה או מי הוא זה אשר יעלה על לבו לכופו להכניסה לביתו מאחר שלפי העדיות כנ"ל לכל הפחות היא כעוברת על דת יהודי' ואפשר אף בכלל עידי כיעור ובזה אל יטעה שום אדם לומר הלא בדין עוברת על דת הוזכר שצריכה התראה דזהו דוקא אם רוצה להפסידה כתובתה דעל זה קבעי תלמודא בסוטה פרק ארוסה או היכי שב"ד רוצים לאוסרה עליו על כרח' דאינה אסורה עליו כי אם בקנוי וסתירה אבל פשיט' שמצוה לו לגרשה אף כי לא התרה בה ויתן כתובה וכן כתב הטור אה"ע בהדיא בסימן קט"ו שאף אחר שנשבעה שלא עברה על התראתו שאין כופין אותו להוציא אך מצוה לו להוציא. וכן לא נמצא בשום א' מן המורים הנ"ל שכתבו היתר לגרשה על כרחה שהזכיר התראה כי לא נזכר התראה בתלמיד ובפוסקים רק להפסידה כתובתה וסברא נכונה היא כי מה לי בהתראה אם לבו נוקפו עליו שזנתה והיא אסורה לו ממילא אם באמת זינתה אף אם לא תעבור עוד. ולזה בהא נחיתנא נבהא סליקנא שכמ"ר דוד הנ"ל יוכל לגרש אשתו פייאמיט"ה הנ"ל בעל כרחה אם יוכל להשיג לו דרך לעשותו ואם תקצר ידו להשיג מבוקשו בנתינת הגט תשב עד שתלבין ראשה ואין לכופו להביא אל ביתו ולחייבו בשאר כסות ועונה. נאום הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן בח"ה דפסח שא"ג לפ"ק:
1