שו"ת מהר"ם פדוואה כ״בResponsa Maharam of Padua 22
א׳ראיתי אשר כתב ושלח אלי הגאון כמהר"ר נתן יצ"ו ואשר בדק בכל המחבואות ובגנזי אוצרות ראשונים ואחרונים למצוא עזר ולעשות נחת רוח לבנו של יעקב קובלינץ הדר בק"ק ורנקבורט להסיר מעל אשתו חשש זיקה ליבם כאשר תבא למדה זו ח"ו יגע ומצא להקל ותלה הקולא באילנות גדולות הרי"ף והרמב"ם וכל הנגררי אחריהם ולא הניח לי מקום להתגדר בו. ואין עלי לאמור רק ואני כמוהו אכן מאז ראיתי אשר נגבה עדות שני' מ' זנוויל אנקר יצ"ו והוסיף להגיד ששמע גם מאנשים אחרים אשר באו מארץ תוגרמ' איך מת הנער אם כן אין לחוש עוד להעדאת עד אחד כי שנים הם כמר משה בשאן וכמ"ר זנוויל כי אין לחוש ששניהן שמעו מן אחד מאחר שזנוויל אמר ששמע מהרבה אנשים ולא נשאר לנו לחוש רק לסבר' של הגאון כמהר"ר נתן י"ץ שנראה לו שהאבעי' של רב ששת דפרק האשה רבה שייכי על עד מפי עד כמו על עד אחד ואם כן רבינו אשר דמחמיר בעד אחד מחמיר גם בזה. והנה אף כי לפום ריהטא סברא נכונה היא להשוות המידה בהם מכל מקום מאחר שדבר זר הוא שרבינו אשר יחלוק ויבטל דברי כל הגדולים הראשונים ואחרונים ואדרבה היה נכון לעקור דבריו ולקיים דברי כל הגדולים כי גם מן האחרונים שהסכימו לראשונים כאשר הביא הגאון הנ"ל בפסק שלו לכן הנני אומר אף אם לא ימלא לבינו למיעקרי' אמר הבו דלא לוסיף עליה בהא דאמר רב נחמן פרק כל הנשבעין כשבאו אצלו רב חסדא ורבא בר רב הונא לעקור להא דרב ושמואל דאמר אין אדם מוריש שבועה לבנו. ככה יש לנו לעשות גם בנדון דידן ולסמוך על רי"ף ורמב"ם וגם הסמ"ג שהביאו בלא חולק ונמשכו אחריהם רבינו נסים והמגיד משנה שהם אחרונים ולה היה להם שום ספק בדבר. גם מי לנו גדול מרב אלפס שכתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמוהו במקום שאין התוס' חולקי' עליו. עוד נראה לי למצא טעם להקל בנדון דידן כי שם בהאש' רבה מקשי' התוספות וז"ל וא"ת מאי קמיבעי' ליה והתנן בהאשה שהלכה שהיא נאמנת לומר מת בעלה ואחר כך מת בנה כו' וי"ל דאיהי מהימנא משום דאית לה מיגו כו' עד אבל בעד איכא למיחש שמא שכרוהו שונאיה או הוא עצמו חשוד לקלקלה כו' והנה אף כי קושיא זו של התוס' צריך עיון ויש להשיב עליה מ"מ נראה מן התוס' שמה שהעד אינו נאמן בעדות אשה זו הוא משום חשש' זו דחשד לקלקולה כנ"ל ובנ"ד ליכא למיחש דכל הני עדים העידו עד לא תצטרך האשה לאלה ת"ל ואף טרם שלקח אחיו אשה א"כ אין לחוש שכוונתו היה לקלקל אך נדון דידן הוא בכלל שאר עדות אשה שאנו הולכין בו לקולא משום עיגונא נאם מבי"ק:
1
