שו"ת מהר"ם פדוואה כ״גResponsa Maharam of Padua 23
א׳נדרשתי מן קרובי האשה מרת מינקלן שת' הזקוקה לחליצה לכמר נתן אוטלינג יצ"ו ובידה שטר חליצה ממנו שנשתעבד לה בחרם חמור לחלוץ כאשר תזקק לו ועתה מתנצל לומר שלא יוכל לחלוץ כי הוא חלה את רגליו בחולי הגוטי באופן שאינו יכול להלוך כלל אם הדין עמו או לא וזהו העדות אשר גבו על פי ב"ד בוניזייא במהות רגלי היבם:
1
ב׳במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמ"ר מאיר ברבי אליעזר ודרשנוהו וחקרנוהו בתורת עדות גמור אם הוא מכיר כמ"ר נתן אוטלינג בכהר"ר מאיר ז"ל מלוד ואם הוא יודע בו אם הוא מעמיד כפות רגליו על הארץ אם לא ואמר לנו איך הוא עמד בביתו בשכירות חצי שנה דהיינו מר"ח אייר ש"ו עד ר"ח מרחשון ש"ז והוציאו והלבישו ורחץ את רגליו כמה פעמים וראה אותו שרגליו מיושרות ולא עקומות וכשיושב על כסאו מניח רגליו על הארץ כשאר כל אדם וכן ראה אותו פעם אחת שרצה לנסות את עצמו אם יוכל ללכת על משענתו וראה שעמד על כפות רגליו אכן לא יכול לילך ושוב העיד שהיה ג"כ בביתו בר"ח אדר הראשון ש"ז לפרט קטן וראה אותו יושב על כסאו וכפות רגליו על הארץ כשאר בני אדם ישרים ולא עקומות וכל זה העיד בפנינו ב"ד בתורת עדות גמור היום יום ג' י"ו אדר השני שנת ש"ז לפרט קטן פה וניזייא:
2
ג׳במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כמ"ר אברהם ברבי יהודה יצ"ו ודרשנוהו וחקרנוהו בתורת עדות גמור אם הוא מכיר כמר נתן אוטלינג בכהר"ר מאיר ז"ל מלוד ואם יודע בו ואם הוא מעמיד כפות רגליו על הארץ אם לא ואמר לנו איך הוא עמד בביתו בשכירות שנה תמימה דהיינו מר"ח מרחשון ש"ז לפרט קטן עד ר"ח מרחשון ש"ח והוציאו והלבישו ורחץ רגליו כמה פעמים וראה אותו שרגליו מיושרין ולא עקומים וכשהושיבו על כסאו או על מטתו הניח כפות רגליו על הארץ כשאר בני אדם ולא ראה שום שינוי ברגליו רק שהם נפוחות אך לא ראה אותו הולך או עומד על רגליו וכל זה העיד בפנינו בי דינא בתורת עדות גמור היום יום א' כ"ד לחדש אדר ש"ח לפ"ק פה וניזייא:
3
ד׳ועתה לפי העדות הנ"ל נראה דודאי בר חליצה הוא ששני העדים העידו שרגליו ישרות ובשבתו מניח רגליו על הארץ כשאר כל אדם ואין בהם שינוי רק שהם נפוחות ואחד מהם העיד על עמידתו על כפות רגליו א"כ מאי ניחוש אי להא דאמר אמימר מאן דמסגי אלוחתא דכרעיה לא חליץ האי אינו כן כי רגליו ישרות הן ועל כפות רגליו ינוח ואי לאידך דאמימר דאמר דצריך למדחסיה לכרעיה גם לזה אין לחוש כי בודאי אחר שמניח כפות רגליו על הארץ שפיר מדחס רגליו. ואף אם לא יכול למדחסי' הלא כתב הר"ן שם בפרק מצות חליצה דהלשון צריך לכתחלה משמע ובדיעבד כשר בלא דחיסת רגליו ונדון דידן שאין יבם אחר פשיטא דבדיעבד דמי דאין לומר שבעבור שלא יוכל למדחס' תצטרך להתייבם מאחר שאנו סוברים ונוהגים דמצות חליצה קודמת ומרחיקים היבום בכל עוז ודומה לזה נראה מספ' התרומה שהביאו המרדכי בפ' החולץ וז"ל אע"ג דקיימ"ל מצות חליצה קודמת מ"מ לא כייפינן ליה לחלוץ דהו"ל חליצה מעושה ופסולה אלא מטעינן ליה וחליץ וכו' ואי לא מצינו להטעותו לא כייפינן ליה כו' עד וגם לא שבקינן ליבם כיון דמצות חליצה קודמת ע"כ וחליצה מוטעות תנא בכל מקום לשון כשרה דמשמע דיעבד דאלו בברייתא שנזכר חליצה מוטעות כשרה גט מוטעת פסול נוכל לומר דנקט כשרה אגב פסול דסיפא אבל בברייתות האחרות שמביא שם התלמוד דלא נזכר בהן גט תנא כשרה א"כ נראה דלכתחלה אין ראוי לעשותו ואפ"ה כתב בעל התרומה אם אינו רוצה לחלץ מטעינן ליה לכתחלה והיינו משום שאי אפשר בענין אחר דלא שבקינן ליה ליבם וכן סובר רש"י והרא"ש ויתר גאונים דמטעינן ליה היכא דלא רצה לחלוץ וא"כ אף בנ"ד אף אם לא יכול למדחסי' לרגליו מאחר שאי אפשר בענין אחר כדיעבד דמי ועושין לכתחלה בלי דחיס' אמנם כל זה לדברי האומרי' דהא דאמימר דצריך למדחס' לכתחלה משמע ומימרא השניה דאמימר מאן דמסגי אלוחתא דכרעי' אינה תלויה בזה אלא לכל אחת ואחת טעם לבד כרבינו נסים שהבאתי וכראב"ד וכרא"ש שמסכי' עמו אכן לאותם המפרשים ששתי המימרות דאמימר טעם אחד להם כהרמב"ם וחביריו וכדברי ר"ח משום גאון דמאן דמסגי אלוחתא לא יכול למדחסה לרגלו שפיר וסובר לפי זה דצריך לאו לכתחלה משמע או סובר אף אם הוא לכתחלה ובדיעבד כשר בלי דחיסה מ"מ בעינן ראוי לכך על דרך הראוי לבילה אין בילה מעכבת ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת כדאיתא ברא"ש ובמרדכי על זה א"כ יכול המעורר לומר גם בנ"ד אם לא יכול למדחס' א"כ אינו ראוי קרינן ביה אכן בלי ספק שקר הוא שלא יכול למדחסה מאחר שכפות רגליו מונחים על הארץ כדרכן ואם לא יוכל לחלוץ מעומד יחלוץ מיושב וידחס דהא כתבו קצת מפרשים דלכתחלה מיושב ואף המחמירין דוקא לכתחלה אבל בדיעבד כשר כדתניא בהדיא בין עומד בין יושב ונדון דידן כדיעבד דמי אם לא יוכל לעשותו בענין אחר כאשר בארתי ויושב ודאי דיכול למדחס דהא מקשה התלמוד לאמימר והתניא בין עומד בין יושב בין מוטה ופירש"י מוטה לאו אורחי' למדחסי' א"כ משמע דמיושב לא פריך ואפי' על מוטה מתרץ תלמודא ולעולם דמדחס ומה שהזכירו מחברי הלכות גיטין וחליצה שצריך להלך במנעול של חליצה בפני ב"ד וכמר נתן זה לא יכול להלך בודאי אין בו עכובא כי מקור מנהג זה הוא מדברי ראבי"ה שהביאו המרדכי בפ' מצות חליצה וז"ל וצריך להלך בו שעה אחת קודם חליצה כדי שיראה שהוא מכוון לרגלו עכ"ל וכוון זה לרגלו אין בו עכוב דהא תנן בגדול שיכול להלוך בו כשר ובברייתא מפרש שם נעלו הראוי לו פרט לגדול שאינו יכול להלך בו א"כ א"צ שיהי' מכוון רק שיכול להלך בו ואף כי גם בגדול שיכול להלך בו תנן כשר בדיעבד דוקא כאשר באו' הרב ר"ן משום גזרה אטו רחב הרבה שאינו יכול להלוך בו הלא כבר אמרתי שנדון דידן כדיעבד דמי א"כ לא יעכב עליו מה שאינו הולך בו לראות אם הוא מכוון כי אם הוא רחב הרבה באופן שאף אם היה בריא לא יכול ללכת בו דבר זה הוא בנקל לראות ולשער בלתי הליכה ולא אאמין ששום מורה ישגה בו לכן נראה שהאיש הזה הוא בר חליצה ואותן החומרות שהחמירו בדיני חליצה לעשות לכתחלה לא יעכבו בידו אם אינו יכול לעשותן ובפרט מאחר שנשתעבד בשטר בח"ח לחלוץ לה א"כ לדידיה מוסף על אשר מנהגינו כהני גאוני' דפסקו דמצות חליצה קודמת נתוסף על כמר נתן זה הקשר החזק שנשתעבד לחלוץ בחרם חמור ולכוונה זו נוהגין לעשות שערי חליצות כדי שלא יבאו בטענה לאמור קי"ל כהני דפסקו מצות יבום קודמת א"כ נראה שחייב לקיים אשר נשתעבד נאם מבי"ק:
4