שו"ת מהר"ם פדוואה כ״דResponsa Maharam of Padua 24
א׳מעשה שהיה כך היה
לאה פרעה לאיש שמו ליזר מעות בעבור בעלה והאיש היה משחק עם המעות על השולחן ורחל חטפה ממנו מטבע אחת והאיש שאל ממנה להחזירה ולא רצתה ואז אמר בפני עדים הנני מקדש אותה באלה ושתקה והחזיקה המעות ואז בא בעל לאה ואמר לאשתו לא תתן לו דבר כי רבי משה יפרע לו חובי ואז השיב ליזר המעות ללאה וגם רחל השיבה המטבע ללאה ע"כ:
לאה פרעה לאיש שמו ליזר מעות בעבור בעלה והאיש היה משחק עם המעות על השולחן ורחל חטפה ממנו מטבע אחת והאיש שאל ממנה להחזירה ולא רצתה ואז אמר בפני עדים הנני מקדש אותה באלה ושתקה והחזיקה המעות ואז בא בעל לאה ואמר לאשתו לא תתן לו דבר כי רבי משה יפרע לו חובי ואז השיב ליזר המעות ללאה וגם רחל השיבה המטבע ללאה ע"כ:
1
ב׳נשאלתי על עובדא דא אם הן קידושין ודאי' או ספק מאחר שהיה הכל דרך חוכא ואטלולא וגם המעות הושבו לבעליהן ונמצא למפרע שלא היו שלו שבעל האשה אמר לא תתן לו דבר וכי רבי משה יפרענו ואז הושב לה המעות עכ"ל השואל:
2
ג׳והנה לא אאריך הפעם ולא ארד להשי' על כוונת השואל כי על ענין ספיקתו הנ"ל הייתי צריך מעט דרישה וחקירה יותר מאשר כתוב לפני בעדות זו מטעם אחר נ"ל שפשיט' הוא שאינם קידושין ודאי' אלא ספיקא ואף דומה לספק ספיקא ואף קרוב לודאי שאין כאן קידושין כלל וזה שאף אחר שאמר הנני מקדש אותה בזה והחזיקה המטבע שתקה ולא אמר' הן והלכה רווחא היא דכל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא כרבא בפ"ק דקידושין ואף כי שם פסק רב אלפס ז"ל כמאן דאמר חשו לה ומצריך גט מספק וז"ל שם הלכך לאפוקי צריכה גט ולעיולא צריכה קידושין אחרינא ולא סגי בהנהו קידושין עכ"ל. וכן הטור א"ע סימן כ"ח. הלא הרמב"ם בפרק ה' מהל' אישו' חולק עליו וסבר שאין בו קידושין כלל ולא חש כלל להא דרב הונא אמר שהיה בו ספק קידושין שמא הציפית' עצמו היתה שוה פרוטה במקום אחר כמבואר שם ורשב"א הסכים לדבריו אם כן דומה לספק ספיקא דאף לרב אלפס הוא ספק לבד ולנו להסתפק אולי יצדקו דברי הרמב"ם וכאשר הסכים הרשב"א לדבריו ואומר דטעמא דמסתבר הוא אמנם זכיתי לדון שאפשר דבנדון דידן כ"ע מודו דלא חיישינן לקידושין דהתם בגמרא ז"ל קשו בה בפום נהרא משום דרב הונא בריה דרב יהושע מי דמי התם בתורת פקדון יהבינהו ניהליה סברא אי שדינא להו ומיתברי מתחייב' בהו הכי בתורת קידושין יהבא ניהלה אי איתא דלא ניחא לה לישדינהו ע"כ ופי' רש"י בתורת קידושין קבלה ונהי דציפית' לית ביה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדוש בזוזא דאית בה אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתה עכ"ל. ועתה אפשר לומר הבו דלא לוסיף עלה דדוקא בכה"ג שהיו ביניהם שידוכים דהא נתן לה בתחילה הציפית' לשם קידושין אז חיישינן לשתיקותא מאחר שלא השליכה אותה אבל היכא דלא שדיך בראשונה כגון בנדון דידן ליכא מאן דחייש לשתיקה דאולי תרתי בעינ' כעובדא דציפית' כו' דשדיך וגם תוכל להשליך וכעין זה מחלק תלמודא שם במקדשא בגזל דידה והיא שתקה בין שדיך ללא שדיך וכן משמע גם לשון הטור א"ע בסימן כ"ח שהסכים כר"י אלפס וכתב ז"ל בד"א שבא לידה בתורת פקדון אבל בא לידה בתורת קידושין שאמר לה התקדשי לי בחפץ זה ואמרה לו והרי אני שוה פרוטה אם אמר לה יש בתוכו שוה פרוטה התקדשי לי בו ושתקה הוי ספק קידושין ע"כ. ונראה לדקדק למה אמר אבל בא לידה בתורת קידושין שאמר לה כו' היה לו לקצר ולומר אבל היה בידה שלא בפקדון שאינ' חייבה בשמירה ואמר לה התקדשי לי בו ושתקה הוי ספק כו' ולמה צריך לומר דבריו בתרי גווני קידושין בתחלה בטעות של פחות משוה פרוטה ואח"כ במה שבתוכו בשלמא בגמרא מעשה שהיה כך היה אבל לטור מה נפקא ליה מינה יקצר ויפסוק כדרכו אלא ודאי בא להראות לנו שעובדא דתלמודא דוקא הוא שדוקא שגם בתחילת דבר אתה בקידושין שהוא כמו שדיך אבל אם לא שדיך לא ואף כי היה אפשר לומר זה בלשון קצר כנ"ל ולבאר שדוקא היכא דשדיך בראשונה בא להורות שאין צריך שידוכי' ממש רק דברים אלו שהשיבה והלא אין בה שוה פרוטה יספיקו. ועוד ראוי לומר שבנדון זה כ"ע מודי' מטעם אחר וזה כי נדון דידן שהיא חטפה וגזלה המעות דינו כמו פקדון כי כמו שבפקדון היא חייבת בשמירתה כך בגזל וכל שכן הוא דאם נאבד שחייבת לשלם וכמו שבפקדון הכל מודים דלא אמרינן שהיה לה להשליך משום דחייבת באחריות כך בגזל זה ודוקא התם בארבע זוזי שהיו גנוזים בציפית' והיא לא ידע' בהו לא היתה חייבת בשמירתה כי לא קבלם בידיעת' והי' לה להשליכה לפניו ואם יאבדו יאבדו והתם בדברי הר"ן מפורש שכיון דבתורת קידושון בא לידה אין לך אשה שתחשוב שאם תשליכם תתחייב בהם אם כן בנדון זה שאין לומר שאשה תחשוב להפטר בגזל יותר מבפקדון ודאי שאין הפרש ביניהם ואין לחוש בשתיקה לכן נראה דחששא רחוק' היא מאד לחוש לקידושין ומ"מ לא באתי להקל כ"כ לומר שתהא מותרת בלא גט כי לכל הפחות עלינו להחמיר מחמת קלא אכן חליצה לכוף האיש ליזר זה שישאנ' או ליתן לה כתובה על עובדא קלילא דא דאפילו רב אלפס המחמיר אמר ולעיולא צריך קידושין אחרינא כו' א"כ מי יעלה על לבו לכוף זה שיקדש' בקידושין אחרים רק יתן לה גט ואם תמאן לקבלו תשב עד שתלבין ראשה ולימים אולי אהיה נמנה להתיר לו ליקח אחרת ולא לחוש לתקנת ר"ג בנדון זה עוד אחרת את שמוכח שלא היה בדעת' שיהיו לה המעות לקידושין דאם כן למה החזירה אותה היה לה לומר דשלהם וליזר הנ"ל ישלם אחרים תחתיהם אלא ודאי מחשבתה ניכרת מתוך מעשיה דלא חשבה מעולם להיות לה לקידושין ודי באלה. ולהיות מקום המעשה רחוק ממני ובנחיצ' רבה כתבתי לנחיצות המוביל לכן התניתי בתנאי על כל דברי הנ"ל שלא יעשה מהם מעשה עד שא' מהמורים בארץ ההיא יסכים עמי:
3
