שו"ת מהר"ם פדוואה ל״גResponsa Maharam of Padua 33
א׳מעסק כמ"ר שם טוב שבקשו לשפוט בו שהוא ממזר
ראיתי שני אריות דבי עילאי עבדי קרביא בהדי הדדי בדבר הלכה בעסק ביש מפסול ממזרת יצא על שם טוב קאריון יצ"ו ושלחו לי העדיות חתומים ומקוימים ואם כי העדיות אינם מכוונים בלשון מ"מ עיקר ותוכן דבריהם חדא הוא ששתי אחיות האחת שמה נחמה והאחרת כרושי נתקוטטו עם מרת מירא חמו של שם טוב הנ"ל וקראו אות' זונה וכי בנה שם טוב הוא ממזר ומירא הנ"ל קבלה עליהם בערכאות ונתגלגל הדבר שהביילא אמר להעמיד הדבר על אחד היה נקרא רבי עמנואל ז"ל שיחקור העדים ויפסוק והוא אז פסק איך שם טוב הנ"ל הוא ממזר ונתן טעם לדבריו בעבור שמיום נשואיה לבעלה עד יום לידתה שילדה הבן הזה לא היה משך זמן שיהיה בן קיימא ואלו היה הולד מן בעלה לא היה אפשר לו להשאר בחיים לא הוא ולא אמו ולפי שהאשה מירא היתה משרתת בבית רבי משה עובדיה בעודה ארוסה וראו דבר מכוער שהיתה נופלת במטה עם אדוניה ומאותה השעה מצאו החשבון מכוון שהיו תשעה חדשים עד יום לידתה של הבן הזה לכן שפטו שמשה עובדיה הולידו זהו תוכן הדרוש אשר עליו דנו מן העדיות המקוימים אך שמן הכת המתירין הובא לידי עדות של רבי אברהם סלניק שהוסיף להעיד שהארוס נתיחד עם ארוסתו טרם יצא לדרכו אמנם כל אחד מהאלופים האוסר והמתיר ספר בתוך פסקו מן העדיות ששמעו הם אך לא שלחו אותם בדרך גביית העדות האוסר אמר ששמע מאנשים כשרים שלא היה יותר מן ד' חדשים מן הנשואין עד הלידה והמתיר העיד מפי עדים שהיה ח' חדשים פחות ח' ימים. והנה הרב הרוצה לפוסלו שם ארבע ראשים לחובה. האחד שחשב האשה לפרוצה ביותר שאמרו עליה בסוטה פרק ארוסה שחוששין אף לבניה ואשה זאת היתה בעיניו כפרוצה ביותר לאשר גם כשהיתה פנויה היתה מזנה עם משה עובדיה זה והוליד ממנה בת ואחר שנתארסה השיבה לביתו לשרת אותו אחר ששלח הארוס לדרכו בשליחותו שנתעכב שני חדשים טרם ששב והארוסה הזאת שהיתה רגילה בזנות עמו היתה משרתת אותו בזמן הזה וראו הדבר המכוער הנ"ל נפילתה עמו במטה באמת מעשים מכוערים היו. השנית פלוגתא דרב ושמואל פ' האלמנה לישנא קמא הבא על ארוסתו בבית חמיו ולישנא בתרא ארוסה שנתעברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואשה זו היתה דיימא מעלמא היינו מן הנואף הנ"ל ואף אם היתה דיימא נמי מן הארוס אפילו הוא ספק ממזר לפחות לשמואל דהלכה כוותיה הג' לאשר נראה הדבר המכוער הנ"ל שהוא יותר כיעור מכל הני כיעורים דפרק כיצד בשמעתא דנטען רוכל יוצא ואשה חוגר' בסינר או רוק למעלה מן הכילה או מנעלים הפוכות תחת המטה דבכולהו אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא הרביעי אשר אמרו בהרבה מקומות תלמיד חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכאן רבי עמנואל מאנקא אסרהו ועתה כאשר אבאר שמן כל הנ"ל אין ראי' לנדון דידן לפוסלו ישאר שם טוב הנ"ל בטובו על חזקת כשרותו והנה הרב המתיר כתב שרבי שלחיה העד האחד שהעיד על פסלותו מכח פסק של רבי עמנואל הוא גם אמר שנולד בחדש השמיני לנשואיה וכן העידה לפניו אשה זקנה אחת בכח נח"ש ששמעה מפי רבי עמנואל הנ"ל שאחר הנישואין עד לידת' לא הוה רק ח' חדשים פחות ח' ימים שאין באפשרות לעובר של זה הזמן שיהיה בחיים ולסבה זו פסק שהוא ממזר וכן נשמע מפי אחרים לדברי הרב המתיר מעתה אומר שלפי דברי העדים ההם נכשלו גם נפלו כל הד' ראיות שהביא האוסר ואבאר אחת אחת. הראשונ' הא דפרק ארוסה שאם היא פרוצה ביותר וכו' אין בית מיחוש הואיל דמיום הנישואין היה ראוי להיות הולד הזה בן קיימא כדלקמן ואחר הנישואין לא נשמע עליה רנון רק קודם הנישואין אם כן בטל טעם פרוצ' ביותר דהטעם הוא מאחר שהיא פרוצ' ביותר בטל הרוב של בעילת הבעל וכאן אנו תולין הולד שנתעברה ממנו אחר הנישואין שהיא רגילה ומצויה אצל בעלה בהיתר שהוא הרוב ולא נתפרצה אז ולא תולין אותו בעובר של אירוסין שהו' באיסור ודומה לספק ספיק' להכשר הולד הספק האחד שמא בנישואין נתעברה ואז לא נשמע עליה רנון של פריצות ואז ודאי יהא כשר אף אם היא חשודה קצת דרוב בעילות אחר הבעל ואת"ל דבאירוסין נתעברה דילמא מן הארוס היה כאשר העיד רבי אברהם סלוניק הפה שאסר הוא הפה שהתיר איך הארוס נתיחד עמה טרם יצא לדרכו גם אינו נראה שנדון זה יקרא פרוצה ביותר אף אם אמת הוא שנראת' נופלת במטה עמו פעם אחת לבטל בעבור זה הרוב בעילות של הבעל ומה שהיתה מזנה עמו בעודה פנויה אינה כדי לחשוב פרוצה כשהיתה מקודש' וקל להבין. ובלי ספק הוא שמי שנולד לשמנה חדשים אין לפקפק בו מתרי אנפי חדא דאימר בר שבעה הוא ואשתהי הוא דאשתהי כדאמר פרק הערל. שנית אימא לא נתעברה תיכף אחר נישואין רק חדש ימים אחר נישואין והוא בר שבעה ממש כדאמרינן פרק החולץ וז"ל א"נ לתמני ילדה איכא למימר דבתרא הוא דילמא אישתהויי אשתהי חדש ימים ואיעבר'. הטעם השני של האוסר מהא דרב ושמואל פרק אלמנה לכ"ג אין עניינו שייך לנדון דידן שהתם מיירי שודאי נתעברה באירוסין שאיכא קצת איסור אפילו להארוס ולהכי איתא לאביי ללישנא קמא שרב סובר שהוא ממזר אפילו כי לא דיימא מעלמא משום כשם שהפקירה עצמה להארוס כך הפקירה עצמה לאחרים אבל היכא דנוכל לומר דבנישואין נתעברה כמו בנדון דידן לפי העדיות הנ"ל ודאי תלינן בנישואין ובביאה של היתר של רוב הבעילות. ועוד נאמר להעמיד האשה על חזקתה שהיתה בחזקה בלתי מעוברת והשתא הוא דנתעברה בנישואין דלא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי' הרי חסר לפניך דהתם בריש נדה מפרש משום טעמא דהעמד טמא על חזקתו וגם הטעם דחסר ואתאי לא נדחה כדמשמע בתוספות פרק קמא דחולין בשמעתא דהשוחט בשבת ונמצא פגומה אבל בנדון דידן נאמר להעמידה על חזקת' כל זמן האירוסין ובנשואין נתעברה וקל להבין. וכה"ג איתא בפרק קמא דכתובות שאמר ר"ג שם במתני' היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והלה אמר לא כי כו' ר"ג ורבי אליעזר אומר נאמנת כו' ושם בגמרא אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו כר"ג כו' עד א"נ עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמינן אחזקת' כו' ופירש שם רש"י ובתולה נולדה והשתא הוא דאיתניס אחר אירוסין. וכן הטעם השלישי שראו דבר מכוער אם החמי' רבי ואמר הואיל ומכוער הדבר תצא לא מצינו שהחמיר לפסול הבנים משום כיעור לעשות' מעוות לא יוכל לתקן אע"ג דבפרק קמא דכתובות משמע דכאשר יש ספק בפסולות מחמירין יותר בולד דהא איכא מ"ד הת' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דהוא היתה לה חזקת כשרות ובתה לא היתה לה חזקת כשרות שאני התם דאיכא ודאי העובר שנתעברה בזנות ולא באנו בכלל ספיקות הזמן וגם לא שייך שום טעמא של רוב בעילות אחר הבעל ואדרבא אפשר ששם הרוב הוא לפסול דהא אמר שם רבי יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים אם כן מה שאומר שם לדברי המכשיר בה פוסל בבתה נוכל לומר דקאי ארוב פסולין דמכשיר ר"ג בה אבל בנדון דידן משום עידי כיעור לא נאמר דנתעברה אז בעביר' רק מבעלה בנישואין בשעת היתר וברוב הבעילות וגם משום חזקה דהשתא הוא דנתעברה כנ"ל. ותדע דדוקא מחמירין להוציא מבעלה ולא לגבו פסול זרעה דהא אפילו היא עצמה אע"ג דמשום עידי כיעור תצא מבעלה אפילו הכי מותרת היא לכהונה ועידי כיעור אינ' כדי לפוסלה לכהונה דהא הרמב"ם בפרק כ"ד דאישו' כתב וז"ל אף העוברת על דת משה או על דת יהודית או היוצאת משום שם רע אין להן כתובה כו' ואחר כך מבאר שם איזה דת משה ואיזה דת יהודית ואחר כך כיצד יוצאת משום שם רע כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער כו' ומנה כל הכיעורים דפרק כיצד הנ"ל ובפרק י"ז דאיסורי ביאה כתב ויש לומר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאות פיה עד כאן לשונו והיינו טעמא כרבי יוחנן בן נורי דבעינן דבר ברור בפרק המגרש ומי שיש לו לב להבין פשוטי הדברים יראה מהקשת דברי' שכתב כאן סוף פרק י"ז דאיסורי ביאה שעבר' על דת יהודית או בעידי דבר מכוער שר"ל הני כיעורים שהזכיר בפ' פ"ד דאישות עם דת יהודית שבעבורה תצא מבעלה דאל"כ על מה סמך בסתימת דבריו לומר אפילו הוציא בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער כו' ואנה נזכר שיש לו להוציאו בגלל אלו כי כאן בפרק המגרש אצל דין זה לא נזכר דבר מאלו אלא שסמך על מה שכתב בפרק כ"ד דאישות שבאר שם דברים אלו שיש לו להוציאם בגלל אלו ואפי' הכי כתב דמותר לכהן וכיעורים אלו אינם דבר ברור כ"ש שלגבי הולד לא יועילו לפוסלו בממזרות הואיל דיש לתלות בא' הנישואין ברוב בעילות הבעל ואפילו לגבי בעלה אין כופין אותו להוציא רק לרצונו יוציא אותה בלא כתובה ואם רצה יקיים אותה כדאיתא שם בפרק הנ"ל ודי בזה. והטעם הרביעי חכם שאוסר כו' אין להשגיח בו כל עיקר מאחר שהולד נולד לשמנה א"כ ברור טעותו מן התלמוד כי הוא נתן טעמו משום שלא יכול להיות חי וטעמו פגום מן התלמוד כנ"ל ובפ' אלו טריפות ובסוף כל היד פירשו התוספות היכא דאגמריה סמיך יכול חכם להתיר אף על פי שחכם אוסר מקודם גם מאן לימא לן דחכם היה הלא מלשון הוראתו זו אין נראה חכמתו ואדרבה נראה דלאו בר סמכא הוא כאשר דבריו היו כדברי אחד מן ההמוניים באמרו שבזמן הזה לא היה יכול לחיות לא האם ולא הולד שעשה פנה מן חיות האם דבר שלא דברו בו חכמי התלמוד ולא הפוסקים ואם סמך אולי על דעת נשים או על רופאי אליל אין ראוי לתלות בו פסק והוראה וכל זה כתבתי אם יצדקו דברי העדים שאמרו שנולד לשמנה פחות ח' ימים. ומעתה אבא לברר שאף אם יצדקו דברי הרב האוסר שאמר ששמעו מקצת אנשים שלא היה רק ד' חדשים מן הנישואין עד הלידה אפילו הכי אין לפסול אותו בממזרות כי מאחר שהעיד רבי אברהם סלניק שהארוס נתיחד עמה טרם יצא לדרכו ובלעדי זה כולם הודו ששב אליה אחר ב' חדשים ואז היה אפשר שבא עליה ונתעברה הימנו והיה יותר מז' חדשים עד הלידה לפי עדות כלם כי העידו שמיום שראו נפילתה עמו במטה היה ט' חדשים עד הלידה וזה היה תוך השני חדשים שהארוס היה בחוץ בדרכו א"כ בשובו אחר ב' חדשים בהכרח היה יותר מן ז' חדשים א"כ מי הוא זה שיכול לפוסלו הואיל והיא אומרת מבעלי נתעברתי והוא הודה לדבריה הלא הלכה כשמואל דאמר הולד שתוקי ומפרש בפ' עשרה יוחסין מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו כאבא שאול שקרא לשתוקא בדוקא וכן הלכה ובתוספות פרק ארוסה בסוטה משמע דהי' נאמנת אפילו היא פרוצה ביותר ואף כי הלשון הוא מגומגם שם מכל מקום האמת ניכר שם דהא בדיבור המתחיל רוב בעילות אחר הבעל איתא וז"ל וכאן דלית לדומה גופה דלישייליה אבל איתא קמן ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת כו' ולמעיין שם לא ימלט אחת משתים שרוצים לומר בתו' שמה שאנו אומרים בפרוצה ביותר שחוששין לבניה דוקא דליתא לקמן או שרוצים לומר שמה שאמר שמואל שם ישא דומה ואל ישא בת דומה ולית ליה סברא דרוב בעילות אחר הבעל דוקא דלית לדומה קמן דנישייליה והנה אם כוונת' של התוס' על פרוצה ביותר לדברי רבי יוחנן ורב תחליפא שהולכין אחר הרוב וכשהיא פרוצה ביותר בטל הרוב וחוששין לבניה ועל זה אמרו התוס' דוקא דליתא קמן כו' הרי לפנינו דהיא נאמנת ואם כוונתם על שמואל שאמר אל ישא בת דומה ומיירי בשאינה פרוצה ביותר מדפליג עליה רבי יוחנן אפילו הכי אין נראה שיש חילוק בין פרוצה ביותר אליבא דרבי יוחנן לשאינה פרוצה אליבא דשמואל דכמות שסבר שמואל באינה פרוצה אל ישא בת דומה ואין הולכין אחר הרוב ואפילו הכי אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת ככה ה"ה בפרוצה אליבא דרבי יוחנן ורב תחליפא שבטל טעם הרוב וחוששין לבניה אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת דמה שאמרו שם התוס' דנאמנת אף אם כוונת' על שמואל כנ"ל אין הטעם משום הרוב דהא מביאין ראיה ממה שאמר הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה. אם כן מה לי אינ' פרוצה אליבא דשמואל או פרוצה אליבא דרבי יוחנן הלא בשניהן אין משגיחין ברוב ואפילו הכי נאמנת אף כי הרוב אינו מסייעתה ואפילו הוא כנגדה ודי בזה למבין. מעתה העולה מכל דברי שכתבתי לעיל לפי העדיות ששלחו לי שתי הכתות ולפי מה שהוסיפו לומר הרבנים מפי המגידים בתוך הפסקים שלהם רבי שם טוב הנ"ל הוא בחזקת כשרות ואשר יקרא אותו ממזר דינו מפורש שסופג את הארבעים וכל אדם יחוש לעצמו ושלום על דייני ישראל נאם הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן :
ראיתי שני אריות דבי עילאי עבדי קרביא בהדי הדדי בדבר הלכה בעסק ביש מפסול ממזרת יצא על שם טוב קאריון יצ"ו ושלחו לי העדיות חתומים ומקוימים ואם כי העדיות אינם מכוונים בלשון מ"מ עיקר ותוכן דבריהם חדא הוא ששתי אחיות האחת שמה נחמה והאחרת כרושי נתקוטטו עם מרת מירא חמו של שם טוב הנ"ל וקראו אות' זונה וכי בנה שם טוב הוא ממזר ומירא הנ"ל קבלה עליהם בערכאות ונתגלגל הדבר שהביילא אמר להעמיד הדבר על אחד היה נקרא רבי עמנואל ז"ל שיחקור העדים ויפסוק והוא אז פסק איך שם טוב הנ"ל הוא ממזר ונתן טעם לדבריו בעבור שמיום נשואיה לבעלה עד יום לידתה שילדה הבן הזה לא היה משך זמן שיהיה בן קיימא ואלו היה הולד מן בעלה לא היה אפשר לו להשאר בחיים לא הוא ולא אמו ולפי שהאשה מירא היתה משרתת בבית רבי משה עובדיה בעודה ארוסה וראו דבר מכוער שהיתה נופלת במטה עם אדוניה ומאותה השעה מצאו החשבון מכוון שהיו תשעה חדשים עד יום לידתה של הבן הזה לכן שפטו שמשה עובדיה הולידו זהו תוכן הדרוש אשר עליו דנו מן העדיות המקוימים אך שמן הכת המתירין הובא לידי עדות של רבי אברהם סלניק שהוסיף להעיד שהארוס נתיחד עם ארוסתו טרם יצא לדרכו אמנם כל אחד מהאלופים האוסר והמתיר ספר בתוך פסקו מן העדיות ששמעו הם אך לא שלחו אותם בדרך גביית העדות האוסר אמר ששמע מאנשים כשרים שלא היה יותר מן ד' חדשים מן הנשואין עד הלידה והמתיר העיד מפי עדים שהיה ח' חדשים פחות ח' ימים. והנה הרב הרוצה לפוסלו שם ארבע ראשים לחובה. האחד שחשב האשה לפרוצה ביותר שאמרו עליה בסוטה פרק ארוסה שחוששין אף לבניה ואשה זאת היתה בעיניו כפרוצה ביותר לאשר גם כשהיתה פנויה היתה מזנה עם משה עובדיה זה והוליד ממנה בת ואחר שנתארסה השיבה לביתו לשרת אותו אחר ששלח הארוס לדרכו בשליחותו שנתעכב שני חדשים טרם ששב והארוסה הזאת שהיתה רגילה בזנות עמו היתה משרתת אותו בזמן הזה וראו הדבר המכוער הנ"ל נפילתה עמו במטה באמת מעשים מכוערים היו. השנית פלוגתא דרב ושמואל פ' האלמנה לישנא קמא הבא על ארוסתו בבית חמיו ולישנא בתרא ארוסה שנתעברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואשה זו היתה דיימא מעלמא היינו מן הנואף הנ"ל ואף אם היתה דיימא נמי מן הארוס אפילו הוא ספק ממזר לפחות לשמואל דהלכה כוותיה הג' לאשר נראה הדבר המכוער הנ"ל שהוא יותר כיעור מכל הני כיעורים דפרק כיצד בשמעתא דנטען רוכל יוצא ואשה חוגר' בסינר או רוק למעלה מן הכילה או מנעלים הפוכות תחת המטה דבכולהו אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא הרביעי אשר אמרו בהרבה מקומות תלמיד חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר וכאן רבי עמנואל מאנקא אסרהו ועתה כאשר אבאר שמן כל הנ"ל אין ראי' לנדון דידן לפוסלו ישאר שם טוב הנ"ל בטובו על חזקת כשרותו והנה הרב המתיר כתב שרבי שלחיה העד האחד שהעיד על פסלותו מכח פסק של רבי עמנואל הוא גם אמר שנולד בחדש השמיני לנשואיה וכן העידה לפניו אשה זקנה אחת בכח נח"ש ששמעה מפי רבי עמנואל הנ"ל שאחר הנישואין עד לידת' לא הוה רק ח' חדשים פחות ח' ימים שאין באפשרות לעובר של זה הזמן שיהיה בחיים ולסבה זו פסק שהוא ממזר וכן נשמע מפי אחרים לדברי הרב המתיר מעתה אומר שלפי דברי העדים ההם נכשלו גם נפלו כל הד' ראיות שהביא האוסר ואבאר אחת אחת. הראשונ' הא דפרק ארוסה שאם היא פרוצה ביותר וכו' אין בית מיחוש הואיל דמיום הנישואין היה ראוי להיות הולד הזה בן קיימא כדלקמן ואחר הנישואין לא נשמע עליה רנון רק קודם הנישואין אם כן בטל טעם פרוצ' ביותר דהטעם הוא מאחר שהיא פרוצ' ביותר בטל הרוב של בעילת הבעל וכאן אנו תולין הולד שנתעברה ממנו אחר הנישואין שהיא רגילה ומצויה אצל בעלה בהיתר שהוא הרוב ולא נתפרצה אז ולא תולין אותו בעובר של אירוסין שהו' באיסור ודומה לספק ספיק' להכשר הולד הספק האחד שמא בנישואין נתעברה ואז לא נשמע עליה רנון של פריצות ואז ודאי יהא כשר אף אם היא חשודה קצת דרוב בעילות אחר הבעל ואת"ל דבאירוסין נתעברה דילמא מן הארוס היה כאשר העיד רבי אברהם סלוניק הפה שאסר הוא הפה שהתיר איך הארוס נתיחד עמה טרם יצא לדרכו גם אינו נראה שנדון זה יקרא פרוצה ביותר אף אם אמת הוא שנראת' נופלת במטה עמו פעם אחת לבטל בעבור זה הרוב בעילות של הבעל ומה שהיתה מזנה עמו בעודה פנויה אינה כדי לחשוב פרוצה כשהיתה מקודש' וקל להבין. ובלי ספק הוא שמי שנולד לשמנה חדשים אין לפקפק בו מתרי אנפי חדא דאימר בר שבעה הוא ואשתהי הוא דאשתהי כדאמר פרק הערל. שנית אימא לא נתעברה תיכף אחר נישואין רק חדש ימים אחר נישואין והוא בר שבעה ממש כדאמרינן פרק החולץ וז"ל א"נ לתמני ילדה איכא למימר דבתרא הוא דילמא אישתהויי אשתהי חדש ימים ואיעבר'. הטעם השני של האוסר מהא דרב ושמואל פרק אלמנה לכ"ג אין עניינו שייך לנדון דידן שהתם מיירי שודאי נתעברה באירוסין שאיכא קצת איסור אפילו להארוס ולהכי איתא לאביי ללישנא קמא שרב סובר שהוא ממזר אפילו כי לא דיימא מעלמא משום כשם שהפקירה עצמה להארוס כך הפקירה עצמה לאחרים אבל היכא דנוכל לומר דבנישואין נתעברה כמו בנדון דידן לפי העדיות הנ"ל ודאי תלינן בנישואין ובביאה של היתר של רוב הבעילות. ועוד נאמר להעמיד האשה על חזקתה שהיתה בחזקה בלתי מעוברת והשתא הוא דנתעברה בנישואין דלא דמי למקוה שנמדד ונמצא חסר דאמרי' הרי חסר לפניך דהתם בריש נדה מפרש משום טעמא דהעמד טמא על חזקתו וגם הטעם דחסר ואתאי לא נדחה כדמשמע בתוספות פרק קמא דחולין בשמעתא דהשוחט בשבת ונמצא פגומה אבל בנדון דידן נאמר להעמידה על חזקת' כל זמן האירוסין ובנשואין נתעברה וקל להבין. וכה"ג איתא בפרק קמא דכתובות שאמר ר"ג שם במתני' היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והלה אמר לא כי כו' ר"ג ורבי אליעזר אומר נאמנת כו' ושם בגמרא אמר לך רב נחמן אנא דאמרי אפילו כר"ג כו' עד א"נ עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן אוקמינן אחזקת' כו' ופירש שם רש"י ובתולה נולדה והשתא הוא דאיתניס אחר אירוסין. וכן הטעם השלישי שראו דבר מכוער אם החמי' רבי ואמר הואיל ומכוער הדבר תצא לא מצינו שהחמיר לפסול הבנים משום כיעור לעשות' מעוות לא יוכל לתקן אע"ג דבפרק קמא דכתובות משמע דכאשר יש ספק בפסולות מחמירין יותר בולד דהא איכא מ"ד הת' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה משום דהוא היתה לה חזקת כשרות ובתה לא היתה לה חזקת כשרות שאני התם דאיכא ודאי העובר שנתעברה בזנות ולא באנו בכלל ספיקות הזמן וגם לא שייך שום טעמא של רוב בעילות אחר הבעל ואדרבא אפשר ששם הרוב הוא לפסול דהא אמר שם רבי יהושע בן לוי לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולים אם כן מה שאומר שם לדברי המכשיר בה פוסל בבתה נוכל לומר דקאי ארוב פסולין דמכשיר ר"ג בה אבל בנדון דידן משום עידי כיעור לא נאמר דנתעברה אז בעביר' רק מבעלה בנישואין בשעת היתר וברוב הבעילות וגם משום חזקה דהשתא הוא דנתעברה כנ"ל. ותדע דדוקא מחמירין להוציא מבעלה ולא לגבו פסול זרעה דהא אפילו היא עצמה אע"ג דמשום עידי כיעור תצא מבעלה אפילו הכי מותרת היא לכהונה ועידי כיעור אינ' כדי לפוסלה לכהונה דהא הרמב"ם בפרק כ"ד דאישו' כתב וז"ל אף העוברת על דת משה או על דת יהודית או היוצאת משום שם רע אין להן כתובה כו' ואחר כך מבאר שם איזה דת משה ואיזה דת יהודית ואחר כך כיצד יוצאת משום שם רע כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער כו' ומנה כל הכיעורים דפרק כיצד הנ"ל ובפרק י"ז דאיסורי ביאה כתב ויש לומר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה ואפילו הוציאה בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער ומת קודם שיתן לה גט הרי זו מותרת לכהן שאין אוסרין אשה מאלו אלא בעדות ברורה או בהודאות פיה עד כאן לשונו והיינו טעמא כרבי יוחנן בן נורי דבעינן דבר ברור בפרק המגרש ומי שיש לו לב להבין פשוטי הדברים יראה מהקשת דברי' שכתב כאן סוף פרק י"ז דאיסורי ביאה שעבר' על דת יהודית או בעידי דבר מכוער שר"ל הני כיעורים שהזכיר בפ' פ"ד דאישות עם דת יהודית שבעבורה תצא מבעלה דאל"כ על מה סמך בסתימת דבריו לומר אפילו הוציא בעלה משום שעברה על דת יהודית או בעידי דבר מכוער כו' ואנה נזכר שיש לו להוציאו בגלל אלו כי כאן בפרק המגרש אצל דין זה לא נזכר דבר מאלו אלא שסמך על מה שכתב בפרק כ"ד דאישות שבאר שם דברים אלו שיש לו להוציאם בגלל אלו ואפי' הכי כתב דמותר לכהן וכיעורים אלו אינם דבר ברור כ"ש שלגבי הולד לא יועילו לפוסלו בממזרות הואיל דיש לתלות בא' הנישואין ברוב בעילות הבעל ואפילו לגבי בעלה אין כופין אותו להוציא רק לרצונו יוציא אותה בלא כתובה ואם רצה יקיים אותה כדאיתא שם בפרק הנ"ל ודי בזה. והטעם הרביעי חכם שאוסר כו' אין להשגיח בו כל עיקר מאחר שהולד נולד לשמנה א"כ ברור טעותו מן התלמוד כי הוא נתן טעמו משום שלא יכול להיות חי וטעמו פגום מן התלמוד כנ"ל ובפ' אלו טריפות ובסוף כל היד פירשו התוספות היכא דאגמריה סמיך יכול חכם להתיר אף על פי שחכם אוסר מקודם גם מאן לימא לן דחכם היה הלא מלשון הוראתו זו אין נראה חכמתו ואדרבה נראה דלאו בר סמכא הוא כאשר דבריו היו כדברי אחד מן ההמוניים באמרו שבזמן הזה לא היה יכול לחיות לא האם ולא הולד שעשה פנה מן חיות האם דבר שלא דברו בו חכמי התלמוד ולא הפוסקים ואם סמך אולי על דעת נשים או על רופאי אליל אין ראוי לתלות בו פסק והוראה וכל זה כתבתי אם יצדקו דברי העדים שאמרו שנולד לשמנה פחות ח' ימים. ומעתה אבא לברר שאף אם יצדקו דברי הרב האוסר שאמר ששמעו מקצת אנשים שלא היה רק ד' חדשים מן הנישואין עד הלידה אפילו הכי אין לפסול אותו בממזרות כי מאחר שהעיד רבי אברהם סלניק שהארוס נתיחד עמה טרם יצא לדרכו ובלעדי זה כולם הודו ששב אליה אחר ב' חדשים ואז היה אפשר שבא עליה ונתעברה הימנו והיה יותר מז' חדשים עד הלידה לפי עדות כלם כי העידו שמיום שראו נפילתה עמו במטה היה ט' חדשים עד הלידה וזה היה תוך השני חדשים שהארוס היה בחוץ בדרכו א"כ בשובו אחר ב' חדשים בהכרח היה יותר מן ז' חדשים א"כ מי הוא זה שיכול לפוסלו הואיל והיא אומרת מבעלי נתעברתי והוא הודה לדבריה הלא הלכה כשמואל דאמר הולד שתוקי ומפרש בפ' עשרה יוחסין מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו כאבא שאול שקרא לשתוקא בדוקא וכן הלכה ובתוספות פרק ארוסה בסוטה משמע דהי' נאמנת אפילו היא פרוצה ביותר ואף כי הלשון הוא מגומגם שם מכל מקום האמת ניכר שם דהא בדיבור המתחיל רוב בעילות אחר הבעל איתא וז"ל וכאן דלית לדומה גופה דלישייליה אבל איתא קמן ואמרה לכשר נבעלתי נאמנת כו' ולמעיין שם לא ימלט אחת משתים שרוצים לומר בתו' שמה שאנו אומרים בפרוצה ביותר שחוששין לבניה דוקא דליתא לקמן או שרוצים לומר שמה שאמר שמואל שם ישא דומה ואל ישא בת דומה ולית ליה סברא דרוב בעילות אחר הבעל דוקא דלית לדומה קמן דנישייליה והנה אם כוונת' של התוס' על פרוצה ביותר לדברי רבי יוחנן ורב תחליפא שהולכין אחר הרוב וכשהיא פרוצה ביותר בטל הרוב וחוששין לבניה ועל זה אמרו התוס' דוקא דליתא קמן כו' הרי לפנינו דהיא נאמנת ואם כוונתם על שמואל שאמר אל ישא בת דומה ומיירי בשאינה פרוצה ביותר מדפליג עליה רבי יוחנן אפילו הכי אין נראה שיש חילוק בין פרוצה ביותר אליבא דרבי יוחנן לשאינה פרוצה אליבא דשמואל דכמות שסבר שמואל באינה פרוצה אל ישא בת דומה ואין הולכין אחר הרוב ואפילו הכי אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת ככה ה"ה בפרוצה אליבא דרבי יוחנן ורב תחליפא שבטל טעם הרוב וחוששין לבניה אם אמרה היא לכשר כו' נאמנת דמה שאמרו שם התוס' דנאמנת אף אם כוונת' על שמואל כנ"ל אין הטעם משום הרוב דהא מביאין ראיה ממה שאמר הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולים אצלה. אם כן מה לי אינ' פרוצה אליבא דשמואל או פרוצה אליבא דרבי יוחנן הלא בשניהן אין משגיחין ברוב ואפילו הכי נאמנת אף כי הרוב אינו מסייעתה ואפילו הוא כנגדה ודי בזה למבין. מעתה העולה מכל דברי שכתבתי לעיל לפי העדיות ששלחו לי שתי הכתות ולפי מה שהוסיפו לומר הרבנים מפי המגידים בתוך הפסקים שלהם רבי שם טוב הנ"ל הוא בחזקת כשרות ואשר יקרא אותו ממזר דינו מפורש שסופג את הארבעים וכל אדם יחוש לעצמו ושלום על דייני ישראל נאם הטרוד מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן :
1
