שו"ת מהר"ם פדוואה ל״בResponsa Maharam of Padua 32
א׳עדות של ג' על קידושי נערה א' הוא קרוב ומכחיש הב' וא' מהשנים אמרי' אמר שהיא לא ראתה אותו:
אילן הנטוע לרבים שתול על גבים עושה פרי עץ הדר משנה לשנה הוא נאדר הוא האדיר הנטוע בעיר קנדיא"ה שמו נודע בשערי' האלוף ה"ה כמהר"ר אליה קפשאלי יצ"ו בן כמ"ר אלקנה ז"ל שלום לו ולאור תורתו אגודת אותיותיך הנוראו' הגיעוני וששון ישע המה לי בראותי גדי שהנחתי נעשה תיש בעל קרנים קרני הוד מחכמתו אשר תאיר פניו ואשתומם על המראה אשר תאמר להביא ממרחק לחמך להיות לך לסעד בדבר הבחור אליה בר שלמה אשר קדש הנערה אלוני"ט הלא מעלתך לא יצטרך לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי רק מענותנותו דמר ולא אשיב פניך ריקם עם כי לא הנחת מקום לאחרים להתגדר בו ואקצר ואעלה במסיל' אשר בו דרך מעלתך שלא לקרא דרור לנער' להוציא' חפשי בלי גט כי לא נפל דבר ארצ' מכל אשר כתב מעלתך ובדבר אחד קטע מעלתך רגל המתנגדין דבריך ברו' מילולו והוא אחר העלו התו' פ' ז"ב וז"ל ועי"ל דכי אמרי' נמצא א' מהם קרוב או פסול ה"מ כי מסייעי אהדדי אבל הכא דמכחשי אהדדי לא עכ"ל א"כ מתתיה אשר הוא פסול מצד קורב' לא יפסול העדי' האחרים הכשרי' מאחר שמכחישין ולית דין צריך בשש וגם הכחשתו לא יצלח מאומה לפגום העדות לקרותו עדות מוכחשת מאחר דקרוב הוא ועוד דודאי עד אחד אין מכחיש שנים כשהוא סותר אותם בעיקר הדבר דאין דבריו של אחד במקום השנים דדוקא בחקירה ודרישה ששלשתן הן עדות אחת בעיקר הדבר רק בבדיקות וחקירות אינם מכווני' אז פוסל אחד את שנים דעדות אחת הוא וצריך שיהו מכווני' כדמשמע פרק היו בודקין וכן ראה מהרמב"ם פרק שני דעדות ואין הדבר צריך פני' ולא פני פנים אמנם תווהא קא חזינן בהעדאת העדים הכשרים ובה אתן דברתי בהכרח וז"ל בהצעת העדות אשר לפני ועוד שאלו העד הג' שמו אבשלום ציצליין קוסטינ' והעיד כי ביום הנ"ל במקום הנ"ל בזמן הנ"ל ראה את אליה שקרא את הנערה דרך חלון ביתה וקדשה בטבעת ואמר לה זה אני נותן לך לאשתי וראה הנערה שקבלה הטבעת ועוד שאלוהו אם העדים הג' היו ביחד ואם היא ראתה אותם ואמר שחושב שאת יצחק ומתתיה ראתה אך אותו חושב שלא ראתה כי היה נחבא ממנה ובעת נתינת הטבעת נמשך ממקומו ויצא וראה עכ"ל העד אבשלום. אם כן נראה מתוך לשונו שהנערה לא ראתה אותו אף בסוף המעשה בשעת קבלת הקידושין שנמשך הוא ממקומו היה רואה ואינו נראה דאל"כ מה בא להעיד העד באלה דמה לי אם לא ראתה אותו קודם קידושין אם ראתה אותו בשעת קבלת קידושין וכתב הרשב"א בפרק האיש מקדש על הא דפריך בגמרא מאי טעמא דבי רבי שילא דאמרי אין שליח נעשה עד אילימא משום דלא אמר לה הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להן אתם עידי ה"נ דלא הוו קידושין על זה כתב הרשב"א דמיהו בעינן שיתנם לה בפני העדים ממש אבל אם הכמין לה עדים אחורי הגדר ולא הרגישה בהם אע"פ שפשטה ידה וקבלה הקידושין אינה מקודשת דאיכא למימר משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין קידושין קבלתן ורצתה לשחק בו עכ"ל מעתה יש לשדות נרגא בקידושין אלו ולומר מאחר שאבשלום היה מכוסה ממנה ולא ראתה אותו לא היה כאן רק עד אחד ורוב הגאונים פסקו דהמקדש בעד אחד אין חוששי' לקידושיו ואפילו שניהם מודים ואף לדברי הסמ"ג שכתב על שם רבי אליעזר ממיץ וכן הוא במרדכי פרק האומר שפסק דחוששין להחמיר מ"מ עוד יש לפקפק בקידושין אלו ולומר שנקרא עד אחד בהכחשה מאחר שהנערה מכחישתו ושם פרק האומר איתא וז"ל ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן ושם יש נוסחות שונות בפירש"י כי בפירש"י אשר לפנינו בדפוס פירש וז"ל עד א' בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש' ליה מי מהימן אפילו לא מכחשה ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עכ"ל. אמנם בספר תרומת הדשן שחבר הגאון מהרר"א ז"ל נראה שלא היה נוסח זה לפניו בלשון רש"י ואדרבא הוא בא להוכיח מלשון רש"י שעד א' בהכחשה ר"ל בהכחשת האשה אפילו היכא דליכא סהדי אחריני דמכחיש ליה הפך הנוסח אשר לפנינו ובאמת הנוסח אשר לפנינו מגומגם הוא כי מאחר שפירש שהעד מכחיש והאשה אינה מכחשת איך תמצא לומר טעמא שאין האחד בא אלא לשבועה כו' מנ"ל לו זה דעד א' בא לשבועה היכא דהיא בעלת הדבר מודה לו ואינה מכחשתו ואף כי יש ליישבו כי שערי התירוצים לא ננעלו מ"מ הלשון דחוק ולא אאריך באלה והנה לפי ספר תרומת הדשן שמפרש דברי רש"י שר"ל בהכחשת האשה לבד וכן דעתו נוחה וע"ש נמצא כי קרוב לומר בנ"ד שלא יהיה ממש בקידושין כי יקרא עד אחד בהכחשה אכן כי מעייני' ביה היטב לא יועילו כל אלה לפטור הנערה בלא גט חדא דבתשובה ההיא בספר ת"ה מביא גאון אחד דחולק עליו ומפרש עד א' בהכחשה דוקא הואיל ועד אחד מכחיש ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים וימלאנו לבו להקל באיסור אשת איש ועוד נראה אלי שאף אם נחליט כדברי ת"ה שר"ל אפילו בהכחשת האשה לבד מ"מ נראה שבנ"ד מודו כולהו שהכחשת האשה לא נחשבת למאומה באשה אע"פ שנא' שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקידושין מטעם שפירש רשב"א מא' שהיה טמון ממנה. מ"מ במה שהיא מכחשת העד האחד הנשאר ואמרת להד"ם לאו כל כמינה הואיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקידושין אך שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקידושין מטעמא דרצתה לשחק בו לדברי רשב"א וקל להבין א"כ הוא לכל הפחות מקדש בעד א' וחוששין לחומר' לדברי הסמ"ג והמרדכי שהביאו דברי רא"ם הנ"ל. ועוד נראה לי שמכח סברא זו יש להפר ולבטל כל הטענות האלו ולומר שנדון דידן יחשב מקדש בפני שנים אף כי אבשלום היה נסתר מנגד עיניה כי ניזיל בתר טעמא דמילתא שמפרש רשב"א עצמו הטעם דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ורצתה לשחק בו והכא אין שייך לומר מידע ידעה דהמקדש בעד א' אין חוששין לקידושין כדעת רוב הגאונים ושחקה בו שהרי לא אמרה הכי אך אמרה להד"ם ואפילו אם תטעון מעתה ששחקה בו אינה נאמנת דהא במה שטענה כבר להד"ם הורתה שלא שחקה בו ודומה ממש להא דאיתא פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה להד"ם אזיל אייתי דאוזפי' ופרעיה אמר אביי מאי נעביד אינהו אמרי אוזפי' אינהו אמרי פרעי' רבא אמר כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דמי והלכת' כרבא כמפורסם ותו' כתבו שם דאפי' אביי מודה דאמרי' כל האומר לא לויתי כאומ' לא פרעתי דמי ושאני הכא דהעדים אמרו שפרעיה והיינו נדון דידן ממש דהתם טעמא מאי כיון דאמר לא לויתי או להד"ם א"כ מודה שלא פרע ה"נ כיון דאמרה להד"ם א"כ הורתה שלא שחקה בו וקל להבין מעתה אמינא נערה זו אסורה לכל אדם ואינה יוצאה בלא גט כי פניתי כה וכה לבקש לה עזר להתירה ולא הגיע ידי לתקוע יתד במקום נאמן ואחר כתבי הנ"ל בחרתי להעתיק לשון העדיות בשילהי חבורי זה כאשר העתיקם מעלתך למען ידעו ויבינו קוראי פסקי זה על מה פסקתי. ושלום על דייני ישראל ותלמידהון וכסא מעלת' יגדל בה מעתיר אהובך נרצע לאהבתך הטרוד בילדי הזמן מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
אילן הנטוע לרבים שתול על גבים עושה פרי עץ הדר משנה לשנה הוא נאדר הוא האדיר הנטוע בעיר קנדיא"ה שמו נודע בשערי' האלוף ה"ה כמהר"ר אליה קפשאלי יצ"ו בן כמ"ר אלקנה ז"ל שלום לו ולאור תורתו אגודת אותיותיך הנוראו' הגיעוני וששון ישע המה לי בראותי גדי שהנחתי נעשה תיש בעל קרנים קרני הוד מחכמתו אשר תאיר פניו ואשתומם על המראה אשר תאמר להביא ממרחק לחמך להיות לך לסעד בדבר הבחור אליה בר שלמה אשר קדש הנערה אלוני"ט הלא מעלתך לא יצטרך לא לגמרא דידי ולא לסברא דידי רק מענותנותו דמר ולא אשיב פניך ריקם עם כי לא הנחת מקום לאחרים להתגדר בו ואקצר ואעלה במסיל' אשר בו דרך מעלתך שלא לקרא דרור לנער' להוציא' חפשי בלי גט כי לא נפל דבר ארצ' מכל אשר כתב מעלתך ובדבר אחד קטע מעלתך רגל המתנגדין דבריך ברו' מילולו והוא אחר העלו התו' פ' ז"ב וז"ל ועי"ל דכי אמרי' נמצא א' מהם קרוב או פסול ה"מ כי מסייעי אהדדי אבל הכא דמכחשי אהדדי לא עכ"ל א"כ מתתיה אשר הוא פסול מצד קורב' לא יפסול העדי' האחרים הכשרי' מאחר שמכחישין ולית דין צריך בשש וגם הכחשתו לא יצלח מאומה לפגום העדות לקרותו עדות מוכחשת מאחר דקרוב הוא ועוד דודאי עד אחד אין מכחיש שנים כשהוא סותר אותם בעיקר הדבר דאין דבריו של אחד במקום השנים דדוקא בחקירה ודרישה ששלשתן הן עדות אחת בעיקר הדבר רק בבדיקות וחקירות אינם מכווני' אז פוסל אחד את שנים דעדות אחת הוא וצריך שיהו מכווני' כדמשמע פרק היו בודקין וכן ראה מהרמב"ם פרק שני דעדות ואין הדבר צריך פני' ולא פני פנים אמנם תווהא קא חזינן בהעדאת העדים הכשרים ובה אתן דברתי בהכרח וז"ל בהצעת העדות אשר לפני ועוד שאלו העד הג' שמו אבשלום ציצליין קוסטינ' והעיד כי ביום הנ"ל במקום הנ"ל בזמן הנ"ל ראה את אליה שקרא את הנערה דרך חלון ביתה וקדשה בטבעת ואמר לה זה אני נותן לך לאשתי וראה הנערה שקבלה הטבעת ועוד שאלוהו אם העדים הג' היו ביחד ואם היא ראתה אותם ואמר שחושב שאת יצחק ומתתיה ראתה אך אותו חושב שלא ראתה כי היה נחבא ממנה ובעת נתינת הטבעת נמשך ממקומו ויצא וראה עכ"ל העד אבשלום. אם כן נראה מתוך לשונו שהנערה לא ראתה אותו אף בסוף המעשה בשעת קבלת הקידושין שנמשך הוא ממקומו היה רואה ואינו נראה דאל"כ מה בא להעיד העד באלה דמה לי אם לא ראתה אותו קודם קידושין אם ראתה אותו בשעת קבלת קידושין וכתב הרשב"א בפרק האיש מקדש על הא דפריך בגמרא מאי טעמא דבי רבי שילא דאמרי אין שליח נעשה עד אילימא משום דלא אמר לה הוי לי עד אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להן אתם עידי ה"נ דלא הוו קידושין על זה כתב הרשב"א דמיהו בעינן שיתנם לה בפני העדים ממש אבל אם הכמין לה עדים אחורי הגדר ולא הרגישה בהם אע"פ שפשטה ידה וקבלה הקידושין אינה מקודשת דאיכא למימר משום דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין קידושין קבלתן ורצתה לשחק בו עכ"ל מעתה יש לשדות נרגא בקידושין אלו ולומר מאחר שאבשלום היה מכוסה ממנה ולא ראתה אותו לא היה כאן רק עד אחד ורוב הגאונים פסקו דהמקדש בעד אחד אין חוששי' לקידושיו ואפילו שניהם מודים ואף לדברי הסמ"ג שכתב על שם רבי אליעזר ממיץ וכן הוא במרדכי פרק האומר שפסק דחוששין להחמיר מ"מ עוד יש לפקפק בקידושין אלו ולומר שנקרא עד אחד בהכחשה מאחר שהנערה מכחישתו ושם פרק האומר איתא וז"ל ותסברא עד א' בהכחשה מי מהימן ושם יש נוסחות שונות בפירש"י כי בפירש"י אשר לפנינו בדפוס פירש וז"ל עד א' בהכחשה דאיכא חד סהדא דמכחיש' ליה מי מהימן אפילו לא מכחשה ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא עכ"ל. אמנם בספר תרומת הדשן שחבר הגאון מהרר"א ז"ל נראה שלא היה נוסח זה לפניו בלשון רש"י ואדרבא הוא בא להוכיח מלשון רש"י שעד א' בהכחשה ר"ל בהכחשת האשה אפילו היכא דליכא סהדי אחריני דמכחיש ליה הפך הנוסח אשר לפנינו ובאמת הנוסח אשר לפנינו מגומגם הוא כי מאחר שפירש שהעד מכחיש והאשה אינה מכחשת איך תמצא לומר טעמא שאין האחד בא אלא לשבועה כו' מנ"ל לו זה דעד א' בא לשבועה היכא דהיא בעלת הדבר מודה לו ואינה מכחשתו ואף כי יש ליישבו כי שערי התירוצים לא ננעלו מ"מ הלשון דחוק ולא אאריך באלה והנה לפי ספר תרומת הדשן שמפרש דברי רש"י שר"ל בהכחשת האשה לבד וכן דעתו נוחה וע"ש נמצא כי קרוב לומר בנ"ד שלא יהיה ממש בקידושין כי יקרא עד אחד בהכחשה אכן כי מעייני' ביה היטב לא יועילו כל אלה לפטור הנערה בלא גט חדא דבתשובה ההיא בספר ת"ה מביא גאון אחד דחולק עליו ומפרש עד א' בהכחשה דוקא הואיל ועד אחד מכחיש ומי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים וימלאנו לבו להקל באיסור אשת איש ועוד נראה אלי שאף אם נחליט כדברי ת"ה שר"ל אפילו בהכחשת האשה לבד מ"מ נראה שבנ"ד מודו כולהו שהכחשת האשה לא נחשבת למאומה באשה אע"פ שנא' שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקידושין מטעם שפירש רשב"א מא' שהיה טמון ממנה. מ"מ במה שהיא מכחשת העד האחד הנשאר ואמרת להד"ם לאו כל כמינה הואיל ואבשלום מסייע ליצחק שהעיד שקבלה הקידושין אך שעדות אבשלום לא יועיל לעיקר הקידושין מטעמא דרצתה לשחק בו לדברי רשב"א וקל להבין א"כ הוא לכל הפחות מקדש בעד א' וחוששין לחומר' לדברי הסמ"ג והמרדכי שהביאו דברי רא"ם הנ"ל. ועוד נראה לי שמכח סברא זו יש להפר ולבטל כל הטענות האלו ולומר שנדון דידן יחשב מקדש בפני שנים אף כי אבשלום היה נסתר מנגד עיניה כי ניזיל בתר טעמא דמילתא שמפרש רשב"א עצמו הטעם דמידע ידעה דהמקדש בלא עדים אין חוששין לקידושיו ורצתה לשחק בו והכא אין שייך לומר מידע ידעה דהמקדש בעד א' אין חוששין לקידושין כדעת רוב הגאונים ושחקה בו שהרי לא אמרה הכי אך אמרה להד"ם ואפילו אם תטעון מעתה ששחקה בו אינה נאמנת דהא במה שטענה כבר להד"ם הורתה שלא שחקה בו ודומה ממש להא דאיתא פרק שבועת הדיינין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה להד"ם אזיל אייתי דאוזפי' ופרעיה אמר אביי מאי נעביד אינהו אמרי אוזפי' אינהו אמרי פרעי' רבא אמר כל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי דמי והלכת' כרבא כמפורסם ותו' כתבו שם דאפי' אביי מודה דאמרי' כל האומר לא לויתי כאומ' לא פרעתי דמי ושאני הכא דהעדים אמרו שפרעיה והיינו נדון דידן ממש דהתם טעמא מאי כיון דאמר לא לויתי או להד"ם א"כ מודה שלא פרע ה"נ כיון דאמרה להד"ם א"כ הורתה שלא שחקה בו וקל להבין מעתה אמינא נערה זו אסורה לכל אדם ואינה יוצאה בלא גט כי פניתי כה וכה לבקש לה עזר להתירה ולא הגיע ידי לתקוע יתד במקום נאמן ואחר כתבי הנ"ל בחרתי להעתיק לשון העדיות בשילהי חבורי זה כאשר העתיקם מעלתך למען ידעו ויבינו קוראי פסקי זה על מה פסקתי. ושלום על דייני ישראל ותלמידהון וכסא מעלת' יגדל בה מעתיר אהובך נרצע לאהבתך הטרוד בילדי הזמן מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
1
