שו"ת מהר"ם פדוואה ל״אResponsa Maharam of Padua 31
א׳שאלה אם מותר לעמוד על נסרים במקוה לטבול.
שושנת עמקים מגלה עמוקים דבריו עתיקים מעייל פילי' בקופים של מחטים דסדקות הדקים אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר דוד וויטל חבוריך הגיע לידי שניים ושלישים ושמחתי בהן כעל כל הון וברכתי לצורי שחלק מחכמתו ליריאיו ושיש לאברהם אבינו בן כמותך שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל היית כדאי להחזירה בפלפולך ואם כי לפעמים לפי הנראה לא תאמר כהלכה מה לי באלה הלא גם על רבי מאיר אמרו גלוי וידוע שאין כמוהו בישראל ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שאומר על טהור טמא ומרא' פנים ועל טמא טהור ומראה פנים ככה יחשב מעלת' בעיני בראותי שמעתתא דידך מחודדים ומסודרין דבר דבור על אופניו והנה זה ימים רבים שהגיע לידי הקונטריס אשר חבר מעלתך בעסק המקוה ולא היה בלבי להשיב למעלתך יען כי אף בתחילת המחשבה תיכף לקריאה אמרתי שאי אפשר שאסכים על ידך בהיות כי ככה הוא המנהג ברוב ארץ אשכנז בקהלות ששם נוהגי' לעשות מקוה בחצר הכנס' שהיה מוכן לרבי' וחופרין בעמק עד מוצא מים כדרך הבארות והם עמוקים וגבוהים יותר מקומת איש ועושים הבדל בקורו' וקרשים להבדיל בין מים עליונים לתחתונים כדי שהנשים יכולות להטבל שם אמרתי חליל' שכולם עבדו דלא כהלכת' דאם לאו נביאי' הם בני נביאי' הם חשבתי איך אשיב לאהובי דברי' שהם כנגדו והוא קוה ממני ענבי' ואעש באושים ואני כבר בעסק ממזרת אשר כתב מעלת' להחמיר לא הסכמתי על ידך כאשר כבר קבל' מכתבי בלי ספק ועתה כאשר אשוב לחלק עליך גם בזה תאמר עלי ח"ו שבתר דידך קאתינא ויחשוב מעלתך עלי זרות לכן מנעתי להשיב עד כי עתה שנית שלחת וכתבת לי לבקש ממני מענה אמרתי אקום ואענה למר מילין זעירין ועל ענותנותו דמר אשען שלא תקפיד ותדינני לכף זכות. מעלתך כתב הצעה וד' הקדמות שיהיו יסוד להפסק שלך לפסול מקוה זה וההצעה היא לבאר ענין המשנה דפרק ה' דמקוואות העבירו על גבי כלים או ע"ג ספסל רבי יודא אומר הרי הוא כמה שהיה רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל ומאלה ירדת להוכיח שכלים אלו. אינם ראוים לקבל טומאה מדאורייתא רק מדרבנן כדי לבא למבוקשך בנדון דידן שקרשים אלו אף אם לא נתיחדו למדרס ואינם עומדים למדרס יש עליהם טומאה דרבנן כפשוטי כלי עץ שאינם מיוחדים למדרס ולכן פסולים הן לטבול על גבן זה תוכן היסוד של הצעה זו וימחול לי מעלת' לדעתי שלא כוון מר בהלכה בזה ואדרבא ספסל הוא מיוחד לישיבה ויש עליו טומאת מדרס מדאורייתא אך אמת הוא ששלחן שהזכיר הרמב"ם הוא דרבנן כאשר כתב הוא עצמו בספרו פרק כ"ח בכלים ומכל מקום מה שכתבת שדק הרמב"ם בלישנא לומר כגון שלחן וספסל וכיוצא בהם לומר שיהיו פשוטו' דלא נתיחדו למדרס אינו כן כי ספסל ודאי מיוחד למדרס רק נקט כלים אלו שאין להם תוך ובית קיבול שאם היה להם בית קיבול היו פוסלים גם המקוה משום שאיבה ואיך יאמר רבי יוסי הרי הוא כמקוה דוק ותמצא כן ואף הרמב"ם אשר ממנו באתה אמר כן וז"ל פ"ט דמקוואות מעיין שמימיו נמשכין על גבי כלים שאין להם בית קיבול כגון שלחן וספסל כו'. ומה שהקשה מעלתך דאם יהיו מקבלין טומאה מדאורייתא הם פוסלין את המקוה ואיך קאמר רבי יוסי הרי הם כמקוה מעלתך לא דק דכלי שאין לו בית קיבול אינו פוסל מקוה בהעברת המים עליו אף אם הוא מקבל טומאה רק כאשר יהיה לו בית קיבול הא פוסל משום שאובות אפילו אם לא יהיה כלי המקבל טומאה זהו ברור וככה הוא לפני מעלתך ברמב"ם בפ' ו' דמקוואות אשר הביא מעלתך בהקדמה רביעית כללא דמילת' כלי שאין עשוי לקבלה אינו פוסל את המקוה אף על פי שראוי הוא לקבל טומאה אך פוסל את המעיין לרבי יוסי בין קבל טומאה דאורייתא בין דרבנן כגון מקל שבמשנה אחרת היינו שבהעברת המים עליו מפסיק ומבטל שם המעיין מן המים שלא יקראו עוד המים העוברים שם בשם מעיין מעלת' ירד אחר כך להויכוח מן המשנה הזוחלין וכו' מדברי רבי יוסי אשר פוסל ההזחלה אפי' ע"ג כלים שאינן מקבלין טומאה רק מדרבנן וז"ל אלמא טומאה מדרבנן אף על גב דלא אלימא לפסול המקוה פוסלת היא המעיין הלכך כלים אלו שלא יטביל עליהם ע"כ כלים המקבלים טומא' מדרבנן הם וכגון פשוטי כלי עץ דחזו למדרס ולא נתיחדו עכ"ל אינו יודע מה דמות ראי' היא זו אם תמצא שאין מזחילין בכלי דהא לרבי יוסי דסבר כלי כל דהו מפסיק שם המעיין איך תראה מזה שיסבור שיש בו משום גזרות מרחצאות שיהיה אוסר לטבול עליו אין תלוי זה בזה דהא רבי יודא שסבר אפי' כלי המקבל טומא' מדאורייתא אינו פוסל את המעיין בהעברת המים על גביו אפ"ה הוא מודה שאין טובלין על גביהן דרבי יודא אינו חולק על מה שאמר שם ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל אם כן אין תלוי זה בזה ונאמר מעתה אף לרבי יוסי אם כלי כל דהוא פוסל את המעיין בהזחלה מ"מ לטבול ע"ג אינו אוסר רק על כלי גמור המקבל טומאה מדאורייתא דפסול ההזחלה אינו גורם הפסול של טבילה שעל הכלים ואינה סבה לו ולפי סברתך שגם הספסל הלז במשנה ראשונה אינה ראוי' לטומאה דאורייתא אם כן למה שינה התנא ונקט בראשונה ספסל ובאחרונה מקל יאמר גם באחרונה ספסל ולא נעלם גם ממני שתוכל לדחוק ולפרש דנקט מקל שיותר שייך לעשות על ידו הנוטפים זוחלים שהוא ארוך והנוטפים שנופלים עליו יזחלו ובספסל שהוא קטן אינו שייך כ"כ מ"מ דוחק הוא. ועוד דבזה לא תתרץ למה לא נקט גם בראשונה מקל אלא לדעתי האמת הוא דדוקא נקט ספסל שהוא כלי הראוי לטומאה דאורייתא דהוא מיוחד לישיבה משום תרי טעמים. חדא משום רבותא דר' יודא להודיעך דאפילו הכי אינו פוסל את המעיין. ושנית משום שרוצה לומר ובלבד שלא יטביל על גבי ולכך נקט כלי שיש עליו טומאה דאורייתא הפך מדבריך. ומה שהזכיר הרמב"ם שלחן וספסל נוכל לתרץ שהזכיר אותו בעבור עיקר הדין שהוא קאי עליו היינו לפסול המעיין דהלכה כרבי יוסי אף בכלי טומאה דרבנן אבל במה שמסיים ובלבד שלא יטביל ע"ג כלים ר"ל כלים ממש שהם מקבלים טומאה מדאורייתא דסתם כלים משמע כלים ממש וקבלי' טומאה מדאורייתא ואם אינו כן נצטרך לומר דסובר דאסור לטבול בין על כלי המקבל טומאה דאורייתא בין על כלי המקבל טומאה דרבנן וספסל הוא דאורייתא ושלחן הוא דרבנן כו' ומתני' דנקיט ספסל משום רבותא דרבי יודא וכו' בהקדמה ד' כתוב מעלת' להוכיח דכל תשמיש גורם שם כלי וכתבת וז"ל ובהדיא שנינו במסכת פרה פ"ו נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולי' עלי קנים ועלי תאנים כשרים והא התם דכלי בעינ' דכתיב ונתן מים חיים אל כלי ואפילו הכי עלי תאנים ועלי קנים כשרים אלמא אפילו העלים נקראי' כלים עכ"ל ובשיטה זו הלכתא מאז והלאה ואחר המחילה יצאת מן המכוון וחלילה שעלי קנים או עלי תאנים יהיו כלים רק הענין הוא תלוי בסברא אחרת שהעלים שאין בהם טומאת אוכלין אינן חשובין ולכך אינן פוסלין והמים שעוברים עליהן והולכין אח"כ לחבית הם כאלו יבאו מן המעיין ממש או מן הצנור אל החבית בלי הפסק אמצעי שזהו דינו שיבא בחייתו אל כלי כאמור מים חיים אל כלי ולכן כאשר יעברו מן הצנור על ידו או על רגלו או על ירקות שהם אוכלין ומטמאין טומאת אוכלין הן מפסיקין בין חיות המים ובין הכלי שלא נקראו עוד בבואם אל הכלי מים חיים כי פסק חיותם קודם בואם על ידו האמצעי ככה היה נראה לפרש הענין לפי לשונות של הרמב"ם בפירושו אמנם עיקר הפירוש הוא באופן אחר שהוא תלמוד ארוך לפנינו בפ' ב' דזבחים בטעם המבואר במתניתין לפי פשוטו שמסיים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פוסל כו' וגזירת הכתוב הוא דכתיב מקוה מים יהיה טהור הווייתו על ידי טהרה תהא דוק ותמצא שם. גם מה שכתבת מעלתך עוד בהקדמת ד' כללים מדעת הרמב"ם והרא"ש לא ישתוו דעתך ודעתי בהם ולא אאריך בהם כי אינם מעין הנדון אשר אנחנו בו ומה שהבאת שם הוא מתשובת הרא"ש שהוסיף טעם על סילונות קבועים במים וז"ל ועוד דסתם סילונות העשוין להוליך המים אין להן לבזבזין והוי פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואינן פוסלים בשאיב' הלכך נראה לי דלא למיחש למידי עכ"ל וע"כ צריך ביאור ופירוש לפירושו דאין צריך לתלות מה שאין פוסל בשאיבה משום שאינו מקבל טומאה דגם הוא עצמו מודה דאלו היה עשוי לקבלה היה פוסל משום שאיבה אף אם אינו מקבל טומאה כאשר הוא עצמו מביא בתשובת' בכלל ההוא בסימן א' אם כן מאחר שאין לו לבזבזין ואינו עשוי לקבלה מה לו להזכיר מעתה שאינו מקבל טומאה אפשר הוא שנוכל לתרץ שבא לתת הבדל בין סילונות אלו ובין ספסל שהביא דגם לשם אינו עשוי לקבלה ואפ"ה גזרינן משום היכא דעשוי לקבל לכך אמר שאינו דומה דיש כאן תרתי למעליותא דאינו עשוי לקבלה וגם אינו מקבל טומאה מה שאין כן בספסל. ויש ג"כ לתרצו באופן אחר אבל לא אאריך בדברים שאין תועלת לנדון דידן. ועתה נבא לעיקר הדרוש שמעלתך מדמה נסרים אלו לדף של נחתומים דפרק המוכר את הבית ולטבלא המתהפכת דפרק שתי הלחם לפסול את הטבילה עליהם אפילו בדיעבד ולכתחלה פשיטא למעלתך דאסור משום הא דרבא דפרק בתרא דנדה אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס כו' ומסיק משום ביעתותא ואשיב על אחרון תחלה ואומר כי ביעתותא דא לא שייך הכי להיות הנסרים ג' או ד' לא תפחד כי הם יותר מרחב ארבע שכתב הרשב"א בתשובה שהבאתי שיעשה מדרג' של אבנים רחב ד' לבל תפחד כו' גם אין לחוש להא דרבא שמקורו הא דפרק ה' דמקוואות הנזכר למעלה כי י"ל דסבר דוקא כלי העומד למדרס וסבר דהמשנה נקט דוקא ספסל דראוי לטומאה דאורייתא שהוא מיוחד לישיבה אבל נסרים אלו לאו מיוחדים למדרס כמו שאבאר לקמן וטרם שאבאר אומר שאין ראיה מן סולם של תשובה האחרת שהבאת להוכיח מזה שגוזרים משום טומאה כאשר אמרת דהא מה שאסר הסולם היה משום פחד ולא משום טומאת כלי דהא מוכח בפ' בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית בתו' דסולם אפי' טומאה דרבנן לית ליה דמביאין שם התוס' וז"ל יכול אפי' הסולם והקולב' ת"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השלחן כו' ת"ל כל כלי עץ ריבה כו'. והתוספות שמה מוכיחין דריבוי זה אסמכתא הוא ורק מדרבנן הוא טמא אם כן ע"כ מה שהוא מחלק בין שלחן לסולם ר"ל שסולם אפילו מדרבנן ליכא א"כ ודאי שבעל האדרת פסל הסולם רק משום פחד ואף כי נזכר שם בתשובה אף דיני כלי טומאה להוכיח ממשנה מעיין שהעבירו כו' וקאמר אלמא אפילו על גב ספסל כו' אינו מדברי הרשב"א לומר הוא אלמא כי אין לו עסק בזה רק בסולם רק הם דברי הראב"ד שהביא אגב שיטפי' ומיירי בראוית למדרסות היינו העומדין למדרס ואל תשיבני למה מצא האדרת תחבולה לבנות מדרגות של אבנים ולא סדר לעשות נסרים רחבים על הקורות דאם כן לטעמך וכי לא מצא שום בנין עצים דלא יהיה בו טומאה אלא ע"כ עצה טובה קמ"ל לבנות בנין קבוע שיקיים זמן רב ועתה נשוב לבאר כי נסרים אלו הקבועות במסמרים אינו כלל בתורת טומאה דאורייתא לא מכח סברא ולא מכח גמרא מכח סברא אין לומר שיקראו מיוחדים למדרס הואיל והן עשוין לעמוד עליהן לטבול כי אדרבא משום זה יוצאים מתורת כלי וחשובין כתקרת הבית ולדידך מי שמקצה ביתו ועלייתו ללכת עליהם יהיו נסרים נחשבים מיוחדים למדרס ודאי אינו כן רק בנין יחשב ובפרט מאחר שנקבעו במסמרות. ואשר כתב מעלתך שהקביעות בבנין לא יבטל שם הכלי אמת הוא אם היה כבר שם כלי עליו מדאורייתא טרם הוקבע בבנין אבל נסרים אלו קודם נתינתן שם לא היה עליהם שם כלי מדאורייתא כי עומדים הם להמכר לכל צרכי בנינים ואף אם אולי היו בכלל פשוטי כלי עץ דמקבלי טומאה מדרבנן לפי קצת דעות מכל מקום הקביעות בבנין מבטלם להיות' דרבנן כאשר כתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק ט"ו בכלים וכדמוכח בהמוכר את הבית שאמר התלמוד בתחלה שאני פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן וההוא קבעי בכותל במשנה ההיא רוצה לומר קביעות לבד לא בנה עליו כאשר מוכח מתוך פי' הרב בפרק כ' בכלים במשנה כופר שהבאת ואפילו הכי מבטל שם כלי מיניה ועוד נראה לומר שהנסרים אלו הנתונים למטה על קורות ומים צפים עליהם חשובים כקבעו בכותל ובנו עליו כי המים שעולים עליהן הם כבנין עליהם שהמים הם דבר קבוע והם שקועין תחתיהן ואינן נראין א"כ אפילו היו כבר כלים מדאורייתא אפילו הכי היו בטלים עתה ואינ' דומין למפצי' דשמואל עבד לבנתים שהבא' מדברי הר"ן שאלו היו עשוין למטה עבור הטיט היו פוסלים ולא היו בטלין דהם לא היו לבנין רק לאצולי טינופין לבד שהטיט לא יבא על רגליהם ויחוץ ובאופן זה ר"ל גם ר' שלמה בן אדרת אשר הבאת וז"ל ולא ע"ג נסרים שראוין למדרס ר"ל לעמוד עליהם מפני הטיט כי הכל שב על מה שהתחיל בתחלה וז"ל לפיכך היה אם היה טיט ורפש למקוה שהיא טובלת לא תעמוד ע"ג כלי עץ וכו' ואין לי הספר ההוא אך מאשר הבא' למדתי. כל אלה כתבתי לרווחא דמילתא אמנם העיקר אצלי דנסרים אלו פשוט דלא עדיפי מפשוטי כלי עץ שהם דרבנן לקצת דעות והם בטלים בקביעות הבנין ואף נוכל לומר שהקהילות שנהגו לעשות המקוואות באופן זה תפשו עיקר דברי רשב"ם שאמר שאפילו טומאה דרבנן ליכא דתירוץ דשאני פשוטי כלי עץ דרבנן לא קאי במסקנ' בפרק המוכר הנ"ל וגם בפרק קמא דסוכה מוכח שרש"י גם הוא סובר דפשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה אפי' מדרבנן ואף אם הם חלקים דשם מקשה התלמוד וז"ל והא איפלגא ביה חדא זימנא דתנן מסככין בנסרין וכו' אמר רבי חייא בר אבא רישא בנסרין משופין עסקינן ומשום גזירת כלים נגעו בה ע"כ ופירש"י וז"ל רישא לאו משום גזירת הקרה איפליגו אלא בנסרים שאינן בני ארבעה אבל משופים וחלקים וראוים לתשמיש ומשום גזירת כלים נגעו בה לפסול אליבא דרבי מאיר אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה עכ"ל הרי משמע בהדי' מפירושו שפשוטי כלי עץ אינם מקבלין טומאה אפי' מדרבנן דלא קאמרו שגזרו בהן טומאה רק שגזרו בהן איסור סיכוך אטו כלים המקבלין טומאה ואף גזירה זו לא קאי במסקנא וגם משם משמע לפום ריהטא מן הגמרא שנסרי' משופין אינן מקבלין טומאה אף כי הם ראוין לתשמיש ואינו מחלק בין משופין מצד אחד ובין משופין מב' צדדים ואל יטעה אדם לומר שלשם הטעם הוא בהיות שאינם רחב ארבע כפירש"י שם דאלו כן היה לו לתלמוד לפרש ולומר רישא בנסרים משופים דלית בהו ד' עסקינן אלא ודאי מאחר דמשופין הן אין הפרש בהרחב מאחר דראוין לתשמיש יהיו ד' או פחות אין הפרש דממה שראוין לתשמיש יקראו כלים ובמה שהם פשוטים הם טהורים והתלמוד לא נחת עתה לחילוק זה לומר שפשוטי כלי עץ המשופין וראוין לתשמיש אינן בני טומאה אך מה שפירש"י דאינן רחבין ד' הוא לומר ולתרץ למה אינה אסורה משום גזירת תקרה ולזה פירש בזה הלשון רישא לאו משום גזירת תקרה איפליג אלא בנסרים שאינן בני ד' כו' כלומר משום הכי אין בו גזירת תקר' כדמשמע בכל ההיא שמעת' שסתם תקרה יש בנסרים ד' ומטבלא המתהפכת ומדף של נחתומים אין לפקפק על נדון דידן דהם היו מיוחדין לתשמיש' אך נסרים אלו קודם קביעתן לא נתיחדו לשום תשמיש לכן אינם כלים מתחלתן וכן ההיא דסוכה כלים משופים לא הוו מיוחדים לשום תשמיש רק ראוין לתשמיש והקושי' שרמזת על שמטבולין כלי בתוך כלי איני רואה בה שום קושיא דהרי הטעם מפורש מאחר דפי החיצון כשפופרת הנוד המים שבתוכו מחוברים הם למקוה ומה שבספסל אסור לטבול עליו ולא נאמר דהוי חבור הוא משום גזירה כדפרישית רבי שמשון והרא"ש ג"כ מביאו בתשובה הנ"ל ומה שגוזרין שם ולא גוזרין בכלי תוך כלי הנטבלין במקוה זהו מפרש הרא"ש בהלכות נדה דהתם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה כיון דפי החיצון כשפופרת הנוד אבל כלי המחובר למעיין או למקוה אין להטביל בתוכו דילמא אתי להטביל וכו' א"כ אין אנו צריכין לתירוץ של מעלתך ודי בזה והרחבתי יותר מאשר היה בדעתי כי טרודים אנחנו בכל דבר ובפרט אני רובץ תחת משא עול כבד בעסקי ובעסקי הקהילות לכן לא אאריך עוד אך בהא נחיתנ' ובהא סליקנא דנסרים אלו לא מקבלין טומאה מדאורייתא כלל ולא נתיחדו למדרס קודם נתינתן במים ואף אחרי כן לא נקראו בני מדרס במה שהנשים עומדות עליהן לטבול. ואף אלו היו בני טומאה דרבנן מקודם כפי קצת דעות מ"מ הקביעות מבטלה נאם מבי"ק:
שושנת עמקים מגלה עמוקים דבריו עתיקים מעייל פילי' בקופים של מחטים דסדקות הדקים אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר דוד וויטל חבוריך הגיע לידי שניים ושלישים ושמחתי בהן כעל כל הון וברכתי לצורי שחלק מחכמתו ליריאיו ושיש לאברהם אבינו בן כמותך שאם ח"ו תשתכח תורה מישראל היית כדאי להחזירה בפלפולך ואם כי לפעמים לפי הנראה לא תאמר כהלכה מה לי באלה הלא גם על רבי מאיר אמרו גלוי וידוע שאין כמוהו בישראל ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו מפני שאומר על טהור טמא ומרא' פנים ועל טמא טהור ומראה פנים ככה יחשב מעלת' בעיני בראותי שמעתתא דידך מחודדים ומסודרין דבר דבור על אופניו והנה זה ימים רבים שהגיע לידי הקונטריס אשר חבר מעלתך בעסק המקוה ולא היה בלבי להשיב למעלתך יען כי אף בתחילת המחשבה תיכף לקריאה אמרתי שאי אפשר שאסכים על ידך בהיות כי ככה הוא המנהג ברוב ארץ אשכנז בקהלות ששם נוהגי' לעשות מקוה בחצר הכנס' שהיה מוכן לרבי' וחופרין בעמק עד מוצא מים כדרך הבארות והם עמוקים וגבוהים יותר מקומת איש ועושים הבדל בקורו' וקרשים להבדיל בין מים עליונים לתחתונים כדי שהנשים יכולות להטבל שם אמרתי חליל' שכולם עבדו דלא כהלכת' דאם לאו נביאי' הם בני נביאי' הם חשבתי איך אשיב לאהובי דברי' שהם כנגדו והוא קוה ממני ענבי' ואעש באושים ואני כבר בעסק ממזרת אשר כתב מעלת' להחמיר לא הסכמתי על ידך כאשר כבר קבל' מכתבי בלי ספק ועתה כאשר אשוב לחלק עליך גם בזה תאמר עלי ח"ו שבתר דידך קאתינא ויחשוב מעלתך עלי זרות לכן מנעתי להשיב עד כי עתה שנית שלחת וכתבת לי לבקש ממני מענה אמרתי אקום ואענה למר מילין זעירין ועל ענותנותו דמר אשען שלא תקפיד ותדינני לכף זכות. מעלתך כתב הצעה וד' הקדמות שיהיו יסוד להפסק שלך לפסול מקוה זה וההצעה היא לבאר ענין המשנה דפרק ה' דמקוואות העבירו על גבי כלים או ע"ג ספסל רבי יודא אומר הרי הוא כמה שהיה רבי יוסי אומר הרי היא כמקוה ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל ומאלה ירדת להוכיח שכלים אלו. אינם ראוים לקבל טומאה מדאורייתא רק מדרבנן כדי לבא למבוקשך בנדון דידן שקרשים אלו אף אם לא נתיחדו למדרס ואינם עומדים למדרס יש עליהם טומאה דרבנן כפשוטי כלי עץ שאינם מיוחדים למדרס ולכן פסולים הן לטבול על גבן זה תוכן היסוד של הצעה זו וימחול לי מעלת' לדעתי שלא כוון מר בהלכה בזה ואדרבא ספסל הוא מיוחד לישיבה ויש עליו טומאת מדרס מדאורייתא אך אמת הוא ששלחן שהזכיר הרמב"ם הוא דרבנן כאשר כתב הוא עצמו בספרו פרק כ"ח בכלים ומכל מקום מה שכתבת שדק הרמב"ם בלישנא לומר כגון שלחן וספסל וכיוצא בהם לומר שיהיו פשוטו' דלא נתיחדו למדרס אינו כן כי ספסל ודאי מיוחד למדרס רק נקט כלים אלו שאין להם תוך ובית קיבול שאם היה להם בית קיבול היו פוסלים גם המקוה משום שאיבה ואיך יאמר רבי יוסי הרי הוא כמקוה דוק ותמצא כן ואף הרמב"ם אשר ממנו באתה אמר כן וז"ל פ"ט דמקוואות מעיין שמימיו נמשכין על גבי כלים שאין להם בית קיבול כגון שלחן וספסל כו'. ומה שהקשה מעלתך דאם יהיו מקבלין טומאה מדאורייתא הם פוסלין את המקוה ואיך קאמר רבי יוסי הרי הם כמקוה מעלתך לא דק דכלי שאין לו בית קיבול אינו פוסל מקוה בהעברת המים עליו אף אם הוא מקבל טומאה רק כאשר יהיה לו בית קיבול הא פוסל משום שאובות אפילו אם לא יהיה כלי המקבל טומאה זהו ברור וככה הוא לפני מעלתך ברמב"ם בפ' ו' דמקוואות אשר הביא מעלתך בהקדמה רביעית כללא דמילת' כלי שאין עשוי לקבלה אינו פוסל את המקוה אף על פי שראוי הוא לקבל טומאה אך פוסל את המעיין לרבי יוסי בין קבל טומאה דאורייתא בין דרבנן כגון מקל שבמשנה אחרת היינו שבהעברת המים עליו מפסיק ומבטל שם המעיין מן המים שלא יקראו עוד המים העוברים שם בשם מעיין מעלת' ירד אחר כך להויכוח מן המשנה הזוחלין וכו' מדברי רבי יוסי אשר פוסל ההזחלה אפי' ע"ג כלים שאינן מקבלין טומאה רק מדרבנן וז"ל אלמא טומאה מדרבנן אף על גב דלא אלימא לפסול המקוה פוסלת היא המעיין הלכך כלים אלו שלא יטביל עליהם ע"כ כלים המקבלים טומא' מדרבנן הם וכגון פשוטי כלי עץ דחזו למדרס ולא נתיחדו עכ"ל אינו יודע מה דמות ראי' היא זו אם תמצא שאין מזחילין בכלי דהא לרבי יוסי דסבר כלי כל דהו מפסיק שם המעיין איך תראה מזה שיסבור שיש בו משום גזרות מרחצאות שיהיה אוסר לטבול עליו אין תלוי זה בזה דהא רבי יודא שסבר אפי' כלי המקבל טומא' מדאורייתא אינו פוסל את המעיין בהעברת המים על גביו אפ"ה הוא מודה שאין טובלין על גביהן דרבי יודא אינו חולק על מה שאמר שם ובלבד שלא יטבול ע"ג הספסל אם כן אין תלוי זה בזה ונאמר מעתה אף לרבי יוסי אם כלי כל דהוא פוסל את המעיין בהזחלה מ"מ לטבול ע"ג אינו אוסר רק על כלי גמור המקבל טומאה מדאורייתא דפסול ההזחלה אינו גורם הפסול של טבילה שעל הכלים ואינה סבה לו ולפי סברתך שגם הספסל הלז במשנה ראשונה אינה ראוי' לטומאה דאורייתא אם כן למה שינה התנא ונקט בראשונה ספסל ובאחרונה מקל יאמר גם באחרונה ספסל ולא נעלם גם ממני שתוכל לדחוק ולפרש דנקט מקל שיותר שייך לעשות על ידו הנוטפים זוחלים שהוא ארוך והנוטפים שנופלים עליו יזחלו ובספסל שהוא קטן אינו שייך כ"כ מ"מ דוחק הוא. ועוד דבזה לא תתרץ למה לא נקט גם בראשונה מקל אלא לדעתי האמת הוא דדוקא נקט ספסל שהוא כלי הראוי לטומאה דאורייתא דהוא מיוחד לישיבה משום תרי טעמים. חדא משום רבותא דר' יודא להודיעך דאפילו הכי אינו פוסל את המעיין. ושנית משום שרוצה לומר ובלבד שלא יטביל על גבי ולכך נקט כלי שיש עליו טומאה דאורייתא הפך מדבריך. ומה שהזכיר הרמב"ם שלחן וספסל נוכל לתרץ שהזכיר אותו בעבור עיקר הדין שהוא קאי עליו היינו לפסול המעיין דהלכה כרבי יוסי אף בכלי טומאה דרבנן אבל במה שמסיים ובלבד שלא יטביל ע"ג כלים ר"ל כלים ממש שהם מקבלים טומאה מדאורייתא דסתם כלים משמע כלים ממש וקבלי' טומאה מדאורייתא ואם אינו כן נצטרך לומר דסובר דאסור לטבול בין על כלי המקבל טומאה דאורייתא בין על כלי המקבל טומאה דרבנן וספסל הוא דאורייתא ושלחן הוא דרבנן כו' ומתני' דנקיט ספסל משום רבותא דרבי יודא וכו' בהקדמה ד' כתוב מעלת' להוכיח דכל תשמיש גורם שם כלי וכתבת וז"ל ובהדיא שנינו במסכת פרה פ"ו נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולי' עלי קנים ועלי תאנים כשרים והא התם דכלי בעינ' דכתיב ונתן מים חיים אל כלי ואפילו הכי עלי תאנים ועלי קנים כשרים אלמא אפילו העלים נקראי' כלים עכ"ל ובשיטה זו הלכתא מאז והלאה ואחר המחילה יצאת מן המכוון וחלילה שעלי קנים או עלי תאנים יהיו כלים רק הענין הוא תלוי בסברא אחרת שהעלים שאין בהם טומאת אוכלין אינן חשובין ולכך אינן פוסלין והמים שעוברים עליהן והולכין אח"כ לחבית הם כאלו יבאו מן המעיין ממש או מן הצנור אל החבית בלי הפסק אמצעי שזהו דינו שיבא בחייתו אל כלי כאמור מים חיים אל כלי ולכן כאשר יעברו מן הצנור על ידו או על רגלו או על ירקות שהם אוכלין ומטמאין טומאת אוכלין הן מפסיקין בין חיות המים ובין הכלי שלא נקראו עוד בבואם אל הכלי מים חיים כי פסק חיותם קודם בואם על ידו האמצעי ככה היה נראה לפרש הענין לפי לשונות של הרמב"ם בפירושו אמנם עיקר הפירוש הוא באופן אחר שהוא תלמוד ארוך לפנינו בפ' ב' דזבחים בטעם המבואר במתניתין לפי פשוטו שמסיים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פוסל כו' וגזירת הכתוב הוא דכתיב מקוה מים יהיה טהור הווייתו על ידי טהרה תהא דוק ותמצא שם. גם מה שכתבת מעלתך עוד בהקדמת ד' כללים מדעת הרמב"ם והרא"ש לא ישתוו דעתך ודעתי בהם ולא אאריך בהם כי אינם מעין הנדון אשר אנחנו בו ומה שהבאת שם הוא מתשובת הרא"ש שהוסיף טעם על סילונות קבועים במים וז"ל ועוד דסתם סילונות העשוין להוליך המים אין להן לבזבזין והוי פשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה ואינן פוסלים בשאיב' הלכך נראה לי דלא למיחש למידי עכ"ל וע"כ צריך ביאור ופירוש לפירושו דאין צריך לתלות מה שאין פוסל בשאיבה משום שאינו מקבל טומאה דגם הוא עצמו מודה דאלו היה עשוי לקבלה היה פוסל משום שאיבה אף אם אינו מקבל טומאה כאשר הוא עצמו מביא בתשובת' בכלל ההוא בסימן א' אם כן מאחר שאין לו לבזבזין ואינו עשוי לקבלה מה לו להזכיר מעתה שאינו מקבל טומאה אפשר הוא שנוכל לתרץ שבא לתת הבדל בין סילונות אלו ובין ספסל שהביא דגם לשם אינו עשוי לקבלה ואפ"ה גזרינן משום היכא דעשוי לקבל לכך אמר שאינו דומה דיש כאן תרתי למעליותא דאינו עשוי לקבלה וגם אינו מקבל טומאה מה שאין כן בספסל. ויש ג"כ לתרצו באופן אחר אבל לא אאריך בדברים שאין תועלת לנדון דידן. ועתה נבא לעיקר הדרוש שמעלתך מדמה נסרים אלו לדף של נחתומים דפרק המוכר את הבית ולטבלא המתהפכת דפרק שתי הלחם לפסול את הטבילה עליהם אפילו בדיעבד ולכתחלה פשיטא למעלתך דאסור משום הא דרבא דפרק בתרא דנדה אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס כו' ומסיק משום ביעתותא ואשיב על אחרון תחלה ואומר כי ביעתותא דא לא שייך הכי להיות הנסרים ג' או ד' לא תפחד כי הם יותר מרחב ארבע שכתב הרשב"א בתשובה שהבאתי שיעשה מדרג' של אבנים רחב ד' לבל תפחד כו' גם אין לחוש להא דרבא שמקורו הא דפרק ה' דמקוואות הנזכר למעלה כי י"ל דסבר דוקא כלי העומד למדרס וסבר דהמשנה נקט דוקא ספסל דראוי לטומאה דאורייתא שהוא מיוחד לישיבה אבל נסרים אלו לאו מיוחדים למדרס כמו שאבאר לקמן וטרם שאבאר אומר שאין ראיה מן סולם של תשובה האחרת שהבאת להוכיח מזה שגוזרים משום טומאה כאשר אמרת דהא מה שאסר הסולם היה משום פחד ולא משום טומאת כלי דהא מוכח בפ' בכל מערבין ובפ' המוכר את הבית בתו' דסולם אפי' טומאה דרבנן לית ליה דמביאין שם התוס' וז"ל יכול אפי' הסולם והקולב' ת"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השלחן כו' ת"ל כל כלי עץ ריבה כו'. והתוספות שמה מוכיחין דריבוי זה אסמכתא הוא ורק מדרבנן הוא טמא אם כן ע"כ מה שהוא מחלק בין שלחן לסולם ר"ל שסולם אפילו מדרבנן ליכא א"כ ודאי שבעל האדרת פסל הסולם רק משום פחד ואף כי נזכר שם בתשובה אף דיני כלי טומאה להוכיח ממשנה מעיין שהעבירו כו' וקאמר אלמא אפילו על גב ספסל כו' אינו מדברי הרשב"א לומר הוא אלמא כי אין לו עסק בזה רק בסולם רק הם דברי הראב"ד שהביא אגב שיטפי' ומיירי בראוית למדרסות היינו העומדין למדרס ואל תשיבני למה מצא האדרת תחבולה לבנות מדרגות של אבנים ולא סדר לעשות נסרים רחבים על הקורות דאם כן לטעמך וכי לא מצא שום בנין עצים דלא יהיה בו טומאה אלא ע"כ עצה טובה קמ"ל לבנות בנין קבוע שיקיים זמן רב ועתה נשוב לבאר כי נסרים אלו הקבועות במסמרים אינו כלל בתורת טומאה דאורייתא לא מכח סברא ולא מכח גמרא מכח סברא אין לומר שיקראו מיוחדים למדרס הואיל והן עשוין לעמוד עליהן לטבול כי אדרבא משום זה יוצאים מתורת כלי וחשובין כתקרת הבית ולדידך מי שמקצה ביתו ועלייתו ללכת עליהם יהיו נסרים נחשבים מיוחדים למדרס ודאי אינו כן רק בנין יחשב ובפרט מאחר שנקבעו במסמרות. ואשר כתב מעלתך שהקביעות בבנין לא יבטל שם הכלי אמת הוא אם היה כבר שם כלי עליו מדאורייתא טרם הוקבע בבנין אבל נסרים אלו קודם נתינתן שם לא היה עליהם שם כלי מדאורייתא כי עומדים הם להמכר לכל צרכי בנינים ואף אם אולי היו בכלל פשוטי כלי עץ דמקבלי טומאה מדרבנן לפי קצת דעות מכל מקום הקביעות בבנין מבטלם להיות' דרבנן כאשר כתב הרמב"ם בפירוש המשנה פרק ט"ו בכלים וכדמוכח בהמוכר את הבית שאמר התלמוד בתחלה שאני פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן וההוא קבעי בכותל במשנה ההיא רוצה לומר קביעות לבד לא בנה עליו כאשר מוכח מתוך פי' הרב בפרק כ' בכלים במשנה כופר שהבאת ואפילו הכי מבטל שם כלי מיניה ועוד נראה לומר שהנסרים אלו הנתונים למטה על קורות ומים צפים עליהם חשובים כקבעו בכותל ובנו עליו כי המים שעולים עליהן הם כבנין עליהם שהמים הם דבר קבוע והם שקועין תחתיהן ואינן נראין א"כ אפילו היו כבר כלים מדאורייתא אפילו הכי היו בטלים עתה ואינ' דומין למפצי' דשמואל עבד לבנתים שהבא' מדברי הר"ן שאלו היו עשוין למטה עבור הטיט היו פוסלים ולא היו בטלין דהם לא היו לבנין רק לאצולי טינופין לבד שהטיט לא יבא על רגליהם ויחוץ ובאופן זה ר"ל גם ר' שלמה בן אדרת אשר הבאת וז"ל ולא ע"ג נסרים שראוין למדרס ר"ל לעמוד עליהם מפני הטיט כי הכל שב על מה שהתחיל בתחלה וז"ל לפיכך היה אם היה טיט ורפש למקוה שהיא טובלת לא תעמוד ע"ג כלי עץ וכו' ואין לי הספר ההוא אך מאשר הבא' למדתי. כל אלה כתבתי לרווחא דמילתא אמנם העיקר אצלי דנסרים אלו פשוט דלא עדיפי מפשוטי כלי עץ שהם דרבנן לקצת דעות והם בטלים בקביעות הבנין ואף נוכל לומר שהקהילות שנהגו לעשות המקוואות באופן זה תפשו עיקר דברי רשב"ם שאמר שאפילו טומאה דרבנן ליכא דתירוץ דשאני פשוטי כלי עץ דרבנן לא קאי במסקנ' בפרק המוכר הנ"ל וגם בפרק קמא דסוכה מוכח שרש"י גם הוא סובר דפשוטי כלי עץ אינן מקבלין טומאה אפי' מדרבנן ואף אם הם חלקים דשם מקשה התלמוד וז"ל והא איפלגא ביה חדא זימנא דתנן מסככין בנסרין וכו' אמר רבי חייא בר אבא רישא בנסרין משופין עסקינן ומשום גזירת כלים נגעו בה ע"כ ופירש"י וז"ל רישא לאו משום גזירת הקרה איפליגו אלא בנסרים שאינן בני ארבעה אבל משופים וחלקים וראוים לתשמיש ומשום גזירת כלים נגעו בה לפסול אליבא דרבי מאיר אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה עכ"ל הרי משמע בהדי' מפירושו שפשוטי כלי עץ אינם מקבלין טומאה אפי' מדרבנן דלא קאמרו שגזרו בהן טומאה רק שגזרו בהן איסור סיכוך אטו כלים המקבלין טומאה ואף גזירה זו לא קאי במסקנא וגם משם משמע לפום ריהטא מן הגמרא שנסרי' משופין אינן מקבלין טומאה אף כי הם ראוין לתשמיש ואינו מחלק בין משופין מצד אחד ובין משופין מב' צדדים ואל יטעה אדם לומר שלשם הטעם הוא בהיות שאינם רחב ארבע כפירש"י שם דאלו כן היה לו לתלמוד לפרש ולומר רישא בנסרים משופים דלית בהו ד' עסקינן אלא ודאי מאחר דמשופין הן אין הפרש בהרחב מאחר דראוין לתשמיש יהיו ד' או פחות אין הפרש דממה שראוין לתשמיש יקראו כלים ובמה שהם פשוטים הם טהורים והתלמוד לא נחת עתה לחילוק זה לומר שפשוטי כלי עץ המשופין וראוין לתשמיש אינן בני טומאה אך מה שפירש"י דאינן רחבין ד' הוא לומר ולתרץ למה אינה אסורה משום גזירת תקרה ולזה פירש בזה הלשון רישא לאו משום גזירת תקרה איפליג אלא בנסרים שאינן בני ד' כו' כלומר משום הכי אין בו גזירת תקר' כדמשמע בכל ההיא שמעת' שסתם תקרה יש בנסרים ד' ומטבלא המתהפכת ומדף של נחתומים אין לפקפק על נדון דידן דהם היו מיוחדין לתשמיש' אך נסרים אלו קודם קביעתן לא נתיחדו לשום תשמיש לכן אינם כלים מתחלתן וכן ההיא דסוכה כלים משופים לא הוו מיוחדים לשום תשמיש רק ראוין לתשמיש והקושי' שרמזת על שמטבולין כלי בתוך כלי איני רואה בה שום קושיא דהרי הטעם מפורש מאחר דפי החיצון כשפופרת הנוד המים שבתוכו מחוברים הם למקוה ומה שבספסל אסור לטבול עליו ולא נאמר דהוי חבור הוא משום גזירה כדפרישית רבי שמשון והרא"ש ג"כ מביאו בתשובה הנ"ל ומה שגוזרין שם ולא גוזרין בכלי תוך כלי הנטבלין במקוה זהו מפרש הרא"ש בהלכות נדה דהתם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה כיון דפי החיצון כשפופרת הנוד אבל כלי המחובר למעיין או למקוה אין להטביל בתוכו דילמא אתי להטביל וכו' א"כ אין אנו צריכין לתירוץ של מעלתך ודי בזה והרחבתי יותר מאשר היה בדעתי כי טרודים אנחנו בכל דבר ובפרט אני רובץ תחת משא עול כבד בעסקי ובעסקי הקהילות לכן לא אאריך עוד אך בהא נחיתנ' ובהא סליקנא דנסרים אלו לא מקבלין טומאה מדאורייתא כלל ולא נתיחדו למדרס קודם נתינתן במים ואף אחרי כן לא נקראו בני מדרס במה שהנשים עומדות עליהן לטבול. ואף אלו היו בני טומאה דרבנן מקודם כפי קצת דעות מ"מ הקביעות מבטלה נאם מבי"ק:
1
