שו"ת מהר"ם פדוואה ל׳Responsa Maharam of Padua 30
א׳על מינקת שלא התחילה להניק' ורצתה להנשא תוך כ"ד חדשים
ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו אגרת צרופה רצופה רצפת בהט ואבני נזר מן שר צבא הוא הגאון אהובי כמהר"ר נתן איגר יצ"ו שלום למר ולתורתו ופתשגן הכתב של המורים הנ"ל הוא על עסק אלמנה אחת שהניחה בעלה מעוברת ובעת לידתה שמטה דדה מן ילדה הנולד לה שלא להתחיל להניק בעצת אביה וקרוביה שעשו בערמה ובזדון לדון על פי השמועה אשר שמעו שאם אשה לא תתחיל להניק אז היא מותרת להנשא תוך כ"ד חדש והנה האלמנה ההיא משודכת לאיש ובקשה להנשא תוך כ"ד חדש וכבר חזר המשודך על כל בתי דינים לבקש לו הוראה זו ומקלו יגיד לו ויסמוך עליו ויצא מלפני ריקם וחשבתי אז שלא להטפל בו אף אם ימצא מתירין יהיה הקול' תלוי בדברי המתירין הואיל ויצא הדבר בהיתר אמנם מאחר אשר ראיתי דברי המורה כמהר"ר נתן שבסוף דבריו כתב וז"ל ויען ששמעתי שדעת מהר"ר מאיר מפאדווה לא יסכים להתיר על כן אבטל דברי עד יובא ויראה לפניו פסק זה לעיין בו ויובא לפני מה שישיב על דברי או עד יתברר אלי שלא אבה להשיב דבר עכ"ל אמרתי מעתה כאשר אשתוק ולא אענה תהא שתיקתי כהודאה ותצא הוראה זו להתיר גם על שמי ואשים אל המדבר האלוף הנ"ל פני להשיב לו דברים מועטים על ראיותיו אתה אהובי האלוף ראש דברך אשר בחרת לך לאבן תשועות לבנות עליו בנין ההיתר הוא מה שכתב הרא"ש בספרו פ' אע"פ וז"ל גמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא כו' עד וכן משמע הלשון מינק' שמת בעלה שהיתה מינקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה או שכרה לה מינקת בחיי בעלה עכ"ל ועל זה אמר מעלתך וז"ל משמע שמתיר גמלתו ושכרה מינקת אף אם עדיין לא פסק חלבה כגון שנתנה למינקת יום אחד לפני מיתת בעלה. ומשמעות זה בחרת לך להוכיח מתוכו שחולק על הסמ"ג ועל הנמצא בתשובותיו ויהיו דבריו סותרין זה את זה גם באלה אמנם לי הדיוט לא נראה משמעות זה רק גם מה שאמר או שכר' לה מינקת ר"ל ופסק חלבה בחיי בעלה וצריכה דהו"א דוקא פסק חלבה מאליה דבידי שמים נעשה אז אין שייך לגזור אבל היכא דפסק חלבה מחמת פשיעותא שגמלתו או שכרה מינקת ה"א דלגזור וק"ל מעתה אף אם נאמר שמה שכותב בספרו כנ"ל חולק על מה שכותב בתשובותיו ואין זה תימא כאשר כתב מהרר"י קלון בשורש קס"א מכל מקום אינו חולק על דברי הסמ"ג כפי מה שפירש הוא בעצמו בתשובותיו לדבריו שצריך פיסוק חלב ולא נעשה פלוגתא רחוקה בין ספרו ותשובותיו לומר שבספרו מתיר נתנה בנה למניקה בחיי הבעל אפילו בלא פיסוק חלב ובתשובותיו אסר אפילו בפיסוק חלב גם מה שכתבת שהתשובה שהשיב וז"ל ועל המניקה אם היא אשה שיש לה חלב להניק את בנה אפילו לא הניקה כו' מוסב אליבא דסבירא בסמ"ג וליה לא סבירא ליה לא הבנתי דבריך באלה הלא בכל התשובות ההם מוכח שהוא עצמו מחמיר יותר מן הסמ"ג וסבר כרבותיו שאפי' גומלתו בחיי בעלה ופסק חלבה אינו מועיל ואסור לינשא וכן התחיל בראש וז"ל שוטטתי בכל זוית ופינה חזרתי על כל צדדין כו' ולא עלה בידי להתיר כו' א"כ מדוע נעשה דבריו פלסתר בתשובות לאמר שהתשובה ההיא ממינקת שלא התחילה להניק היא אליבא דאחרי' וליה לא סבירא ליה. שוב כתב מעלתך לפי שיטתך שהרא"ש סבר להתיר בנ"ד והוא בתרא וראוי לנו להקל בדברי סופרים אף אם הוא כנגד הסמ"ג כאשר כתבת יגדל כחך יותר ממהר"י ווייל ז"ל שכתב בתשובותיו סי' ק"כ על אשה שגמלה בנה ב' חדשים קודם מיתת הבעל וז"ל הנה ברא"ש פרק אע"פ כתב היכא שפסקה להניק כו' עד ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר משום דבסמ"ג כתב דלא מיקרי מינקת חבירו היכא דפירשה להניקו ונתנה למינקה שלשה חדשים קודם מיתת הבעל משמע דוקא שלשה חדשים כו' וכאשר מעלתך דחק עוד להוציא התשובה מפשוטה ולומר דר"ל שהניקה בחיי בעלה ופירש ולא פסק חלבה ואחר מות בעלה לא הניקה ודקדקת מלשון מיניקה התחלת לשון התשובה ששם מיניקה היה עליה כבר הלא תראה בבירור לשונו שתלה הדבר בראויה להניק בשעת מיתה ולכך קרא אותה מיניקה הלא סופו יוכיח על תחלתו שסיים וז"ל אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מניקה בשום פנים כו' ולדידך לפלוג בדידיה ולימא אבל אם לא הניקה בחיי בעלה כו' ואפשר שמעלתך יתרץ לומר שרצה לחלק ולמצא היתר אף כי היניקה בחייו לפי שיטתך שפרשת צימוק שדים של הרא"ש שהיתה מיניקה בחיי בעלה וכשמת הבעל ואח"כ צמקו אמנם לא נראה פירושך זה כי לעולם כמשמעו הוא ויגיד עליו ריעו אמרו ואינה רגילה בספרו פרק אע"פ ודברי מעלתך להוציא ואינה רגילה מפשוטו רחוקים הם גם לשון התשובה שאמר אבל אשה שיש לה צימוק שדים כו' משמע היותה כך בטבעה שאינה מיניקתה בשום פנים ולא שצמקו אחר יניקה והפסיקה להניק מדלא אמר או שצמקו דדיה שהוא לשון דמשתמע לתרי אפי' והי' אפשר מכח הלשון לפ' כדברי מעלת' שפי' כך הלשון של ספרו שאמר שצמקו כו' ג"כ אם תרצה לתרץ כנ"ל שזה יקרא מיניה וביה לחלק למצא היתר כאופן הרישא שהניקה בחייו א"כ סיפא מדברת ג"כ שלא פסק חלבה בחייו כמו הרישא א"כ תצטרך לומר נתנה התורה למלאכי השרת ואפשר לצמצם כי תיכף אחר מיתה יבא הצמוק שדים שאם היתה ראויה להניק שעה אחת יחול עליה שם מניקה כאשר אמר ברישא ומה שצמקו שדים אחר כך לא יועיל כדמוכח בתשובה שלפני תשובה זו ואולי תאמר שהסיפא מיירי שצמקו טרם מותו ואפילו הכי יקרא מיניה וביה שרישא וסיפא מדברים שהניקה בחיי הבעל אם כן הדרא קושיא לדוכתא לא יזכיר צימוק שדים רק יאמר אבל אם פסק חלבה בחייו מותרת אלא האמת הוא ששניהם מיירי שלא הניקה הילד מעולם ורישא שעשתה בכוונה ורצון שלא להתחיל וסיפא מיירי באונס שלא יכלה להניק מחמת צימוק ושניהם מעין השאלה שלא התחילו להניק גם לדברי מעלתך צריך לדחוק ולמצא הבדל בספר דברי הרא"ש בין צמקו דדיה ובין פסק חלב' מדוע בפיסוק חלבה הזכיר בחיי בעלה למה לא יאמר פיסוק חלב על שעת מיתה כמו צימוק שדים לדידך אלא ודאי פשיטא הלשון בחיי בעלה שב אל שניהם וההבדל ביניהם שצימוק לא היניקה הילד מעולם ופסק חלבה ר"ל שהניקה ולא זו אף זו קתני והנה אין כוונתי לפקפק על כל ראיות מעלתך כי גם ממעלתך לא ננעלו שערי הויכוח להקשות וליישב לבנות ולסתור אך לפעמים הקולמוס יעבירני על דעתי והנה לדברי מעלתך הנוטה להתיר בנדון זה לשוא טרחו חכמים כי כל אשה תעשה ככה ותפקיע תקנות חכמים וכה"ג כתב הרא"ש בתשובה שנייה בעסק זה וז"ל דאי לא תימ' הכי הפקעת תקנת חכמים כל אשה מיניקה תבקש לאחד מבי ריש גלותא כו' וכן כשהשיב על צימוק שדים של עכשיו כתב ואפילו הכי אסרו חכמים דחששו דכל אשה תגמול את בנה כו' ואולי יאמר מעלת' בנדון זה, אף אם כל אשה לא תתחיל להניק תקנת חכמים במקומה עומדת כשמת בעלה אחר לידתה ואחר התחילה להניק דליכא למיחש שבחיי בעלה לא תתחיל דהוא כופה אותה להניק גם לא יעלה על דעתה שבעלה ימות תינח בתקנת מינקת אבל מה תאמר על תקנת מעוברת דנראה שנמנו חכמים על מעוברת חבירו לאיסורא מלבד מה שנמנו על מיניקה ושוא עמלו בוניו בו כי כל מעוברת אחר לידתה לא תתחיל להניק כדי שתהי' מותרת לינשא ואם כן למה אסרו מעוברת משום דלמיניק' קיימא דילמא מיעברת ומיעכר חלב' ומקטלא ליה והלא ודאי זו לאו למיניקה קיימא דלא תתחיל כדי שתהיה מותרת ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתן הלא אף אם היא לא תינשא כשהיא מעוברת לא תתחיל להניק ותנשא וקטלה ליה כנ"ל ובלאו הכי זר הוא מאד שיאסרו חכמים מעוברת משום הניקה של אחר כך מאחר שבידה לתקן שלא ירבץ עליה איסור מניקה לפי דעתך הנה אני יודע במעלתך היותך כדאי להשיב לי על כל קוץ וקוץ וגם אני אינני נשען על דקדוקי שדקדקתי כי יקל בעיני כל צורבא אשר לא יגיע לקרסולך לשדות נרגא בדברים אשר עיקר תולדותא מתוך הפלפול אמנם על גמרא ועל סברא אני נשען. סברא כאשר גם מעלתך כתב שאין טעם נכון לחלק בין התחילה להניק או לא תתחיל שכל מה שיש לחוש אם התחילה יש לחוש גם כן אם לא התחילה, מאחר שלא סמכו רבנן על המינקת ששכרה פן תחזור בה. גמרא לשון פשוט וברור בתשובות הרא"ש כנ"ל ואנו ניקום ונוציא יקר מזולל מתוך הויכוח להצמיח חדשות ולומר מחלוקת הוא ונפסוק מאז כדברי המקיל דלא תנא ולדחות דברי המחמיר דתנ' בכן לא אהיה נמנה מן המתירין הנה לא אעלים ממכ"ת תיכף אחר מיתת בעלה של זו נמצאתי בוויניציא ויצא הקול שכמ"ר שלמה ריוו"א ישאנה והיה זר בעיני להיותו חשוך בנים שימתין מלישא עד כ"ד חדשים אחר הלידה ואז שמעתי דברי נשים אשר צפצפו מהיתר זה ואז כתבתי למהרר"י שיזהיר שלמה מאלה ולא ישאנה כי אז בינותי בספרים ושקלתי במאזנים ההיתר והאיסור רק כי תמיד שמעתי מן מורינו חמי הגאון ז"ל שגער בנשים אשר דברו בדבר זה ואמר להם הבל תהבלו בכן יצאתי תיכף לכתוב למהרר"י הנ"ל וק"ו מעתה שאסמוך על שמועתי שמצאתי און לי בגמרא וסברא ולא נעלם ממני ששמועתי אינה כדאי להשיבך אחור כי אחר מעשה אין שומעין כו' דשמואל ובית דינו אינו קיים אך לי הוא כדי לעמוד בהכרעתי ק"ו מאחר שאנה ה' ית' לידי תשובת רב יצחק בר ששת שכתב לאיסור כדברי בסי' תס"ג ובאלה אספיק ואומר שלום נאם מאיר בן כמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו אגרת צרופה רצופה רצפת בהט ואבני נזר מן שר צבא הוא הגאון אהובי כמהר"ר נתן איגר יצ"ו שלום למר ולתורתו ופתשגן הכתב של המורים הנ"ל הוא על עסק אלמנה אחת שהניחה בעלה מעוברת ובעת לידתה שמטה דדה מן ילדה הנולד לה שלא להתחיל להניק בעצת אביה וקרוביה שעשו בערמה ובזדון לדון על פי השמועה אשר שמעו שאם אשה לא תתחיל להניק אז היא מותרת להנשא תוך כ"ד חדש והנה האלמנה ההיא משודכת לאיש ובקשה להנשא תוך כ"ד חדש וכבר חזר המשודך על כל בתי דינים לבקש לו הוראה זו ומקלו יגיד לו ויסמוך עליו ויצא מלפני ריקם וחשבתי אז שלא להטפל בו אף אם ימצא מתירין יהיה הקול' תלוי בדברי המתירין הואיל ויצא הדבר בהיתר אמנם מאחר אשר ראיתי דברי המורה כמהר"ר נתן שבסוף דבריו כתב וז"ל ויען ששמעתי שדעת מהר"ר מאיר מפאדווה לא יסכים להתיר על כן אבטל דברי עד יובא ויראה לפניו פסק זה לעיין בו ויובא לפני מה שישיב על דברי או עד יתברר אלי שלא אבה להשיב דבר עכ"ל אמרתי מעתה כאשר אשתוק ולא אענה תהא שתיקתי כהודאה ותצא הוראה זו להתיר גם על שמי ואשים אל המדבר האלוף הנ"ל פני להשיב לו דברים מועטים על ראיותיו אתה אהובי האלוף ראש דברך אשר בחרת לך לאבן תשועות לבנות עליו בנין ההיתר הוא מה שכתב הרא"ש בספרו פ' אע"פ וז"ל גמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא כו' עד וכן משמע הלשון מינק' שמת בעלה שהיתה מינקתו כשמת בעלה ומטעם זה נראה להתיר אשה שצמקו דדיה ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה או שכרה לה מינקת בחיי בעלה עכ"ל ועל זה אמר מעלתך וז"ל משמע שמתיר גמלתו ושכרה מינקת אף אם עדיין לא פסק חלבה כגון שנתנה למינקת יום אחד לפני מיתת בעלה. ומשמעות זה בחרת לך להוכיח מתוכו שחולק על הסמ"ג ועל הנמצא בתשובותיו ויהיו דבריו סותרין זה את זה גם באלה אמנם לי הדיוט לא נראה משמעות זה רק גם מה שאמר או שכר' לה מינקת ר"ל ופסק חלבה בחיי בעלה וצריכה דהו"א דוקא פסק חלבה מאליה דבידי שמים נעשה אז אין שייך לגזור אבל היכא דפסק חלבה מחמת פשיעותא שגמלתו או שכרה מינקת ה"א דלגזור וק"ל מעתה אף אם נאמר שמה שכותב בספרו כנ"ל חולק על מה שכותב בתשובותיו ואין זה תימא כאשר כתב מהרר"י קלון בשורש קס"א מכל מקום אינו חולק על דברי הסמ"ג כפי מה שפירש הוא בעצמו בתשובותיו לדבריו שצריך פיסוק חלב ולא נעשה פלוגתא רחוקה בין ספרו ותשובותיו לומר שבספרו מתיר נתנה בנה למניקה בחיי הבעל אפילו בלא פיסוק חלב ובתשובותיו אסר אפילו בפיסוק חלב גם מה שכתבת שהתשובה שהשיב וז"ל ועל המניקה אם היא אשה שיש לה חלב להניק את בנה אפילו לא הניקה כו' מוסב אליבא דסבירא בסמ"ג וליה לא סבירא ליה לא הבנתי דבריך באלה הלא בכל התשובות ההם מוכח שהוא עצמו מחמיר יותר מן הסמ"ג וסבר כרבותיו שאפי' גומלתו בחיי בעלה ופסק חלבה אינו מועיל ואסור לינשא וכן התחיל בראש וז"ל שוטטתי בכל זוית ופינה חזרתי על כל צדדין כו' ולא עלה בידי להתיר כו' א"כ מדוע נעשה דבריו פלסתר בתשובות לאמר שהתשובה ההיא ממינקת שלא התחילה להניק היא אליבא דאחרי' וליה לא סבירא ליה. שוב כתב מעלתך לפי שיטתך שהרא"ש סבר להתיר בנ"ד והוא בתרא וראוי לנו להקל בדברי סופרים אף אם הוא כנגד הסמ"ג כאשר כתבת יגדל כחך יותר ממהר"י ווייל ז"ל שכתב בתשובותיו סי' ק"כ על אשה שגמלה בנה ב' חדשים קודם מיתת הבעל וז"ל הנה ברא"ש פרק אע"פ כתב היכא שפסקה להניק כו' עד ומכל מקום לא מלאני לבי להתיר משום דבסמ"ג כתב דלא מיקרי מינקת חבירו היכא דפירשה להניקו ונתנה למינקה שלשה חדשים קודם מיתת הבעל משמע דוקא שלשה חדשים כו' וכאשר מעלתך דחק עוד להוציא התשובה מפשוטה ולומר דר"ל שהניקה בחיי בעלה ופירש ולא פסק חלבה ואחר מות בעלה לא הניקה ודקדקת מלשון מיניקה התחלת לשון התשובה ששם מיניקה היה עליה כבר הלא תראה בבירור לשונו שתלה הדבר בראויה להניק בשעת מיתה ולכך קרא אותה מיניקה הלא סופו יוכיח על תחלתו שסיים וז"ל אבל אשה שיש לה צימוק שדים ואינה מניקה בשום פנים כו' ולדידך לפלוג בדידיה ולימא אבל אם לא הניקה בחיי בעלה כו' ואפשר שמעלתך יתרץ לומר שרצה לחלק ולמצא היתר אף כי היניקה בחייו לפי שיטתך שפרשת צימוק שדים של הרא"ש שהיתה מיניקה בחיי בעלה וכשמת הבעל ואח"כ צמקו אמנם לא נראה פירושך זה כי לעולם כמשמעו הוא ויגיד עליו ריעו אמרו ואינה רגילה בספרו פרק אע"פ ודברי מעלתך להוציא ואינה רגילה מפשוטו רחוקים הם גם לשון התשובה שאמר אבל אשה שיש לה צימוק שדים כו' משמע היותה כך בטבעה שאינה מיניקתה בשום פנים ולא שצמקו אחר יניקה והפסיקה להניק מדלא אמר או שצמקו דדיה שהוא לשון דמשתמע לתרי אפי' והי' אפשר מכח הלשון לפ' כדברי מעלת' שפי' כך הלשון של ספרו שאמר שצמקו כו' ג"כ אם תרצה לתרץ כנ"ל שזה יקרא מיניה וביה לחלק למצא היתר כאופן הרישא שהניקה בחייו א"כ סיפא מדברת ג"כ שלא פסק חלבה בחייו כמו הרישא א"כ תצטרך לומר נתנה התורה למלאכי השרת ואפשר לצמצם כי תיכף אחר מיתה יבא הצמוק שדים שאם היתה ראויה להניק שעה אחת יחול עליה שם מניקה כאשר אמר ברישא ומה שצמקו שדים אחר כך לא יועיל כדמוכח בתשובה שלפני תשובה זו ואולי תאמר שהסיפא מיירי שצמקו טרם מותו ואפילו הכי יקרא מיניה וביה שרישא וסיפא מדברים שהניקה בחיי הבעל אם כן הדרא קושיא לדוכתא לא יזכיר צימוק שדים רק יאמר אבל אם פסק חלבה בחייו מותרת אלא האמת הוא ששניהם מיירי שלא הניקה הילד מעולם ורישא שעשתה בכוונה ורצון שלא להתחיל וסיפא מיירי באונס שלא יכלה להניק מחמת צימוק ושניהם מעין השאלה שלא התחילו להניק גם לדברי מעלתך צריך לדחוק ולמצא הבדל בספר דברי הרא"ש בין צמקו דדיה ובין פסק חלב' מדוע בפיסוק חלבה הזכיר בחיי בעלה למה לא יאמר פיסוק חלב על שעת מיתה כמו צימוק שדים לדידך אלא ודאי פשיטא הלשון בחיי בעלה שב אל שניהם וההבדל ביניהם שצימוק לא היניקה הילד מעולם ופסק חלבה ר"ל שהניקה ולא זו אף זו קתני והנה אין כוונתי לפקפק על כל ראיות מעלתך כי גם ממעלתך לא ננעלו שערי הויכוח להקשות וליישב לבנות ולסתור אך לפעמים הקולמוס יעבירני על דעתי והנה לדברי מעלתך הנוטה להתיר בנדון זה לשוא טרחו חכמים כי כל אשה תעשה ככה ותפקיע תקנות חכמים וכה"ג כתב הרא"ש בתשובה שנייה בעסק זה וז"ל דאי לא תימ' הכי הפקעת תקנת חכמים כל אשה מיניקה תבקש לאחד מבי ריש גלותא כו' וכן כשהשיב על צימוק שדים של עכשיו כתב ואפילו הכי אסרו חכמים דחששו דכל אשה תגמול את בנה כו' ואולי יאמר מעלת' בנדון זה, אף אם כל אשה לא תתחיל להניק תקנת חכמים במקומה עומדת כשמת בעלה אחר לידתה ואחר התחילה להניק דליכא למיחש שבחיי בעלה לא תתחיל דהוא כופה אותה להניק גם לא יעלה על דעתה שבעלה ימות תינח בתקנת מינקת אבל מה תאמר על תקנת מעוברת דנראה שנמנו חכמים על מעוברת חבירו לאיסורא מלבד מה שנמנו על מיניקה ושוא עמלו בוניו בו כי כל מעוברת אחר לידתה לא תתחיל להניק כדי שתהי' מותרת לינשא ואם כן למה אסרו מעוברת משום דלמיניק' קיימא דילמא מיעברת ומיעכר חלב' ומקטלא ליה והלא ודאי זו לאו למיניקה קיימא דלא תתחיל כדי שתהיה מותרת ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתן הלא אף אם היא לא תינשא כשהיא מעוברת לא תתחיל להניק ותנשא וקטלה ליה כנ"ל ובלאו הכי זר הוא מאד שיאסרו חכמים מעוברת משום הניקה של אחר כך מאחר שבידה לתקן שלא ירבץ עליה איסור מניקה לפי דעתך הנה אני יודע במעלתך היותך כדאי להשיב לי על כל קוץ וקוץ וגם אני אינני נשען על דקדוקי שדקדקתי כי יקל בעיני כל צורבא אשר לא יגיע לקרסולך לשדות נרגא בדברים אשר עיקר תולדותא מתוך הפלפול אמנם על גמרא ועל סברא אני נשען. סברא כאשר גם מעלתך כתב שאין טעם נכון לחלק בין התחילה להניק או לא תתחיל שכל מה שיש לחוש אם התחילה יש לחוש גם כן אם לא התחילה, מאחר שלא סמכו רבנן על המינקת ששכרה פן תחזור בה. גמרא לשון פשוט וברור בתשובות הרא"ש כנ"ל ואנו ניקום ונוציא יקר מזולל מתוך הויכוח להצמיח חדשות ולומר מחלוקת הוא ונפסוק מאז כדברי המקיל דלא תנא ולדחות דברי המחמיר דתנ' בכן לא אהיה נמנה מן המתירין הנה לא אעלים ממכ"ת תיכף אחר מיתת בעלה של זו נמצאתי בוויניציא ויצא הקול שכמ"ר שלמה ריוו"א ישאנה והיה זר בעיני להיותו חשוך בנים שימתין מלישא עד כ"ד חדשים אחר הלידה ואז שמעתי דברי נשים אשר צפצפו מהיתר זה ואז כתבתי למהרר"י שיזהיר שלמה מאלה ולא ישאנה כי אז בינותי בספרים ושקלתי במאזנים ההיתר והאיסור רק כי תמיד שמעתי מן מורינו חמי הגאון ז"ל שגער בנשים אשר דברו בדבר זה ואמר להם הבל תהבלו בכן יצאתי תיכף לכתוב למהרר"י הנ"ל וק"ו מעתה שאסמוך על שמועתי שמצאתי און לי בגמרא וסברא ולא נעלם ממני ששמועתי אינה כדאי להשיבך אחור כי אחר מעשה אין שומעין כו' דשמואל ובית דינו אינו קיים אך לי הוא כדי לעמוד בהכרעתי ק"ו מאחר שאנה ה' ית' לידי תשובת רב יצחק בר ששת שכתב לאיסור כדברי בסי' תס"ג ובאלה אספיק ואומר שלום נאם מאיר בן כמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
1
