שו"ת מהר"ם פדוואה כ״טResponsa Maharam of Padua 29
א׳בעדות קידושין מן ב' אחים עדים:
שפתים ישק משיב דברים נכוחים. עריבים דבריו כעולות ומחים. האלוף ה"ה כמהר"ר משה אלשקר שלו' למר ולתורתו אשריך שאתה בירושלים תוב"ב ומצודתך פרוסה בעיר קנדיאה. להכריע בין שני אריות דבי עלא' אשר נלחמו יחד זה על זה ימים רבים ואנכי ברחתי באלה מלהכריע ביניהם אף כי הריצו אגרותיהם וחבוריהם אלי פעמים שונות באשר נודע אלי כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם אמרתי יכלו מאליהם וכתבתי לשניהם שלא יקוו ממני שום הכרע במחלוקתם ובקשתי מהם שישלימו פעמים ושלש והראיתי פנים לכל אחד מהם במכתבי אליו שאפשר שחבירו ינצח אותו כי דבריו אינם רחוקים כדרך רודפי שלום המשנים מפני דרכי שלום ולזה לא כתבתי להם דעתי במוחלט בשום דבר רק למהר"ר אליה קפשלי יצ"ו עניתי על איסור והיתר בהלכות טרפות במה ששאל מאתי על מעשה שהיה שם וכתבתי לו מה שכתבתי כדי לאפרושי מאיסור ולו ביחוד כתבתי על שאלתו ועתה מעלתך רוח אחרת היתה אתך וגם אתה לש"ש נתכוונת בלי ספק חשבת כאשר תגלה אזנם כי יצדק האחד על חבירו המנוצח ישים אשם נפשו ויהיה נכנע לחבירו ואולי היה עולה ביד מעלתך אם היית כותב עליהם בשפה רפה ובדברים רכים ולא להראות לאחד פנים צהובות ולהגדיל תפארתו ולמעט לחבירו בתפארת כאלו היו דבריו תמוהים והיות ההפך מדבריו פשוט כביעתא בכותח'. אמנם עתה בראות מהר"ר יודא חבירו מתנשא עליו לאמור נצחתי מצאתי און לי יראה ויבוש רבי יודא ממה שכתב מהר"ר משה הישיש וישוב על עקב בושתו השיב גם הוא מתוך צערו למעלתך לא נזהר לכתוב תשובותיו דרך ענוה ויראה כראוי לאיש כמוך והפריז על המדה לפעמים לכתוב לזקן כמותך דברים גבוהים לומר שטפה דאהבה עורה עיני חכמים והוגעתני בדבריך הקפתני חבילות חבילות שאין בהן ממש וכיוצא בדברים אלו ואף התראה לנגדם כקפדן להקפיד על דבריך ולהשיג ולאמר שאגב ריהטא יצא כשגגה מתוך קולמסך בדברי הרמ"ה דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ דלא אשתכח ריעותא דמבטלינן ליה לקלא לגמרי כו' וכתב על זה שמוחלפת השיטה והיה למעלתך לומר בהפך אשר באמת דברים כאלו ידברו אויבים בשער והם הנהגות תלמידי רבי מאיר שצוה עליהם רבי יודא שלא יכנסו באמרו בפ' האיש מקדש לא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכה כו' ובאמת האוהבי' שנוחים זה לזה בהלכה אינם מקפידים על דבר להוכיח חביריהם על כל שגגה שלא לצורך עיקר מחלוקתם ולזה ודאי שמהר"ר יודא יצא מחיק המוסר אך כי אין אדם נתפס על צערו וכתב מה שכתב ולזה עלה עשן באפך לשפוך עליו חמתך ולדבר קשות ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה פרק יש בערכין דאמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור מי שיודע להוכיח וראש דברך בפסק הראשון היה סבה להכעס הגדול הזה בדברים האחרונים שאף מעלתך הפריז על המדה לכתוב עליו שהיה ראוי להורידו שלא יהיה לו עסק בגיטין וקידושין אך פני אחיו ופני קרובו כהר"ר שלמה נשאת ודא עקא כי לא ראיתי מקום בדבריו אשר בעבורם היה ראוי להורידו ואם לבו נוקפו וירא לעשות מעשה להקל במקום שמצא שאחד מן הפוסקים היה חוכך להחמיר וכי בעבור זה תאמר להורידו חלילה אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב"ב כי אין המקום גורם כעת בעו"ה כי איככה אוכל לראות במפלת המצבה אשר הקמתי אני ואחרים עמי להרשותו שיורה והיה לו עסק בגיטין וקידושין והנה כל העמל והכעס ועיקרי הדברים אשר עליהם הרשעת אותו היו על עדות שני אחים שהיה חוכך להחמיר כרבני שפייר' ועל זה לגלג מעלתך מאד וחשבת אותו כמשוגע ותועה והדין היה עמך מאחר שגופא דעובדא היה נעלה ממעלתך וראיות רבות מצא' לסתור הדעת הזה בכן אמרת ליישב דעת רבני שפייר' שר"ל בפסולא דרבנן אמנם אעתיק למעלתך בסוף אגרתי דא תשובת מהר"ם באלה אשר היא לפני באריכות בספר נתחברו שמה כל חידושי מרדכי שאינם במרדכי שלנו והספר הזה ידעתי רק שלשה מהם אשר הם בארץ הזאת אחד הוא ביד יורשי מהר"ר ליווא ס"ל ז"ל במאנטאוו"א ואחד ביד יורשי מהר"ר יוסף ירוש' הכהן ז"ל אשר היה נקרא בחייו ר' ירוש' ואחד הוא ליורשי מורי וחמי הגאון כמהר"ר אברהם מינץ ס"ל ז"ל והוא בידי וכמותו הוא גדול במעט כמו כמות המרדכי שלנו והיה בדעתי לסדר להדפיסו אך המדפיסים שבתו ממלאכתם כעת. אמנם אם יש ביד מעלתך חבור גם מכל תשובות מהר"ם שם תמצא תשובה זו והנה משם יראה מעלתך שהמחלוקת שהיה על זה בין מהר"ם ורבני שפייר' לא היה בפסולי דרבנן ואף תראה משם שהשמיעו קול אלה ובקשו לנדות ח"ו מי שהתירה בלא גט. א"כ מהר"ר יודא אין להאשימו אם לבו נקפו להחמיר כרבני שפייר"א שבקשו אפילו לנדות ח"ו על זה ואף כי תאמר שלא לחוש לדבריהם כי חביבים דברי מהר"ם ובעקביו אנו הולכים בכל דבר מכל מקום חלילה לגעור במי שהיה חושש לחומרא:
שפתים ישק משיב דברים נכוחים. עריבים דבריו כעולות ומחים. האלוף ה"ה כמהר"ר משה אלשקר שלו' למר ולתורתו אשריך שאתה בירושלים תוב"ב ומצודתך פרוסה בעיר קנדיאה. להכריע בין שני אריות דבי עלא' אשר נלחמו יחד זה על זה ימים רבים ואנכי ברחתי באלה מלהכריע ביניהם אף כי הריצו אגרותיהם וחבוריהם אלי פעמים שונות באשר נודע אלי כי הוא מחלוקת שלא לשם שמים רק קנאה ותחרות הביאם עד הנה חשבתי אם אכתוב להם דעתי בהכרח אסכים עם אחד מהם אז יניף האחד ידו על חבירו ויאמר האח האח נצחתי ותגדל השנאה ביניהם אמרתי יכלו מאליהם וכתבתי לשניהם שלא יקוו ממני שום הכרע במחלוקתם ובקשתי מהם שישלימו פעמים ושלש והראיתי פנים לכל אחד מהם במכתבי אליו שאפשר שחבירו ינצח אותו כי דבריו אינם רחוקים כדרך רודפי שלום המשנים מפני דרכי שלום ולזה לא כתבתי להם דעתי במוחלט בשום דבר רק למהר"ר אליה קפשלי יצ"ו עניתי על איסור והיתר בהלכות טרפות במה ששאל מאתי על מעשה שהיה שם וכתבתי לו מה שכתבתי כדי לאפרושי מאיסור ולו ביחוד כתבתי על שאלתו ועתה מעלתך רוח אחרת היתה אתך וגם אתה לש"ש נתכוונת בלי ספק חשבת כאשר תגלה אזנם כי יצדק האחד על חבירו המנוצח ישים אשם נפשו ויהיה נכנע לחבירו ואולי היה עולה ביד מעלתך אם היית כותב עליהם בשפה רפה ובדברים רכים ולא להראות לאחד פנים צהובות ולהגדיל תפארתו ולמעט לחבירו בתפארת כאלו היו דבריו תמוהים והיות ההפך מדבריו פשוט כביעתא בכותח'. אמנם עתה בראות מהר"ר יודא חבירו מתנשא עליו לאמור נצחתי מצאתי און לי יראה ויבוש רבי יודא ממה שכתב מהר"ר משה הישיש וישוב על עקב בושתו השיב גם הוא מתוך צערו למעלתך לא נזהר לכתוב תשובותיו דרך ענוה ויראה כראוי לאיש כמוך והפריז על המדה לפעמים לכתוב לזקן כמותך דברים גבוהים לומר שטפה דאהבה עורה עיני חכמים והוגעתני בדבריך הקפתני חבילות חבילות שאין בהן ממש וכיוצא בדברים אלו ואף התראה לנגדם כקפדן להקפיד על דבריך ולהשיג ולאמר שאגב ריהטא יצא כשגגה מתוך קולמסך בדברי הרמ"ה דאפי' למ"ד לא מבטלינן קלא ה"מ דלא אשתכח ריעותא דמבטלינן ליה לקלא לגמרי כו' וכתב על זה שמוחלפת השיטה והיה למעלתך לומר בהפך אשר באמת דברים כאלו ידברו אויבים בשער והם הנהגות תלמידי רבי מאיר שצוה עליהם רבי יודא שלא יכנסו באמרו בפ' האיש מקדש לא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכה כו' ובאמת האוהבי' שנוחים זה לזה בהלכה אינם מקפידים על דבר להוכיח חביריהם על כל שגגה שלא לצורך עיקר מחלוקתם ולזה ודאי שמהר"ר יודא יצא מחיק המוסר אך כי אין אדם נתפס על צערו וכתב מה שכתב ולזה עלה עשן באפך לשפוך עליו חמתך ולדבר קשות ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה פרק יש בערכין דאמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור מי שיודע להוכיח וראש דברך בפסק הראשון היה סבה להכעס הגדול הזה בדברים האחרונים שאף מעלתך הפריז על המדה לכתוב עליו שהיה ראוי להורידו שלא יהיה לו עסק בגיטין וקידושין אך פני אחיו ופני קרובו כהר"ר שלמה נשאת ודא עקא כי לא ראיתי מקום בדבריו אשר בעבורם היה ראוי להורידו ואם לבו נוקפו וירא לעשות מעשה להקל במקום שמצא שאחד מן הפוסקים היה חוכך להחמיר וכי בעבור זה תאמר להורידו חלילה אם אתה אומר להרוס אני אומר לבנות ולא אחוש שמעלתך יושב ברומו של עולם בירושלים תוב"ב כי אין המקום גורם כעת בעו"ה כי איככה אוכל לראות במפלת המצבה אשר הקמתי אני ואחרים עמי להרשותו שיורה והיה לו עסק בגיטין וקידושין והנה כל העמל והכעס ועיקרי הדברים אשר עליהם הרשעת אותו היו על עדות שני אחים שהיה חוכך להחמיר כרבני שפייר' ועל זה לגלג מעלתך מאד וחשבת אותו כמשוגע ותועה והדין היה עמך מאחר שגופא דעובדא היה נעלה ממעלתך וראיות רבות מצא' לסתור הדעת הזה בכן אמרת ליישב דעת רבני שפייר' שר"ל בפסולא דרבנן אמנם אעתיק למעלתך בסוף אגרתי דא תשובת מהר"ם באלה אשר היא לפני באריכות בספר נתחברו שמה כל חידושי מרדכי שאינם במרדכי שלנו והספר הזה ידעתי רק שלשה מהם אשר הם בארץ הזאת אחד הוא ביד יורשי מהר"ר ליווא ס"ל ז"ל במאנטאוו"א ואחד ביד יורשי מהר"ר יוסף ירוש' הכהן ז"ל אשר היה נקרא בחייו ר' ירוש' ואחד הוא ליורשי מורי וחמי הגאון כמהר"ר אברהם מינץ ס"ל ז"ל והוא בידי וכמותו הוא גדול במעט כמו כמות המרדכי שלנו והיה בדעתי לסדר להדפיסו אך המדפיסים שבתו ממלאכתם כעת. אמנם אם יש ביד מעלתך חבור גם מכל תשובות מהר"ם שם תמצא תשובה זו והנה משם יראה מעלתך שהמחלוקת שהיה על זה בין מהר"ם ורבני שפייר' לא היה בפסולי דרבנן ואף תראה משם שהשמיעו קול אלה ובקשו לנדות ח"ו מי שהתירה בלא גט. א"כ מהר"ר יודא אין להאשימו אם לבו נקפו להחמיר כרבני שפייר"א שבקשו אפילו לנדות ח"ו על זה ואף כי תאמר שלא לחוש לדבריהם כי חביבים דברי מהר"ם ובעקביו אנו הולכים בכל דבר מכל מקום חלילה לגעור במי שהיה חושש לחומרא:
1
ב׳וכן בטענה שניה בנדון זה שהיה שתיקה דלאחר מתן מעות מעלת' הראה פנים כאלו אין בו מחלוקת ולא ימצא מי שהחמיר בזה שכתבת וז"ל וכ"ש שכתבת עתה כי רוב הגאוני' סברי בהפך וליתא דלא יחלקו הגאונים על תלמוד ערוך יהיה מכירו ברוך והיה לך לזכור אפילו אחד מהם ולא לרמות השומעים במילי דכדי עכ"ל. וימחול לי מעלתך הלא רב אלפס בפרק קמא דקידושין והרא"ש והטור שהם שלשה פוסקים מפורסמים שכל הגולה הולכים לאורן כולם סבירי להחמיר ומפרשים מה שאמר בגמרא אתון דשמיע לכו חושו להלכה ולא משום כבוד רבם ואף כי הרמב"ם וחביריו חולקים על זה מכל מקום אין לגעור במי שיחוש להחמיר ובפרט לחוש לדברי רב אלפס אשר עליו כתב מהר"ם בפרק נערה שנהגו לפסוק כמותו במקום שהתוס' אינם חולקין עליו והנה לא אכחיד האמת תחת לשוני אלו היה בא מעשה כזה לפני גם אני הייתי נוטה להתיר בלא גט כי חביבין עלי דברי מהר"ם כנ"ל ובפרט שנראה שהשיב להם כהוגן וסתר כל ראיותי' והכחישם ומשום טענה זו של קורבות העדים לבד הייתי נוטה להקל אבל הטענה השלישי' שלא אמר המקדש לי לא היתה בה כדי להכריחני להקל מאחר כי יש מחמירין כאשר כתב מר. ועוד דכתב הטור א"ה על זה בסימן כ"ז ואם היה מדבר עמה על עסקי קידושין הוו ודאי קידושין נראה מזה דאם היא יודעת בתחילה שהכוונה היא לזה אף ע"ג דמתוך לשון הקדושין אינו מוכח הוויין ידים מוכיחות וכן מוכח בתשובות הרשב"א שהביא מעלתך דהזכיר בשאלה וז"ל ולא היו מדברים על עסקי קידושין כו' ובעדות נדון זה שהועתק לפני וז"ל והנה אחד מן האחים הנ"ל גער בה וכה אמר לה וכי תחשוב להתקדש לפלוני תחזור לו מעותיו כו' עד מיד שדבר לנערה הנ"ל להחזיר לו מעותיו עמד ואמר בלשון יווני ארסתיך והנערה שתקה כו' מעתה אם לא היה חיסרון בקידושין אלו כי אם שלא אמר לי לא הייתי חושש לה מאחר שא' מן האחים הזכיר לה בתחלה הלשון להתקדש לפלוני היה נראה שיחשוב זה כמדבר עמה על עסקי קידושין כי זיל בתר טעמא שהוא היכא דיודעת בראשונה שהכוונה הוא לזה מתוך הוכחה של דברים שביניהם הוויין ידים מוכיחות אף כי מתו' לשון הקידושין אינו מבואר והנה יצאתי מן כוונתי כי לא באתי להשי' על דבריך ולפקפק בהם ולא אומר בטח כי יצדקו דברי מדבריך רק על אלה באתי שאין כאן מקום להכעס הגדול להעביר ת"ח מאשר הוקם עליו בזה אני מודה כי ראוי הוא לכל רואי תשובות מהר"ר יודא י"צ אל מעלתך שיוכיח אותו על אשר דבר נגדך שלא כדרך מוס' וגם אני אדבר אתו משפט על ככה שיעזוב דרך זה וינהיג עצמו כת"ח שבארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה:
2
ג׳גם בעובדא של משה קולפט הנהרג בים אחר שנשברה הספינה לפי עדות של שבתי מפי הנכרי אין להאשימו על אשר חשש להחמיר ולדמות מה שאמר נהרג על קרש צפה על פני המים כאשר רצה לרכוב עליו כמי שאמר נהרג במלחמה לחוש שיאמר בדדמי למאן דחש לזה בנכרי מסיח לפי תומו מאחר שהיה מהומה מן הנטבעים בשבירת הספינה שמן השמים נלחמו עליהם והים הולך וסוער עליהם לא היה עת ומקום לעיין היטב ונשען על הרוב העיר בדבר שרובן למיתה כי אם דקרו או פצעו כדי למנעו מלרכוב על הקרש בלי ספק לא השהה אותו על הקרש ודחפו אותו לים טרם יצא נשמתו כי כל כוונת הנכרי היה להקל משא הקרש אם כן קרוב לודאי הוא שהנכרי המעיד לא ראה יציאת נשמה ויש לחוש שאמר בדדמי ודברים כאלו אינם רחוקים לדחות החושש בשתי ידים וגם בעדות של שבתי לא נזכר שהוא ידה שמשה קולפט זה שהיה אתו בספינה אשר עליו העיד מה שהעיד היה בעלה של אשה הזאת אשר בה אנו קיימין וכן הקפיד מעלת' על זה בפסקך הראשון שכתבת להם שיש לעיין על זה ועתה בדברי מעלתך האחרונים היה פשוט למעלתך לפי הנראה שכך העיד כי ז"ל ואם היהודי שבתי כהן שהיה עמהן בספינה וניצל העיד שזה משה קולפט הוא בעלה של האשה ושלא בא עמהם משה קולפט אחר בספינה מה יש לבקש עוד כו' נראה ממה שהוכיח מעלתך לרבי יודא בדברים קשים כאלה על מה שכתב לחוש לאשר לא הזכיר שם עירו כו' כאלו פשוט למעלת' ששבתי העיד ככה איני יודע מנא לך אולי הגיע למעלתך העתקה אחרת מן העדות או אולי ואם היהודי שכתב מעלתך תלוי הוא וקאי על דברי פסקך הראשונים שכתבת לעיין על זה בכן כתב מר שאם יתברר הדבר אשר כבר רמזת להם לעיין שכך העיד אז אין לחוש להזכרת שם עירו ואמת הוא וכן נראה לי ליישב דברי מעלתך שלא יהיו פלסתר מעתה מהר"ר יהודה שלא נתברר אליו ששבתי העיד ככה שידע כל זה לא חטא במה שחשש לחומרא גם בזה ולא ארחיב עוד באלה ואבקש פני מעלתך להוכיח שניהם בדברים שיעזבו דרכם ולא ירעישו כל העולם במחלוקתם ומרחוק אקוד ואשתחוה למעלתך ולכל תלמידך ואבקש פני מעלותיכם העתירו נגד שער השמים גם בעדינו היושבים על אדמת נכר ושלום מני אהו' מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
3
