שו"ת מהר"ם פדוואה ל״הResponsa Maharam of Padua 35
א׳נדרשתי מן שלשה רועים המה מטיבי צעד בעסק גט אחד סדרו שלשת' בק"ק פראג לאחד שאביו היה מומר ושב בתשובה שלימה וחזר לדת ישראל והרועי' הללו סדרו לכתוב בגט השם של יהדות לבד כדברי ר"ת ואף לא רצו לכתוב וכל שום וחניכה דאית ליה כמו שאנו נוהגים כשהבעל עצמו הוא מומר לכתוב וכל שום וחניכה וטעמם ונימוקם עמהם לאשר מומר זה כבר חזר לדתינו הימים הראשונים יפלו ואין ראוי לרמז עליו שם דגיות אשר נשתקע וטעמא דמסתברא הוא ואף תלאו עצמם באילנות גדולות הגאון מהרר"י פולק והגאון מהר"ר אליה אב בית דין מפראג והגט נתן ויצא הדבר בהיתר ואחר כך קם אחד מן הרבנים והוציא לעז על גט זה והכריז על האשה שלא תנשא בגט זה ואם תנשא יהיו בניה ממזרים ולזה שלחו לי לחוות דעי אף אני והנה אף כי הדבר הזה אין צריך ראויה כי מלתא דתליא בסברא היא והלכו בעקבי רבותיהם מ"מ אוסיף קצת טעמים לאמר שודאי בדיעבד אין לפסול הגט הזה ותנשא בו. והנה אנחנו בדורות אלו ברוב המקומות תפשנו דברי ר"ת עיקר דחולק על ה"ג בלשון כתיבה שום וחניכה ופירש המשנה דהשולח דכותבין החניכה בפירוש אם יש להם חניכה ולא שכותבין בגט לשון זה וכן נראה מדברי האלופים הנ"ל שגם מנהג פראג הוא ככה שלא לכתוב וכל שום וחניכה למגרש שהוא ישראל ואף כי מנהגינו לכתוב ככה כאשר הוא מומר זהו לאשר כתב בסמ"ג וז"ל ואם כתב בגט שם של יהדות וכל שום וחניכה דאית ליה טוב הדבר ע"כ ואינו מדברי ר"ת רק מדברי הסמ"ג כדברי ר"ת אלו הם בתוספות ובמרדכי ואין בהם סיום זה ואדרבא מוכח מדבריו שהוא ר"ת לא נהג חומרא זו וראיותיו שהביא מן התוספתא ומן משנה דהמגרש מוכיחות שר"ל השם של יהדות ולא פשרה זו לרמוז אותו בלשון שום וחניכה כמו חניכה דהמגרש שפירושה החניכה לבד בלתי שם המובהק וממנו למד כ"ש כאן שהשם של יהדות לבד יספיק וא"כ אחר שר"ת אפילו לכתחלה לא הצריך אף כי אנו עושין כן משום היותר טוב איך יעלה על הדעת לפוסלו בדיעבד אם לא נכתב זאת היא מדרגה ראשונה של טעם ההיתר בדיעבד. מדרגה שניה דנדון דידן הוא אבי המגרש ויש לומר אף אם היינו פוסלין הגט אם היה הדבר במגרש עצמו אין ללמוד ממנו לשם אביו כי מצאתי בתשובות הרא"ש בכלל מ"ה והטור א"ע מביאה בסי' קכ"ט שאם לא הזכיר שם אבי האשה אלא בכנויו או אפי' לא הזכירו כלל שהוא כשר ובלי ספק אין הפרש בין אבי האשה ואבי האיש והרא"ש השיב על מעשה שהיה כך היה ואמנם חסר בפנינו בתשובת הנדפסים סיום זה שמביא הטור או שלא הזכירו כלל לכך אני אומר שאף אם היינו פוסלין במגרש עצמו אין לפסול באביו הואיל שבדיעבד כשר בלעדי שם אביו כלל ואף כי גם ככה מצאתי במגרש עצמו במרדכי הארוך על מעשה שהיה שם המגרש חזקיהו ולא נכתב הוי"ו רק נכתב חזקיה והכשיר הגט משני טעמים חד דלא חשבו לחסרון דמצינו גם חזקיה בלי וי"ו ועוד דאפילו לא כתב שם המגרש כלל רק בן פלוני הוא כשר מאחר שהיה ידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה לבד מכשירו כמו בן פלוני עד דמתני' דהמגרש ואמת הוא דכל הנ"ל הן דברי הרא"ש הן דברי המרדכי הנ"ל מוצאם ממשנה זו דתנן איש פלוני עד כשר בן איש פלוני עד כשר וה"ה במגרש לדעתם מ"מ שם המגרש יותר מבואר דנודע וניכר בשמו ולא נחוש מה שיש לחוש כאשר כתב בן יעקב לבד דלא ידעינן אם יש לו בנים אחרים ודלמא בן אחר הוא המגרש לכך אמרתי שאף אם היינו נוהגים לפסול במגרש עצמו לא היינו פוסלי בשם אביו דאינו הכרח כ"כ כמו שם המגרש ולהיותו בלתי מוכרח גם חסרון מה לא יפסול בו כענין שכתב המרדכי על חסרון וי"ו דחזקיהו שאינו פוסלו הואיל דעיקר השם אם נעדר אינו פוסלו והדרושים הללו סובבין על המחלוקת שיש בין ר"ת ור"י וראבי"ה שהביא המרדכי בפרק השולח דר"ת ור"י מכשירין אם שינה בדבר שאינו צורך וראבי"ה פוסל ומהר"ר איסרלן בכתביו הוכיח אחד שהיה סומך בפשיטות על דברי המקילין בזה ומ"מ אף הוא נוטה להתיר בדיעבד בשעת הדחק כנראה מדבריו שם ונדון דידן עדיף מכל הני דשם מדבר אם שינה דבר מה דיש להחמיר מכח מזוייף מתוכו כדברי ראבי"ה ולא בנדון דידן דחסר דבר מה דלא נקרא שינה מה שמחס' דשם של יהדות ידוע וניכר אף אם אינו נזכר בתוספת של גיות ושמעת' דשם יהוד' ושם דגליל אינו דומה לנדון דידן דשם מיירי דבמקום נתינה נודע בשם אחד לבד ובשם האחר נודע במקום הכתיבה וא"כ בהכרח באחד המקומות נראה שינוי שמו ואף כי החמירו לכתוב שניהם אפילו שהוחזק במקום אחד בשתי השמות זהו דוקא לכתחלה כפי הראיה שהביאו מירושלמי ואין להאריך בדבר הערוך לפני כל בתוספות ובפוסקי'. א"כ בנ"ד שחסר רק רמז תוספת שם גיות אף אם היה עדיין מומר ושמו עליו אין לפסול הגט בדיעבד. מדרגה שלישית דחזר לדת יהודית ונשתקע שם דגיות לגמרי ואין ראוי לשוב ולעוררו לביישו ח"ו כדברי האלופים הנ"ל פשיטא דלכל הפחות בדיעבד כשר וכ"ש שראייתם לפניהם מרבותיהם לעשות ככה לכתחלה ובפרט כאשר התחלתי שמקור הנהגה זו הוא משום היותר טוב כלשון הסמ"ג ואינו תקון חכמים וכדומה לזה כתב מהר"י וויי"ל בתשובותיו בסי' כ"ג על מה שנוהגין לכתוב המכונה עם וכל שום וחניכה דהואיל שאינו תקון חכמים רק מנהג א"צ לכתוב גט אחר אם לא נכתב וראייתו מגט ישן אף על גב דאין מגרשין בו לכתחלה אם גירשה בו תנשא בו לכתחלה וכן בפ"ב דגיטין אין כותבין טופס שמא יכתוב תורף כתבו וחתמו ונתן לה כשר כ"ש במנהג לבד ודי באלה בהא וחיתנא ובהא סליקנא דאשה זו תנשא בגט זה ואשר יוציא לעז על הגט יחוש לחרם קדמונים ח"ו ושלום על דייני ישראל ותלמידיהון כה מעתיר הטרוד מבי"ק:
1
ב׳במותב בי דינא חתומי מטה כחדא הוינא כד בא לפנינו כמ"ר משה סג"ל בכמ"ר נחום הלוי זצ"ל אבי העגונה מרת פראאנ"ה שתחי' אלמנת רבי יהושע חתנו בכמ"ר יהודה הכהן ואמר לנו זה ימים מה פגע בי יון אחד גוי והסיח לפי תומו ואמר לי דואג ומצטער אני על חתנך יהושע שהיה עמי בספינה אחת ונטבע בים עם שאר יוונים ואחר כך תוך שני ימים העלהו הים ליבשה עם שאר יוונים ושאלתי אותו במה הכרת אותו ואמר ראיתיו והכרתיו מימים רבים וגם אכלנו יחד בספינה וראיתי אותו אחר שהעלהו הים במלבושיו שהיה לבוש בהם בספינה ומה ששמענו היה יום הד' אדר ש"י לפ"ק פה ויניזייאה הבירה:
2
ג׳במותב תלתא בי דינא בחדא הוינא ואתא לקדמנא כמ"ר דוד בר יקותיאל ז"ל ואסהיד כי זה ימים מועטים היה עומד בריאלטו הוא וכמ"ר משה לוי יצ"ו אבי העגונה מרת פראאנ"ה שתחי' ובא אליהם נכרי אחד ואמר מל"ת אני מכיר יודי זה ואני מצטער על חתנו יהושע שהכרתי אותו וראיתיו זה כמה ימים ושנים מת ומוטל ביבשה על שפת הים עם שאר ערלים תוך ג' ימים אחרי שנטבעו בים וקברתי כולם ואמר הנכרי כי ג"כ הכיר היהודי בזקנו שהיה חד ובחוטמו שהיתה דקה וחדה יותר מהראוי אך ראש החוטם היה גס וזקוף מעט ועוד אמר כי הכירו בסימן שהיה לו בפניו מעט רושם כמו צלקת וגם הכירו ביריכו היה לו רושם ממכה עשה הוא בעצמו במקרה וסימן זה שבפניו נודע לנו שהיה כן ע"פ עדות כמ"ר יוסף בר מרדכי מארט"ה גם סימן שביריכו העיד כמ"ר דניאל בר כלב ששמע מכמ"ר יהושע ז"ל הנ"ל היה לו רושם ממכה אחת היה לו ונתרפא אך מקומו נעלם ממנו ושניהם הגידו על צורת החוטם באופן הנ"ל ומה ששמענו כתבנו לעדות ולראיה היום יום א' י"א אייר ש"י לפ"ק פה ק"ק ויניזייאה הכל שריר וקים:
3
