שו"ת מהר"ם פדוואה ל״וResponsa Maharam of Padua 36
א׳חזינא קמאי דקמאי שבקשו עלילות להקל במים שאין להם סוף רק שימצאו קצת ראיות לעלילותם והנה אף כי בעדות של אבי העגונה לבד קשה להתירה באשר הנכרי שהעיד היה גם הוא בספינה שנטבעה ויש לחוש שאמר בדדמי כמן שראה הטביעה כאשר הסכים הרא"ש אך שיש לחלק בנ"ד שאמר שראה אותו אחר שהעלהו הים ליבשה במלבושיו שהיה לבוש בהם בספינה א"כ הכירו ע"י סימנין והרא"ש מודה דע"י סימנין נאמן אפילו מי שראה הטביעה ואע"פ דכלים אינם סימן כדתנן בפ' בתרא דיבמות הלא טעם הראשון דאיתא בגמרא משום דחיישי' לשאלה אינו שייך הכא שהיה אתו בספינה וראהו שם מלובש בהן קודם הטביעה ואף לפי המסקנא דאמר ואי בעית אימא בחיורי וסומקי שאינם סימני' משום דהרבה נמצאים ככה הלא בנ"ד אמר סתם שראהו במלבושיו שהיה מלובש בספינה אולי היתה לו הכרה טובה במלבושים ולא על ידי הצבע ואין לנו לחוש לחומרא על הספק דכה"ג פסק בעל תרומת הדשן על נכרי מסיח לפי תומו מפי נכרי אחר דל"ח דילמא הנכרי הראשון לא הסיח לפי תומו אלא ע"י שאלה ומביא קצת ראיה מן תשובת מוהר"ם דלא חיישי' ולבי נקפי להיות נשען על זה לבד להתירה באשר יש להסתפק בנ"ד אחר שלא נחקר הנכרי במה התיר הבגדים אולי יקרא חסרון ידיעה בגופה של עדות דאין אנו מקילין בו כדאיתא פרק יש בכור דדוקא בסופו אחר שכוונו יפה הקילו להאמין אפילו אשה ועבד וכו' או אולי נאמר דוקא בההוא דפרק יש בכור היכא דהעידו על פרצוף בלא פדחת או פדחת בלא פרצוף דנודע לנו שלא הכירו רק באחת מהן נקרא חסרון בגוף העדות אבל בנ"ד דהעיד סתם ואין אנו יודעים אם הכיר היטב או על ידי צבע לא נחוש לחומרא לומר שסמך על מראות הצבע הרגילים בהרבה בני אדם ובמרדכי בסוף יבמות משמע קצת דכה"ג נקרא חסרון בגופו של עדות האיך דהעיד סתם ואין אנו יודעים במה הכירו גבי ראוהו צף על גבי המים ואף כי יש לחלק מ"מ לא אשען על זה לבד להתירה אבל מחמת העדות האחרת של דוד שהעיד מפי נכרי מל"ת שהכירו ולא ראה הטביעה ואף נתן בו סימנים מובהקין נראה להתירה אף כי בתשוב' של בעל תרומת הדשן יש קצת גמגום דמביא הא"ז שמביא דברי רבינו שמחה ור' נתן שאמרו דנכרי מל"ת אינו נאמן רק כאשר אמר נהרג או מת אבל אם אמר מצאתיו הרוג עם סימנין אינו נאמן בעבור שצריך טביעת עין ואין אנו סומכין על טביעת עין של נכרי שאין מכוון לדקדק היטב כדי להעיד ומסופק הוא אם ר"ל על ידי סימנים מובהקין או דוקא אינם מובהקין וא"כ לפי מאי דס"ד דאפילו במובהקין אינו נאמן לא נוכל להתיר האשה בנ"ד מ"מ נ"ל לתפוס עיקר דעתו האחרת לקולא ולומר דדוקא באינם מובהקין אינו נאמן כי מלשונו יראה שדעתו נוטה יותר לזה כי בתחלה כאשר רצה לומר אפילו במובהקין אמר וז"ל לכאורה משמע כו' ובסוף אמר וז"ל אמנם כי דייקינן שפיר נוכל לומר לעולם עם סימני' שאינם מובהקין כו' עד והכי משמע הלשון דר"ל טביעת עין עם הסימנים ועוד דדברי המחמירים הנ"ל בנכרי מסיח לפי תומו יותר מבישראל לאו דברי הכל הוא דמן תשובת מהר"ם שהביא גם בעל תרומת הדשן נראה ששוין הם דכתב וכלל דבכל מאי דמהימן ישראל בעדות אשה מהימן גם הנכרי מל"ת לכן הנני להסכים עם חבירי הנ"ל אשר קבלו העדות עמי להתיר אשה זו להנשא לאיש נאם הטרוד מבי"ק:
1
ב׳נשאלתי על שני עדים מעידין בכתב בקידושין והאשה מכחשת ואחד מהעדים פסול בעבירות ע"פ ג' עדים הפוסלין אותו אחד העיד שגנב ועשק ולא השיב וא' העיד שהוציא שבועה לשקר מפיו וא' העיד שזה ימים רבים שהמיר דתו בארץ אחרת אף כי בארצות אלו של יהודי' העלי' הדברים ולא עשה תשובה ידוע' ועתה חזר לסורו והמיר אחר מעשה הקידושין ההוא ותמיד היה מפורסם לאיש בליעל ובעל עבירות בהיותו יהודי:
2
