שו"ת מהר"ם פדוואה ל״חResponsa Maharam of Padua 38
א׳על אפטרופוס שמנהו אבי יתומים אימתי מחשבין עמו
אהובי האלוף ה"ה כהר"ר יעקב דיינא יצ"ו שלום רב למעלתך ולאוהבי תורתך ראיתי אמריך אמרי נועם להשיג על אגרות אלופי בולונייא בשתים שכתבו האלופים על האפטרופוס שמנהו אבי היתומים שצריך לחשב עמהם באחרונה מאחר דאינו נשבע דהלכתא כאבא שאול ובראשונה בהכנסו לאפטרופסות אין צריך לחשב ולעשות אוונטריי' דדוקא במנהו ב"ד מחשב עמו הואיל דאינו מחשב באחרונה ומעלת' אמר ההפך שמנהו אבי יתומים אינו צריך לחשב עמהן באחרונה אע"פ דאינו נשבע ובראשונה מחשבין עמו ודעתי הנקלה היא להכריע ולא אומר בטח שהלכה כדברי המכריע. נראה בעיני שמעלתך יפה אמר שמחשבין עמו בראשונה ואלופי בלונייא יפה אמרו שצריך לחשב באחרונה. כי על החשבון באחרונה אומר שאין ספק מוציא מידי ודאי כי דברי העיטו' ודאי מבוארין הם שצריך לחשב ושאר הפוסקים והראיות שמעלתך הביא שאין צריך לחשב אינם ודאי אלא דברים מסופקים כי לכולם יש להם פירכא כאשר אבאר. מה שמעלתך מדקדק בראשונה מן הברייתא דפרק הנזקין מדמחלק בסיפא על מנוי נשים ועבדים וקטנים מכלל דכל הרישא מיירי בכל ענין אם כן דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר אין צריך לחשב באחרונה מיירי בין במנוי ב"ד בין במנוי האב אין דקדוק זה מוכרח רק בענין זה נדקדק דלשון הברייתא כך הוא ואם מנהו אבי יתומי' הרשות בידו ע"כ וראוי לדקדק מכלל דרישא לא מיירי באבי יתומים אלא במנוי ב"ד אבל אין לדקדק מכלל דרישא בתרווייהו איירי. ומההיא שהביא המגיד בפרק י"א דהלכות נחלו' אין לך ראייה דהתם אינו מסיים בסיפא דתוספתא בזה הלשון לומר צריך לישבע ואם מנוהו ב"ד אין צריך דאם היה כתוב בזה הלשון היה גם כן הדיוק מכלל דרישא כולה לא מיירי בב"ד או להפך אם היה כתוב בזה הלשון אין צריך לישבע ואם מנהו אבי יתומים צריך אז היה הדיוק שמע מינה דברישא לא מיירי באבי יתומים אבל התם בתוספתא דין של שבועה מתחיל בחלוקה ולא אמר כמו הברייתא שבראשונה אמר סתם אין עושין אפטרופסי' נשים ועבדים כו' ואם מנן אבי יתומים הרשות בידו רק לשון התוספתא תחלת' בחלוקה שאמר אפוטרופס שמנהו אבי יתומים ישבע מנוהו ב"ד אין צריך לישבע אם כן בהכרח שהדיוק יהיה דברישא אין חילוק ביניהם ואף אם לא היה מסיים מנוהו ב"ד אין צריך מכל מקום הבדל גדול יש ביניהם דבברייתא אמר ואם מנהו אבי יתומי' משמע לשון ואם דעד הנה לא דבר בו כלל אבל בתוספתא אף כי בראשונה דבר בכל ענין יפה התחיל אחר כך להוציא אבי יתומים מן הכלל ואומר אפוטרופס שמנהו אבי יתומים ישבע וגם מכח סברא אין לומר שבמנוי האב יחלוקו גם כן רבי ורשב"ג אם צריך לחשב באחרונה או לא לפי דברי העיטור שאמר שפלוגתייהו תלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דאם הפלוגתא היא בכל ענין א"כ רבי יסבור צריך לחשב באחרונה אף במנוי האב וזהו בלי טעם לדעת רבי דסובר ישבע במנוי האב כרבנן דבשלמא רשב"ג יש לו סברא בתרווייהו דלא יחשב דבמנוי ב"ד לא יחשב הואיל דנשבע אינו צריך לחשב ובמנוי האב לא יחשב אף על גב דאינו נשבע דמטעם דאינו נשבע דדילמ' אתי לאמנועי כדאיתא בגמ' סבר' ג"כ דלא יחשב דדילמ' אתי לאמנועי אבל לרבי הואיל וטעמא דידיה גבי בית דין דצריך לחשב משום דסובר כרבנן דאינו צריך לישבע לפי דעת העיטור דאם לא כן מנ"ל לעיטור דרבי סובר כרבנן אם כן מאיזה טעם יסבור במנוי האב יחשב הלא צריך לישבע לכן נראה דלשון פלוגתא זו מיירי דוקא בבי' דינ' דאתי שפיר דהכל תלוי בשבועה דהיכא דנשבע לא יחשב והיכא דאינו נשבע יחשב ולזה במנוי האב כל אחד מהם סובר ההפך דרשב"ג דסובר לא ישבע מחשב ורבי דסובר ישבע לא יחשב לדעת העיטו' בהכרח הואיל דפלוגתייהו תולין זה בזה. ומה שמעלתך סובר בשאר הפוסקים הואיל ולא פירשו החילוק הזה בהדיא אם כן סוברי' בכל ענין דאין צריך לחשב באחרונה אינו מוכח דאולי הרמב"ם סומך על גלוי דעתו דכתב דאינו צריך לחשב ונשבע רצונו לומר שבועה במקום חשבון ממילא שמעינן דהיכ' דאינו נשבע מחשב וכן אות' שכתבו לשונו סתם כמו הטור והמרדכי הביאו העיטור אם כן כבר גלו החילוק והרי"ף והרא"ש לא כתבו כי אם לשון התלמוד ופסקו הלכה כרשב"ג ולא ירדו לפרש אם רבן שמעון בן גמליאל סובר בכל ענין או לא אולי סמכו על הדיוק מלשון הסיפא לדקדק מכלל דרישא לא מיירי באבי יתומים כמו שאמרתי לעיל ואף כי הרא"ש סובר בהדי' דפלוגתייהו אינה תולה בפלוגתא דאבא שאול מכל מקום יוכל לסבור דרשב"ג שאמר אינו צריך דוקא במנוי בית דין דבמקו' ב"ד הוא אבל במנוי האב לא. כלל העולה אין לנו לסמוך על ההעדר כל עוד שלא נמצא לפחות אחד מן האחרונים שאמר בדבר הזה. כי שערי התרוצים לא ננעלו ולא נדחו דברי העיטור המבוארים. ואשר כ' מעל' דברי רבי' ירוחם שכ' דברי רש"י וז"ל ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ולזה רצה מעלתך שספרו היה בענין אחר מספרים שלנו והיה כתוב לפניו בדברי רש"י לפרש על דברי רשב"ג שאמר אינו צריך לחשב מפני שאינו צריך לישבע אין נראה לי להוסיף מפני וגם אינו הכרח שהיה לפניו פירוש אחד רק מה שהוא בפירוש שלנו על הרישא בדברי רבי ממילא ר"ל רש"י ההפך בדברי רבן שמעון בן גמליאל ורבינו ירוחם שהוא פוסק הדין לבד ומזכיר דברי רשב"ג לבד צריך להזכיר דעת רש"י על רשב"ג והוא האמת לדעתי וככה נראה לי פשוטו של רש"י לפי דברי ר' ירוחם יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלו' ע"כ לשון רש"י ר"ל שדברי רבי שאמר יחשב הן הן דברי רבנן ואבא שאול בעצמו דכל היכא דאמרי' ישבע פירושו יחשב וכל היכא דאמר לא ישבע ר"ל לא יחשב ודברי מחלוק' רבי ורשב"ג היא היא פלוגתא של אבא שאול ורבנן כאלו אמרו בפירוש ישבע ואל ישבע. ולפי זה יהיה בהכרח פירוש רש"י דבמנוי בית דין לבד פליגי ורשב"ג כרבנן דאי אפשר שיסבור שלעולם לא ישבע שיהיה שלא כמאן וכך הוא הפירוש לפירוש של רש"י יחשב עמהן לא תאמר שפירוש יחשב שימסו' להן הסך הנשאר שהוא דרך משל אלף דוקאט ויאמר להן זה הוא חשבונך אשר צרפתי ביני לבין עצמי ולא עוד אלא ישבע לו שזה הוא הנשאר להן ואז יקרא חשבון גם להן שיסמכו עליו. ועל דברי רשב"ג שהזכיר רבינו ירוחם דעת רש"י הוא גם כן באופן זה וז"ל ופירש רש"י ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ר"ל רש"י מפרש שהכוונה של ואין צריך לחשב היא שאין צריך לישבע וראייה לדברי שזהו דעת רבינו ירוחם בפירוש רש"י דכתב שם וז"ל ויש שתמהו עליו ופירשו בחשבון דלא איירי בשבועה אלא שאין צריך לעשות חשבון באחרונה כמה הוצי' או מה עשה כך וכך יש בהן ע"כ ואם היה כדברי מעל' שרש"י אינו בא כ"א להוסיף ולבא' שצריך שניה' שהיכא שהצריכוהו שבועה הצריכוהו חשבון והיכא שהצריכוהו חשבון הצריכוהו שבועה מי הזקיק לרבינו ירוחם עכשיו כאשר בא לסתור דעת רש"י לפרש איך יעש' חשבון הלא אין הפרש בין רש"י והאחרים בפירוש כוונת החשבון איך יעשנו אלא ודאי המכוון הוא שרש"י פירש חשבון שר"ל שבועה ואחרים פרשוהו כמו שפירש רבינו ירוחם ודוק בדברי רבי' ירוחם ותמצא כן. וגם פירוש רש"י הוא יותר מתוקן כי הסדר של רש"י לפרש ולא לפסוק אם לא כאשר יבאר בהדיא דבריו לפסק ובכאן מי הזקיקו לפרש שרבי סובר חשבון וגם שבועה ורבי לא איירי בשבוע' אלא שרש"י פירש כדרכו שחשבון ר"ל שבועה זהו דעתו של רבינו ירוחם. אמנם דעת הרא"ש אינו כן לכאורה דמלשונו משמע שרש"י סוב' שהמחלוקת של רבי ורשב"ג בחשבון ובשבועה והוא סובר דבחשבון לחוד פליגי ודי באלה שלעת הזאת אין אנו צריכין למעשה והם דברי תורה לבד. אמנם במה שכ' מעלתך שצריך לחשב בראשונ' יפה כוונת ואין בו ספק דהא בעל העיטור בעל המאמ' הזה אמר ונתן טעם לדבר לומר אף על גב דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת ברי משביעי' אם כן ודאי דאף במקו' שדינו שאין משביעין בטענת שמא מחשבינן עמו בראשונה והוא המנוי של אב אליבא דהלכתא שהוא עצמו פוסק ככה כאש' מעלת' ברר יפה מכח הלשון של עיטו' ומכח סברא. לכן נראה לי דברי אלופי בולוניי' זרים באלה לעשות כזה בלי ראיה ואף כי הראב"ד והרא"ש פליגי אם יש כח ביד בית דין לוותר על השבועה ולמנות אפוטרופוס ע"מ שאין צריך לישבע והטו' הביאו בסימן ר"ץ היינו טעם המתי' שהוא הרא"ש אם לא ימצאו בענין אחר כמפורש שם אבל בנ"ד שהאב מנה אותו מי הכריח האלופים לוות' על הדין לחוב ליתומים ואף גם זאת אין לדמות חשבון זה לשבועה כי אולי בשבועה לא ימצאו אפטרופס נאמן וכשר כי כל עוד שהוא נאמן וכשר הוא ירא לישבע ואינו רוצה להכנס בספק שבוע' אבל לחשב בראשונה כל הכשרים ויראי ה' ניחא להו בהכי שיוכלו להראות חשבון צודק להיות נקי מיי' ומישראל. והנה אהובי אין דעתי נוח במה שאומר מעלתך שעתה אין ראוי לעשות אווינטיריי' כי לכל הפחות ראוי לתקן להבא כי מי יודע מה ילד יום אולי האפטרופ' ימות ויורשיו יחטופו ח"ו לכן ראוי לעשות אוונטיריי' ולכתוב זמן אווינטיריי' באופן שידע היתום כשיגדל לראות חשבונו לפחות משעת האווינטיריי' ואילך ואני לא ידעתי דבר מכל העסק ההוא ואינני מכיר לא האפטרופוס ולא היתום ההוא ולא טבעם והנראה לענ"ד כתבתי היום יום ו' ג' ייוניו ש"ו לפ"ק פה פדואה נאום מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוגן:
אהובי האלוף ה"ה כהר"ר יעקב דיינא יצ"ו שלום רב למעלתך ולאוהבי תורתך ראיתי אמריך אמרי נועם להשיג על אגרות אלופי בולונייא בשתים שכתבו האלופים על האפטרופוס שמנהו אבי היתומים שצריך לחשב עמהם באחרונה מאחר דאינו נשבע דהלכתא כאבא שאול ובראשונה בהכנסו לאפטרופסות אין צריך לחשב ולעשות אוונטריי' דדוקא במנהו ב"ד מחשב עמו הואיל דאינו מחשב באחרונה ומעלת' אמר ההפך שמנהו אבי יתומים אינו צריך לחשב עמהן באחרונה אע"פ דאינו נשבע ובראשונה מחשבין עמו ודעתי הנקלה היא להכריע ולא אומר בטח שהלכה כדברי המכריע. נראה בעיני שמעלתך יפה אמר שמחשבין עמו בראשונה ואלופי בלונייא יפה אמרו שצריך לחשב באחרונה. כי על החשבון באחרונה אומר שאין ספק מוציא מידי ודאי כי דברי העיטו' ודאי מבוארין הם שצריך לחשב ושאר הפוסקים והראיות שמעלתך הביא שאין צריך לחשב אינם ודאי אלא דברים מסופקים כי לכולם יש להם פירכא כאשר אבאר. מה שמעלתך מדקדק בראשונה מן הברייתא דפרק הנזקין מדמחלק בסיפא על מנוי נשים ועבדים וקטנים מכלל דכל הרישא מיירי בכל ענין אם כן דברי רבן שמעון בן גמליאל שאמר אין צריך לחשב באחרונה מיירי בין במנוי ב"ד בין במנוי האב אין דקדוק זה מוכרח רק בענין זה נדקדק דלשון הברייתא כך הוא ואם מנהו אבי יתומי' הרשות בידו ע"כ וראוי לדקדק מכלל דרישא לא מיירי באבי יתומים אלא במנוי ב"ד אבל אין לדקדק מכלל דרישא בתרווייהו איירי. ומההיא שהביא המגיד בפרק י"א דהלכות נחלו' אין לך ראייה דהתם אינו מסיים בסיפא דתוספתא בזה הלשון לומר צריך לישבע ואם מנוהו ב"ד אין צריך דאם היה כתוב בזה הלשון היה גם כן הדיוק מכלל דרישא כולה לא מיירי בב"ד או להפך אם היה כתוב בזה הלשון אין צריך לישבע ואם מנהו אבי יתומים צריך אז היה הדיוק שמע מינה דברישא לא מיירי באבי יתומים אבל התם בתוספתא דין של שבועה מתחיל בחלוקה ולא אמר כמו הברייתא שבראשונה אמר סתם אין עושין אפטרופסי' נשים ועבדים כו' ואם מנן אבי יתומים הרשות בידו רק לשון התוספתא תחלת' בחלוקה שאמר אפוטרופס שמנהו אבי יתומים ישבע מנוהו ב"ד אין צריך לישבע אם כן בהכרח שהדיוק יהיה דברישא אין חילוק ביניהם ואף אם לא היה מסיים מנוהו ב"ד אין צריך מכל מקום הבדל גדול יש ביניהם דבברייתא אמר ואם מנהו אבי יתומי' משמע לשון ואם דעד הנה לא דבר בו כלל אבל בתוספתא אף כי בראשונה דבר בכל ענין יפה התחיל אחר כך להוציא אבי יתומים מן הכלל ואומר אפוטרופס שמנהו אבי יתומים ישבע וגם מכח סברא אין לומר שבמנוי האב יחלוקו גם כן רבי ורשב"ג אם צריך לחשב באחרונה או לא לפי דברי העיטור שאמר שפלוגתייהו תלוי בפלוגתא דאבא שאול ורבנן דאם הפלוגתא היא בכל ענין א"כ רבי יסבור צריך לחשב באחרונה אף במנוי האב וזהו בלי טעם לדעת רבי דסובר ישבע במנוי האב כרבנן דבשלמא רשב"ג יש לו סברא בתרווייהו דלא יחשב דבמנוי ב"ד לא יחשב הואיל דנשבע אינו צריך לחשב ובמנוי האב לא יחשב אף על גב דאינו נשבע דמטעם דאינו נשבע דדילמ' אתי לאמנועי כדאיתא בגמ' סבר' ג"כ דלא יחשב דדילמ' אתי לאמנועי אבל לרבי הואיל וטעמא דידיה גבי בית דין דצריך לחשב משום דסובר כרבנן דאינו צריך לישבע לפי דעת העיטור דאם לא כן מנ"ל לעיטור דרבי סובר כרבנן אם כן מאיזה טעם יסבור במנוי האב יחשב הלא צריך לישבע לכן נראה דלשון פלוגתא זו מיירי דוקא בבי' דינ' דאתי שפיר דהכל תלוי בשבועה דהיכא דנשבע לא יחשב והיכא דאינו נשבע יחשב ולזה במנוי האב כל אחד מהם סובר ההפך דרשב"ג דסובר לא ישבע מחשב ורבי דסובר ישבע לא יחשב לדעת העיטו' בהכרח הואיל דפלוגתייהו תולין זה בזה. ומה שמעלתך סובר בשאר הפוסקים הואיל ולא פירשו החילוק הזה בהדיא אם כן סוברי' בכל ענין דאין צריך לחשב באחרונה אינו מוכח דאולי הרמב"ם סומך על גלוי דעתו דכתב דאינו צריך לחשב ונשבע רצונו לומר שבועה במקום חשבון ממילא שמעינן דהיכ' דאינו נשבע מחשב וכן אות' שכתבו לשונו סתם כמו הטור והמרדכי הביאו העיטור אם כן כבר גלו החילוק והרי"ף והרא"ש לא כתבו כי אם לשון התלמוד ופסקו הלכה כרשב"ג ולא ירדו לפרש אם רבן שמעון בן גמליאל סובר בכל ענין או לא אולי סמכו על הדיוק מלשון הסיפא לדקדק מכלל דרישא לא מיירי באבי יתומים כמו שאמרתי לעיל ואף כי הרא"ש סובר בהדי' דפלוגתייהו אינה תולה בפלוגתא דאבא שאול מכל מקום יוכל לסבור דרשב"ג שאמר אינו צריך דוקא במנוי בית דין דבמקו' ב"ד הוא אבל במנוי האב לא. כלל העולה אין לנו לסמוך על ההעדר כל עוד שלא נמצא לפחות אחד מן האחרונים שאמר בדבר הזה. כי שערי התרוצים לא ננעלו ולא נדחו דברי העיטור המבוארים. ואשר כ' מעל' דברי רבי' ירוחם שכ' דברי רש"י וז"ל ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ולזה רצה מעלתך שספרו היה בענין אחר מספרים שלנו והיה כתוב לפניו בדברי רש"י לפרש על דברי רשב"ג שאמר אינו צריך לחשב מפני שאינו צריך לישבע אין נראה לי להוסיף מפני וגם אינו הכרח שהיה לפניו פירוש אחד רק מה שהוא בפירוש שלנו על הרישא בדברי רבי ממילא ר"ל רש"י ההפך בדברי רבן שמעון בן גמליאל ורבינו ירוחם שהוא פוסק הדין לבד ומזכיר דברי רשב"ג לבד צריך להזכיר דעת רש"י על רשב"ג והוא האמת לדעתי וככה נראה לי פשוטו של רש"י לפי דברי ר' ירוחם יחשב עמהן וישבע שלא נשאר בידו כלו' ע"כ לשון רש"י ר"ל שדברי רבי שאמר יחשב הן הן דברי רבנן ואבא שאול בעצמו דכל היכא דאמרי' ישבע פירושו יחשב וכל היכא דאמר לא ישבע ר"ל לא יחשב ודברי מחלוק' רבי ורשב"ג היא היא פלוגתא של אבא שאול ורבנן כאלו אמרו בפירוש ישבע ואל ישבע. ולפי זה יהיה בהכרח פירוש רש"י דבמנוי בית דין לבד פליגי ורשב"ג כרבנן דאי אפשר שיסבור שלעולם לא ישבע שיהיה שלא כמאן וכך הוא הפירוש לפירוש של רש"י יחשב עמהן לא תאמר שפירוש יחשב שימסו' להן הסך הנשאר שהוא דרך משל אלף דוקאט ויאמר להן זה הוא חשבונך אשר צרפתי ביני לבין עצמי ולא עוד אלא ישבע לו שזה הוא הנשאר להן ואז יקרא חשבון גם להן שיסמכו עליו. ועל דברי רשב"ג שהזכיר רבינו ירוחם דעת רש"י הוא גם כן באופן זה וז"ל ופירש רש"י ואין צריך לחשב עמהן באחרונה שאין צריך לישבע ר"ל רש"י מפרש שהכוונה של ואין צריך לחשב היא שאין צריך לישבע וראייה לדברי שזהו דעת רבינו ירוחם בפירוש רש"י דכתב שם וז"ל ויש שתמהו עליו ופירשו בחשבון דלא איירי בשבועה אלא שאין צריך לעשות חשבון באחרונה כמה הוצי' או מה עשה כך וכך יש בהן ע"כ ואם היה כדברי מעל' שרש"י אינו בא כ"א להוסיף ולבא' שצריך שניה' שהיכא שהצריכוהו שבועה הצריכוהו חשבון והיכא שהצריכוהו חשבון הצריכוהו שבועה מי הזקיק לרבינו ירוחם עכשיו כאשר בא לסתור דעת רש"י לפרש איך יעש' חשבון הלא אין הפרש בין רש"י והאחרים בפירוש כוונת החשבון איך יעשנו אלא ודאי המכוון הוא שרש"י פירש חשבון שר"ל שבועה ואחרים פרשוהו כמו שפירש רבינו ירוחם ודוק בדברי רבי' ירוחם ותמצא כן. וגם פירוש רש"י הוא יותר מתוקן כי הסדר של רש"י לפרש ולא לפסוק אם לא כאשר יבאר בהדיא דבריו לפסק ובכאן מי הזקיקו לפרש שרבי סובר חשבון וגם שבועה ורבי לא איירי בשבוע' אלא שרש"י פירש כדרכו שחשבון ר"ל שבועה זהו דעתו של רבינו ירוחם. אמנם דעת הרא"ש אינו כן לכאורה דמלשונו משמע שרש"י סוב' שהמחלוקת של רבי ורשב"ג בחשבון ובשבועה והוא סובר דבחשבון לחוד פליגי ודי באלה שלעת הזאת אין אנו צריכין למעשה והם דברי תורה לבד. אמנם במה שכ' מעלתך שצריך לחשב בראשונ' יפה כוונת ואין בו ספק דהא בעל העיטור בעל המאמ' הזה אמר ונתן טעם לדבר לומר אף על גב דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת ברי משביעי' אם כן ודאי דאף במקו' שדינו שאין משביעין בטענת שמא מחשבינן עמו בראשונה והוא המנוי של אב אליבא דהלכתא שהוא עצמו פוסק ככה כאש' מעלת' ברר יפה מכח הלשון של עיטו' ומכח סברא. לכן נראה לי דברי אלופי בולוניי' זרים באלה לעשות כזה בלי ראיה ואף כי הראב"ד והרא"ש פליגי אם יש כח ביד בית דין לוותר על השבועה ולמנות אפוטרופוס ע"מ שאין צריך לישבע והטו' הביאו בסימן ר"ץ היינו טעם המתי' שהוא הרא"ש אם לא ימצאו בענין אחר כמפורש שם אבל בנ"ד שהאב מנה אותו מי הכריח האלופים לוות' על הדין לחוב ליתומים ואף גם זאת אין לדמות חשבון זה לשבועה כי אולי בשבועה לא ימצאו אפטרופס נאמן וכשר כי כל עוד שהוא נאמן וכשר הוא ירא לישבע ואינו רוצה להכנס בספק שבוע' אבל לחשב בראשונה כל הכשרים ויראי ה' ניחא להו בהכי שיוכלו להראות חשבון צודק להיות נקי מיי' ומישראל. והנה אהובי אין דעתי נוח במה שאומר מעלתך שעתה אין ראוי לעשות אווינטיריי' כי לכל הפחות ראוי לתקן להבא כי מי יודע מה ילד יום אולי האפטרופ' ימות ויורשיו יחטופו ח"ו לכן ראוי לעשות אוונטיריי' ולכתוב זמן אווינטיריי' באופן שידע היתום כשיגדל לראות חשבונו לפחות משעת האווינטיריי' ואילך ואני לא ידעתי דבר מכל העסק ההוא ואינני מכיר לא האפטרופוס ולא היתום ההוא ולא טבעם והנראה לענ"ד כתבתי היום יום ו' ג' ייוניו ש"ו לפ"ק פה פדואה נאום מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוגן:
1
