שו"ת מהר"ם פדוואה מ׳Responsa Maharam of Padua 40
א׳שואל כענין משיב כהלכה דולה מן המעיין שואב מן הבריכה מאת ה' ישא ברכה אהובי הגאון ר"מ במהר"ר דוד יחי' י"ץ נעימות ימינך רשומי אצבעותיך ראיתי בדרוש הרב התובע שכר טרחו מקהל אוטרנט"ו שדרש להם ברבים ולמד תורה ברבים לכל תלמידי העיר והיה להם למורה באיסור והיתר ובדיני ממונות פסק ופשר בין איש לרעהו וכתב אגרותיהם של הקהל לשלחם חוץ לעיר ולא הוקצב לו שכר על דברים הללו רק אחרי ימים רבים שבקש הרב להפרד מן העיר אז כי כן השמיע קול להפרד נתקבצו אליו הקהל והקציבו אליו שכר להבא כדי להחזיקו שם ועל העבר לא דברו מאומ' לא הוא ולא הקהל עד אחר עברו חלפו ימים מה שגבה טורא בין הקהל והרב ערר הרב ישני' ותבע שכירו' למודו וטרחו אף מן הימים הקדמונים שלא הוקצב לו שכר עליהם זהו תוכן השאל' ממ"כ ואם אינו כלשון מעלת' מלה במלה. ומה זה מצאת בי מר כי מששת את כלי והנה אין בביתי לא לחם ולא שמלה ולמה זה תשאל לשמי ומימי מי מערה ועמך מקור חיים ומקו' טהר' ומכל מקום הנני משיב מפני הכבוד למעלתך דרך משא ומתן ולא מגלה הכרעתי כלל כי זה ימים מה נמניתי והייתי עם חבירי לגדור עלינו גדר ולקבל עלינו שלא לענו' על דברי ריבות בדינו ממונות אם לא נהיה נדרשים משני הבעלי דינין או מן הדיינין הנבחרים משניהם באשר ראינו קלקלות רבו' יצאו בארצינו ממדה זו שכל אחד מבעלי דינין הסתיר עצה במעמקים לשאול שאלה בהחבא וגנב דעת הבריות וקנה לו רב ואילן גדול לפי דעתו להתלות בה בהראותו פסק דין מרב מה ואמר קים לי כפלוני ורבו המחלוקת בישראל בין הרבנים ובין הבעלי בתים ולזה הסכמתי לגדור מילתא ולא יהיה דבר חדתא למעלת' כי כן כתב מהרר"א בעל תרומת הדשן בכתביו סימן ס"ב שלא ענה על דיני ממונות אפילו דרך תשובה ושאלה בעלמא. אמנם דרך משא ומתן אדון לפני מעלתך כדן לפני רבותיו בקרקע להקשות קושיות ולשדות נרגא בראיות מעלתך כמתלהלה ושערי התרוצין לא ננעלו ממ"כ לתרץ ולדון מאז כחפצך. ראשונה על מה שמעלת' מצא און לו דשתיקה לא כהודאה היא מתשובת מהר"ם על מה ששתק אחד מלענות על אחת הטענות שהשי' שאין שתיק' כהודאה רק באומר אתם עדי ושתק כו' אמינ' ע"כ לאו כללא הוא דהא בדיני חזקה דהוצאות זוזין ומרזב ומזחילה והעמדת סולם פסקו הגאונים וכן הרמב"ם דאין צריך טענה ושלש שנים דהטעם משום מחילה וכיון שרואה משתמש בשלו ושתק לאלת' הוי חזקה וכן כתב הרמב"ן בדיני הרחקת נזקין והטור הביאו בסימן קנ"ח וכן פירש רש"י פרק קמא דב"ב גבי אחזיק להורדי לא אחזיק לכשורי דגבי עניני תשמישי' בשל חבירו שמשתמש בפניו ושותק לאלתר הוי חזקה רק שהוא סוב' שצריך טענה וריב"ם בתוספות פרק לא יחפו' סבר ההפך דאין צריך טענה דהטעם משום מחילה מאח' ששתק אך סבר שצריך ג' שנים מ"מ כל הנהו סברי דמשום שתיק' כהודאה יש חזקה ואף כי הרא"ש חולק וסובר כר"ת והטור ח"מ הביאו בסימן קנ"ג וקנ"ח היינו משום שסובר שלכל חזקות צריך טענה ושלשה שנים כדתנן אמנם בשא' דברים אולי גם הוא סובר שתיק' כהודאה וכן ירא' גבי הא דבעי בפרק קמא דב"מ תקפה אחד בפנינו כו' דבעי ושתק ולסוף צוח כו' וכת' שם הרא"ש ובעי' לא אפשיטא וכיון דלא אפשיטא לא מפקינן מיד התוקף בטור ח"מ בסימן קל"ח כתוב על שם הרא"ש על זה וז"ל שאפילו אם יביא עדים אחר כך שהיא שלו לא מהני ליה דהודאת ב"ד כמאה עדים דמי מעתה יקשה לומר דמהר"ם יחלוק על כל הגאונים הנ"ל. ואפש' לומ' דאף הוא מודה בכיוצא באלו דרואה שחבירו מזיק לו ומשתמש בשלו או מחזיק בשלו ושותק א"כ ודאי מחל או הודה שהוא של חבירו מה שאין כן בדרוש שהשיב עליו מהר"ם שהוא על טענות שלא ראה עדיין היזק בשלו ואינו חש להשיב עתה בעבור העתיד אבל במקום שרואה שורו טבוח לפניו ודאי דרך כל אדם לצווח אם אינו מוחל. וכן בנדון דידן הרב שראה שהקהל הקציבו לו שכר להבא וכבשו שכרו לשעבר ונשתמשו במעותיו היה לו לקרא בקול גדול או לרמז רמז' ואדרבה אומדנא דמוכח הוא שמחל או שלא עלה על דעתו בראשונ' לקבל שכר כי מחשבתו נכר' מתוך מעשיו עקימ' שפתיו שהוא דבר על העתיד אז ולא על העב' והוא עדיף משתיקה בעלמא ומעלתך הקרוב אליהם ושמע טענותם וידע תמצית הדבר למראה עיניו ישפוט כי חכמת אלקים בקרבו. אמנם עוד אחת קשה עלי בנדון זה ולא אכבישו תחת לשוני. וזה כי לפי הצעת השאלה של מ"כ יראה שעיקר השכר שהרב יבקש הוא בעבור למודו ונראה שמלאכתו היתה שהיה שונה הלכות ודרש מדרשות והורה הוראו' בגיטי' וקידושין ובאיסור והיתר ובהיתר דמי' למעלתך למשקל אגרא על אלה ואף לבקש ולתבוע על אשר עשה לשעבר ואם כי לא הוקצב לו שכר ואנן אין לנו היתר לפי מסקנת התלמוד פרק אין בין המודר למשקל אגרא רק על המקרא משום שכר שימור לרב או משום שכר פסוק טעמים לרבי יוחנן אבל על המדרש והלכות אגדות לא דכתיב כאשר צוני מה אני בחנם אף אתם בחנם. אמנם שכר בטילה דמוכח לבד הוא מותר כקרנא פרק שני דייני גזרות וכן איתא בירושלמי דפרק אין בין המודר וז"ל וכן חמיי מתנייא נסבין אגריהון פי' כאן אנו רואין התנאים נוטלין שכר על מה ששונין לתלמידים משניות וברייתא אמר רבי יודן שכר בטילה הן נוטלין. עוד צד היתר מצינו כדברי ר"י בתוספות פרק שני דייני שפירש שדייני גזרות היו יושבין בדין כל שעה ולא היו עוסקין בשום מלאכ' ולא היה להם במה להתפרנס והיה מוטל על הצבור לפרנסם ומהאי טעמא אתי שפיר הא דקאמ' לקמן מלמדי הלכות שחיטה והלכות קמיצה היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אף ע"פ ששכר תלמוד אסור כדאיתא פרק אין בין המודר עד כאן מעתה איך יתבע הרב על העבר שכר על אשר היה להם למורה ולשונה הלכות ואין לומר למצא היתר ולהתלות בתירוץ של ר"ת שם פרק שני דייני דמתרץ דגוזרו גזירות נוטלין שכרן משל צבור דדוקא מבעלי דינין אסור דהוא לא תירץ אלא מה שהתלמוד אינו מקשה שם על גוזרי גזירות והיכי עבדי הכי והא כתיב ושוחד לא תקח כדפרישית עליה דקרנא אבל על שכר למוד תורה לא יועיל תירוץ זה תדע שכן הוא דהא על תירוץ ר"י מסיק שם וז"ל ומהאי טעמא אתי שפיר הא דקאמר לקמן מלמדי הלכות שחיטה וכו' משמע דדוקא לתירוץ ר"י אתי שפיר ולא לתירוץ ר"ת ובלתי ראייה מסתברא שתירוץ ר"ת לא יועיל לשכר למוד תורה דמאחר שאנו לומדין ממשה שאמר ראה למדתי אתכם וגומר כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם בחנם אם כן ודאי שאין הפרש בין ליטול מן התלמי' בין ליטול מן הצבור דצריכין אנחנו ללמד כמשה רבינו ע"ה דלא נטל שכר כלל. אכן מצאתי הג"ה במרדכי ארוך שיש לי ואינו בדפוס ויש בו חדושים הרבה וז"ל והתירו ליטול שכר שימור רגל קטנים וה"ה לכל אדם שיש טורח כדאיתא בהאי פרקין מלמדי הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרם מתרומת הלשכ' אבל לא למבינין באמירה אחת וכן הוא בסמ"ק זה הלשון ממש והסיים בה עוד ז"ל ואף על פי כן מצוה לומר כמה פעמים כו' עד ולפום צערא אגרא ע"כ. מעת' מעלתך יוכל ליישב כוונת הרב בדוחק שלא הבינו התלמידים ההלכה באמירה אחת ובזה יוכל לתלות שירצה שכר מהן מכל מקום הם יכולין להתנצל מאחר שמסיים הסמ"ק שאעפ"כ מצוה לומר כמה פעמים אולי כוונתו היתה לעשות המצו' והם חשבו שכוונ' הרב היה ככה ולכך לא הקציבו לו שכר ויהי מה על מה שהי' להם למורה באיסור והיתר וגיטין וקדושין לא מצא ידיו ורגליו לדרוש מהם שכר עליהם לשעבר ואם בדורות הללו ימצא מעלתך שהרבנים יקבלו פרס מהקהילות הוא על דרך תירוץ ר"י ובאלה אספיק ומפני הכבוד והירא' והאהבה השבתי למעלתך עד הנה ולא כמורה ופוסק כלל כי הכרעת דעתי לא גליתי רק גליתי טפח ומעלתך יכסהו או יגלה טפחיים כי לא יבצר מאתך מזמה ותושיה נגל' לך ומרחוק על משמרתי אעמוד לברך את מעלתך וכסא מר יגדל כה מעתיר אהובך נרצע לאהבתך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן. ל"ד למספר בני ישראל שנת יפר"ח:
1
ב׳עוד ראיתי לצרף אל דברי של מעלה הא דמצאתי בכתבי מהרר"א שחבר גם כן תרומת הדשן שכתב בכתביו סימן קכ"ח וז"ל ואי משום דיש פקוח פרנסה בדב' מחמת הפרס שתפול לכיס המנהיגי' מגיטין וחליצה והשבעת נשים ושכר ברכת ארוסין ונשואין וכה"ג כמה טצדקי על קבול פרס זה אנו בושי' ובטורח למצא היתר לרובן והאיך נחזיק אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה לבלתי ישיג אחר בהם עכ"ל. וככה נאמר גם בנדון דידן איך נחזיק בו כולי האי לסמוך על ההית' אשר נמצא בדוח' גדול לתבוע אף מה שעשה לשעב' ולא הוקצב לו שכר עליו ואולי יאמר לתבוע רק כדי בטולו אף כי אין נראה ככה מלשון מעלתך שכתבת שישומו עבודתו מכל מקום זר הוא שיוכל לתבוע שכר בטילו אשר נתבטל מעצמו כי מי דחקו לבטל דמתחלה היה לו להתנות כי הא דרב הונא כי הוה אתא דינא לקמיה אמר להו הבו לי גברא דדלו בחריקאי ואדון לכו דינ'. וגם אין בטול דמוכ' אל הרב הנ"ל כי לא היתה לו מלאכה ידועה כבר במקום ההוא ודי באלה כי בלי ספק תביעתו אינה משום בטול מלאכה כאשר נראה מתוך לשון תביעתו:
2
