שו"ת מהר"ם פדוואה מ״וResponsa Maharam of Padua 46
א׳עמוד הימני פטיש החזק הגאון כמהר"ר מאיר יצ"ו שלום רב הנה נפלה מריב' וקטטה בין אנשי שם ואנחנו שמענו דברי טענותם טעמי' מטעמים שונים וכמעט אנחנו המבוררים הסכמנו כלנו לדעת אחת אך למען ימטי לכל אחד מאתנו שיבא מכשורא אמרנו להציע טענות האנשים על ספר ולשולחם למכ"ת למען יצא הדין לאור משפט ושנוכל לתלות אותנו באשלי רברבי כמוך אדונינו היום. ואתחיל ואומר אברהם הוציא כתב יד מיעקב שמת על בנו יצחק באמרו שאביו יעקב היה חייב לתרח אביו סך מה כמבואר בכ"י ההוא ובכ"י ההוא יש בו נאמנות וז"ל וכל זמן שכ"י זה יוצא קיים מתחת יד תרח הנ"ל לא אוכל לא אני ולא יורשי אחרי לומר פרוע הוא לא כולו ולא מקצתו עכ"ל הכ"י. והכ"י ההוא נתקיים על ידי עד אחד היותו כתב יד יעקב וגם יצחק בנו מודה היות כתב אביו יעקב וכתב ידו יוצא ג"כ ממקום אחר ושואל אברהם מיצחק שיפרע לו הסך שנתחייב יעקב אביו בתרח מורישו ויצחק הנ"ל הוציא שטר פטור נעשה על ידי נוטאריי"ה היות תרח מפוייס מיעקב ובפרט מכ"י אחד מסך זה והנוטארי"ה כתב שהיה במעמד ב' ערלי' ושני יהודים אב ובנו ואותם שני יהודים הם פסולים לעדות לתרח ואחד מהם פסול גם כן לאברהם ואמר יצחק שהשטר פטור הוא טוב כי בדיניהם הקרובי' למלוה המעידים לגרוע זכות המלוה הם נאמני' וגם בדיניהם האב ובנו עולין בשביל שנים ואברהם טוען כי שטרות הנעשים בעש"ג היינו שטרי מחילות והודאות אינם כלום. שנית כי לא עדיף שטרות הנעשים בעש"ג מבסופרי ישראל שאין דינן של מלכים אלא להכשיר שטרות שלהם ולעשות סופר שלהם נאמן כמא' עדים כשרי' אבל לא לעשותו טוב משטרו' שלנו ובשטרו' שלנו אם נמצא א' מהן קרוב או פסול עדותן בטיל' והשיב יצחק כי מה שכתב הסופר היהודים לא שיחדם לעדי' רק לאפושי גברי ולומר שגם הם היו במעמד ועם כי נכתב בשטר הפטור שהחולקים רצו שהיהודים יהיו במעמד. וטען ג"כ שמה שפסקו הפוסקים ששטר מחילה שעולה בעש"ג אינו כלו' היינו דוקא מחילה על פקדון ששטר הוא דתקני ליה ושטרא חספא בעלמא הוא אבל מחילה על חוב השטר אינו רק לראייה בעלמא ובתשובת הרר"ק ימצא מ"כ שמחילת פקדון צריך קנין ומחילת ב"ח אינו צריך קנין והרי היא כשטר תבר. וידוע להוי למכ"ת שלא כתב בשטר הפטור שיעקב נתן במעמדו לתרח רק שהודה תרח היותו מפוייס מיעקב והרי הוא כשטר הודאה שהוא פסול ג"כ כאשר פסקו רוב הפוסקים וגם שטר הודאה אינו צריך קנין וגם טען יצחק הגם כי האמין אביו יעקב לתרח עליו ועל יורשיו לא האמין יורשי תרח עליו ועל יורשיו היינו אברהם הבא לשאול תאמ' אביו תרח וטען יצחק היות הכ"י פרוע היינו אביו יעקב פרעו והנה אנחנו שולחין אל מכ"ת ראיות שהביא יצחק כאשר יחזו עיני מכ"ת מישרים. ואולם אנחנו תופסין עליו בשני דברים בלבד שהם עיקר הדין ועם כי יש לתפוס כמעט על כל דבריו והוא כי מת הלוה יעקב בחיי מלוה תרח וא"כ מעולם לא היה יוכל לטעון יעקב הלוה פרוע הוא כאשר יש נאמנו' בכ"י וטעם הנאמנות ידוע למכ"ת כאשר כתב בעל הטור ח"ה בסימן ס"ט שהוא לא היה מניח הכ"י שכתב בו נאמנות ביד המלוה וא"כ יעקב לא יוכל לטעון פרוע הוא ויצחק בנו אינו טוען שהוא פרעו רק אביו יעקב וזה אין אנו מאמינים לו אחר שהניח הכ"י ביד תרח והאמינו ואם כה יטעון יצחק אם היה תרח קיים היה מודה היותו פרוע הגם כי הכ"י עם הנאמנות בידו הוא אצלינו שטו' גמור דאל"ה היינו סוגרין דלת בפני המלוין ואפילו בשטר שמעולם לא יוכלו יורשי המלוה לגבות שום חוב מהלוה כי תמיד יאמר לו אם היה אביהם קיים היה מודה אלי היותו פרוע אלא בודאי אין בדברי הלוה ממש רק ישבעו יורשי המלוה שלא פקדנו אבא ושלא צוה להם אביהם ה"ה בנדון דידן שהכ"י עם הנאמנו' יש לו כח כשטר כל עוד המלוה חי שאין כח ביד יצחק לטעון אם היה תרח קיים היה מודה בפרעון הכ"י אחר היות הכ"י עם נאמנות יוצא קיים מתחת יד אברהם בנו ולא נרחיב בראיות להיות הדבר פשוט. שנית אשר אנחנו תוקעין עליו דברינו אחר היות השובר הנעשה בעש"ג פסול כי העדים הם קרובים לתרח ולאברהם ולא עדיפי משטרות הנעשים בסופרים שלנו כאשר כתבו והסכמו כל הפוסקים על זה אם כן זכינו שהשובר אין בו ממשות. ומטעם השני שיוכל לטעון פרוע הוא גם בזה אין בו ממשות כאשר כתבנו אחרי שמת לוה בחיי מלוה ויש נאמנות בכ"י וא"כ נראה נכון ומיומן היות מחוייב יצחק לפרוע לאברהם המעות שנתחייב יעקב לתרח מ"מ עצת מכ"ת תנחנו ויאור עינינו בדרך סלולה אם שגינו בו יחוש מהר יבואו דברי מכ"ת אלינו ומה שכתבנו כתבנו היום יום ה' ר"ח שבט רצ"א לפ"ק פה מנטוא"ה. קלונימוס בן מהר"ר אלעזר ז"ל ממונטיאנו. משה בן הגאון כמהר"ר חזקיה יודא הלוי זלה"ה. אליעזר בן מהר"ר משה יפה שלי"ט:
1
