שו"ת מהר"ם פדוואה מ״הResponsa Maharam of Padua 45
א׳אם בנות שיש להן שטר חצי זכר נוטלות גם חלק בנכסי אחי אביהן ובנכסי היבמה אשר היתה זקוקה לאביהם:
אהובי האלוף כמ"ר משה אפרים יצ"ו שלום מכת' מעלת' קבלתי ואף מפי הר"ר משה כ"ץ נדרשתי ולו לא אשיב להיותו בעל הדבר כי כן קבלנו עלינו בגליל הזה שלא להשיב על שאיל' דיני ממונות לבעלי הריב רק להדיינין והקשבתי שמ"כ אחד מן הדיינין לכן אשיב למ"כ בקצרה כי טרוד אני בעסקי כאשר יעיד עלי האלוף הר"ר זוסקינד. אשר שאל מ"כ בטענת הבנות לטול חלק כחצי זכר אף בנכסי אחי אביהן שמת ובנכסי אשתו שהיתה זקוקה לאביהן הנה הדבר פשוט שבנכסי אחי אביהן אשר ירש אביהן בחייו יש להן חלק בהן כי מוחזקין היו ולא ראוים כי כל שטרי בנות ככה הן ליטול חצי חלק בכל אשר ימצא לאביהן בעת ההיא ומה לי אם באו הנכסים לאביהן בירוש' או שהרויח אותם בסחורה או ברבית ואין כאן מקום שאילה. גם על נכסי אשת דודם שמתה אחר שמת אביהן לא אבין שאלתך בטענת הבנות כי כל מה שראוי לבנים פשיטא שגם לבנות חלק בו ממה נפשך כי מאיזה טעם וכח יזכו הבנים בנכסי האשה הלא הבנים אינם יורשים אותה אחר שהיא מתה באחרונה רק יורשיה מצד אביה ואם יזכו בנכסי האשה היינו שאינם חייבין לפרוע כתובתה משום שלא נשבעה על כתובתה דדילמא בעלה אתפסה צררי ולזה כל הנכסים בחזקת היתומים משום שאנו אומרים שאין להאשה דין עליהם דדילמא כבר נפרעה. מעתה כל העזבון משל אביהן הוא ולא משל האשה ולמה לא יטלו הבנות חלק בכל ואם יש מן הנכסים שהן ידועין שהן של האשה כגון אם ייחד לה בעלה קרקע או מטלטלין לכתובתה בחייו הלא הם ודאי של יורשי האשה מצד אביה מאחר דלא היתה צריכה שבועה עליהן כדאמרינן בריש על פי וכן הדין בנכסי מלוג הידועים שהיו שלה או חפציה ובגדיה ותכשיטיה הידועים שהיו שלה לפי דעתי מעתה אין כאן מקום שאלה וטענה בין הבנים והבנות רק בין יורשי האשה ויורשי הבעל והענין ההוא מבואר לפניך כשלחן ערוך מכל הפוסקים כאשר הבאת התשובה מתרומת הדשן. ועל אשר שאל מ"כ ע"י האיש אשר תקע כפו לאשתו בחלייה לפני מותה שלא ישא אשה אחרת עד שישיא אחת מבנותיו והיו לאיש בן ובנות והבן מת ולא נשארו לו רק שתי בנות ע"כ עיקר שאלתך. ומעלת' לא ביאר אם מת הבן קודם שתקע כפו או אח"כ ואם מת מקודם פשיטא דאין כאן שבועה דנקרא נשבע לבטל המצוה דחייב בפריה ורביה ולא קיימא ובכל יום ויום הו עובר בעשה אכן אם אפשר לו להשיא הבת תיכף ויוכל לקיים שניהם לא יקרא נשבע לבטל המצוה ואם מת הבן אחר כך אז ודאי חלה השבועה דבשעת השבועה היה יוצא ידי מצות פריה ורביה ואף כי אסור לעמוד בלא אשה דהלכת' כרבי יהושע בפרק הבא על יבמתו דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו כו' הלא כתב שם הרי"ף דמדרבנן הוא וא"כ חלה השבועה דלא נקרא לבטל המצוה לדחות השבועה בעבור מצוה דרבנן אמנם יהיה מה שיהיה הן אם מת הבן קודם ואתם מסופקים אם ראוי שישיא הבת תיכף אף ללא נכון לה כדי למהר לקיים מצות פריה ורביה או מת הבן אחר כך ראוי שילך האיש לפני חכם ויתי' לו שבועה משום מצוה בחרטה שיאמר אלו היה יודע שיצטרך לבטל מפריה ורביה לא נשבע כי כן פסק ר"י דלא נהגו בתקיעת כף להחמיר יותר מבשבועה והורה להתיר ע"פ חכם כדאיתא במרדכי בשבועות ואי משום דנשבע לחבירו אין מתירין אלא בפניו הלא גם באותו פרק כתב ר"י דדוקא באדם שעשה בו טובה כמו במשה שנתן לו יתרו בתו על ידי השבועה או צדקיהו שהוציאו נבוכדנצר ממאסר על ידי כך אבל אדם אחר לא אפילו לכתחלה. ומה דאיתא בירושלמי דצריך להודיעו מפני החשד כאן בנדון שמת' האשה אינו שייך וגם בודאי אנו אומדים דעת האשה שלא היתה דעתה לבטלו ממצוה וגם כן אומ' הדעת שכתב מ"כ לא שיחד הנדוניי' א"כ לא יתעצל מלהשיא הבת ולזה נראה לי פשוט להתיר על ידי חכם בחרטה ושלום מני מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוג"ן:
אהובי האלוף כמ"ר משה אפרים יצ"ו שלום מכת' מעלת' קבלתי ואף מפי הר"ר משה כ"ץ נדרשתי ולו לא אשיב להיותו בעל הדבר כי כן קבלנו עלינו בגליל הזה שלא להשיב על שאיל' דיני ממונות לבעלי הריב רק להדיינין והקשבתי שמ"כ אחד מן הדיינין לכן אשיב למ"כ בקצרה כי טרוד אני בעסקי כאשר יעיד עלי האלוף הר"ר זוסקינד. אשר שאל מ"כ בטענת הבנות לטול חלק כחצי זכר אף בנכסי אחי אביהן שמת ובנכסי אשתו שהיתה זקוקה לאביהן הנה הדבר פשוט שבנכסי אחי אביהן אשר ירש אביהן בחייו יש להן חלק בהן כי מוחזקין היו ולא ראוים כי כל שטרי בנות ככה הן ליטול חצי חלק בכל אשר ימצא לאביהן בעת ההיא ומה לי אם באו הנכסים לאביהן בירוש' או שהרויח אותם בסחורה או ברבית ואין כאן מקום שאילה. גם על נכסי אשת דודם שמתה אחר שמת אביהן לא אבין שאלתך בטענת הבנות כי כל מה שראוי לבנים פשיטא שגם לבנות חלק בו ממה נפשך כי מאיזה טעם וכח יזכו הבנים בנכסי האשה הלא הבנים אינם יורשים אותה אחר שהיא מתה באחרונה רק יורשיה מצד אביה ואם יזכו בנכסי האשה היינו שאינם חייבין לפרוע כתובתה משום שלא נשבעה על כתובתה דדילמא בעלה אתפסה צררי ולזה כל הנכסים בחזקת היתומים משום שאנו אומרים שאין להאשה דין עליהם דדילמא כבר נפרעה. מעתה כל העזבון משל אביהן הוא ולא משל האשה ולמה לא יטלו הבנות חלק בכל ואם יש מן הנכסים שהן ידועין שהן של האשה כגון אם ייחד לה בעלה קרקע או מטלטלין לכתובתה בחייו הלא הם ודאי של יורשי האשה מצד אביה מאחר דלא היתה צריכה שבועה עליהן כדאמרינן בריש על פי וכן הדין בנכסי מלוג הידועים שהיו שלה או חפציה ובגדיה ותכשיטיה הידועים שהיו שלה לפי דעתי מעתה אין כאן מקום שאלה וטענה בין הבנים והבנות רק בין יורשי האשה ויורשי הבעל והענין ההוא מבואר לפניך כשלחן ערוך מכל הפוסקים כאשר הבאת התשובה מתרומת הדשן. ועל אשר שאל מ"כ ע"י האיש אשר תקע כפו לאשתו בחלייה לפני מותה שלא ישא אשה אחרת עד שישיא אחת מבנותיו והיו לאיש בן ובנות והבן מת ולא נשארו לו רק שתי בנות ע"כ עיקר שאלתך. ומעלת' לא ביאר אם מת הבן קודם שתקע כפו או אח"כ ואם מת מקודם פשיטא דאין כאן שבועה דנקרא נשבע לבטל המצוה דחייב בפריה ורביה ולא קיימא ובכל יום ויום הו עובר בעשה אכן אם אפשר לו להשיא הבת תיכף ויוכל לקיים שניהם לא יקרא נשבע לבטל המצוה ואם מת הבן אחר כך אז ודאי חלה השבועה דבשעת השבועה היה יוצא ידי מצות פריה ורביה ואף כי אסור לעמוד בלא אשה דהלכת' כרבי יהושע בפרק הבא על יבמתו דאמר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו כו' הלא כתב שם הרי"ף דמדרבנן הוא וא"כ חלה השבועה דלא נקרא לבטל המצוה לדחות השבועה בעבור מצוה דרבנן אמנם יהיה מה שיהיה הן אם מת הבן קודם ואתם מסופקים אם ראוי שישיא הבת תיכף אף ללא נכון לה כדי למהר לקיים מצות פריה ורביה או מת הבן אחר כך ראוי שילך האיש לפני חכם ויתי' לו שבועה משום מצוה בחרטה שיאמר אלו היה יודע שיצטרך לבטל מפריה ורביה לא נשבע כי כן פסק ר"י דלא נהגו בתקיעת כף להחמיר יותר מבשבועה והורה להתיר ע"פ חכם כדאיתא במרדכי בשבועות ואי משום דנשבע לחבירו אין מתירין אלא בפניו הלא גם באותו פרק כתב ר"י דדוקא באדם שעשה בו טובה כמו במשה שנתן לו יתרו בתו על ידי השבועה או צדקיהו שהוציאו נבוכדנצר ממאסר על ידי כך אבל אדם אחר לא אפילו לכתחלה. ומה דאיתא בירושלמי דצריך להודיעו מפני החשד כאן בנדון שמת' האשה אינו שייך וגם בודאי אנו אומדים דעת האשה שלא היתה דעתה לבטלו ממצוה וגם כן אומ' הדעת שכתב מ"כ לא שיחד הנדוניי' א"כ לא יתעצל מלהשיא הבת ולזה נראה לי פשוט להתיר על ידי חכם בחרטה ושלום מני מאיר בכמ"ר יצחק קצנאילנבוג"ן:
1
