שו"ת מהר"ם פדוואה מ״חResponsa Maharam of Padua 48
א׳בריב עסק חנות שהיה קוטמ"י ועבר הזמן מה תהא ברויח אשר ירויח:
גברא רבא ונהירא בוצינא דנהורא הוא הגאון נודע שמו בשערים כמהר"ר עובדיה י"ץ איש ספורינו שלו' למר ולתורתו ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו מגילת סתרים מעולפת ספירים ממולאים בתרשיש והם דברי אלקים חיים ומאחורי הפרגיד שמעתי כי ממקום מעלתך יצאו נבעו המים ההם וימתקו המים בפי והיו עלי כמים קרים לנפש עיפה וצמאה לתורה כי כל אשר כתב מ"כ בנוי על אבני שיש טהור ראיות ברורות מן התלמוד המציץ בטהרתן אחר מים חיים אמנם בעיקר דדינא תיוהא קא חזינא אמרתי ח"ו פן בסבתי ישובו המים למרים בכן אלך לי אל המורה אשר דולה ומשקה מבארו ויורני עץ להשליך אל המים להמתיק' מכל וכל וזה כי שפט מ"כ שאחרי כלות זמן הקוטמו היו המשכונות של ראובן אשר ביד שמעון כמאן דפליגי דמי ואחרי התרה בו שמעון שלא יפרע עוד קוטמו וכי הוא מזומן לתת לו חלקו וראובן לא השגיח על דבריו מאז היו ביד שמעון כמו פקדון ואם כי נשתמש בם אחרי כן ושב לסגל אותם בחנותו כבראשונה הם בידו בתורת עסק' שחציו מלוה וחציו פקדון ויתן לראובן חצי הריוח ממה שהרויח הקרן שלו אחרי נכוי כל ההוצאו' כדין אריס ואם היה מונח אצלו שהיה פקדון מאז בודאי לא היה אפשר להרהר אחריך אמנם אינו נראה היותו פקדון מאחר שתחלת העסק היה שותפות ואחר כך קוטמו ואחר כלות זמן הקוטמו אמר לפרוע לו במשכונות אמינא כמו שאמר אביי לרב מנשיא בר גדא מאן פלג לך בפרק איזהו נשך ושם במרדכי וז"ל מצאתי בשם רש"י אם אדם חולק שלא לדעת חבירו לא הוי חלוקה וכל מה שמרויח המקבל בחלקו השכר לאמצע ואע"פ שחבירו מודה לו שחלק יפה אפ"ה כיון דלא ניחא ליה דתהוי חלוקה השכר לאמצע ואין לומר מאחר שהיה לו לשמעון לתת לראובן בעד חלקו משכונות ממלוה החנו' כפי אשר נתמשכנו אם כן יחשבו כמו זוזי וזוזי כמאן דפליגי דמי זה אינו דיש משכון שהוא טוב ובטוח יותר מחבירו ואפילו אם נאמר שהיה כמו זוזי וכמאן דפליג דמי אפילו הכי אין נראה בעיני לדמותו לאריס וליקח מחצה מחלק ראובן רק יכון לשפוט בו שחזר ונעש' שותף כבראשונ' טרם שירדו לעסק קוטמו שיקח שמעון שכירוותו ט"ו דוקאט לשנה ואינו דומה לשאר פקדונו' או לעובדא דרב ספרא בפרק מי שמת דמעולם לא נחית עמו לשותפו' ולא גילה בדעתו להתעס' בשותפות וכפי אומד הדעת נראה שמעולם לא עלה על דעת שמעון להיו' כאריס רק מחשבתו לשוב לתנאו הראשו' להיות שותף. ויש מי שפי' שמעתתא דאיזהו נשך הנ"ל שאמר מכאן ואילך נוטל מחצה בשל חבירו דוק' שהתנה על מנת ליתן שכרו הוא משביח דומיא דמתני' דפרק מי שמת שאמר ראו מה שהניח אבא כו' ואם לא התנה כן בפני ג' מחל היינו שיתן לו כל מה שהרויח חלקו ולא כאריס ומבואר שם ודי למבין. שוב ראיתי בדברי מ"כ וזר הוא בעיני שכ' מ"כ היות הוכחה בתו' פ' כיצד הרגל היות הפרש בין דר בחצר חבירו שלא מדעתו ובין מדעתו ושתק. ואנכי לא כן מצאתי רק ההפך היות כן דעת רש"י והתו' חולקים עליו בפשיטות. וככה ימצא מ"כ בפירוש בספר תרומת הדשן שחבר מהר"א ז"ל בסימן שי"ז בתשובה על שמעון שאכל עם חמיו הוא ואשתו שני שנים יותר על קצבת הזמן כו' אמת כי גם דברי הגאון בתשוב' הנ"ל לא אבין שכתב שלפי דעת רש"י דוקא שלא מדעת אבל מדעת פטור והתוספות חולקין ודעתי נראה שם בפשיטות למעיין שבהפך הוא שבדעת רש"י שמדעתו הוא יותר ראוי לחייבו והתוספות סוברין ה"ה מדעתו דמה שפיר' רש"י ותוספות שם קאי על זאת אומר' הדר בחצ' חבירו שלא מדעתו חייב כו' ודחי התלמוד ואומ' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי כלו' ובעבור זה הוא חייב וקל להבין למעיין שם. וכתבתי אלה כי דברי תורה הם וללמוד אני צריך אמנם מ"כ אינו צריך לכל אלה כי פשיטא הוא שיש לו רשות בכל חלקי הבית להשתמש בו בהיותו שותף בכל הבית. עוד אחרת אתי אמרתי לצרף אותו במכתבי כי ראיתי אשר כתב הגאון כמהר"ר אברהם כ"ץ והלך בעקבי מ"כ ובפסקיו ראיתי מילתא דתמיה ואכתבנו למ"כ כי במחיצתך הוא וידרשנו מ"כ להאיר עיני או אתה תאיר עיני בלתי דרישה וזה. כי בטענת שכרו של שמעון ט"ו דוקא"ט לשנה משך זמן השותפות כתב שראובן היה חייב בו לתת שכר לשמעון משום רבית ויעד הדין לפרק איזהו נשך והנני על ארץ לא לי כי הנני פה ויניזי"א בעת קראתי פסקו הנ"ל ואין בידי ספרים ויקשה אלי לבקשם בהשאלה גם אין לי פנאי אכן כפי אשר תשלוט רוח זכרוני דין זה לא ימצא בפרק איזהו נשך ולא בשום מקום שיש חשש איסור לשותפות אשר משתתפין ומניחין כל אחד מהם קרן לתוך השתוף רק דין זה הוא למקבלין עסקא כדתנן שם ומבואר שם בגמרא בעבור שעסק' הוא חצי מלוה וחצי פקדון ומעל' כבוד' יגלה עפר מבין עיני ואל תשיבני ריקם כי זהו ראשי' טפולי במ"כ במש' ומתן של הלכה ומרחוק הריחותי ריח שמנך הטובי' וחפצי להתבשם בם בעצם בכן אספיק ואומר שלום מני עבדא דנורא זיקוקין מעלתך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאלנבוגן:
גברא רבא ונהירא בוצינא דנהורא הוא הגאון נודע שמו בשערים כמהר"ר עובדיה י"ץ איש ספורינו שלו' למר ולתורתו ויעף אלי אחד מן המלאכים ובידו מגילת סתרים מעולפת ספירים ממולאים בתרשיש והם דברי אלקים חיים ומאחורי הפרגיד שמעתי כי ממקום מעלתך יצאו נבעו המים ההם וימתקו המים בפי והיו עלי כמים קרים לנפש עיפה וצמאה לתורה כי כל אשר כתב מ"כ בנוי על אבני שיש טהור ראיות ברורות מן התלמוד המציץ בטהרתן אחר מים חיים אמנם בעיקר דדינא תיוהא קא חזינא אמרתי ח"ו פן בסבתי ישובו המים למרים בכן אלך לי אל המורה אשר דולה ומשקה מבארו ויורני עץ להשליך אל המים להמתיק' מכל וכל וזה כי שפט מ"כ שאחרי כלות זמן הקוטמו היו המשכונות של ראובן אשר ביד שמעון כמאן דפליגי דמי ואחרי התרה בו שמעון שלא יפרע עוד קוטמו וכי הוא מזומן לתת לו חלקו וראובן לא השגיח על דבריו מאז היו ביד שמעון כמו פקדון ואם כי נשתמש בם אחרי כן ושב לסגל אותם בחנותו כבראשונה הם בידו בתורת עסק' שחציו מלוה וחציו פקדון ויתן לראובן חצי הריוח ממה שהרויח הקרן שלו אחרי נכוי כל ההוצאו' כדין אריס ואם היה מונח אצלו שהיה פקדון מאז בודאי לא היה אפשר להרהר אחריך אמנם אינו נראה היותו פקדון מאחר שתחלת העסק היה שותפות ואחר כך קוטמו ואחר כלות זמן הקוטמו אמר לפרוע לו במשכונות אמינא כמו שאמר אביי לרב מנשיא בר גדא מאן פלג לך בפרק איזהו נשך ושם במרדכי וז"ל מצאתי בשם רש"י אם אדם חולק שלא לדעת חבירו לא הוי חלוקה וכל מה שמרויח המקבל בחלקו השכר לאמצע ואע"פ שחבירו מודה לו שחלק יפה אפ"ה כיון דלא ניחא ליה דתהוי חלוקה השכר לאמצע ואין לומר מאחר שהיה לו לשמעון לתת לראובן בעד חלקו משכונות ממלוה החנו' כפי אשר נתמשכנו אם כן יחשבו כמו זוזי וזוזי כמאן דפליגי דמי זה אינו דיש משכון שהוא טוב ובטוח יותר מחבירו ואפילו אם נאמר שהיה כמו זוזי וכמאן דפליג דמי אפילו הכי אין נראה בעיני לדמותו לאריס וליקח מחצה מחלק ראובן רק יכון לשפוט בו שחזר ונעש' שותף כבראשונ' טרם שירדו לעסק קוטמו שיקח שמעון שכירוותו ט"ו דוקאט לשנה ואינו דומה לשאר פקדונו' או לעובדא דרב ספרא בפרק מי שמת דמעולם לא נחית עמו לשותפו' ולא גילה בדעתו להתעס' בשותפות וכפי אומד הדעת נראה שמעולם לא עלה על דעת שמעון להיו' כאריס רק מחשבתו לשוב לתנאו הראשו' להיות שותף. ויש מי שפי' שמעתתא דאיזהו נשך הנ"ל שאמר מכאן ואילך נוטל מחצה בשל חבירו דוק' שהתנה על מנת ליתן שכרו הוא משביח דומיא דמתני' דפרק מי שמת שאמר ראו מה שהניח אבא כו' ואם לא התנה כן בפני ג' מחל היינו שיתן לו כל מה שהרויח חלקו ולא כאריס ומבואר שם ודי למבין. שוב ראיתי בדברי מ"כ וזר הוא בעיני שכ' מ"כ היות הוכחה בתו' פ' כיצד הרגל היות הפרש בין דר בחצר חבירו שלא מדעתו ובין מדעתו ושתק. ואנכי לא כן מצאתי רק ההפך היות כן דעת רש"י והתו' חולקים עליו בפשיטות. וככה ימצא מ"כ בפירוש בספר תרומת הדשן שחבר מהר"א ז"ל בסימן שי"ז בתשובה על שמעון שאכל עם חמיו הוא ואשתו שני שנים יותר על קצבת הזמן כו' אמת כי גם דברי הגאון בתשוב' הנ"ל לא אבין שכתב שלפי דעת רש"י דוקא שלא מדעת אבל מדעת פטור והתוספות חולקין ודעתי נראה שם בפשיטות למעיין שבהפך הוא שבדעת רש"י שמדעתו הוא יותר ראוי לחייבו והתוספות סוברין ה"ה מדעתו דמה שפיר' רש"י ותוספות שם קאי על זאת אומר' הדר בחצ' חבירו שלא מדעתו חייב כו' ודחי התלמוד ואומ' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי כלו' ובעבור זה הוא חייב וקל להבין למעיין שם. וכתבתי אלה כי דברי תורה הם וללמוד אני צריך אמנם מ"כ אינו צריך לכל אלה כי פשיטא הוא שיש לו רשות בכל חלקי הבית להשתמש בו בהיותו שותף בכל הבית. עוד אחרת אתי אמרתי לצרף אותו במכתבי כי ראיתי אשר כתב הגאון כמהר"ר אברהם כ"ץ והלך בעקבי מ"כ ובפסקיו ראיתי מילתא דתמיה ואכתבנו למ"כ כי במחיצתך הוא וידרשנו מ"כ להאיר עיני או אתה תאיר עיני בלתי דרישה וזה. כי בטענת שכרו של שמעון ט"ו דוקא"ט לשנה משך זמן השותפות כתב שראובן היה חייב בו לתת שכר לשמעון משום רבית ויעד הדין לפרק איזהו נשך והנני על ארץ לא לי כי הנני פה ויניזי"א בעת קראתי פסקו הנ"ל ואין בידי ספרים ויקשה אלי לבקשם בהשאלה גם אין לי פנאי אכן כפי אשר תשלוט רוח זכרוני דין זה לא ימצא בפרק איזהו נשך ולא בשום מקום שיש חשש איסור לשותפות אשר משתתפין ומניחין כל אחד מהם קרן לתוך השתוף רק דין זה הוא למקבלין עסקא כדתנן שם ומבואר שם בגמרא בעבור שעסק' הוא חצי מלוה וחצי פקדון ומעל' כבוד' יגלה עפר מבין עיני ואל תשיבני ריקם כי זהו ראשי' טפולי במ"כ במש' ומתן של הלכה ומרחוק הריחותי ריח שמנך הטובי' וחפצי להתבשם בם בעצם בכן אספיק ואומר שלום מני עבדא דנורא זיקוקין מעלתך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאלנבוגן:
1
