שו"ת מהר"ם פדוואה מ״טResponsa Maharam of Padua 49
א׳מי כמוהו מורה הוא הגאון ה"ה כמהר"ר עובדיה איש שפורנו שלום רב לו לאוהבי תורתיך. מכתב מ"כ הראשון הנכתב סוף מייו' גם השני נכתב כ"ו יוניו קבלתי והאלקים לא היה בלבי לענו' עוד באלה לולא דבריך האחרוני' באשר דברי מ"כ ודבריהם כפתור ואין דרכי לקפח בהלכות ותוספ' ראיה של מ"כ ממשנ' האומנין וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם לא אבין כי לע"ד הי' הכושל שבראיות מ"כ כאשר לשם תמיד היה שומר אך בראשונה היה ש"ש מטעמים המופרשים בגמרא ואחר כך שאמר טול את שלך והבא מעותי' ר"ל שאפילו בעבו' שכרו אינו מעכבו אינו עוד ש"ש רק ש"ח אמנם בנדון דידן שהיה בראשונה שותף ואחר כך קבל בקוטמ"ה ואמר לו שלא יפרע עוד קוטמ"ה עודני בדעתי הראשונה או כי עדיין בקוטמ"ה מטעמא מאן פלג לך כדתיבנ' או לפחות הדר לקבע' קמא ואינו דומה להא דפרק מי שמת שכתב שם ר"ת דבחלקם של קטנים שמין להם כאריס דהתם אפשר לפרש דמעולם לא ירדו הגדולים לטרוח בעבור הקטנים בחנם אך תכף אמרו ראו מה שהניח לנו כו' ואפילו אם נאמר שהתחילו בראשונה להשביח לאמצע ואח"כ חזרו ואמרו ראו כו' התם ודאי חזרו ופירשו שאינם רוצים להיות שותפים ולטרוח בחנם בעבור הקטנים דהרי בראשונה היו שותפין וחזרו בם אבל בנדון דידן ראובן היה שותף בתחלת העסק ואחר כך מאן ראובן להיות שותף עוד רק הוסיף כחו לקבל קוטמ"ו אם כן כל עצמותי תאמרנה שכאשר חזר שמעון ומאן לפרוע קוטמ"ו ושב להתעסק בכול' היה בדעתו להיות שותף כבראשונ'. אמת הוא כי כלל גדול בתורה המוציא מחבירו עליו הראיה ויהי' א"כ הדין עם שמעו' המחזיק אכן לאשר אומדנא דמוכח הוא כדברי הנ"ל לא ימלא לבי להחליט הדין עם שמעון מכח המע"ה אם לא ששניהם לפני אחרי רוב דרישות וחקירות מפיהם כדי לעמוד על אמתת הדבר ומה שידחק מ"כ לפי שהדר מדעת דחולקין בו רש"י ותוספת ר"ל מדעת וגלי דעתיה דלא ניחא ליה שרש"י סבר חייב ותוספת פטורין והתוספת הוסיפו בפירושם מדעת היינו דגלי דעתיה ואמ' לא בעינן שידור בלתי שכר זהו תוכן דברי מ"כ ופירוש רחוק ובודאי אין זה פשוטו דאם היה מחלוקת רש"י ותוס' במדעת דגלי דעתי' דלא ניחא ליה לא היו יכולין להקשות עליו בפשיטות וז"ל וקשה דשלא מדעתו לאו דוקא אלא אורחא דמילת' נקט וה"ה מדעתו כו' דמנא להו זה לדמות היכא דגלי דעתיה דלא ניחא ליה לשלא מדעתו ולסתו' דברי רש"י בלי ראיה הלא הפרש גדול יש ביניהם דשלא מדעתו נוכל לומר אף אלו ידע בראשונה היה ניחא ליה אלא ודאי הדברי' כפשוטן ולכך פשיט' להו לתוס' דאין הפרש בין שלא מדעת ובין מדע' מאח' דשתק. והנה אהובי אדו' הלא שמתי לך מקום מתרומת הדשן שמביא מחלוק' רש"י ותוס' ושם מוכח שמחלוקתם בדעת ושתק דשאלת' כך היה שהחתן אכל עם חמיו אחרי כלות זמנו וחמיו שתק ועל אלה מביא דבריהם ופשוט למעיין שם. והנה אהובי מה לנו עוד בויכוח זה שהוא ללא צורך כאשר כתבתי למ"כ כבר. גם מ"כ דחק ליישב דברי הגאון הכהן בענין השכירות שדבריו יובנו אחר זמן הקוטמ"ה שנעשה הענין עסק לפי דבריו ושם שייך שכר משום רבית הלא משמעות לשונותיו שכחתי בכן לא אוכל להשיב למ"כ אבל בודאי לא היה מובן כך לפי לשונו כי שמעון לא תבע שכרו ט"ו דוקא"ט רק שני השותפות כמדומה כאשר אחרי כלות זמן הקוטמ"ה הם מתעצמים בעיקר הריוח איך ישתלם הריוח ולאו אשכר קא מנצחי אהדדי ואם יביט מ"כ בתואר אותיותיו ודאי תראה שאינו כן. ועוד דהחליט לפסוק שכר ודאי בנדון זה אפילו ספק שכר יספיק ומותר דומיא דמותר שליש בשכרך דהלכתא כרב וכלישנא בתרא דאמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי' וה"ה בעסקא כדאיתא שם פרק הרבית במרדכי על שם אבי העזרי. ובנדון זה בחנות של שמעון הקרן של שמעון אשר הוא לו לבד מעורב בקרן של ראובן אשר תפסקו עליו שהוא עסקא ביד שמעון ודי באלה ומה לי אם טעיתי בלשון הרב או הוא לא דק. נאם מבי"ק:
1
