שו"ת מהר"ם פדוואה ס״וResponsa Maharam of Padua 66
א׳ג' קבלו עליהם בנדר ובשבועה ואחד מהם עבר ויצא מן הנדר אם גם ב' האחרים יוכלו לנהוג היתר בלי שאילת חכם
בלעדי אלקים יענה את שלום אהובי הר"ר אברהם גירו י"ץ מכתב' קבלתי ועל מקצתו אשיב ולא על כולו כי אין דרכי דין אנוש לפסוק על אדם ממול ערפו בדיני ממונות לכתוב באם כן הוא אם לא אדרשהו ראשונה ואשמע דבריו ק"ו במילי דקשי ממיתותא ב"מ חלילה לי לתת חרב ביד מתנגדו ולא אקרא אליו לשלום בראשונה אולי יתנצל ולא בדרך זו הדריכו אותי רבותי אשר מקצת תורתם בלבי ללכת בדרך עקלתון זו. בכן בחלק זה לא אדבר אם היה ממשות בקשר שבועה זו והחוזר בו מעל בחר' ב"מ או אם היה כנשבע לבטל המצוה ואם נאמן אתה בעיני כבי תרי וחשוב אתה לפני כר"ג הזקן מ"מ לא אצא מחק גדרי באלה. אך באשר דרשת אותי אם שנים הנשארי' יכולין להתיר זה לזה הואיל ויצא השלישי מהם והותר מקצת הנדר בו אתו דברתי ואומר שאם היה ראשית ומקום לקשר ושבוע' זו לחול אז אין בי כח להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אין כאן מקומו רק באדם אחד שנדר בכולל שאומר לכולכם או בכלכלה של מיני פירות הרבה וכיוצא בו ונמצ' מקצתו בטל ע"י שהיה בטעו' אז בטל כולו או שמקצתו הותר בחרט' ושאילת חכם לפירוש התוספות באשר החכם עוקר מעקרו ולא מגיז גייז באותו ענין שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו כדאיתא פרק ד' נדרים אבל חבורה שקבלו עליהם דבר בנדר או בשבועה והותר אחד מהם או שעב' במזיד או שוגג אינו שייך בדב' זה אם לא שתלאו זה בזה כהא דתנן בנזיר מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרו' מותר וכולם אסורי'" אמנם בדב' אחד יש לתלות בתחילת המחשבה ולהתירו כאש' איתא בפרק קמא דסוטה והוא יחל להושיע את ישראל אמר ר' חמא ב"ר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי פיר' רש"י הוחלה בטילה ולשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבוע' תחלה ויש בהגה"ה במרדכי משבועות ולא במרדכי עצמו שיש לדקדק מכאן שב' אנשי' שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו שנפטר השני מאותה שבועה והא לך תשוב' הרב משנ"ץ באותה הג"ה וז"ל אמנם כן היתה קבלה בידם ענין שדוכי אשה ואיש שקבלו עליהם חרם תקנת הקהילו' לינשא לאחר זמן דמי שעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר ומי שאינו מעכב מותר ואין צריך התרת חכם וגם המעכב עצמו מותר בלא התר' לאחר שנשא שכנגדו עד שבא לי זקן אחד ואמר לי כי שניהם אסורין ולא הרויח מי שלא עכב אלא התשומת יד ונמתי לו יכונו דבריך כשקבלו עליהם חרם סתם אבל במפרש שהמעכב יאסר אין לאחר תנאי ובין כך כיון שנשא האחד אפילו נשא באיסור שכנגדו מותר לאלתר ואין צרי' התר' עכ"ל. ואף כי יש בהגה' זו קצת טעיות מ"מ העיקר מובן. מעתה יעלה במחשבה בתחילת העיון שגם בנדון דידך הותרו הנשארים אמנם אחרי העמקתי לחרוש בתשובה זו אומ' אדרבה משם ראייה שאינם מותרין כי מה זה ההפרש אשר שם הזקן ההוא בין המעכב והעביר המועד ובין שכבר נשא אחד מהם באיסור אלא ודאי זהו טעמו אף כי כבר עבר הזמן ומעכב וממאן לקיים אשר נתקשר מ"מ שכנגדו באסורו קיים כי אולי ישוב בו ויחזור בתשוב' להשלים החפץ מה שאין כן בשכבר נשא וק"ל. ולא נפל דבר זה ממנו כי גם בכאן אולי ישוב לקיים אשר נתקשר בו כי אם היה ממש בקשר ושבועה זו אז בלי ספק ההיתר אשר הותרו לו אחרים שלא ברצון חביריו ושלא בפניהם אין בו ממש מעתה אולי ישוב בתשובה לתקן להבא אשר עוות ואם אכל שום לא יאכל שום אחר וריחו נודף. ועוד טעם אחר עמדי שאינו דומה לנדון דידך מאחר כי ג' הם ונשארו שנים א"כ באסורם קיימי כי נתקשרו זה לזה גם הם ולא דמי לזה שהיו שנים לבד שאם יצא האחד אין עליו עוד שבוע' וקשר. ועוד מטעם אחר אינו דומה כי כל אלה מדבר כאשר נתקשרו זה לזה וכרתו ברית יחד כשבועת אברהם עם אבימלך להיות שלום ביניהם או איש ואשה שנתקשרו להנשא אז שייך לומר אם עבר אחד מהם בטלה השבועה כי בודאי על מנת כן נשבעו אבל אם חבורת בני אדם נתקשרו יחד שלא לדבר עם פלוני ושלא לעשות דבר פלוני שאינו שייך בינם לבינם רק חוץ מהם לית דין ולית דיין לומר שאם יעבור אחד מהם שהנשארים הותרו אטו אם שלשה נדרו יחד להתענות ועבר אחד מהם שגם הנשארין יהיו מותרין חלילה וראיה מן המשנה שהבאתי לעיל שדוקא בתלאו זה בזה אבל אם שלשתן כאחד התחילו וקבלו עליהם נזירות לא אמרי' שנתלו זה בזה אף כי יש לפקפק מ"מ האמת כך הוא וראיה מן הסיפא שם וז"ל הריני נזיר ואת אמרה אמן מפר את שלה ושלו קיים ולמה לא נאמר שגם שלו בטל מאחר שאמר בהדיא הריני נזיר ואת ונאמר שאינו רוצה להיות נזיר כי אם עמה אלא ודאי דוקא באחרון שהשיב על הראשון ואני ר"ל ואני כמוהו שנתלה בו ולא באופן אחר ואע"פ שפירוש משנה זו מפרש בגמרא ומוציאה מפשוטה שר"ל ואת מאי לשון שאלה אבל אם אמר ואת בפשיטא הוא נתלה בה כמי שאמר ואני מ"מ נראה מדלא מוכיח ככה מרישא דמתני' גופא רק מברייתא שהביא התלמוד שם א"כ פשיטא לו לתלמוד שכשקבלו עליהם בבת אחת בהסכמה שאינם נתלים זה בזה דאל"כ היה לתלמוד להוכיח פירוש המשנה מגופה שר"ל ואת מאי בלשון שאלה דאם אמר ואת בפשיטא לא גרע משנים שקבלו יחד בהסכמה א"כ אף לפי האמת שמפרש ואת בלשון שאלה ואת כפשוטה הוא תליה כי מה שאמר ואת מחשב כמו ואני מ"מ חבורה שקבלו יחד סתם כנדון דידך אינו תלויה. ובלעדי אלה כל זה למותר באשר כל זה דנזיר מדבר שהותר אחד מהם אבל בנדון דידן לפי דבריך שאחד מהם יצא ועבר באיסור פשיטא שלא הותרו האחרים אפי' אם נאמר שנתלו זה בזה כהא דנזיר דפשיטא שאם הראשון עבר במזיד או בשוגג ושתה יין ונטמא למתים שלא הותרו האחרים שגם לשם הטעם שהחכם עוקר מעקרו ומאחר שהותר הראשון נמצא כמי שלא נדר וזה נתלה בו כאלו לא חל נדרו מעולם. ועוד בפי דברים להוכיח הדבר אמנם ללא צורך הוא כי פשיטא הוא דאל"כ יתבטלו כל תקנות וחרמות אשר יקבלו עליהם קהל ועדה כאשר יעבור אחד מהם חלילה בכן אין בידי להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ולא יעלה בידך להתירו מהא דאיתא בתוספות סוף פרק ג' דשבועות דחרמות שגזרו וקבלו עליהם הקהל הם עצמם יתירוהו בלא חרטה דדוקא קהל וטעמא כדאיתא התם בתוספות דדעת הקהל כך הוא להתירו כשירצו מה שאין כן ביחודים ועוד שגם שבועה היה בנדון דידך שאי אפשר להיות לה היתר כ"א בחרטה ושאילת חכם. ושלום מני אהובך מאיר בכמר יצחק ז"ל:
בלעדי אלקים יענה את שלום אהובי הר"ר אברהם גירו י"ץ מכתב' קבלתי ועל מקצתו אשיב ולא על כולו כי אין דרכי דין אנוש לפסוק על אדם ממול ערפו בדיני ממונות לכתוב באם כן הוא אם לא אדרשהו ראשונה ואשמע דבריו ק"ו במילי דקשי ממיתותא ב"מ חלילה לי לתת חרב ביד מתנגדו ולא אקרא אליו לשלום בראשונה אולי יתנצל ולא בדרך זו הדריכו אותי רבותי אשר מקצת תורתם בלבי ללכת בדרך עקלתון זו. בכן בחלק זה לא אדבר אם היה ממשות בקשר שבועה זו והחוזר בו מעל בחר' ב"מ או אם היה כנשבע לבטל המצוה ואם נאמן אתה בעיני כבי תרי וחשוב אתה לפני כר"ג הזקן מ"מ לא אצא מחק גדרי באלה. אך באשר דרשת אותי אם שנים הנשארי' יכולין להתיר זה לזה הואיל ויצא השלישי מהם והותר מקצת הנדר בו אתו דברתי ואומר שאם היה ראשית ומקום לקשר ושבוע' זו לחול אז אין בי כח להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ונדר שהותר מקצתו הותר כולו אין כאן מקומו רק באדם אחד שנדר בכולל שאומר לכולכם או בכלכלה של מיני פירות הרבה וכיוצא בו ונמצ' מקצתו בטל ע"י שהיה בטעו' אז בטל כולו או שמקצתו הותר בחרט' ושאילת חכם לפירוש התוספות באשר החכם עוקר מעקרו ולא מגיז גייז באותו ענין שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו כדאיתא פרק ד' נדרים אבל חבורה שקבלו עליהם דבר בנדר או בשבועה והותר אחד מהם או שעב' במזיד או שוגג אינו שייך בדב' זה אם לא שתלאו זה בזה כהא דתנן בנזיר מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרו' מותר וכולם אסורי'" אמנם בדב' אחד יש לתלות בתחילת המחשבה ולהתירו כאש' איתא בפרק קמא דסוטה והוא יחל להושיע את ישראל אמר ר' חמא ב"ר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקור לי ולניני ולנכדי פיר' רש"י הוחלה בטילה ולשון לא יחל דברו לפי שהם עברו על השבוע' תחלה ויש בהגה"ה במרדכי משבועות ולא במרדכי עצמו שיש לדקדק מכאן שב' אנשי' שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו שנפטר השני מאותה שבועה והא לך תשוב' הרב משנ"ץ באותה הג"ה וז"ל אמנם כן היתה קבלה בידם ענין שדוכי אשה ואיש שקבלו עליהם חרם תקנת הקהילו' לינשא לאחר זמן דמי שעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר ומי שאינו מעכב מותר ואין צריך התרת חכם וגם המעכב עצמו מותר בלא התר' לאחר שנשא שכנגדו עד שבא לי זקן אחד ואמר לי כי שניהם אסורין ולא הרויח מי שלא עכב אלא התשומת יד ונמתי לו יכונו דבריך כשקבלו עליהם חרם סתם אבל במפרש שהמעכב יאסר אין לאחר תנאי ובין כך כיון שנשא האחד אפילו נשא באיסור שכנגדו מותר לאלתר ואין צרי' התר' עכ"ל. ואף כי יש בהגה' זו קצת טעיות מ"מ העיקר מובן. מעתה יעלה במחשבה בתחילת העיון שגם בנדון דידך הותרו הנשארים אמנם אחרי העמקתי לחרוש בתשובה זו אומ' אדרבה משם ראייה שאינם מותרין כי מה זה ההפרש אשר שם הזקן ההוא בין המעכב והעביר המועד ובין שכבר נשא אחד מהם באיסור אלא ודאי זהו טעמו אף כי כבר עבר הזמן ומעכב וממאן לקיים אשר נתקשר מ"מ שכנגדו באסורו קיים כי אולי ישוב בו ויחזור בתשוב' להשלים החפץ מה שאין כן בשכבר נשא וק"ל. ולא נפל דבר זה ממנו כי גם בכאן אולי ישוב לקיים אשר נתקשר בו כי אם היה ממש בקשר ושבועה זו אז בלי ספק ההיתר אשר הותרו לו אחרים שלא ברצון חביריו ושלא בפניהם אין בו ממש מעתה אולי ישוב בתשובה לתקן להבא אשר עוות ואם אכל שום לא יאכל שום אחר וריחו נודף. ועוד טעם אחר עמדי שאינו דומה לנדון דידך מאחר כי ג' הם ונשארו שנים א"כ באסורם קיימי כי נתקשרו זה לזה גם הם ולא דמי לזה שהיו שנים לבד שאם יצא האחד אין עליו עוד שבוע' וקשר. ועוד מטעם אחר אינו דומה כי כל אלה מדבר כאשר נתקשרו זה לזה וכרתו ברית יחד כשבועת אברהם עם אבימלך להיות שלום ביניהם או איש ואשה שנתקשרו להנשא אז שייך לומר אם עבר אחד מהם בטלה השבועה כי בודאי על מנת כן נשבעו אבל אם חבורת בני אדם נתקשרו יחד שלא לדבר עם פלוני ושלא לעשות דבר פלוני שאינו שייך בינם לבינם רק חוץ מהם לית דין ולית דיין לומר שאם יעבור אחד מהם שהנשארים הותרו אטו אם שלשה נדרו יחד להתענות ועבר אחד מהם שגם הנשארין יהיו מותרין חלילה וראיה מן המשנה שהבאתי לעיל שדוקא בתלאו זה בזה אבל אם שלשתן כאחד התחילו וקבלו עליהם נזירות לא אמרי' שנתלו זה בזה אף כי יש לפקפק מ"מ האמת כך הוא וראיה מן הסיפא שם וז"ל הריני נזיר ואת אמרה אמן מפר את שלה ושלו קיים ולמה לא נאמר שגם שלו בטל מאחר שאמר בהדיא הריני נזיר ואת ונאמר שאינו רוצה להיות נזיר כי אם עמה אלא ודאי דוקא באחרון שהשיב על הראשון ואני ר"ל ואני כמוהו שנתלה בו ולא באופן אחר ואע"פ שפירוש משנה זו מפרש בגמרא ומוציאה מפשוטה שר"ל ואת מאי לשון שאלה אבל אם אמר ואת בפשיטא הוא נתלה בה כמי שאמר ואני מ"מ נראה מדלא מוכיח ככה מרישא דמתני' גופא רק מברייתא שהביא התלמוד שם א"כ פשיטא לו לתלמוד שכשקבלו עליהם בבת אחת בהסכמה שאינם נתלים זה בזה דאל"כ היה לתלמוד להוכיח פירוש המשנה מגופה שר"ל ואת מאי בלשון שאלה דאם אמר ואת בפשיטא לא גרע משנים שקבלו יחד בהסכמה א"כ אף לפי האמת שמפרש ואת בלשון שאלה ואת כפשוטה הוא תליה כי מה שאמר ואת מחשב כמו ואני מ"מ חבורה שקבלו יחד סתם כנדון דידך אינו תלויה. ובלעדי אלה כל זה למותר באשר כל זה דנזיר מדבר שהותר אחד מהם אבל בנדון דידן לפי דבריך שאחד מהם יצא ועבר באיסור פשיטא שלא הותרו האחרים אפי' אם נאמר שנתלו זה בזה כהא דנזיר דפשיטא שאם הראשון עבר במזיד או בשוגג ושתה יין ונטמא למתים שלא הותרו האחרים שגם לשם הטעם שהחכם עוקר מעקרו ומאחר שהותר הראשון נמצא כמי שלא נדר וזה נתלה בו כאלו לא חל נדרו מעולם. ועוד בפי דברים להוכיח הדבר אמנם ללא צורך הוא כי פשיטא הוא דאל"כ יתבטלו כל תקנות וחרמות אשר יקבלו עליהם קהל ועדה כאשר יעבור אחד מהם חלילה בכן אין בידי להתירו בלא חרטה ושאילת חכם ולא יעלה בידך להתירו מהא דאיתא בתוספות סוף פרק ג' דשבועות דחרמות שגזרו וקבלו עליהם הקהל הם עצמם יתירוהו בלא חרטה דדוקא קהל וטעמא כדאיתא התם בתוספות דדעת הקהל כך הוא להתירו כשירצו מה שאין כן ביחודים ועוד שגם שבועה היה בנדון דידך שאי אפשר להיות לה היתר כ"א בחרטה ושאילת חכם. ושלום מני אהובך מאיר בכמר יצחק ז"ל:
1
