שו"ת מהר"ם פדוואה ס״הResponsa Maharam of Padua 65
א׳אחד היה לו ב"ה בביתו וצוה שיוקח כל מה שבתוכו ויושם בב"ה הגדול שבעיר
שלום אהובי האלוף עמיתי כמהר"ר קלמן י"ץ הנני טרוד בעסקי ומ"כ בעי מני מילתא דבעיא טעמא מכל מקום לפום ריהטא אענה למ"כ שלא לדחות דברי תורה ומ"כ ילקט מדברי הנראה בעיניך. אשר כתבת לדמות נדון זה לדינא דאומדנא לכאורה אומדנא הוא דאם יתקיימו דברי המת יהיה בטל הב"ה ההוא שילקח ממנו הכלי קדש ובנקא וספסלין ויהיה דומה לנותץ דבר מן הכנסת דאסור הוא כמו במקדש כדאיתא במהררי"ק סי' קפ"א לכן ראוי לשער שאלו ידע שיבא מי שהוא אף אם לא יהיה אחיו לקיים הב"ה לא היה עושה כאלה אכן אין לסמוך על זה דטעמא חלש הוא חדא דיש לומר דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ועוד דלאו כולא עלמא דינא גמירי כי אולי חשב המת שיהיה יותר מצוה אליו שיהיו הדברים בב"ה גדול דברוב עם הדרת מלך או שיהיה לו לזכרון כמנהג קצת בני אדם שבדורינו ובפרט אותם שאין להם זרע כמו זה כמ"ר חיים ז"ל אמנם מטעם עד אחד אשר כתב מ"כ יש להניח הכנסת על מתכונתו ממה נפשך שאם הכלים ההם היו נחשבין כממון לגבי כמ"ר חיים א"כ הם בחזקת יורשיו אחר מותו שיזכו בהם הזכות שהיה למוריש והקהל נקראו תובעים והיורש הביא עד אחד לזכותו ואפילו שבועה אינו צריך לדברי הרא"ש ושאר פוסקים שסוברים שכמו שעד אחד מחייב שבועה כך פוטר הוא משבועה דאינו נראה לי שהקהל נקראו מוחזקין מכח צוואה דאז העד בא להוציא מהם ועד אחד אינו מוציא ממון והשבועה היתה מוטלת עליהם ואף שאינם יכולים לישבע והלכה כרבי אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם בפרק כל הנשבעין מכל מקום אם הקהל נקראו מוחזקין היו הם כמו יורשים ואין אומרים מתוך על היורשים כדאיתא שם על חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים והטעם כי היורשים לא פשעו במה שאינם יודעין כדמשמע שם בר"ן וכן הכא בנדון דידן. אמנם אינו נראה שהקהל נקראו מוחזקין מכח צוואה זו דנכסים תמיד בחזקת יורשין קיימין עד שיתברר ההפך ודומה א"כ למי שתובעים אותו מנה ואומר פרעתי מקצת ומביא ע"א המסייע דפטור כנ"ל ואם הכלים האלו לא היו כממון של המוריש כי היו של הצדקה כאשר תמצא בתשובת מהררי"ק סוף סי' קס"א ואף אם היה לו בהם טובת הנאה טובת הנאה אינו ממון וא"כ אינן של היורשין כי לא יכול להורישן לבניו כאשר תמצא בתשובה ההיא א"כ ה"ה דאין יכול לתת' במתנה לאחרים ולא לצוות עליהן שום דבר לאחר מיתה ותבטל כל הצוואה באלה ותשאר הכנסת והכלים בחזקתן הראשונה וכן ראוי לדון שלא היה להמת שום זכות וכח בהן לסדר עליהן לאחר מיתה אכן אשר כתב מ"כ לבטל הצוואה מחמת שנעשה בערכאות הלא מ"כ כתב שהיתה צוואת ש"מ וכתב הרא"ש בתשובה והטור מביא סי' רנ"ג דמועיל צוואת ש"מ בערכאות אם הזכיר בה מיתה כאשר בלי ספק נזכר מיתה בצוואה כי ככה סדר הסופרים בצווא' ש"מ להזכיר המיתה אכן אם היתה צוואת בריא או צוואת ש"מ במקצת ולא הזכיר בה מיתה ודאי שאינו כלום בלא קנין ולאפס פנאי לא אאריך ומ"כ יברר האוכל מתוך הפסולת ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל:
שלום אהובי האלוף עמיתי כמהר"ר קלמן י"ץ הנני טרוד בעסקי ומ"כ בעי מני מילתא דבעיא טעמא מכל מקום לפום ריהטא אענה למ"כ שלא לדחות דברי תורה ומ"כ ילקט מדברי הנראה בעיניך. אשר כתבת לדמות נדון זה לדינא דאומדנא לכאורה אומדנא הוא דאם יתקיימו דברי המת יהיה בטל הב"ה ההוא שילקח ממנו הכלי קדש ובנקא וספסלין ויהיה דומה לנותץ דבר מן הכנסת דאסור הוא כמו במקדש כדאיתא במהררי"ק סי' קפ"א לכן ראוי לשער שאלו ידע שיבא מי שהוא אף אם לא יהיה אחיו לקיים הב"ה לא היה עושה כאלה אכן אין לסמוך על זה דטעמא חלש הוא חדא דיש לומר דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן מן המזבח שמחובר הוא ועוד דלאו כולא עלמא דינא גמירי כי אולי חשב המת שיהיה יותר מצוה אליו שיהיו הדברים בב"ה גדול דברוב עם הדרת מלך או שיהיה לו לזכרון כמנהג קצת בני אדם שבדורינו ובפרט אותם שאין להם זרע כמו זה כמ"ר חיים ז"ל אמנם מטעם עד אחד אשר כתב מ"כ יש להניח הכנסת על מתכונתו ממה נפשך שאם הכלים ההם היו נחשבין כממון לגבי כמ"ר חיים א"כ הם בחזקת יורשיו אחר מותו שיזכו בהם הזכות שהיה למוריש והקהל נקראו תובעים והיורש הביא עד אחד לזכותו ואפילו שבועה אינו צריך לדברי הרא"ש ושאר פוסקים שסוברים שכמו שעד אחד מחייב שבועה כך פוטר הוא משבועה דאינו נראה לי שהקהל נקראו מוחזקין מכח צוואה דאז העד בא להוציא מהם ועד אחד אינו מוציא ממון והשבועה היתה מוטלת עליהם ואף שאינם יכולים לישבע והלכה כרבי אבא דמתוך שאינו יכול לישבע משלם בפרק כל הנשבעין מכל מקום אם הקהל נקראו מוחזקין היו הם כמו יורשים ואין אומרים מתוך על היורשים כדאיתא שם על חמשין ידענא וחמשין לא ידענא מדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים והטעם כי היורשים לא פשעו במה שאינם יודעין כדמשמע שם בר"ן וכן הכא בנדון דידן. אמנם אינו נראה שהקהל נקראו מוחזקין מכח צוואה זו דנכסים תמיד בחזקת יורשין קיימין עד שיתברר ההפך ודומה א"כ למי שתובעים אותו מנה ואומר פרעתי מקצת ומביא ע"א המסייע דפטור כנ"ל ואם הכלים האלו לא היו כממון של המוריש כי היו של הצדקה כאשר תמצא בתשובת מהררי"ק סוף סי' קס"א ואף אם היה לו בהם טובת הנאה טובת הנאה אינו ממון וא"כ אינן של היורשין כי לא יכול להורישן לבניו כאשר תמצא בתשובה ההיא א"כ ה"ה דאין יכול לתת' במתנה לאחרים ולא לצוות עליהן שום דבר לאחר מיתה ותבטל כל הצוואה באלה ותשאר הכנסת והכלים בחזקתן הראשונה וכן ראוי לדון שלא היה להמת שום זכות וכח בהן לסדר עליהן לאחר מיתה אכן אשר כתב מ"כ לבטל הצוואה מחמת שנעשה בערכאות הלא מ"כ כתב שהיתה צוואת ש"מ וכתב הרא"ש בתשובה והטור מביא סי' רנ"ג דמועיל צוואת ש"מ בערכאות אם הזכיר בה מיתה כאשר בלי ספק נזכר מיתה בצוואה כי ככה סדר הסופרים בצווא' ש"מ להזכיר המיתה אכן אם היתה צוואת בריא או צוואת ש"מ במקצת ולא הזכיר בה מיתה ודאי שאינו כלום בלא קנין ולאפס פנאי לא אאריך ומ"כ יברר האוכל מתוך הפסולת ושלום מני אהובך מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל:
1
