שו"ת מהר"ם פדוואה ס״חResponsa Maharam of Padua 68
א׳שבועה על דעת רבים והורו קצת מורים שהיתר מועיל בדיעבד לצורך מצוה:
אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר משה חנין בכמ"ר פרחי' חנין ז"ל שלום. חבורך ראיתי עם העתק הקשור אשר נתקשרו החבורה הקדושה בקשר אמיץ בשבועה חמורה בנקיטת חפץ ע"ד רבים והנה כעת נמצאתי פה ויניזיי"ה עמוס התלאות מעסקי צרכי הגליל וקשה עלי להשיב בדברי תורה אם לא באהלי בבית מנוחתי שהוא כעת בפדווא"ה אשר שמה מקום קבוע לי בין העמודים שלי לעסוק בדברי תורה בבית מדרשי אשר הספרים והחבורים שלי נכונים לי שמה בכן בקשתי משלוחכם שימתין עד אשוב לביתי ואז אענה אשר בלבבי ולא נתקרר רוחו באמרו שדרכו לפניו וכי האניה מוכנת להפרד ולא יוכל להמתין מעתה שלא להשיב אותו ריקם אכתוב שורותי' לבד תמצית כוונתי והסכמתי בקצור מאד ולא ארחיב בראיות עד הגיעי לבית מנוחתי אז אחבר מילין לרצונו אף כי אין בו צורך כי לדעתי לא יעלה על לב שום מורה צדק להסכים להיתר זה להקל בחומר שבועה זו על סמך ראיות כושלות הלא שתי סולמות רעועות אשר עלו וירדו בו המתירין הן הנה היות ההיתר לצורך מצוה וכי הוא בדיעבד מאחר שיצא הדבר בהיתרא יצא ובשניהם לא ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש לאשר על החלוק בין לכתחלה ודיעבד גדולי המפרשים חולקים עליו הראב"ד ורשב"א וסיעתם ואף מי ששם הפרש בין לכתחלה ודיעבד דוקא מחלק כמי שנשבע לרצון חבירו כגון משה וצדקיהו שהוא בדין אין מתירין אלא בפניו בדרוש ההוא חלקו בין לכתחלה ודיעבד אבל בחומר ע"ד רבים לא ימצא הפרש זה כ"א בתשובת רבי' קלון בשורש נ"ב שמצא הרב ההוא מגילת סתרים משם רבי אביגדור שהבדיל בין לכתחלה ודיעבד אף בע"ד רבי' ואף רבינו קלון לא הסכים עמו מאחר שהוא כנגד פוסקים אחרים וכן הוא ראוי שלא לפנות אל מגילת סתרים ההיא כי לשון התלמוד עומד וצווח כנגדו דברי אמימר פרק השולח שאמר הלכתא כו' נדר שהודר ע"ד רבים אין לו הפרה ודאי שאין לפרש אין לו הפרה על לכתחלה רק מה שנאמר אין מתירין אלא בפניו וכדומה ללשון זה יש ליישבו על לכתחלה אבל אין לו הפרה או אין לו התרה אפילו בדיעבד משמע והמשענת השני שהוא לדבר מצוה משענת קנה רצוץ הוא לאשר התו' פרק השולח ואחרים פירשו בהדיא הטעם שמסתמא הרבים מסכימין לחרטה בשביל המצוה וכאן הרבים שהיו שם אצל השבועה עומדים וצווחי' שאינם מסכימים. ועוד מצוה זו לא ידעתי מקומה כי אם יאמרו שלא ימצאו ש"צ כמוהו וידמו זה לההוא מקרי דרדקי דלא אשתכח דדייק כוותי' דפרק השולח א"כ גם לב"ה אשר החבורה הנ"ל מתפללין שם נאמר שמצוה להניח החזן הזה להם ואם לב"ה ההוא אשר החבורה שם אפשר באחר יקחו אלו האחר ההוא ולא יפירו ברית ושבועה על חנם כי דבר מצוה אינו טעם רק כאשר אי אפשר לקיים המצוה בלי הפרה בכן לא ידעתי אנה אפנה ואיזה דרך ישכון אור להתיר שבועה ע"ד רבים ואין להסתפק בנדון זה אם הוא נקרא ע"ד רבים מאחר שלא פירשו שמותם כי הלא ראית לפניך בתשובה הנ"ל כי ברור מללו הפוסקים שכאשר הרבים לפניו שאין צריך לפרש שמותם וכאן היו כולם יחד בקשר ונשבעו כל אחד מהם לכל חביריו ובמעמדם ולכל אחד היו חביריו הרבים אשר נשבע על דעתם גם בעיקר הדין רבים הם החולקין על זה וסוברין שאין צריך לפרש שמותם ודלא כר"ת וא"כ מי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים ויקל בחומר שבועה. בכן אומר על החזן ההוא שנתפתה לקול האנשים של הכנסת האחרות יקבל שכר על הפרישה אשר יפרוש מהם וישוב לאחוזת מריעיו אשר נתקשר עמהם בשבועה פן יריצו המורים גולגלתו מחמת חומר החרם והשבועה אשר רבוץ עליו ושלום על דייני ישראל ותלמידיהם כי לא יטריח אותם לצאת למלחמה כנגדו נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל:
אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר משה חנין בכמ"ר פרחי' חנין ז"ל שלום. חבורך ראיתי עם העתק הקשור אשר נתקשרו החבורה הקדושה בקשר אמיץ בשבועה חמורה בנקיטת חפץ ע"ד רבים והנה כעת נמצאתי פה ויניזיי"ה עמוס התלאות מעסקי צרכי הגליל וקשה עלי להשיב בדברי תורה אם לא באהלי בבית מנוחתי שהוא כעת בפדווא"ה אשר שמה מקום קבוע לי בין העמודים שלי לעסוק בדברי תורה בבית מדרשי אשר הספרים והחבורים שלי נכונים לי שמה בכן בקשתי משלוחכם שימתין עד אשוב לביתי ואז אענה אשר בלבבי ולא נתקרר רוחו באמרו שדרכו לפניו וכי האניה מוכנת להפרד ולא יוכל להמתין מעתה שלא להשיב אותו ריקם אכתוב שורותי' לבד תמצית כוונתי והסכמתי בקצור מאד ולא ארחיב בראיות עד הגיעי לבית מנוחתי אז אחבר מילין לרצונו אף כי אין בו צורך כי לדעתי לא יעלה על לב שום מורה צדק להסכים להיתר זה להקל בחומר שבועה זו על סמך ראיות כושלות הלא שתי סולמות רעועות אשר עלו וירדו בו המתירין הן הנה היות ההיתר לצורך מצוה וכי הוא בדיעבד מאחר שיצא הדבר בהיתרא יצא ובשניהם לא ימצאו ידיהם ורגליהם בבית המדרש לאשר על החלוק בין לכתחלה ודיעבד גדולי המפרשים חולקים עליו הראב"ד ורשב"א וסיעתם ואף מי ששם הפרש בין לכתחלה ודיעבד דוקא מחלק כמי שנשבע לרצון חבירו כגון משה וצדקיהו שהוא בדין אין מתירין אלא בפניו בדרוש ההוא חלקו בין לכתחלה ודיעבד אבל בחומר ע"ד רבים לא ימצא הפרש זה כ"א בתשובת רבי' קלון בשורש נ"ב שמצא הרב ההוא מגילת סתרים משם רבי אביגדור שהבדיל בין לכתחלה ודיעבד אף בע"ד רבי' ואף רבינו קלון לא הסכים עמו מאחר שהוא כנגד פוסקים אחרים וכן הוא ראוי שלא לפנות אל מגילת סתרים ההיא כי לשון התלמוד עומד וצווח כנגדו דברי אמימר פרק השולח שאמר הלכתא כו' נדר שהודר ע"ד רבים אין לו הפרה ודאי שאין לפרש אין לו הפרה על לכתחלה רק מה שנאמר אין מתירין אלא בפניו וכדומה ללשון זה יש ליישבו על לכתחלה אבל אין לו הפרה או אין לו התרה אפילו בדיעבד משמע והמשענת השני שהוא לדבר מצוה משענת קנה רצוץ הוא לאשר התו' פרק השולח ואחרים פירשו בהדיא הטעם שמסתמא הרבים מסכימין לחרטה בשביל המצוה וכאן הרבים שהיו שם אצל השבועה עומדים וצווחי' שאינם מסכימים. ועוד מצוה זו לא ידעתי מקומה כי אם יאמרו שלא ימצאו ש"צ כמוהו וידמו זה לההוא מקרי דרדקי דלא אשתכח דדייק כוותי' דפרק השולח א"כ גם לב"ה אשר החבורה הנ"ל מתפללין שם נאמר שמצוה להניח החזן הזה להם ואם לב"ה ההוא אשר החבורה שם אפשר באחר יקחו אלו האחר ההוא ולא יפירו ברית ושבועה על חנם כי דבר מצוה אינו טעם רק כאשר אי אפשר לקיים המצוה בלי הפרה בכן לא ידעתי אנה אפנה ואיזה דרך ישכון אור להתיר שבועה ע"ד רבים ואין להסתפק בנדון זה אם הוא נקרא ע"ד רבים מאחר שלא פירשו שמותם כי הלא ראית לפניך בתשובה הנ"ל כי ברור מללו הפוסקים שכאשר הרבים לפניו שאין צריך לפרש שמותם וכאן היו כולם יחד בקשר ונשבעו כל אחד מהם לכל חביריו ובמעמדם ולכל אחד היו חביריו הרבים אשר נשבע על דעתם גם בעיקר הדין רבים הם החולקין על זה וסוברין שאין צריך לפרש שמותם ודלא כר"ת וא"כ מי הוא אשר יכניס ראשו בין ההרים ויקל בחומר שבועה. בכן אומר על החזן ההוא שנתפתה לקול האנשים של הכנסת האחרות יקבל שכר על הפרישה אשר יפרוש מהם וישוב לאחוזת מריעיו אשר נתקשר עמהם בשבועה פן יריצו המורים גולגלתו מחמת חומר החרם והשבועה אשר רבוץ עליו ושלום על דייני ישראל ותלמידיהם כי לא יטריח אותם לצאת למלחמה כנגדו נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל:
1
