שו"ת מהר"ם פדוואה ע״אResponsa Maharam of Padua 71
א׳רב שקבל עליו בשבועה ובחרם ושיהיה נזי' עולם אם ידרוש בקהל
מי יבא אחר המלך אשר כבר בדק עד מקום שיד כל אדם מגעת בכל גנזי אוצרות הספרים להוציא לאור משפט החכ' ה"ר יודא צרפתי ולא הניח לאחרים מקום להתגדר בו ובדוחק ימצא המלקט אחריו גרגיר אחד בראש אמי' אשר שכח לכן הבא אחריו להסכים על ידו אינו צריך כי אם לומר ואני כמוהו לכן אף אני לא לטפויי קא אתינא רק לומר יישר כח אריה במה שאמר שאין לנהוג נדוי באיש אלקים כהר"ר יודא י"ץ ולא להקל בכבודו על כל מה שעשה ולא יהא אלא טענה של תנאי לבד הלא כדי הוא להציל כי תרי ותרי הוא לכל היותר ואין להעדיף כח החתומי' על השטר כי אין מוכח מתוכו דבר ואף הם עצמם היו יכולי' לומר תנאי היו דברי' כאשר מסקנת דשמעתתא בפ' האשה בכתובת שתנאי מילתא אחריתא היא ואף בכתב ידן יוצא ממקו' אחר לפי כת אחת שהביא שם הר"ן והוא הכריע כאותו כת א"כ יש לנו להקל ולא להחמיר לא מכח חרם ולא מכח נזי' עולם ולא מכח שבועה אשר בגלל שלש אלה תקעו עצמם המתנגדי' לדבר השכ' שהחמיר עליו באשר בנדוי יש לנו להכריע כדברי הרא"ש והרי"ף שפסקו להקל בנדוי בכל אות' תיקו הנאמרי' בפרק ואלו מגלחין באשר נדוי דרבנן הוא והרא"ש בתר' הוא ומימיו אנו שותין וגם דברי הרי"ף מסמרי' קבועי' הם לפסוק כמוהו כאשר כתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמוהו במקום שאין התו' חולקין. ולא נראה לחלק בין נדוי לחרם באלה מדלא שמו הפוסקים המקילין בנדוי הפרש זה בין נדוי לחרם כמו ששמו להזכיר ההבדל שביניהם בתורה ובמלאכה שמנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונ' כו' אלא ודאי סברי ששניהם מדרבנן ובשניהם מקילין בכל אות' תיקו כי שניהם מדברי קבלה ממקרא אחד דרשו אורו ארור וגומר כדאיתא בפרק וא"מ. וכן נראה מתשובת הרמב"ן בסימן רס"ג שהשיב שמדרבנן הוא הנדוי ותלה הדבר בפסוק זה. גם בנזירות יש לפסוק להקל כר' יודא דסבר פרק קמא דנזי' ספק נזירות להקל דהלכה כרבי יודא לגבי רבי שמעון כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו ואין סברא לומר שבזמן הזה שאין מביאין קרבן נחמיר יותר ודוקא בזמן שמביאין קרבן הולכין להקל כדי שלא יביא חולין לעזרה רק דינא כדקאי קאי ולא נשתנה דמחר יבנה בית המקדש ויבא הדבר לידי קלקול ובשני דרבי יודא לא הביאו קרבן והוא לא חלק ולא הזכי' שהלכת' למשיחא ומחמת שבועה גם כן אין להחמיר עליו דדומה זה להא דרב כהנא ורב אסי מר אמר שבועה דהכי אמר רב ומר אמר שבוע' דהכי אמ' רב עד אמר ליה לבך אנסך בפ"ג דשבועו'. גם זה החכם עם סייעתו הטוענים ברי ששמעו התנאי לפחות יש לומר לבם אנסו והתו' שם הוכיחו דלאו מקרבן גריד' קאמר אלא אפי' עונש נמי ליכא ואין לחלק בין שבוע' לשעבר ובין להבא לכן נראה להעמיד החכם הנ"ל על חזקתו שאינו לא בתורת מנודה ולא נזי' ולא כעובר על שבועה אף אם לא היה לו טענה אחרת כ"ש שיש לו טענות אחרות שהדיין האחד אמר דאדעת' דהכי לא פסק והעמיס עליו הפרנסים שיהיה הכח בידם שאלו ידע שגם המה היו בקשר שבועה בודאי לא כפה החכם הזה לפני ארי. גם הטענה של המתנגדין מן פרנס מפי פרנס אשר על זה בנו כל היסוד טענה חלושה היא ויסוד רעוע הוא לומר שר"ל דוקא שהפרנס ימנה פרנס אחר ואולי אנחנו הרחוקי' מהם לשוניהם אין אנו מכירין כי בלי ספק כאשר יושת לשון זה לפנינו לא היה ממנו אד' אשר יפרשו ככה גם זר הוא מאד שהפרנס אשר הקימו הציבור תחת הפרנס אשר לא היה מרוצה לעם לא יהיה כחו בכל ענייני פרנסות כפרנס שיקים הפרנס היחיד היוצא ואם נאמר שככה הית' כוונתם שיהיה דוקא נמנה מפרנס היוצא אם כן קטיר קא חזינא הכא והיה הקשר אמיץ והם עשו שלא כהוגן לכן ראוי לכל מור' להפך בזכות הנרדף ולהתיר קשרם כי ראוי שדבר כזה יהיה תחת יד וממשלת הציבור לבחו' להם דורש ומרביץ תורה כפי רצונם ולא לחסום אותם בערמה כי אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ שנ' בתור' ה' חפצו. נאום הצעיר מאיר בכמר יצחק ז"ל:
מי יבא אחר המלך אשר כבר בדק עד מקום שיד כל אדם מגעת בכל גנזי אוצרות הספרים להוציא לאור משפט החכ' ה"ר יודא צרפתי ולא הניח לאחרים מקום להתגדר בו ובדוחק ימצא המלקט אחריו גרגיר אחד בראש אמי' אשר שכח לכן הבא אחריו להסכים על ידו אינו צריך כי אם לומר ואני כמוהו לכן אף אני לא לטפויי קא אתינא רק לומר יישר כח אריה במה שאמר שאין לנהוג נדוי באיש אלקים כהר"ר יודא י"ץ ולא להקל בכבודו על כל מה שעשה ולא יהא אלא טענה של תנאי לבד הלא כדי הוא להציל כי תרי ותרי הוא לכל היותר ואין להעדיף כח החתומי' על השטר כי אין מוכח מתוכו דבר ואף הם עצמם היו יכולי' לומר תנאי היו דברי' כאשר מסקנת דשמעתתא בפ' האשה בכתובת שתנאי מילתא אחריתא היא ואף בכתב ידן יוצא ממקו' אחר לפי כת אחת שהביא שם הר"ן והוא הכריע כאותו כת א"כ יש לנו להקל ולא להחמיר לא מכח חרם ולא מכח נזי' עולם ולא מכח שבועה אשר בגלל שלש אלה תקעו עצמם המתנגדי' לדבר השכ' שהחמיר עליו באשר בנדוי יש לנו להכריע כדברי הרא"ש והרי"ף שפסקו להקל בנדוי בכל אות' תיקו הנאמרי' בפרק ואלו מגלחין באשר נדוי דרבנן הוא והרא"ש בתר' הוא ומימיו אנו שותין וגם דברי הרי"ף מסמרי' קבועי' הם לפסוק כמוהו כאשר כתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמוהו במקום שאין התו' חולקין. ולא נראה לחלק בין נדוי לחרם באלה מדלא שמו הפוסקים המקילין בנדוי הפרש זה בין נדוי לחרם כמו ששמו להזכיר ההבדל שביניהם בתורה ובמלאכה שמנודה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו מוחרם לא שונ' כו' אלא ודאי סברי ששניהם מדרבנן ובשניהם מקילין בכל אות' תיקו כי שניהם מדברי קבלה ממקרא אחד דרשו אורו ארור וגומר כדאיתא בפרק וא"מ. וכן נראה מתשובת הרמב"ן בסימן רס"ג שהשיב שמדרבנן הוא הנדוי ותלה הדבר בפסוק זה. גם בנזירות יש לפסוק להקל כר' יודא דסבר פרק קמא דנזי' ספק נזירות להקל דהלכה כרבי יודא לגבי רבי שמעון כדאיתא בפרק מי שהוציאוהו ואין סברא לומר שבזמן הזה שאין מביאין קרבן נחמיר יותר ודוקא בזמן שמביאין קרבן הולכין להקל כדי שלא יביא חולין לעזרה רק דינא כדקאי קאי ולא נשתנה דמחר יבנה בית המקדש ויבא הדבר לידי קלקול ובשני דרבי יודא לא הביאו קרבן והוא לא חלק ולא הזכי' שהלכת' למשיחא ומחמת שבועה גם כן אין להחמיר עליו דדומה זה להא דרב כהנא ורב אסי מר אמר שבועה דהכי אמר רב ומר אמר שבוע' דהכי אמ' רב עד אמר ליה לבך אנסך בפ"ג דשבועו'. גם זה החכם עם סייעתו הטוענים ברי ששמעו התנאי לפחות יש לומר לבם אנסו והתו' שם הוכיחו דלאו מקרבן גריד' קאמר אלא אפי' עונש נמי ליכא ואין לחלק בין שבוע' לשעבר ובין להבא לכן נראה להעמיד החכם הנ"ל על חזקתו שאינו לא בתורת מנודה ולא נזי' ולא כעובר על שבועה אף אם לא היה לו טענה אחרת כ"ש שיש לו טענות אחרות שהדיין האחד אמר דאדעת' דהכי לא פסק והעמיס עליו הפרנסים שיהיה הכח בידם שאלו ידע שגם המה היו בקשר שבועה בודאי לא כפה החכם הזה לפני ארי. גם הטענה של המתנגדין מן פרנס מפי פרנס אשר על זה בנו כל היסוד טענה חלושה היא ויסוד רעוע הוא לומר שר"ל דוקא שהפרנס ימנה פרנס אחר ואולי אנחנו הרחוקי' מהם לשוניהם אין אנו מכירין כי בלי ספק כאשר יושת לשון זה לפנינו לא היה ממנו אד' אשר יפרשו ככה גם זר הוא מאד שהפרנס אשר הקימו הציבור תחת הפרנס אשר לא היה מרוצה לעם לא יהיה כחו בכל ענייני פרנסות כפרנס שיקים הפרנס היחיד היוצא ואם נאמר שככה הית' כוונתם שיהיה דוקא נמנה מפרנס היוצא אם כן קטיר קא חזינא הכא והיה הקשר אמיץ והם עשו שלא כהוגן לכן ראוי לכל מור' להפך בזכות הנרדף ולהתיר קשרם כי ראוי שדבר כזה יהיה תחת יד וממשלת הציבור לבחו' להם דורש ומרביץ תורה כפי רצונם ולא לחסום אותם בערמה כי אין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ שנ' בתור' ה' חפצו. נאום הצעיר מאיר בכמר יצחק ז"ל:
1
