שו"ת מהר"ם פדוואה ע״דResponsa Maharam of Padua 74
א׳בחור נשבע לאמו שלא לקחת אשה בלתי רשותה ואחר כך תקע כפו לקחת נערה בלי רשות אמו אם חל התקיעה כו':
נדרשתי לשאלו אותי על עסק בישא נתהוה בבחור אחד שמו אברהם י"ץ בכמ"ר משה ז"ל היה נקרא מושיל פיוס ז"ל אשר בצאתו מבית אמו האלמנה מב"ת להרחיק נדוד ללכת אל מקום הרועים ללמוד תורה נתקשר לנגד אמו בקשר אמיץ טרם יצא מבית' וקבל עליו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא שלא ישא אשה בלתי רשות וצווי אמו ובהיות הנער במרחקים נעתר למבקשיו ונתפתה ליצרו ובתואר אשה יפה השחי' דרכו ותקע כפו לאם הנערה לקחת בתה אף אחרי הגיעה אליו התראה מאמו שעררתו על שבועתו ומחתה בו שלא יקחנה ויש מי שאומר שאף נשבע לאם הנערה בשבועה חמורה נוסף על התקיעת כף ורבים מאלופי הארץ ההיא מגמגמין בדבר ויש מי שאומר ללכדו בחרמו אם לא יקיים תקיעת כפו ושבועתו לקחת הנערה ואני מרחוק שמעתי ולא אבין ומחשבותיהם זרו בעיני איך יטעו כולם בדבר משנה מאחר שהבחור כבר מושבע ועומד שלא ישא אש' בלתי רשות אמו איך יחול ת"כ או שבועה אחרת לבטל שבועה ראשונה והוא דבר שפשו' כביעתא בכותח' שאין שבועה אחרונה חלה לבטל קמייתא כי מלאי' מאלה כל הפוסקים והמקור מזה הוא משנתינו בפרק שני דנדרים שאין נשבעין לעבור על המצות ואפילו לעבור על המצוה בשב ואל תעשה כגון שלא יעשה סוכה או שלא יטול לולב או שלא יניח תפילין כדתנן שם ונדון דידן הוא נשבע לעבור עבירה בקום עשה והוא יותר חמור ואפילו על ידי כולל אינו חייל אף על גב דבשב ואל תעשה חייל על ידי כולל אפילו לבטל המצוה כדאיתא בירושלמי והרי"ף והתוספות מביאין אותו פ"ג דשבועות שאם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח וכו' אלמא דבאיסור כולל חייל שבועה לבטל המצוה אפילו הכי מוכיחין שם התוס' מן התלמוד דדוקא כה"ג שמבטל המצוה של מצה בשב ואל תעשה אבל אם נשבע לאכול נבלות ושחוטות אינו חל על הנבלות אע"פ שכולל מאחר שיצטרך לעבור בקום עשה אם ירצה לקיים שבועתו ונדון דידן נמי נשבע הנער לעבור בקום עשה היינו לקחת אשה בעבירה כי יעבור על שבועתו הראשונה. ואפילו אם נאמר שת"כ חמורה משבועה כמו שחוכך לומר ר"ת מ"מ פשיטא שאינה חלה לעבור עבירה בקום עשה רק נא' שהבחור ההוא ישא עונו וישוב על חטאו' כנשבע לשוא ולא יחשוב אדם לומר מאחר שאם לא ישאנה יעבור על שבועה ואם ישאנה יעבור על שבועה מאי אולמא האי מהאי אף כי אינני צריך להפר מחשבה זו לרוב פשיטות בטולה מ"מ שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אעלה הבטול על ספר ואומר בראשונה אף בלתי ראיה כי אין דומה עברו על שבועה ראשונה לעברו על שבועה שניה כי אם יקחנה יעבור בקום עשה ואם לא יקחנה יעבור בשב ואל תעשה ועוד דאף אם יקחנה מכל מקום לא ימלט מהעבר' שבועה שניה דכבר עברה תיכף בהוצאת השבועה מפיו שנשבע לשוא אף אם יקיימ' אחר כך דתנן בפ"ג דשבועות שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת בטוי ובגמרא פריך על הא דקתני לא אכלה עבר משום שבועת בטוי השתא משום בטוי מחייב משום שבועת שוא לא מחייב הרי יצתה שבועה לשוא אמר רבי ירמיה תני אף על שבועת בטוי הרי לך בהדיא אף אם יקיים שבועתו האחרונה מ"מ לא נמלט ממנה כי תיכף בהוציאו אותה מפיו היתה לשוא ומעו' לא יוכל לתקון הוא וברור הוא למעיין שם אם יש לו שכל להבין ושם מביא הרי"ף הירושלמי וז"ל כיצד עושין אומרין שיאכלנה מוטב לו שיעבור על שבועת שוא ולא על שבועת שוא ושבועת בטוי אומר שבועה שלא אוכל כבר זו שבועה שאוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אומרין לו שלא יאכלנו מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא לעבור על שבועת שוא ושבועת בטוי עכ"ל וככה כתבו כל הפוסקים א"כ ודאי שאף בנ"ד נאמר לו מוטב שלא ישאנה ויעבור על שבועה שניה לחוד דאם ישאנה יעבור על שניהם ואם לא היה כאן כ"א ת"כ א"כ לדעת ר"י שאמר שלא נהגו בו הדורות להחמיר כו' ומקבלין ת"כ כדי להקל עליהם כי יראים מעונש שבועה לפי דבריו נכון לומר מאחר שאינו חל כנ"ל אין על הבחור שום עונש ואינו דומה לנשבע לשוא שענשו שהזכיר השם לשוא ואולי אף לדברי ר"ת כי ת"כ אינה כ"א כריתות ברית ולא הזכרת שם ואם לא יחול אין כאן ברית ועל מה יענש כי לא הפר בריתו כי מאליו מופר הוא ול"ד ואם הבחור צריך כפרה אומר על הרודפים אשר רדפו אחריו להעבירו על דת כי לא טוב עשו בעמינו מאחר שידעו כי נקשר בשבועת אלקים ואף הם צריכין כפרה אך כי התנצלות של נחש הקדמוני יש להם דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין בכן אומר אשר יעמוד על הבחור הלז לכופו בחרמו שישאנה יחוש לעצמו פן יפול בחרמו אשר יפרוש כי לעצמו ופרשנו כדין מנדה חבירו שלא כדין ולא ארחיב באלה. כי אחשוב שדברי גזומין הם ולא יעלה על לב מורה לנדות אותו ולכופו כאשר ישמע שהבחור היה מושבע ועומד ושלום לרבנן ותלמידיהון. נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
נדרשתי לשאלו אותי על עסק בישא נתהוה בבחור אחד שמו אברהם י"ץ בכמ"ר משה ז"ל היה נקרא מושיל פיוס ז"ל אשר בצאתו מבית אמו האלמנה מב"ת להרחיק נדוד ללכת אל מקום הרועים ללמוד תורה נתקשר לנגד אמו בקשר אמיץ טרם יצא מבית' וקבל עליו בחרם חמור ובשבועה דאורייתא שלא ישא אשה בלתי רשות וצווי אמו ובהיות הנער במרחקים נעתר למבקשיו ונתפתה ליצרו ובתואר אשה יפה השחי' דרכו ותקע כפו לאם הנערה לקחת בתה אף אחרי הגיעה אליו התראה מאמו שעררתו על שבועתו ומחתה בו שלא יקחנה ויש מי שאומר שאף נשבע לאם הנערה בשבועה חמורה נוסף על התקיעת כף ורבים מאלופי הארץ ההיא מגמגמין בדבר ויש מי שאומר ללכדו בחרמו אם לא יקיים תקיעת כפו ושבועתו לקחת הנערה ואני מרחוק שמעתי ולא אבין ומחשבותיהם זרו בעיני איך יטעו כולם בדבר משנה מאחר שהבחור כבר מושבע ועומד שלא ישא אש' בלתי רשות אמו איך יחול ת"כ או שבועה אחרת לבטל שבועה ראשונה והוא דבר שפשו' כביעתא בכותח' שאין שבועה אחרונה חלה לבטל קמייתא כי מלאי' מאלה כל הפוסקים והמקור מזה הוא משנתינו בפרק שני דנדרים שאין נשבעין לעבור על המצות ואפילו לעבור על המצוה בשב ואל תעשה כגון שלא יעשה סוכה או שלא יטול לולב או שלא יניח תפילין כדתנן שם ונדון דידן הוא נשבע לעבור עבירה בקום עשה והוא יותר חמור ואפילו על ידי כולל אינו חייל אף על גב דבשב ואל תעשה חייל על ידי כולל אפילו לבטל המצוה כדאיתא בירושלמי והרי"ף והתוספות מביאין אותו פ"ג דשבועות שאם אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסח וכו' אלמא דבאיסור כולל חייל שבועה לבטל המצוה אפילו הכי מוכיחין שם התוס' מן התלמוד דדוקא כה"ג שמבטל המצוה של מצה בשב ואל תעשה אבל אם נשבע לאכול נבלות ושחוטות אינו חל על הנבלות אע"פ שכולל מאחר שיצטרך לעבור בקום עשה אם ירצה לקיים שבועתו ונדון דידן נמי נשבע הנער לעבור בקום עשה היינו לקחת אשה בעבירה כי יעבור על שבועתו הראשונה. ואפילו אם נאמר שת"כ חמורה משבועה כמו שחוכך לומר ר"ת מ"מ פשיטא שאינה חלה לעבור עבירה בקום עשה רק נא' שהבחור ההוא ישא עונו וישוב על חטאו' כנשבע לשוא ולא יחשוב אדם לומר מאחר שאם לא ישאנה יעבור על שבועה ואם ישאנה יעבור על שבועה מאי אולמא האי מהאי אף כי אינני צריך להפר מחשבה זו לרוב פשיטות בטולה מ"מ שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אעלה הבטול על ספר ואומר בראשונה אף בלתי ראיה כי אין דומה עברו על שבועה ראשונה לעברו על שבועה שניה כי אם יקחנה יעבור בקום עשה ואם לא יקחנה יעבור בשב ואל תעשה ועוד דאף אם יקחנה מכל מקום לא ימלט מהעבר' שבועה שניה דכבר עברה תיכף בהוצאת השבועה מפיו שנשבע לשוא אף אם יקיימ' אחר כך דתנן בפ"ג דשבועות שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת בטוי ובגמרא פריך על הא דקתני לא אכלה עבר משום שבועת בטוי השתא משום בטוי מחייב משום שבועת שוא לא מחייב הרי יצתה שבועה לשוא אמר רבי ירמיה תני אף על שבועת בטוי הרי לך בהדיא אף אם יקיים שבועתו האחרונה מ"מ לא נמלט ממנה כי תיכף בהוציאו אותה מפיו היתה לשוא ומעו' לא יוכל לתקון הוא וברור הוא למעיין שם אם יש לו שכל להבין ושם מביא הרי"ף הירושלמי וז"ל כיצד עושין אומרין שיאכלנה מוטב לו שיעבור על שבועת שוא ולא על שבועת שוא ושבועת בטוי אומר שבועה שלא אוכל כבר זו שבועה שאוכלנה הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא אומרין לו שלא יאכלנו מוטב לו לעבור על שבועת שוא לחוד ולא לעבור על שבועת שוא ושבועת בטוי עכ"ל וככה כתבו כל הפוסקים א"כ ודאי שאף בנ"ד נאמר לו מוטב שלא ישאנה ויעבור על שבועה שניה לחוד דאם ישאנה יעבור על שניהם ואם לא היה כאן כ"א ת"כ א"כ לדעת ר"י שאמר שלא נהגו בו הדורות להחמיר כו' ומקבלין ת"כ כדי להקל עליהם כי יראים מעונש שבועה לפי דבריו נכון לומר מאחר שאינו חל כנ"ל אין על הבחור שום עונש ואינו דומה לנשבע לשוא שענשו שהזכיר השם לשוא ואולי אף לדברי ר"ת כי ת"כ אינה כ"א כריתות ברית ולא הזכרת שם ואם לא יחול אין כאן ברית ועל מה יענש כי לא הפר בריתו כי מאליו מופר הוא ול"ד ואם הבחור צריך כפרה אומר על הרודפים אשר רדפו אחריו להעבירו על דת כי לא טוב עשו בעמינו מאחר שידעו כי נקשר בשבועת אלקים ואף הם צריכין כפרה אך כי התנצלות של נחש הקדמוני יש להם דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין בכן אומר אשר יעמוד על הבחור הלז לכופו בחרמו שישאנה יחוש לעצמו פן יפול בחרמו אשר יפרוש כי לעצמו ופרשנו כדין מנדה חבירו שלא כדין ולא ארחיב באלה. כי אחשוב שדברי גזומין הם ולא יעלה על לב מורה לנדות אותו ולכופו כאשר ישמע שהבחור היה מושבע ועומד ושלום לרבנן ותלמידיהון. נאום מאיר בכמ"ר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
1
