שו"ת מהר"ם פדוואה ע״חResponsa Maharam of Padua 78
א׳הפטרה
שואל כענין משיב כהלכה אהובי האלוף מהר"ר אליה קפשלי יצ"ו שלום למר ולתורתו ראיתי אשר חבר מעלתך לבטל מנהג קדמון בעירך אשר נהגו לקרות ביו"כ בהפטרת יונה ג' פסוקים הראשונים לבד בלשון הקודש ולתרגם אחר כך כל הנביא מראש ועד סוף בלע"ז יונית ולדלג אחר כך לקרא במיכה ג' פסוקים ולתרגם אותם כנ"ל ובתלמוד שלנו בפ' הקורא עומד ויושב משמע דלכל הפחות צריך עשרה פסוקים בלה"ק היכא דמתרגמין באמת מילתא דתמוה הוא המנהג הזה אכן לא זו הדר' להשען על בינתינו ולבטל מנהג קדום אך צריך לבקש בכל עוז למצא סמך ליישב אותו וככה עשו כל קדמונינו כאשר מצאו מנהג של תמהון וזה ימצא מעלתך לרוב בתוס' ובשאר פוסקים. לכן נראה לי ליישב המנהג ועיקר הדבר שראוי לתלות בו מנהג זה הוא בירושלמי של פרק הקורא עומד בהלכה ג' וז"ל רבי חלבו רב מתנה שמואל בר שילת בשם רב ז' חוץ מן המפטיר. התיב רב חנניא בן פזי והתנן המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים הוא אמרה ואמר טעמא בשאין שם תורגמן אבל יש שם תורגמן קוראין שלשה אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא אמר ליה ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן ע"כ. והנה באמת קשה לפרש ירושלמי זה על נכון כי לכאורה נראה שמה שהקשה רב חנניא מברייתא זו הוא זה שמאחר שהמפטיר צריך לקרות כ"א פסוקים הוא כנגד ז' הקוראים בתורה ג' פסוקי' לכל אחד א"כ מפטיר הוא מן המנין דאל"כ היה צריך כ"ד פסוקים וכן היא הקושיא בתלמוד שלנו וא"כ מאי מתרץ שם בירושלמי בלשון זה שאמר הוא אמרה ואמר טעמא כשאין שם תורגמן וכו' דמשמע שרוצה לתרץ התיובתא. ואם הלשון הוא מתוקן שאין חסר לפנינו נראה ודאי שהוא תיובתא בלא תירוץ בירושלמי ואינו סובר התירוץ של תלמוד דידן ומה שמסיים הוא אמרה ואמר טעמא אינו תירוץ רק סיום דברי רב חנניא ר"ל הוא הביא ברייתא זו והוא פירשה שדוקא כשאין שם תורגמן צריך כ"א אבל כשיש שם תורגמן סגי בג' ואח"כ אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא ר"ל המפטיר אחר שקרא תלתא אמר רבי אבהו או אחר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן בתמיהה כלומר אמר למפטיר שיפסוק ונראה שדעת הירושלמי אחר שקראו שלשה פסוקים כמו שהוא בתלמוד דידן על י' פסוקים שקראו לפני ר' יוחנן ופסקו משום שהיה תורגמן כטעם רש"י שמפרש הטעם וז"ל מקום שיש תורגמן שאני שיש טורח לצבור עכ"ל. ולית ליה טעמא שעשרה בלשון קודש ועשרה בתרגום וכפילת פסוק אחרון הרי כ"א כמו שפירשו אחרים דאי יסבור הירושלמי זה אם כן מה טעם יהיה לשלשה אלא סובר משום טורח צבור ולכן אמר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן היינו שנקפיד על כבודו שלא להטריח אותו כמו שנקפיד על כבוד צבור זה הוא הנראה לפרש בלשון הירושלמי ואם הלשון דוחק הוא ויהי מה זה הוא ברור שלפי הירושלמי יספיק ג' פסוקים במקום תורגמן. ובהג"ה במיימוני פרק י"ב דהלכות תפלה הסכים רבינו שמואל לדברי ירושלמי זה מעת' לא יקשה על מנהג זה רק אשר הקשה מעלתך מאשר כתב הרא"ש בפרק הקורא שאין ללמוד מן תרגו' לשאר לשונו' ואף זה יש ליישב ולא נבטל המנהג שאף אם יסבור הרא"ש שאין ללמוד מן התרגו' לשאר לשונות הוא דוקא לענין שלא לחייב אותנו לתרגם בשאר לשונות מאחר שאין אנו מבינים ארמית אבל מאן לימא לן שאם בקצת מקומות מחמירין לתרג' בלשון אשר יבינו שאז נצטרך כ"א פסוקים ובפרט אם יהיה הטעם מפני טורח צבור הלא יש טורח צבור מ"מ יהיה איזה לשון שיהיה. גם אפש' לומר שמסדרי מנהג זה סברו כרב ושמואל דמגילה שלעז יוני כשר לכל ואם הרי"ף השמיט הא דרב ושמואל ולא סבר כוותייהו הלא רבים פסקו כוותייהו אם כן יש יתרון ללשון זה כלשון הקדש ואף הרמב"ם עצמו פסק בהלכות מגילה כוותייהו אע"פ שהוא כתב שעתה נשתבש יוני ואבד בפר' א' דס"ת והיה נראה לי ליישב דברי הרמב"ם שלא יקשה דידיה אדידיה דמה שאמ' שנשתקע יוני ר"ל הכתב דעל זה קאי בפרק הנזכ' ומה שפסק כרב ושמואל הוא על הלשון רז"ל שם במגילה וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אעפ"י שאינו מכיר ע"כ ור"ל לשון יונית אבל נכתבה בכתב אשורית ואף את"ל דר"ל אף כתב יונית מ"מ לא קשה מידי דאין קפידא רק שלא יקרא על פה אם כן יספיק כתב יוני במגילה אע"פ שאינו כתב ישר דאין קדושה במגילה כמו בס"ת ותפילין ומזוזות. מעתה הדב' בבחירתנו שנוכל לפרש דבריו שנכתב כתב אשורית בלשון ההוא כמו שכתוב או אף שכתוב בכת' יוני ככה היה נראה לפרש דברי הרמב"ם. אכן דעת הר"ן במגילה אינו כן דהוא פירש שהרי"ף השמיט הא דרב ושמואל משום הא דרמב"ם שלעז יוני אבד אם כן סוב' שהלשון הוא נשתקע ויהי מה לא חסר לנו למצא טעם למנהג הנ"ל. ועוד ידוע למעלתך שבמנהג אשכנזי' יש הפטרות של מועדים שאינן כ"א פסוקים אף כי לא נשלם עניינו הפטרת י"ט ראשון של פסח בפסח גלגל ביהושע מתחילין בעת ההיא ומסיימין סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בה אף כי בטו' א"ח האריך יותר מנהגנו הוא כך ושם לא נשלם עניין יריחו שמסיימין שם ואם היינו מסיימין לפני זה ויאכלו מתבואת וגומר היה אפשר לומ' שנקרא שם סליק עניינ' דפסח אבל ממה שאנו מוסיפין להתחיל עסק יריחו ולפסוק באמצע נר' שהמכוון הוא לומר ט"ו פסוקים נגד הקוראים וככה הם במספר. וכן הפטרת של ר"ה ביום שני אנו מפטירין בירמיה ומתחילין כה אמר ה' מצא חן וגומר ומסיימין הבן יקיר לי אפרים כדברי הטור א"ח ואינן כ"א פסוקים ולא משלם עניינא ולא בדקתי יותר לזה נראה ואיננו רחוק שדוקא בשבת צריך כ"א פסוקי' כנגד ז' הקוראי' אם כן במנחת י"כ שקוראים בעירך ו' פסוקים בלשון הקדש ג' ביונה וג' במיכה ומתרגמינן ויחשב לפחות כמו ט' נגד ג' הקוראין לכן אין לדחות המנהג ובפרט שלפנינו הירושלמי בפי' כנ"ל ורבינו שמואל הסכים לזה ואמר דעשרה בתלמוד דידן לאו דוקא ודי בזה ושלום:
שואל כענין משיב כהלכה אהובי האלוף מהר"ר אליה קפשלי יצ"ו שלום למר ולתורתו ראיתי אשר חבר מעלתך לבטל מנהג קדמון בעירך אשר נהגו לקרות ביו"כ בהפטרת יונה ג' פסוקים הראשונים לבד בלשון הקודש ולתרגם אחר כך כל הנביא מראש ועד סוף בלע"ז יונית ולדלג אחר כך לקרא במיכה ג' פסוקים ולתרגם אותם כנ"ל ובתלמוד שלנו בפ' הקורא עומד ויושב משמע דלכל הפחות צריך עשרה פסוקים בלה"ק היכא דמתרגמין באמת מילתא דתמוה הוא המנהג הזה אכן לא זו הדר' להשען על בינתינו ולבטל מנהג קדום אך צריך לבקש בכל עוז למצא סמך ליישב אותו וככה עשו כל קדמונינו כאשר מצאו מנהג של תמהון וזה ימצא מעלתך לרוב בתוס' ובשאר פוסקים. לכן נראה לי ליישב המנהג ועיקר הדבר שראוי לתלות בו מנהג זה הוא בירושלמי של פרק הקורא עומד בהלכה ג' וז"ל רבי חלבו רב מתנה שמואל בר שילת בשם רב ז' חוץ מן המפטיר. התיב רב חנניא בן פזי והתנן המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים הוא אמרה ואמר טעמא בשאין שם תורגמן אבל יש שם תורגמן קוראין שלשה אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא אמר ליה ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן ע"כ. והנה באמת קשה לפרש ירושלמי זה על נכון כי לכאורה נראה שמה שהקשה רב חנניא מברייתא זו הוא זה שמאחר שהמפטיר צריך לקרות כ"א פסוקים הוא כנגד ז' הקוראים בתורה ג' פסוקי' לכל אחד א"כ מפטיר הוא מן המנין דאל"כ היה צריך כ"ד פסוקים וכן היא הקושיא בתלמוד שלנו וא"כ מאי מתרץ שם בירושלמי בלשון זה שאמר הוא אמרה ואמר טעמא כשאין שם תורגמן וכו' דמשמע שרוצה לתרץ התיובתא. ואם הלשון הוא מתוקן שאין חסר לפנינו נראה ודאי שהוא תיובתא בלא תירוץ בירושלמי ואינו סובר התירוץ של תלמוד דידן ומה שמסיים הוא אמרה ואמר טעמא אינו תירוץ רק סיום דברי רב חנניא ר"ל הוא הביא ברייתא זו והוא פירשה שדוקא כשאין שם תורגמן צריך כ"א אבל כשיש שם תורגמן סגי בג' ואח"כ אמר רבי חלבו קמי רבי אבהו קמי ר' יוחנן קראי תלתא ר"ל המפטיר אחר שקרא תלתא אמר רבי אבהו או אחר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן בתמיהה כלומר אמר למפטיר שיפסוק ונראה שדעת הירושלמי אחר שקראו שלשה פסוקים כמו שהוא בתלמוד דידן על י' פסוקים שקראו לפני ר' יוחנן ופסקו משום שהיה תורגמן כטעם רש"י שמפרש הטעם וז"ל מקום שיש תורגמן שאני שיש טורח לצבור עכ"ל. ולית ליה טעמא שעשרה בלשון קודש ועשרה בתרגום וכפילת פסוק אחרון הרי כ"א כמו שפירשו אחרים דאי יסבור הירושלמי זה אם כן מה טעם יהיה לשלשה אלא סובר משום טורח צבור ולכן אמר ולא יהא רבי יוחנן כתורגמן היינו שנקפיד על כבודו שלא להטריח אותו כמו שנקפיד על כבוד צבור זה הוא הנראה לפרש בלשון הירושלמי ואם הלשון דוחק הוא ויהי מה זה הוא ברור שלפי הירושלמי יספיק ג' פסוקים במקום תורגמן. ובהג"ה במיימוני פרק י"ב דהלכות תפלה הסכים רבינו שמואל לדברי ירושלמי זה מעת' לא יקשה על מנהג זה רק אשר הקשה מעלתך מאשר כתב הרא"ש בפרק הקורא שאין ללמוד מן תרגו' לשאר לשונו' ואף זה יש ליישב ולא נבטל המנהג שאף אם יסבור הרא"ש שאין ללמוד מן התרגו' לשאר לשונות הוא דוקא לענין שלא לחייב אותנו לתרגם בשאר לשונות מאחר שאין אנו מבינים ארמית אבל מאן לימא לן שאם בקצת מקומות מחמירין לתרג' בלשון אשר יבינו שאז נצטרך כ"א פסוקים ובפרט אם יהיה הטעם מפני טורח צבור הלא יש טורח צבור מ"מ יהיה איזה לשון שיהיה. גם אפש' לומר שמסדרי מנהג זה סברו כרב ושמואל דמגילה שלעז יוני כשר לכל ואם הרי"ף השמיט הא דרב ושמואל ולא סבר כוותייהו הלא רבים פסקו כוותייהו אם כן יש יתרון ללשון זה כלשון הקדש ואף הרמב"ם עצמו פסק בהלכות מגילה כוותייהו אע"פ שהוא כתב שעתה נשתבש יוני ואבד בפר' א' דס"ת והיה נראה לי ליישב דברי הרמב"ם שלא יקשה דידיה אדידיה דמה שאמ' שנשתקע יוני ר"ל הכתב דעל זה קאי בפרק הנזכ' ומה שפסק כרב ושמואל הוא על הלשון רז"ל שם במגילה וכן אם היתה כתובה יונית ושמעה יצא אעפ"י שאינו מכיר ע"כ ור"ל לשון יונית אבל נכתבה בכתב אשורית ואף את"ל דר"ל אף כתב יונית מ"מ לא קשה מידי דאין קפידא רק שלא יקרא על פה אם כן יספיק כתב יוני במגילה אע"פ שאינו כתב ישר דאין קדושה במגילה כמו בס"ת ותפילין ומזוזות. מעתה הדב' בבחירתנו שנוכל לפרש דבריו שנכתב כתב אשורית בלשון ההוא כמו שכתוב או אף שכתוב בכת' יוני ככה היה נראה לפרש דברי הרמב"ם. אכן דעת הר"ן במגילה אינו כן דהוא פירש שהרי"ף השמיט הא דרב ושמואל משום הא דרמב"ם שלעז יוני אבד אם כן סוב' שהלשון הוא נשתקע ויהי מה לא חסר לנו למצא טעם למנהג הנ"ל. ועוד ידוע למעלתך שבמנהג אשכנזי' יש הפטרות של מועדים שאינן כ"א פסוקים אף כי לא נשלם עניינו הפטרת י"ט ראשון של פסח בפסח גלגל ביהושע מתחילין בעת ההיא ומסיימין סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בה אף כי בטו' א"ח האריך יותר מנהגנו הוא כך ושם לא נשלם עניין יריחו שמסיימין שם ואם היינו מסיימין לפני זה ויאכלו מתבואת וגומר היה אפשר לומ' שנקרא שם סליק עניינ' דפסח אבל ממה שאנו מוסיפין להתחיל עסק יריחו ולפסוק באמצע נר' שהמכוון הוא לומר ט"ו פסוקים נגד הקוראים וככה הם במספר. וכן הפטרת של ר"ה ביום שני אנו מפטירין בירמיה ומתחילין כה אמר ה' מצא חן וגומר ומסיימין הבן יקיר לי אפרים כדברי הטור א"ח ואינן כ"א פסוקים ולא משלם עניינא ולא בדקתי יותר לזה נראה ואיננו רחוק שדוקא בשבת צריך כ"א פסוקי' כנגד ז' הקוראי' אם כן במנחת י"כ שקוראים בעירך ו' פסוקים בלשון הקדש ג' ביונה וג' במיכה ומתרגמינן ויחשב לפחות כמו ט' נגד ג' הקוראין לכן אין לדחות המנהג ובפרט שלפנינו הירושלמי בפי' כנ"ל ורבינו שמואל הסכים לזה ואמר דעשרה בתלמוד דידן לאו דוקא ודי בזה ושלום:
1
ב׳לעשות נחת רוח לתלמידי אשר לפני אשר בקשו ממני ליישב לשון הירושלמי באופן שיהיה הלשון תירוץ ואם רחוק הוא. אמרתי להם בדרך זה בהיות כי הרא"ש קשה לו בספרו על תלמוד שלנו ואמר שאם בימיה' המפטיר חזר וקרא בתורה מה שקראו כבר ואם כן היה לתלמוד לתרץ קושיא זו מה שהמפטיר בנביא אינו צריך רק כ"א היינו משום שהמפטיר לא קרא בתורה רק מה שקראו הראשונים. אכן נראה לי ליישב לשון הירושלמי על דרך זה ואומר כי סובר שבמקום שיש תורגמן אינו נכון שהמפטיר חוזר וכופל לקרות מה שכבר קרא ראשון שלפניו וכבר תרגם אותו המתרגם דנראה חוכא ואטלולא לקרות מה שכבר פירשו דדינא של המתרגם כדתנן לא יקרא למתורגמן יותר מפסוק אחד כו' אם כן בהכרח כבר תרגמו מה שקראו לפניו ולזה ראוי שישיירו בפרשה מה שיקרא המפטיר אמנם היכא דאין שם מתורגמן ראוי שהשבעה ישלימו הפרשה כנ"ל מאחר דאין המפטיר מן המנין והמפטיר חוזר וקורא מה שקרא זה שלפניו זה הוא מה שמתרץ הוא אמר' ואמר טעמא ר"ל הוא מותיב והוא מפרק דדוקא במקום שאין תורגמן צריך כ"א אבל במקום שיש תורגמן סגי בג' וא"כ בהכרח הברייתא מיירי במקום שאין תורגמן ולזה לא יצטרך רק כ"א כי א"ז המפטי' לא קרא דבר חדש כנ"ל זהו מה שתרצתי לתלמידי ומעלתך עוקר הרים אם נראה לך ליישבו בענין יותר קרוב השמיעני את קולך כי קולך ערב:
2
