שו"ת מהר"ם פדוואה ע״זResponsa Maharam of Padua 77
א׳שלום שלום לאהו' האלוף כמהר"ר קלמן יצ"ו קבלתי מכתב' וצורות הפרשיות פתוחים וסתומים אשר שלחתם ובאמת הצורה הראשונה שג' הפרשיות הראשונות משיירין חלק בסוף ורביעית מתחלת בראש השיטה לא אוכל לכוון שיהיו נכונים לפי שום דעת כי אליבא דרמב"ם נמצא פתוחה פרשה רביעית ואליבא מ"ס ג' הראשונות לא יהיו פתוחין ואליבא דירושל' דפתוחה בין בראש בין בסופה נקרא פתוחה בשלמא אם שיור הריוח שבסוף עושה פתוחה הפרשה ההיא שסיימה אז יהיה הכל על נכון אבל הרמב"ם באר בהדיא ההפך ושאר הפוסקין מביאי' דבריו ואינם חולקין עליו בזה ובאמת לולי דברי הרמב"ם אלו היה ראוי לפרש הירושלמי באופן זה שהשיור החלק בסוף עושה פתוחה הפרשה ההיא שסיימה כי ככה משמע הלשון פתוחה בראשה פתוחה פתוחה בסופה פתוחה כו' נראה סופה דומיא דראשה כמו שהריוח שבראשה עושה פתוחה הפרשה ההיא עצמה גם סופ' ככה. ובלעדי זה נראה שה' של בסופה שב על פרשה שצריכה להיות פתוחה אך לא ימלאני לבי לחלוק על הרמב"ם. והנה אהובי עכ"פ נראה למנוע הסופרים שלא יעשו עוד להבא כצורה נ"ל רק אם רצו להתנהג כמסכת סופרים יניחו חלק בראשיהם של ג' פרשיות הראשונות ולא ברביעית ואז לא יהיה בהם נפתל ואם ירצו להתנהג על פי דעת הרמב"ם יעשו כפשרת מעלתך להניח בסוף פרשה ג' ריוח מעט ובראש רביעית עוד ריוח מעט שיהיה בין הכל כשעור הריוח המחוייב אך לא מטע' מעלתך שהריוח עושה אותה סתום כי איך יורה דבר על הפכו שריוח יורה על סתומה אך כאשר הריוח הוא סתום משתי רוחותיו נקרא ריוח סתום. והא דצריך ריוח הוא משום דינא לתת ריוח בין פרשה לפרשה הן תהא פתוחה או סתומה לכן אי אפשר לסיים בסוף שיטת הפרשה שלפניה ולהתחיל האחרת בראש השיטה ואם שיעור הריוח יחולק חציו לסוף הראשונה וחציו לתחילת השניה אז נחשב כאלו הוא באמצע השיטה לאשר אין שיעור ריוח במקום אחד נחשוב שתי השיטות אות' של מטה ואות' שלמעלה כאלו הן מחוברות זו בצד זו ואז יהא הריוח באמצע השיטה זהו טעמא של דבר לדעתי. ולזה מבואר בסמ"ק בענין מזוזה שנוהגין להניח בסוף שמע ובתחילת והיה אם שמוע שיהיה בין שניהם כשיעור וככה מפר' הוא מה שאיתא בירושלמי פתוחה מכאן ומכאן סתומה אמנם לא נראה לבלבל כולי עלמ' ולפסול הראשונו' שעשה רבי בנימין הנ"ל כי מלא כל הארץ כבודן של תפילין הנ"ל ונוכל למצ' סמך בשעת' הדחק ובפרט לאשר משמע כן בספר ברוך שאמר וזה כי באמת נראה זר מאד מה שהרמב"ם פוסל בתפילין סתומה שעושה אות' פתוח' דהיינו פרש' והיה אם שמוע דהא בתלמוד פרק הקומץ פוסק בהדיא במזוזה כאלו שתי פרשיו' מצוה לעשותם סתומי' ואם עשה אותם פתוחות שפיר דמי והיינו טעמא הואיל ואינן סמוכות בתורה כדאיתא שם אם כן ה"ה בתפילין כי מאי שנא. והאלקים אנה לידי שהובא אלי עתה ספר שלא ראיתי מימי והוא ספר ארחות חיים נשלח לי מעיר קנדיא"ה להשתדל להדפיסו ויש בו חידושים רבי' ומצאתי בו כאלה וז"ל וצרי' ליזהר בפרשיות' שאם עשה הפתוחו' סתומו' או הסתומו' פתוחו' פסולה וג' פרשיות ראשונות פתוחות והאחרות שהיא והיה אם שמוע סתומה כך כתב הרמב"ם וה"ב השלמה כתב וזה אינו נראה מן הגמרא ובמזוזא נראה המסקנה בהפך וזה דרב נחמן מסיק מצוה לעשותן סתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי עכ"ל. פירוש הרמב"ם ז"ל פתוחות שיתחיל הפרשה בראש השיטה וסתומות שיתחיל באמצע שיטה וי"מ פתוחות שיניח חלק בסוף שיטה אחרונה וכשמסיי' כל השיטה אז היא סתומה וטוב לעשותם ככל הדעות שיניח ריוח בתחילת פרשה רביעי' ושיסיים אותה בסוף שיטה ע"כ לשון ארחות חיים ז"ל הנ"ל והנה למידין אנו מן הספר הזה שני דברים אחת שחולק על הרמב"ם ומכשיר אם עושה פרש' והיה אם שמוע פתוחה כמו במזוזה כמו שאמרתי ונכון הוא שנית שנראה שאותן שחולקין על הרמב"ם בפי' הסתומות ופתוחו' ונראה שסובר שהשיעור החלק עושה הפרשה ההיא פתוחה ואם אינו משייר נקראת סתומה ולכך הצריך להניח ריוח בתחילת פרש' רביעית לפי' הרמב"ם ולסיים אותה בסוף השיטה לדעת החולקין עליו ודי באלה כי נראה שמצאתי און לי שלא לפסול התפילין שכבר נעשו כנ"ל אך להבא לא יוסיפו עוד לעשותן. והנה יקש' עלי מאד לשון הרמב"ם שאמר וג' הראשונות פתוחות כי מאחר שהוא סובר שהריו' שבסוף פרשה ראשונה מורה על פתוחה שלאחריה אם כן במה יודע בתפילין שפרשת קדש שהיא ראשונה פתוחה היא הלא אין דבר לפניה דאין לומר הואיל דכשיש חלק מלפניה עושה אות' פתוחה כל שכן כשלא נכת' דבר לפניה שנקראת פתוחה דאם כן כאשר התחיל בספרו למנות הפתוחות והסתומות היה לו להתחיל ולמנות גם בראשית והוא לא כן עושה אך התחיל יהי רקיע ואפשר לתרץ שמה שאומר וג' פרשיו' הראשונות פתיחות אינו שב על תפילין רק אמר שככה הן בתורה ובא להורות לנו דינן בתור' כדי שנדע להתנהג בתפילין ואין להקשות דאם כן יזכיר רק שני' האחרים היינו שניה ושלישית פתוח' וישתוק מהראשונות דחשש פן נחשוב שהראשונות היא סתומה ויתחיל שיטה ראשונה באמצע לכך אמר שגם היא פתוחה אך שלא נוכל לעשו' לה דין פתוחה בתפילין כמו בשנים האחרים אבל בפרשת בראשית לא יצטרך לתת שם לבראשית פתוחה כדי שלא נתחיל אות' באמצע שיטה ואם אולי סובר שהיא סתומה ימנה אותה במספר הסתומות דפשיטא דהתחלת התורה לא יקרא סתומה לכך אין לחוש וגם פתוחה לא נקראת לאשר אין דבר לפניה כנ"ל. והשתא דאתינא להכי זכינו לדון ולתרץ דהרמב"ם אינו פוסל כאשר תהיה פרשה והיה אם שמוע פתוחה ונאמר באופן שאמרתי שלשונו שאמר ג' פרשיות הראשונות אינו שב על תפילין ככה נאמר גם לשונו שאמר שאם עשה הפתוחות סתומות והסתומות פתוחות פסול כו' אינו שב על תפילין רק על הדין של תורה ולהיות כי התחיל ואמר וצריך ליזהר בפרשיותיו באר ואמר מה הוא שצריך להזהר ואמר כי הדין בפרשיות התורה שפרשה סתומה או פתוחה היא פסולה בהיות ההפך וג' פרשיות ראשונות הם פתוחות בתורה ורביעית סתומה מעתה ידע כל סופר להזהר איך יתנהג בתפילין ועיקר המכוון שג' פרשיות ראשונות לא יעשם סתומות כי אז יהיה פסול. ומה שהזכיר כאן דין הסתומה שעשה פתוחה שפסול ואין אנו צריכין כאן לדין זה בתפילין כנ"ל הוא להורות כי לכל הפחות מצוה בתחלה לעשות אותה סתומה מאחר שבתורה היתה פסולה אם עושה אותה פתוחה לכך צריך להזכירה ודי בזה. ואינו דוחק בעיני ליישב הרמב"ם כדי שלא יחלוק על משמעות התלמוד שמשמע שאינו פסול בדיעבד בתפילין כמו במזוזה. וע"ד הקידושין אשר קדש בטבעת שאולה לא באר מעלת' אם המשאיל השאיל ע"מ לקדש אך מתוך שהבאת לזה דברי הרא"ש מוכח מזה שהשאיל ע"מ לקדש ומסתמא אם הוחזר הטבעת למשאיל נתנו לאשה הדמים דמי הטבעת דבלא"ה לא נראה כלל שיהיו קדושין וא"כ היה חומרא יתירה לחזור ולקדש. אך מה שכתבת שקצת בני אדם אמרו שיש לחוש ללעז הלא בהג"ה במרדכי שהבאת לא נראה שהחולק הקפיד על זה רק על הכתיבה הקפידו והיה הויכוח על זה אכן משום הלעז לא הקפידו הואיל וקדשו שני' בצנעה ומסתמא גם מעלתך עשה בצנעה כי בפרהסיא ודאי יש לחוש ומספ' המרדכי עצמו אין להביא ראיה כי אפשר שר"ל שלא השאיל ע"מ לקדש ואינו חולק על הרא"ש גם בכל בו לא מצאתי כדבריך אך ההפך מצאתי שם שהיא מקודשת וגם הטבעת לא יחזיר רק דמיו הואיל והוקצבו הדמים ויהי מה אם מעל' עשה בצנעה לדעתי אין קפידה ולא אאריך עוד ושלום ב' דיצימרד"ש:
1
