שו"ת מהר"ם פדוואה ח׳Responsa Maharam of Padua 8
א׳בעסק חרשת שנתקדשה בקטנותה על ידי אביה איך יוצאה בגט כשהיא גדולה
אהובי עמיתי שניי האלוף מנא דכולה ביה כמהר"ר נפתלי הירץ כ"ץ י"ץ מכתבך מדבר החרשת קבלתי אחר נשתהה ימים בדרך או ביד זולתי ואף אחרי הגיע לידי היה אתי ימים רבים שלא מצאתי מוביל לענות על ידו וכמר לזן העביר עלי דרכו כי עבר דרך עירי וקרוב לה ב' פרסאות והעלים ממני בואו ושובו והנה דנת בחרשת שנתקדשה קידושי דאורייתא על ידי אביה בקטנותה להוציא בגט כשהיא גדולה והיות מעשיה באלה בדעת ורצון לבל יחול בה תקנת ר"ג מ"ה שלא לגרש אשה בעל כרחה והנה פלפולך וראיותיך אשר הבאת להוכיח כי רמיזותיה יספיקו להקרא מעשיה מעשה רצון לענין זה לא יכוני לפני ונקל להשיג' בם אחור וגם לשוני אגרתך יורו שבאת להרבות בדמיוני ראיות להחמיץ הדבר לבד והא לך ראייה מבוארת על הפכו היות רמיזותיה כאין וכאפס ותוהו נחשבו דבפרק הנזקין אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתא ה"נ לא בעינן דעתא פשיטא מהו דתימא כו' הרי כי ידמו רמיזותיה לאשה שאין דעתה להתגרש כלל דאל"כ מנא ליה לרבא להוציא דבריו מעדותו של ריב"ג עד כי אפילו דבר פשוט הוא לתלמוד לפרוך פשיטא אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך לאשר קרוב הוא היותו גט מצוה כאשר רמזת במכתבך היות איבה ביניהם ודרכי האיש בלתי מתוקנים הם וכה"ג לא גזר ר"ג דאיתא במרדכי פרק המדיר בשם ר"מ בעובר' על דת דיכול להוציאה בעל כרחה ולא גזר ר"ג לבטלו ממצו' וכן רשב"א בתשובותיו בשהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה שאין לחוש לתקנת ר"ג מטעם זה אפשר להתיר אם לא נבדיל בין מצוה למצוה עוד דרך אחרת לי וקרוב הוא כי ר"ג לא כוון רק לתקנת האשה שלא לכופה ולגרשה אף כי תמאן עומדת וצווחת או לגרשה בלתי ידיעת' לזרוק הגט לחצירה וד' אמותיה עד כי ישאל את פיה. אמנם בחרשת אף כי רמיזותיה לא יקראו רצון גם כפייה ואונס אין כאן רק כי אינה מבינה להתגרש עד יוציאנה בעל כרחה ואז היא משתלחת ואינה חוזרת כדאיתא בתוס' ריש פרק חרש:
אהובי עמיתי שניי האלוף מנא דכולה ביה כמהר"ר נפתלי הירץ כ"ץ י"ץ מכתבך מדבר החרשת קבלתי אחר נשתהה ימים בדרך או ביד זולתי ואף אחרי הגיע לידי היה אתי ימים רבים שלא מצאתי מוביל לענות על ידו וכמר לזן העביר עלי דרכו כי עבר דרך עירי וקרוב לה ב' פרסאות והעלים ממני בואו ושובו והנה דנת בחרשת שנתקדשה קידושי דאורייתא על ידי אביה בקטנותה להוציא בגט כשהיא גדולה והיות מעשיה באלה בדעת ורצון לבל יחול בה תקנת ר"ג מ"ה שלא לגרש אשה בעל כרחה והנה פלפולך וראיותיך אשר הבאת להוכיח כי רמיזותיה יספיקו להקרא מעשיה מעשה רצון לענין זה לא יכוני לפני ונקל להשיג' בם אחור וגם לשוני אגרתך יורו שבאת להרבות בדמיוני ראיות להחמיץ הדבר לבד והא לך ראייה מבוארת על הפכו היות רמיזותיה כאין וכאפס ותוהו נחשבו דבפרק הנזקין אמר רבא מעדותו של רבי יוחנן בן גודגדא אמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה הרי זו מגורשת מי לא אמר ר' יוחנן בן גודגדא לא בעינן דעתא ה"נ לא בעינן דעתא פשיטא מהו דתימא כו' הרי כי ידמו רמיזותיה לאשה שאין דעתה להתגרש כלל דאל"כ מנא ליה לרבא להוציא דבריו מעדותו של ריב"ג עד כי אפילו דבר פשוט הוא לתלמוד לפרוך פשיטא אמנם בעיקר הדין לא אחלוק עליך לאשר קרוב הוא היותו גט מצוה כאשר רמזת במכתבך היות איבה ביניהם ודרכי האיש בלתי מתוקנים הם וכה"ג לא גזר ר"ג דאיתא במרדכי פרק המדיר בשם ר"מ בעובר' על דת דיכול להוציאה בעל כרחה ולא גזר ר"ג לבטלו ממצו' וכן רשב"א בתשובותיו בשהה עם אשתו י' שנים ולא ילדה שאין לחוש לתקנת ר"ג מטעם זה אפשר להתיר אם לא נבדיל בין מצוה למצוה עוד דרך אחרת לי וקרוב הוא כי ר"ג לא כוון רק לתקנת האשה שלא לכופה ולגרשה אף כי תמאן עומדת וצווחת או לגרשה בלתי ידיעת' לזרוק הגט לחצירה וד' אמותיה עד כי ישאל את פיה. אמנם בחרשת אף כי רמיזותיה לא יקראו רצון גם כפייה ואונס אין כאן רק כי אינה מבינה להתגרש עד יוציאנה בעל כרחה ואז היא משתלחת ואינה חוזרת כדאיתא בתוס' ריש פרק חרש:
1
ב׳תשובת רבינו קולון בסימן ק"א ידועה שמביא תשובת רשב"א שהשיב באשה שיצאה מדעתה שעל כיוצא בזה לא תקן ר"ג רק ששם מדברי שיצאה מדעתה אחר שנשא' אמנם רשב"א שמביא לא תלה טעמא בהכי רק אמר שהתקנה אינה שוה בכל רק לגדור בפני הפריצין ולא במקום שהדין נתן לגרש. ושלום נאם מבי"ק:
2
