שו"ת מהר"ם פדוואה ט׳Responsa Maharam of Padua 9
א׳בתולה שאינה פוסקת לראות מחמת תשמיש ימים רבים ויש לה וסת קבועה
מטה עוז מקל תפארה מגדל עוז וגבורה מלומד במלחמתה של תורה גברניט הגדול למרבה המשרה ולשלום אין קץ מאת קטן תלמידיו צעיר מעבדיו המתחמם מרחוק כנגד גחלתו ורצפתו רצופה באהבה תמידה ורצופה וחבה יתירא גברא דרוח יתירא ביה רוח חכמתא וסוכלתני יושב בשבת תחכמוני להבין ולהורות ולגלות תעלומות והאידנא יפענח צפונות יאיר ויגיה חשכי על מה שנסתפקתי בבתולה שנבעלה לבעלה בעילת מצוה ופירש וראתה דם בתולים כמנהג הבתולות וחיתה המכה ונטהרה לבעלה ושמשה וראתה דם עוד מחמת תשמיש היינו בכדי שתרד מן המטה ואחרי טומאתה נטהרה ושמשה שלישית וראתה דם וכן רביעית וחמשית וששית ושביעית עד היום הזה ועכשיו היא בימי טומאתה ולזאת האשה יש לה וסת קבועה ולפי מה ששמעתי והנה למדתני רבינו בפרק תינוקת ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וכו' עד ואם יש לה וסת תולה בוסתה ופירש"י כששמשה סמוך לוסתה שאז תולה בוסתה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות אסורי ביאה וכן שאר הגאונים וגם האחרונים אפס מצאתי במרדכי דנדה שפירש ואם יש לה וסת זמן קבוע שהי' רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה ע"כ. ועתה פליאה דעת ממני כי נמצאתי במקומות רבים בימי חרפי בחתני' שנזדווגו עם נשותיהם הרבה פעמים ובכל פעם היתה רואה דם מחמת תשמיש ואין איש שם על לב גם כי אין להביא ראיה דלאו כולו עלמא דינא גמירי ובפרט במקום הזה ספרו לי מאשה אחת בתולה ששמשה וראתה דם מחמת תשמיש חמשה וששה פעמים זה אחר זה ואח"כ פסקה מלראות בשעת תשמיש ושמא כלתה החררה של דם כההיא אתתא דאתית לקמי דרבי לכן לא ידעתי אם הוא מנהג טעות שנתפשט או יש להם על מה שיסמכו ולחלק ולאמר דברית' דרואה דם מחמת תשמיש אינה כי אם באשה שאינה בתולה היינו שפסקת פעם אחת לפחות שנבעלה ולא ראתה דם כלל אבל בתולה שנשאת ולא שמשה מעולם כל ראיית דם תולין תמיד בדם בתוליה דשמא השמש מגיע בכל פעם במקום חדש או לא שמש יפה יפה וזהו שפירש"י על הברייתא שאינו דם בתולים אלא דם נדות ומעיקרא הייתי דן המנהג לכף זכות מטעם זה אמנם לבסוף בעמדי על לשון רבותינו במקומות שדברו בדם בתולים או שתחיה המכה נראה דאין לתלות בדם בתולים כי אם פעם אחת ושוב מצאתי במיימוני בפרק כ"ה בהלכות אישות שאם אירע דבר זה שלשה פעמים סמוכות זו לזו הרי זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה וכו' עד בד"א שהיתה כך מתחלת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת נסתחפה שדהו לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל שעת תשמיש יוציא ויתן כתובה כלה ולא יחזיר עכ"ל. וכיון שפסק סתם משמע שהדין כך הוא בין בבתולה שלא נבעלה מעולם בלא ראיית דם בין באשה אחרת ואי מיירי דוקא באשה שנבעלה כבר הוה ליה לפרש וכן הברייתא דתינוקת איירי סתם בכל הנשים ומה שפירש"י שאינו דם בתולים אלא דם נדות לאשמועינן שאלו הג"פ שאומרת הברייתא צריך שתחיינה שלש פעמים מלבד הראשונה שהוא דם בתולים וגם המרדכי פירש וז"ל ואין לחלק בין אשה הנשאת עתה מחדש ובין האשה שנשאת מכמה ימים כדמחלק ר"ת דאין נראה לחלק עכ"ל משמע מתוך דבריו גם הבתולה בכלל דדוחק הוא לומר דאשה הנשאת עתה מחדש מיירי בלבד בגרושה או אלמנה ולא בתולה. אך לא ידעתי מקומו של חלוק ר"ת דבתוספ' תינוקת לא מצאתי זה החלוק. לכן מכל הצדדין אלו נסתפקתי במנהג אם הוא מנהג ותיקון או מנהג יושבי קרנות וכשגגה יצאה מלפניהם דלאו כולי עלמא דינא גמירי. ונא במטו מן מכ"ת האירה פניך אל עבדך בין אם שאלתי כהוגן בין אם שאלתי שלא כהוגן דתורה היא וללמוד אני צריך אם יש לתלות כל פעם ופעם בדם בתולים כיון שלא פסקה שום פעם או דילמא אין תולין בדם בתולים כלל מפעם ראשונה ואילך ואת"ל שאין תולין כאשר דעתי נוטה וא"כ יש לחוש באשה זאת עדיין מיבעיא לי אם יש להכשירה לבעלה מטעם דיש לה וסת קבוע כמו שפסק המרדכי דבתראה הוא וא"כ יכולה לומר זה הדם טהור הוא דעדיין לא הגיע וסתה או דלמא יש לחוש לדברי הגאונים ושאר הפוסקים שפסקו ופירשו ואם יש לה וסת בשמשה סמוך לוסתה ודוקא באופן זה תולה בוסתה אבל אינה יכולה לומר לדבריהם דם זה טהור הוא מטעם דיש לה וסת קבוע דאי סברי הכי לא היו דוחקין לפרש ואם יש לה וסת בשמשה סמוך לוסתה. ועוד מספקא לי אם יש לחוש לדברי הרמב"ן דאין לבדוק בשפופרת בזמן הזה ולדעת הראשונים והאחרונים הבדיקה מותרת גם בזמן הזה ואם הבדיקה פשיטא לי דיכולה לבדוק תחת בעלה ראשון אם אוהבת אותו כדברי התוספות והמרדכי ושאר הפוסקים ולא כפירש"י דמשמע מדבריו שהבדיקה אינה כי אם בבעל שלישי אחר השלשה פעמים ואסורה לראשון אפילו בבדיקת ולא כהרמב"ם שפסק שאסורה לשמש עם בעל זה לעולם דמשמע אפי' בבדיקה והבדיקה לפי דעתו לא שייכא אלא לדעת אם נתרפאה אם לאו ועוד מספקא לי אם יאמרו האשה ובעלה אין אנו רוצים להתפרד זה מזה בגט פטורי' ונעמוד כך בלי תשמיש דפשיטא דאסורה עבדי האם אנו מצווין לכופין ולהחרימן או לנדותן משום גזירה שמא יבא עליה באסור על כל הדברים האלה נסתפק עבדך ולא רציתי להורות שום הרואה עדיין לא לאסור ולא להיתר יבא דבר אדו' מורנו אלופי' ולא אסור מן הדבר ימין ושמאל ואם העמסתי על מכ"ת שלא כדת על כל פשעים אהבה תכסה והנני מטפס ועולה ומטפס ויורד להשתחוות אפי' ארצה כעבד שנטל פרס מרבו וכהנה רבות עם הגאון גיסך כממר"ר יוסל מינץ הלוי אוהב דבק יצ"ו וגם כי קצר המצע מהשתרע לא אוכל להתאפק להקריב מנחה בקורי"ם אל היניק וחכים בנך הנעים יצ"ו וליתר החבור' שלום ממני קטן תלמידי מכ"ת ברוך עזיאל חזק כותב:
מטה עוז מקל תפארה מגדל עוז וגבורה מלומד במלחמתה של תורה גברניט הגדול למרבה המשרה ולשלום אין קץ מאת קטן תלמידיו צעיר מעבדיו המתחמם מרחוק כנגד גחלתו ורצפתו רצופה באהבה תמידה ורצופה וחבה יתירא גברא דרוח יתירא ביה רוח חכמתא וסוכלתני יושב בשבת תחכמוני להבין ולהורות ולגלות תעלומות והאידנא יפענח צפונות יאיר ויגיה חשכי על מה שנסתפקתי בבתולה שנבעלה לבעלה בעילת מצוה ופירש וראתה דם בתולים כמנהג הבתולות וחיתה המכה ונטהרה לבעלה ושמשה וראתה דם עוד מחמת תשמיש היינו בכדי שתרד מן המטה ואחרי טומאתה נטהרה ושמשה שלישית וראתה דם וכן רביעית וחמשית וששית ושביעית עד היום הזה ועכשיו היא בימי טומאתה ולזאת האשה יש לה וסת קבועה ולפי מה ששמעתי והנה למדתני רבינו בפרק תינוקת ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית מכאן ואילך לא תשמש אלא תתגרש ותנשא לאחר נשאת לאחר וכו' עד ואם יש לה וסת תולה בוסתה ופירש"י כששמשה סמוך לוסתה שאז תולה בוסתה וכן פסק הרמב"ם פ"ד מהלכות אסורי ביאה וכן שאר הגאונים וגם האחרונים אפס מצאתי במרדכי דנדה שפירש ואם יש לה וסת זמן קבוע שהי' רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם שהיא רואה טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה ע"כ. ועתה פליאה דעת ממני כי נמצאתי במקומות רבים בימי חרפי בחתני' שנזדווגו עם נשותיהם הרבה פעמים ובכל פעם היתה רואה דם מחמת תשמיש ואין איש שם על לב גם כי אין להביא ראיה דלאו כולו עלמא דינא גמירי ובפרט במקום הזה ספרו לי מאשה אחת בתולה ששמשה וראתה דם מחמת תשמיש חמשה וששה פעמים זה אחר זה ואח"כ פסקה מלראות בשעת תשמיש ושמא כלתה החררה של דם כההיא אתתא דאתית לקמי דרבי לכן לא ידעתי אם הוא מנהג טעות שנתפשט או יש להם על מה שיסמכו ולחלק ולאמר דברית' דרואה דם מחמת תשמיש אינה כי אם באשה שאינה בתולה היינו שפסקת פעם אחת לפחות שנבעלה ולא ראתה דם כלל אבל בתולה שנשאת ולא שמשה מעולם כל ראיית דם תולין תמיד בדם בתוליה דשמא השמש מגיע בכל פעם במקום חדש או לא שמש יפה יפה וזהו שפירש"י על הברייתא שאינו דם בתולים אלא דם נדות ומעיקרא הייתי דן המנהג לכף זכות מטעם זה אמנם לבסוף בעמדי על לשון רבותינו במקומות שדברו בדם בתולים או שתחיה המכה נראה דאין לתלות בדם בתולים כי אם פעם אחת ושוב מצאתי במיימוני בפרק כ"ה בהלכות אישות שאם אירע דבר זה שלשה פעמים סמוכות זו לזו הרי זו אסורה לישב עם בעלה ותצא בלא כתובה וכו' עד בד"א שהיתה כך מתחלת נשואיה ומבעילה ראשונה ראתה דם אבל אם אירע לה חולי זה אחר שנשאת נסתחפה שדהו לפיכך אם בעל פעם אחת ולא נמצא דם ואחר כך חזרה להיות רואה דם בכל שעת תשמיש יוציא ויתן כתובה כלה ולא יחזיר עכ"ל. וכיון שפסק סתם משמע שהדין כך הוא בין בבתולה שלא נבעלה מעולם בלא ראיית דם בין באשה אחרת ואי מיירי דוקא באשה שנבעלה כבר הוה ליה לפרש וכן הברייתא דתינוקת איירי סתם בכל הנשים ומה שפירש"י שאינו דם בתולים אלא דם נדות לאשמועינן שאלו הג"פ שאומרת הברייתא צריך שתחיינה שלש פעמים מלבד הראשונה שהוא דם בתולים וגם המרדכי פירש וז"ל ואין לחלק בין אשה הנשאת עתה מחדש ובין האשה שנשאת מכמה ימים כדמחלק ר"ת דאין נראה לחלק עכ"ל משמע מתוך דבריו גם הבתולה בכלל דדוחק הוא לומר דאשה הנשאת עתה מחדש מיירי בלבד בגרושה או אלמנה ולא בתולה. אך לא ידעתי מקומו של חלוק ר"ת דבתוספ' תינוקת לא מצאתי זה החלוק. לכן מכל הצדדין אלו נסתפקתי במנהג אם הוא מנהג ותיקון או מנהג יושבי קרנות וכשגגה יצאה מלפניהם דלאו כולי עלמא דינא גמירי. ונא במטו מן מכ"ת האירה פניך אל עבדך בין אם שאלתי כהוגן בין אם שאלתי שלא כהוגן דתורה היא וללמוד אני צריך אם יש לתלות כל פעם ופעם בדם בתולים כיון שלא פסקה שום פעם או דילמא אין תולין בדם בתולים כלל מפעם ראשונה ואילך ואת"ל שאין תולין כאשר דעתי נוטה וא"כ יש לחוש באשה זאת עדיין מיבעיא לי אם יש להכשירה לבעלה מטעם דיש לה וסת קבוע כמו שפסק המרדכי דבתראה הוא וא"כ יכולה לומר זה הדם טהור הוא דעדיין לא הגיע וסתה או דלמא יש לחוש לדברי הגאונים ושאר הפוסקים שפסקו ופירשו ואם יש לה וסת בשמשה סמוך לוסתה ודוקא באופן זה תולה בוסתה אבל אינה יכולה לומר לדבריהם דם זה טהור הוא מטעם דיש לה וסת קבוע דאי סברי הכי לא היו דוחקין לפרש ואם יש לה וסת בשמשה סמוך לוסתה. ועוד מספקא לי אם יש לחוש לדברי הרמב"ן דאין לבדוק בשפופרת בזמן הזה ולדעת הראשונים והאחרונים הבדיקה מותרת גם בזמן הזה ואם הבדיקה פשיטא לי דיכולה לבדוק תחת בעלה ראשון אם אוהבת אותו כדברי התוספות והמרדכי ושאר הפוסקים ולא כפירש"י דמשמע מדבריו שהבדיקה אינה כי אם בבעל שלישי אחר השלשה פעמים ואסורה לראשון אפילו בבדיקת ולא כהרמב"ם שפסק שאסורה לשמש עם בעל זה לעולם דמשמע אפי' בבדיקה והבדיקה לפי דעתו לא שייכא אלא לדעת אם נתרפאה אם לאו ועוד מספקא לי אם יאמרו האשה ובעלה אין אנו רוצים להתפרד זה מזה בגט פטורי' ונעמוד כך בלי תשמיש דפשיטא דאסורה עבדי האם אנו מצווין לכופין ולהחרימן או לנדותן משום גזירה שמא יבא עליה באסור על כל הדברים האלה נסתפק עבדך ולא רציתי להורות שום הרואה עדיין לא לאסור ולא להיתר יבא דבר אדו' מורנו אלופי' ולא אסור מן הדבר ימין ושמאל ואם העמסתי על מכ"ת שלא כדת על כל פשעים אהבה תכסה והנני מטפס ועולה ומטפס ויורד להשתחוות אפי' ארצה כעבד שנטל פרס מרבו וכהנה רבות עם הגאון גיסך כממר"ר יוסל מינץ הלוי אוהב דבק יצ"ו וגם כי קצר המצע מהשתרע לא אוכל להתאפק להקריב מנחה בקורי"ם אל היניק וחכים בנך הנעים יצ"ו וליתר החבור' שלום ממני קטן תלמידי מכ"ת ברוך עזיאל חזק כותב:
1
