שו"ת מהר"ם פדוואה י׳Responsa Maharam of Padua 10
א׳תשובה למהר"ר ברוך על הנ"ל
מקל תפארת מלומד במלחמתה של תורה אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר ברוך יצ"ו שלום שלום למר ולתורתו מכתב מעלתו הגיעני אשר בו דרש דרש מר להורות בין דם לדם ואף כי אנן בין דמא לדמא לא ידענא וכדהוינן בתינוקת מסקינן כדמסיק תעלה מבי כרבא. מ"מ בדבר הפשוט התירו בכל מקום ראוי ליישב המנהג והניח לבני ישראל אם לאו נביאים הם בני נביאים הם. וגם יש להם על מה שיסמכו והם דברי ב"ה שאמרו בקטנה שלא ראתה עד שתחי' המכ' ואף כי תני' רבותינו חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש וכן סברי רב ושמואל וגם חומרא דרבי זירא הלכה פסוק' היא העומדת לנגדנו לפי דברי הראב"ד והרמב"ן אש' הביאן הרא"ש בפ' תינוק' הלא הרשב"א חולק עליהם שנזכר בדברי הר"ן גם הרא"ש הכה על קדקדם וכמעט מלעיג עליהם לרוב הפשיטות בעיניו ומימיו אנו שותים וטעמו ונימוקו אתו שאין ראיי' מפריש' שהוא לשע' לזו שאתה אוסר' איסור עולם נמצא שדין תורה בדברי ב"ה במקומו עומד בנדון זה לדון עד שתחיה המכה דהיינו כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש כדברי שמואל ואף כי רב אמר כל זמן שנוחרת ומפרש שם ריש פרק תינוקת נחיר' זו והלכתא כרב באיסורי' ומודה רב בנדון דידן שתלינן בבתולין הרוק הנמצא בשעת תשמיש ואינו חולק רק על מה שהיא רואה ביום המחרת ובלילה של אחריו שהוא סובר דוקא בנוחר' תלינן כמפורש שם בתוס' וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהביא דברי רב ודברי שמואל להלכ' פ"ה דאיסורי ביאה דבראשון מביא דברי רב וז"ל כיצד יודעים אם חיתה המכה כו' ומפרש ענין נחירה של רב כפי המבואר בתלמוד ואחר כך אמר היתה רואה בעת תשמיש הרי זה מחמת מכה כו' והם דברי שמואל כנזכר שם במגיד משנה והנה מעלת' לא הודיע אותי אם המעשה שאתה דן עליו הוא בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ונשאת אשר על זה שייך גבול זה עד שתחי' המכה שהוא לדעתי בנדון זה תמיד עד שתפסיק פעם אחד שלא תראה מחמת תשמיש או אם אולי גדולה היא שראת' בבית אביה שגבול' לילה אח' לדברי ב"ה בכן אני צריך להוסיף ביאור וליישב המנהג שלנו שאף בגדולה שראתה בבית אביה דינה שוה לקטנה שלא ראת' לענין זה שלא לאוסרה על בעלה ותלינן תמיד בבתולין מה שתראה בשעת תשמיש כל זמן שלא תפסוק פעם אחד כי כל ענין מתניתין הנ"ל הגבולים ששם ב"ה מדברי' לתלות בבתולין אף מה שתראה אחר זמן התשמיש וכמו שהגבול מהרישא מתנוקת שלא הגיעה זמנה כו' מיירי לענין זה כמו שמשמע לשון הגמרא בפשיטות בפ"ק דנדה אמר רב גידל אמר רב לא שנו אלא שלא פסק מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש כו' וכן משמע מתוך מחלוקת של רב ושמואל הנ"ל שמתחיל התלמוד עד כמה ובאו לחלוק על הראיות שלאחר התשמיש כאשר הבאתי לעיל אם כן משמע שעיקר דברי ב"ה קיימא לפרש היתר על ראיות שאחר התשמיש וככן מיירי גם כן הבבות אחרות לתלות בבתולים כל הראיות בזמן ההוא וכן הזכיר הר"ן ז"ל בספר הרי"ף על פסק' עד שתחי' המכה אפילו על ד' לילות מתוך י"ב חדשים וז"ל ומיהו כל ששמש' אחר כך וראתה מתוך תשמיש תולין בבתולים וכל ראיות שתראה באותו יום והיינו דאמרי' פרק תינוקת מעשה וכו' אם כן זכיתי לדין שככן ר"ל דברי ב"ה אף גבול לילה אחת של גדולה שראתה בבית אביה לענין לתלות בבתולים כל הראיות של לילה ההיא אף שלאחר התשמיש אבל לתלות הראיות של שעת התשמיש לא דברו בם ותלינן תמיד בבתולים עד שתפסוק פעם אחד לענין שלא לאוסרה על בעלה והם בכלל דבריהם ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכה כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי ובנדון זה אף נאמר שהאשה נאמנת לומר היות לה עדיין צער בשעת תשמיש ולא חיתה המכה אכן ראוי למור' לדרוש אותה על פי נשים אולי אין לה צער כלל והיא כשאר כל הנשים ואם כן חיתה המכה ואז אין לתלות עוד בבתולים וסברא נכונה היא אף כי לא מצאתי אותה מתוך הספר כי רחוק הוא שלא יכלו בתולים לעולם אמנם דברי רש"י דוקא הם ודייק בדבריו ברישא דברייתא וז"ל הרואה דם לאו בבתולים קמיירי אלא בדם נדות ואם היה כדברי מעל' שכוונתו לומר שביאה ראשונה אינו מן המנין לא הי' לו לומר לאו בבתולים קמיירי אלא בדם נדות רק היה לו לפרש ביאה ראשונה אינו מן המנין או באופן אחר אך לשונו הפשוט שאשה זו שהתחילה לראות מחמת תשמיש לא היתה בתולה בהתחלתה לראות מחמת תשמיש ולא מדבר בבתולים כלל כי ירא פן נטעה לפרש ענין ההיא ברייתא אף בבתולי' בענין כל שמעת' שלפני זה. בכן אמר לא בבתולי' קמיירי כי בתולה אין לה גבול לענין זה וכן הרמב"ם פרק כ"ה דאישות אין נראה דמיירי בבתולה כמו שכתב מעל' ואשר נסתפק מעל' אם יש להקל בדברי המרדכי בפי' ואם יש לה וסת תולה בוסתה שפיר ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה בו תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה. קולא גדולה היא ומי הוא אשר חיילי' יגבר להקל נגד כל הפוסקים האחרים גם מה שכתב מעל' שפירש"י שמשה סמוך לוסתה כפירוש שאר הפוסקים לא מצאתי פירוש זה בפי' רש"י שלפני רק ז"ל ואם יש לה וסת לקלקל הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת ואשר נסתפק מעל' אם יש לחוש לדברי הרמב"ן שאמר שאין בודקין בזמן הזה מנהגא לא ידענא ומעל' לא צריך להכרעתי אמנם מעשה בא לפנינו בעיר הזאת זה שנים רבות עברו ועלתה הסכמתינו לבדוק כדברי הרא"ש אשר הפיח בדברי המחמיר באלה. אך לא עלתה בידינו כי אמרה האשה אח"כ שנתרפא'. ואף כי עבדא איסורא לשמש ולנסות יותר שלא ברצון חכמים מה שעבר עבר כי אמר כלתה החררה ואשר נסתפק מעל' כאשר יהיו אסורין לשמש יחד בדין זה אם יאמרו שלא להפרד בגט פטורין ויעמדו ככה עגונין בלי תשמיש אם בתי דינין כופין אותו לגרש משום גזרה שמא יבא עליה באי ודאי שאסור לדור בשכונת' כי גרע זה מגרושה שלבו גס בה שאסור לדור בשכונת' כי שם היתה שנאה ביניהם ומחמת איבה גרשה אפילו הכי חששו אמנם אם יאמר להיות עגון ולא ידורו יחד בשכונת' יש להסתפק דאף כי ד"ה הוא שמעשין לפסולות כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט התם הנישואין הם בעבירה מה שאין כן בנדון זה אכן אם האיש לא קיים פריה ורביה ודאי כופין אותו דהלכתא כרב תחליפא סוף פ' המדיר דכופין על ביטול פריה ורביה בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה אפילו אם ירצו לדור יחד וכן פסק שם רב אלפס ז"ל אבל אם קיים פריה ורביה נראה לכאורה שלא לכופו להוציא מק"ו ממוכה שחין שאם אמרה דיירה בהדיה בסהדי שבקין להו וחמירא סכנה מאיסור והתם סכנה הוא מפני שממקתו כדתנן ותשמיש קשה להן כדאיתא בגמרא שם ונראה שאין הפרש בין היכא דדרה עמו בסהדי להיכא שנפרדין זה מזה שאינו דר בשכונתה דאין לך סהדי יותר מזה שמרוחקין הן ואדרבא יותר טוב הוא שאין דרין יחד בשכונה מאשר דרין יחד בסהדי דהא בכתובות פרק האשה על רבי זכריה בן הקצב בענין שבוים תנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצירו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה משמע שדר עמה בסהדי וזה היה ענין העדות שיוצאה בראש ונכנסת בסוף שלא יתייחדו שם כדפירש רש"י שם ומסקינן שם שדבר זה אסור בגרושה שדוקא בשבויה הקילו אבל בגרושה לא ידור בשכונתה א"כ משמע שהרחקה זו שלא ידורו יחד בשכונתה כדין גרושה יותר טוב מאשר ידורו יחד בעדות וגם משם ראיה לנדון דידן שלא כפינן להוציא דהא רבי זכריה לא גירש אותה אף כי היתה אסורה עליו משום שבויה שאם גרשה לא היתה מותרת לדור בחצר כדאיתא שם ואפילו באותו מבוי ואין נראה לומר שמשום שבויה הקילו שלא לגרש דנראה מן סוגית התלמוד שהיה מסופק אביי רק על דירת חצר אם הקילו משום שבויה או אם דינא הכי ופשוט דמשום שבויה הקילו אבל בגרושה אינו כן אבל על שלא גרשה משמע שדינא הכי דאל"כ היה לאביי ג"כ לשאול אם כשאר איסורי בנדון דידן מותר לקיים או דוקא בשבויה הקילו ודוחק לומר שהיה פשוט לו שמשום שבויה דוקא הקילו להחזיקה אבל לענין דירת בחצר מסופק הוא אם משום שבויה הקילו דוקא דא"כ היה נכון שכאשר אמר בבעיותו התם היא דבשבויה הקילו היה לו לומר כמו שהקילו להחזיק' אך נראה מדלא הזכיר התלמוד דבר מאלה שם שדינא כך ולא משום קולא שבויה וגם מוכח קצת מלשון הברייתא שתנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצירו כו' משמע אע"פ שהיתה אסורה לו נהג קול' זו ואם גם מה שלא גרשה היתה קולא היה להתנא להתחיל ולומר ואעפ"כ לא גרשה וייחד לה בית כו' אלא ודאי מה שלא גרשה אינו חידוש כי ככה דינא כשאר איסורים ולזה נסתפק אביי בעבור לשון הברייתא דאפשר לפרש מה שאמר ואעפ"כ היינו שאין הסברא היה ראוי להחמיר לענין דירה יותר בשבויה שהיא אשתו ואוהב אותה מן הגרושה שאינה עוד אשתו אמנם במה שלא גרשה נראה שסובר שאין בו חדוש מאחר שגם אשה אחרת האסורה לו מחמת דבר אחר כנדון דידן יכול לקיימה דאין סברא להחמיר יותר בשבויה לענין זה משום אהבה דאפשר לתקן חשש' של אהבה במה שיתרחקו שלא ידורו בשכונה אחת ואם לא יספיק שכונה יתרחקו יותר:
מקל תפארת מלומד במלחמתה של תורה אהובי האלוף ה"ה כמהר"ר ברוך יצ"ו שלום שלום למר ולתורתו מכתב מעלתו הגיעני אשר בו דרש דרש מר להורות בין דם לדם ואף כי אנן בין דמא לדמא לא ידענא וכדהוינן בתינוקת מסקינן כדמסיק תעלה מבי כרבא. מ"מ בדבר הפשוט התירו בכל מקום ראוי ליישב המנהג והניח לבני ישראל אם לאו נביאים הם בני נביאים הם. וגם יש להם על מה שיסמכו והם דברי ב"ה שאמרו בקטנה שלא ראתה עד שתחי' המכ' ואף כי תני' רבותינו חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש וכן סברי רב ושמואל וגם חומרא דרבי זירא הלכה פסוק' היא העומדת לנגדנו לפי דברי הראב"ד והרמב"ן אש' הביאן הרא"ש בפ' תינוק' הלא הרשב"א חולק עליהם שנזכר בדברי הר"ן גם הרא"ש הכה על קדקדם וכמעט מלעיג עליהם לרוב הפשיטות בעיניו ומימיו אנו שותים וטעמו ונימוקו אתו שאין ראיי' מפריש' שהוא לשע' לזו שאתה אוסר' איסור עולם נמצא שדין תורה בדברי ב"ה במקומו עומד בנדון זה לדון עד שתחיה המכה דהיינו כל זמן שהרוק מצוי בתוך הפה מחמת תשמיש כדברי שמואל ואף כי רב אמר כל זמן שנוחרת ומפרש שם ריש פרק תינוקת נחיר' זו והלכתא כרב באיסורי' ומודה רב בנדון דידן שתלינן בבתולין הרוק הנמצא בשעת תשמיש ואינו חולק רק על מה שהיא רואה ביום המחרת ובלילה של אחריו שהוא סובר דוקא בנוחר' תלינן כמפורש שם בתוס' וכן מוכח מדברי הרמב"ם שהביא דברי רב ודברי שמואל להלכ' פ"ה דאיסורי ביאה דבראשון מביא דברי רב וז"ל כיצד יודעים אם חיתה המכה כו' ומפרש ענין נחירה של רב כפי המבואר בתלמוד ואחר כך אמר היתה רואה בעת תשמיש הרי זה מחמת מכה כו' והם דברי שמואל כנזכר שם במגיד משנה והנה מעלת' לא הודיע אותי אם המעשה שאתה דן עליו הוא בקטנה שלא הגיע זמנה לראות ונשאת אשר על זה שייך גבול זה עד שתחי' המכה שהוא לדעתי בנדון זה תמיד עד שתפסיק פעם אחד שלא תראה מחמת תשמיש או אם אולי גדולה היא שראת' בבית אביה שגבול' לילה אח' לדברי ב"ה בכן אני צריך להוסיף ביאור וליישב המנהג שלנו שאף בגדולה שראתה בבית אביה דינה שוה לקטנה שלא ראת' לענין זה שלא לאוסרה על בעלה ותלינן תמיד בבתולין מה שתראה בשעת תשמיש כל זמן שלא תפסוק פעם אחד כי כל ענין מתניתין הנ"ל הגבולים ששם ב"ה מדברי' לתלות בבתולין אף מה שתראה אחר זמן התשמיש וכמו שהגבול מהרישא מתנוקת שלא הגיעה זמנה כו' מיירי לענין זה כמו שמשמע לשון הגמרא בפשיטות בפ"ק דנדה אמר רב גידל אמר רב לא שנו אלא שלא פסק מחמת תשמיש וראתה שלא מחמת תשמיש כו' וכן משמע מתוך מחלוקת של רב ושמואל הנ"ל שמתחיל התלמוד עד כמה ובאו לחלוק על הראיות שלאחר התשמיש כאשר הבאתי לעיל אם כן משמע שעיקר דברי ב"ה קיימא לפרש היתר על ראיות שאחר התשמיש וככן מיירי גם כן הבבות אחרות לתלות בבתולים כל הראיות בזמן ההוא וכן הזכיר הר"ן ז"ל בספר הרי"ף על פסק' עד שתחי' המכה אפילו על ד' לילות מתוך י"ב חדשים וז"ל ומיהו כל ששמש' אחר כך וראתה מתוך תשמיש תולין בבתולים וכל ראיות שתראה באותו יום והיינו דאמרי' פרק תינוקת מעשה וכו' אם כן זכיתי לדין שככן ר"ל דברי ב"ה אף גבול לילה אחת של גדולה שראתה בבית אביה לענין לתלות בבתולים כל הראיות של לילה ההיא אף שלאחר התשמיש אבל לתלות הראיות של שעת התשמיש לא דברו בם ותלינן תמיד בבתולים עד שתפסוק פעם אחד לענין שלא לאוסרה על בעלה והם בכלל דבריהם ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכה כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי ובנדון זה אף נאמר שהאשה נאמנת לומר היות לה עדיין צער בשעת תשמיש ולא חיתה המכה אכן ראוי למור' לדרוש אותה על פי נשים אולי אין לה צער כלל והיא כשאר כל הנשים ואם כן חיתה המכה ואז אין לתלות עוד בבתולים וסברא נכונה היא אף כי לא מצאתי אותה מתוך הספר כי רחוק הוא שלא יכלו בתולים לעולם אמנם דברי רש"י דוקא הם ודייק בדבריו ברישא דברייתא וז"ל הרואה דם לאו בבתולים קמיירי אלא בדם נדות ואם היה כדברי מעל' שכוונתו לומר שביאה ראשונה אינו מן המנין לא הי' לו לומר לאו בבתולים קמיירי אלא בדם נדות רק היה לו לפרש ביאה ראשונה אינו מן המנין או באופן אחר אך לשונו הפשוט שאשה זו שהתחילה לראות מחמת תשמיש לא היתה בתולה בהתחלתה לראות מחמת תשמיש ולא מדבר בבתולים כלל כי ירא פן נטעה לפרש ענין ההיא ברייתא אף בבתולי' בענין כל שמעת' שלפני זה. בכן אמר לא בבתולי' קמיירי כי בתולה אין לה גבול לענין זה וכן הרמב"ם פרק כ"ה דאישות אין נראה דמיירי בבתולה כמו שכתב מעל' ואשר נסתפק מעל' אם יש להקל בדברי המרדכי בפי' ואם יש לה וסת תולה בוסתה שפיר ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה בו תולה בוסתה שיכולה לומר זה הדם טהור הוא שעדיין לא הגיע וסתה. קולא גדולה היא ומי הוא אשר חיילי' יגבר להקל נגד כל הפוסקים האחרים גם מה שכתב מעל' שפירש"י שמשה סמוך לוסתה כפירוש שאר הפוסקים לא מצאתי פירוש זה בפי' רש"י שלפני רק ז"ל ואם יש לה וסת לקלקל הזה שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה בין וסת לוסת ואשר נסתפק מעל' אם יש לחוש לדברי הרמב"ן שאמר שאין בודקין בזמן הזה מנהגא לא ידענא ומעל' לא צריך להכרעתי אמנם מעשה בא לפנינו בעיר הזאת זה שנים רבות עברו ועלתה הסכמתינו לבדוק כדברי הרא"ש אשר הפיח בדברי המחמיר באלה. אך לא עלתה בידינו כי אמרה האשה אח"כ שנתרפא'. ואף כי עבדא איסורא לשמש ולנסות יותר שלא ברצון חכמים מה שעבר עבר כי אמר כלתה החררה ואשר נסתפק מעל' כאשר יהיו אסורין לשמש יחד בדין זה אם יאמרו שלא להפרד בגט פטורין ויעמדו ככה עגונין בלי תשמיש אם בתי דינין כופין אותו לגרש משום גזרה שמא יבא עליה באי ודאי שאסור לדור בשכונת' כי גרע זה מגרושה שלבו גס בה שאסור לדור בשכונת' כי שם היתה שנאה ביניהם ומחמת איבה גרשה אפילו הכי חששו אמנם אם יאמר להיות עגון ולא ידורו יחד בשכונת' יש להסתפק דאף כי ד"ה הוא שמעשין לפסולות כגון אלמנה לכ"ג וגרושה לכהן הדיוט התם הנישואין הם בעבירה מה שאין כן בנדון זה אכן אם האיש לא קיים פריה ורביה ודאי כופין אותו דהלכתא כרב תחליפא סוף פ' המדיר דכופין על ביטול פריה ורביה בשהה עמה עשר שנים ולא ילדה אפילו אם ירצו לדור יחד וכן פסק שם רב אלפס ז"ל אבל אם קיים פריה ורביה נראה לכאורה שלא לכופו להוציא מק"ו ממוכה שחין שאם אמרה דיירה בהדיה בסהדי שבקין להו וחמירא סכנה מאיסור והתם סכנה הוא מפני שממקתו כדתנן ותשמיש קשה להן כדאיתא בגמרא שם ונראה שאין הפרש בין היכא דדרה עמו בסהדי להיכא שנפרדין זה מזה שאינו דר בשכונתה דאין לך סהדי יותר מזה שמרוחקין הן ואדרבא יותר טוב הוא שאין דרין יחד בשכונה מאשר דרין יחד בסהדי דהא בכתובות פרק האשה על רבי זכריה בן הקצב בענין שבוים תנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצירו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה משמע שדר עמה בסהדי וזה היה ענין העדות שיוצאה בראש ונכנסת בסוף שלא יתייחדו שם כדפירש רש"י שם ומסקינן שם שדבר זה אסור בגרושה שדוקא בשבויה הקילו אבל בגרושה לא ידור בשכונתה א"כ משמע שהרחקה זו שלא ידורו יחד בשכונתה כדין גרושה יותר טוב מאשר ידורו יחד בעדות וגם משם ראיה לנדון דידן שלא כפינן להוציא דהא רבי זכריה לא גירש אותה אף כי היתה אסורה עליו משום שבויה שאם גרשה לא היתה מותרת לדור בחצר כדאיתא שם ואפילו באותו מבוי ואין נראה לומר שמשום שבויה הקילו שלא לגרש דנראה מן סוגית התלמוד שהיה מסופק אביי רק על דירת חצר אם הקילו משום שבויה או אם דינא הכי ופשוט דמשום שבויה הקילו אבל בגרושה אינו כן אבל על שלא גרשה משמע שדינא הכי דאל"כ היה לאביי ג"כ לשאול אם כשאר איסורי בנדון דידן מותר לקיים או דוקא בשבויה הקילו ודוחק לומר שהיה פשוט לו שמשום שבויה דוקא הקילו להחזיקה אבל לענין דירת בחצר מסופק הוא אם משום שבויה הקילו דוקא דא"כ היה נכון שכאשר אמר בבעיותו התם היא דבשבויה הקילו היה לו לומר כמו שהקילו להחזיק' אך נראה מדלא הזכיר התלמוד דבר מאלה שם שדינא כך ולא משום קולא שבויה וגם מוכח קצת מלשון הברייתא שתנא ואעפ"כ ייחד לה בית בחצירו כו' משמע אע"פ שהיתה אסורה לו נהג קול' זו ואם גם מה שלא גרשה היתה קולא היה להתנא להתחיל ולומר ואעפ"כ לא גרשה וייחד לה בית כו' אלא ודאי מה שלא גרשה אינו חידוש כי ככה דינא כשאר איסורים ולזה נסתפק אביי בעבור לשון הברייתא דאפשר לפרש מה שאמר ואעפ"כ היינו שאין הסברא היה ראוי להחמיר לענין דירה יותר בשבויה שהיא אשתו ואוהב אותה מן הגרושה שאינה עוד אשתו אמנם במה שלא גרשה נראה שסובר שאין בו חדוש מאחר שגם אשה אחרת האסורה לו מחמת דבר אחר כנדון דידן יכול לקיימה דאין סברא להחמיר יותר בשבויה לענין זה משום אהבה דאפשר לתקן חשש' של אהבה במה שיתרחקו שלא ידורו בשכונה אחת ואם לא יספיק שכונה יתרחקו יותר:
1
ב׳ובתשובת רשב"א הנדפסי' בסימן תקל"ט יש תשובה מזה מסכמה למה שכתבתי אך יש בה טעיות אמנם הדבר מובן נאם מבי"ק:
2
