שו"ת מהר"ם פדוואה פ״הResponsa Maharam of Padua 85
א׳נדרשתי לשאלו אותי על ראובן שיש לו בית הכנסת בביתו והבית הכנסת הם שלו בלבד ולא מנע אחרים הדרים בעירו מלילך לביה גם לא השאיל אותו להם אך מעצמם באו לב"ה והוא היה מרוצה בבואם לב"ה שלו כי ברוב עם הדרת מלך א ויהי בימים הרבים ההם קם אחד מתוך העדה והיה לו לאויב והיה ריב ומצה ביניהם ועלה ברוח בעל בית מהכנסת למנוע רגל שונאו מלבא לביה שלו ואמר השונא כי לא יכול למנעו בעבור תקנת ר"ג א"ל ואם אדם משאיל ביה לרבים ויש לו ריב ומצה עם אדם אינו רשאי לאוסרו לאותו אדם אם לא יאסור לכולם וכשמוע בעל הכנסת הדבר הזה עמד בביה בפני העדה ואמר להם אף כי מעולם לא השאלתו לכם ב"ה שלי ולא היה לכם יד ושם בו רק לי לבד הביה ואנכי המוציא והמביא ועל פי ישק כל דבר הכנסת וכלי הכנסת והקופ' והגבאות מ"מ לסתום פי דוברי שקר הנני מבטל מעתה ההשאל' ולא תבואו עוד לביה שלי אף אם היתה השאלה אך בזאת אתרצה לכם ואתן לכם רשות לבא לעתיד לביה אם תתנו לי בכתוב וחתום מידכם שלא בתורת השאלה תבואו ושלא יחול תקנת ר"ג עלי רק ברשותי תמיד למנו' אתכם או מי שארצה לבא לביה וכן כתבו וחתמו לו כל העדה שלא ירצו לטען מעולם עליו ולומר שיש להם שום זכות בב"ה או שבא להם בהשאלה רק מחלי' פניו שיזכה אותם לבא לב"ה להתפלל ולרצונו ימנע את מי שירצה אכן השונא ההוא מאן לחתום ומנע רגלו מאז מלבא לב"ה רק אחרים שקבלו עליהם כנ"ל באו לב"ה ברשות בעל בית והנה ראובן בעל הכנסת הניל לבו נוקפו פן יש בו עון כי יגרש שונאו מהסתפח בנחלת ה' מלהתפלל בתוך בני ישראל ואם ירשהו לבא לב"ה בלתי שיחתום גם הוא כשאר העדה יגור שיגרע כחו ולימים ישוב לומר שלא יוכל לאסור עליו אף כי יהיה לקוץ מכאי' ושאל אותי מה אדון ביה ואם המעשה הזה אסר עשה להתנות עם הקהל שלא יבאו בתורת שא יספיק ך ולא יקרא מעתה משאיל ב"ה לרבים שיחול עליו התקנה הנ"ל ונרא' לי דבר פשוט שלא יחול עליו התקנה הנ"ל כי כל העדה הם כאורחים לו ולא יעשו אותו כמשאיל על כרחו לגרוע כחו. ודומה להא דכתבו התו' פרק הדר דמי שיש לו מלמד או סופר בביתו או כעין אותם הבאי' ללמוד תורה ושרוי כל אחד ואחד בחדר וכו' אין אוסרין עליו ולא בעי עירוב כו' עד ועוד דאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא זה על זה כו' ש"מ שבני אדם המשתמשים בבית מי שהוא אף כי יש להם תפיסת היד בבית וחדרי' מ"מ מאחר כי כמו אורחים הם וברשותו להוציאם אינם כדי בשמוש לגרוע כחו כי לא התיר להם לדור בו לחוב לו ה"נ בדבר זה ובפרט שהתנה כך בפירוש. ומעת' גם היחיד השונא אשר מאן לחתו' כנ"ל אף אם ראובן ירשהו לבא לב"ה לא יגרע בזה כח ראובן אפילו אם ירשהו בתורת השאלה מאח' כי יחיד הוא בהשאלה יוכל לאסור עליו כשירצה וק"ו שראובן לא ירשהו בתור' השאלה רק ירשהו סתם לבא להתפלל שמעתה לא יוכל לפצות דבר כנגדו ולרצונו ישוב לגרש ואפשר לומר שראובן לא היה צריך לכל הדבר הזה מאחר שלא השאיל לרבים בפירוש רק סתם הניחו לבא לב"ה והוא היה המוציא והמביא כנ"ל בכל דבר הכנסת כי לשון התקנה הוא וז"ל ואם אדם משאיל לרבים כו' ואלו היתה התקנה אפילו בסתם היה לו לומר ב"ה של יחיד שרבים נכנסים שם כו' אלא ודאי ר"ל משאיל בפירו' ופרק האשה שלו' אמר להם ב"ש הלא מספר כתובה נלמוד כו' וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש ואף כי שם כתבו התוס' שלא חזרו מכח מדר' כתובות רק מכח ק"ו אשר שם מ"מ כתבו התוס' פרק נערה בכתובות דהלכה כב"ש בהא שדורשין מדרש כתובות דאפילו לשון הדיוט דורשין התנאים בריש המקבל אע"פ שלא תקנו החכמים כ"ש תנאי כתובה שהוא תקון חכמים כו' א"כ לא יהיה גרוע לשון ר"ג מלשון הדיוט אמנם דומה הוא למדרש כתובות בכן נדרוש הלשון כמשמעו כנ"ל מעתה אומר בטח שראובן לא יחוש למאומה ואם ירש' שונאו לבא בקהל ה' להתפלל ויכוף יצרו אשרי לו וצדקתו עומדת לעד ולא יגרע כחו בזה מאומה:
1
