שו"ת מהר"ם פדוואה פ״חResponsa Maharam of Padua 88
א׳להביא ס"ת מן ב"ה לבית יחידי להתפלל
אהובי האלוף ה"ה כהר"ר אבא י"ץ שלום אהוביך שאריך ספרו לי איך חביריך חברו עליך כתרנגולת של בית בוקיא וגמגמו עליך על אשר הורית להתיר לגברא רבא שבא בגבולך ולא היה יכול לבא לבית הכנסת של העיר שיכניף בי עשרה להתפלל בביתו ולהביא ס"ת לביתו ולהשים אותה לארון במקום ההוא שיתפללו ר"ה וי"כ או ימי מועד וחביריך השיגו עליך מכח הג"ה במרדכי פ"ק דר"ה וז"ל מצאתי בתשובה אחת דבני אדם החבושי' בבית האסורין אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה וי"כ מדקאמר בירושלמי בפר' בא לו בכל אתר את אמרת הולכין אחר תורה והכא תימר מוליכין התורה אצלו אלא על ידי בני אדם שהם גדולים בתורה נתעלית בהם והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא אמר רבי יוסי בר בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבתהון עכ"ל במרדכי שהוא בידי מקלף וספר מדויק. אמנ' במרדכי הנדפס יש וז"ל שהם גדולי' התורה נתעלי' בהם גם בירושלמי הנדפס מצאתי השתנות בלשון שאמר אינון עבדין לו כמנהג אבתהון. ואתה אהובי מצאת עזר לך מהג"ה ברא"ש פרק קמא דברכות וז"ל חולה שיכול לכוון יבאו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאין לו ס"ת בביתו ויקראו אותם עשרה שמתפללין עמו מא"ז עכ"ל ההג"ה ועזר מצריך היית לומר שמעתא אליבא דהלכת' וכל כי האי מילי מעליותא לימרו משמי וככה הוא מנהגינו בכל הארצות האלו שיחידים בונין במה לעצמם לפרקים להתפלל בביתם ביום מועד ומיחדין שם ארון וס"ת באקראי בעלמא ואין מוחה בידם אף כי אין בתוכם גדול העיר ואבי חמי מורי הגאון כמהר"ר יודא מינץ ס"ל ז"ל עשה כן הרבה פעמים אמנם היה גדול בעירו והנה עכ"פ צריך ליישב ההגהות ולסתום פי החולקין עליך גם ההג"ה מאשיר"י שהוא לעזר לך צריך פירוש שלא יקש' עליה לשון הירושלמי שמשמע שאפילו לגדול כריש גלותא לא יכון לעשות כן אלא דוקא כמו לכהן גדול וסגן כענין משנתינו שם אשר עליו שב לשון הירושלמי ומה שעשו לר"ג היה בעבו' זרע דוד שהיה משוקע שם במנהג אבתהון או לא במנהג אבתהון. ואם יצדקו דברי המרדכי אשר לי בלשונו שהוא שהם גדולים בתורה נתעלית בהם אפשר לתרץ שמחלק בין ר"ג לשאר גדולים שר"ג לא היה נחשב להם גדול בתורה רק תקיף ממונה מן המלכות וא"כ לאו דוקא כ"ג וסגן אלא כל הגדולים בתורה ובאותו ענין מדבר בהג"ה ברא"ש שהוא גדול בתורה ולא יקשה אז ההג"ה האחרת אשר במרדכי שאינו מדב' בגדול בתורה אכן אם יצדקו הספרים הנדפסי' שיש שם בלשון זה שהם גדולים התורה נתעלית בהם אם כן לא נחות הירושלמי שגדולתן הוא בתורה ואפילו הכי גדולת הר"ג לא היה כדאי אלא דוקא כמו הכ"ג א"כ קשה על ההג"ה מרא"ש איך יפרש הירושלמי ואין לומר שמפרש והא תמן מוליכין אורייתא גבי ר"ג בניחותא להביא סיוע לתירוצו שעושין כן בעבו' גדולים ובא ר' יוסי בר בון לדחות שאין משם ראיה ודחייה בעלמא היא אבל לפי האמת הוא סיוע דאין כן שיטת התלמוד אמת דהרבה פעמים מצינו בתלמוד שלנו והתניא בניחותא אכן קאי הכי לפי האמת ולא שיבא אחריו אמורא לדחותו כי במקו' שמביא סיוע ודחה אותו נזכ' בלשון לימא מסייע אלא ודאי קושיא ופירוק' הוא ונר' לתרץ וליישב ההג"ה מרא"ש שמפרש הירושלמי הכי והא תנן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא ר"ל למאי דסלק' דעתין מעיקרא שאין הפרש בין גדולים לשאר בני אדם והא אנו רואין שעושה כן לר"ג ומשני שאני התם משום דזרע דוד כלומר כך ס"ד מעיקרא אם כן לפי האמת קאי שכל גדולים במשמע ולהתוכח במשא ומתן של הלכה ירדתי לחילוק זה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אמנם הגרסא אשר לפני בספ' שלי נראה עיקר שר"ל דוקא גדול בתור' ולא תקיף וממונה לשררה. עוד אחרת אתי וברור לי לפע"ד שכל הדברים הנ"ל הן הירושל' הן ההג"ה מדברים בענין שמביאין הס"ת להם לקרות ואין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין הס"ת ממנו ומחזירין אותה לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין הספ' למקומו או שהיתה ס"ת דרכה להניח על העמוד המיוחד לקרות עליו ולאדם חשוב וגדול מעתיקין אותה משם להביא אותה גבי הגדול למקום שעומד שם כמו שעשו לכ"ג כדתנן בפרק בא לו אשר עליו קאי הירושלמי ובכן הוא גנאי לס"ת ובעבו' זה יקשה לעשות אם לא לגדולים כנ"ל. אמנם כמנהג שלנו וכעובדא דידך לייח' תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולהשי' אות' על העמוד והקוראי' בתורה יעקרו ממקומם לקרא על העמוד ואחר כך יחזירו הס"ת לארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאח' שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לב"ה של עראי או ב"ה של קבע אם כן יפה עשית ויפה הורית כי אף אם היה עובדא דידך דומה לירושלמי ולהג"ה הנ"ל לא צאת מחק הגדר מאחר שהיה גדול וכ"ש מאחר שייחד ארון ועמוד לס"ת כמנהג שלנו אם כן אין בו בית מיחוש. ושלום עליך אהובי ועל כל חביריך כה מעתיר אהוב' מאיר בכמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
אהובי האלוף ה"ה כהר"ר אבא י"ץ שלום אהוביך שאריך ספרו לי איך חביריך חברו עליך כתרנגולת של בית בוקיא וגמגמו עליך על אשר הורית להתיר לגברא רבא שבא בגבולך ולא היה יכול לבא לבית הכנסת של העיר שיכניף בי עשרה להתפלל בביתו ולהביא ס"ת לביתו ולהשים אותה לארון במקום ההוא שיתפללו ר"ה וי"כ או ימי מועד וחביריך השיגו עליך מכח הג"ה במרדכי פ"ק דר"ה וז"ל מצאתי בתשובה אחת דבני אדם החבושי' בבית האסורין אין מביאין אצלם ס"ת אפילו בר"ה וי"כ מדקאמר בירושלמי בפר' בא לו בכל אתר את אמרת הולכין אחר תורה והכא תימר מוליכין התורה אצלו אלא על ידי בני אדם שהם גדולים בתורה נתעלית בהם והא תמן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא אמר רבי יוסי בר בון תמן ע"י שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין ולא כמנהג אבתהון עכ"ל במרדכי שהוא בידי מקלף וספר מדויק. אמנ' במרדכי הנדפס יש וז"ל שהם גדולי' התורה נתעלי' בהם גם בירושלמי הנדפס מצאתי השתנות בלשון שאמר אינון עבדין לו כמנהג אבתהון. ואתה אהובי מצאת עזר לך מהג"ה ברא"ש פרק קמא דברכות וז"ל חולה שיכול לכוון יבאו עשרה ויתפללו עמו ואם הוא אדם חשוב בעירו מביאין לו ס"ת בביתו ויקראו אותם עשרה שמתפללין עמו מא"ז עכ"ל ההג"ה ועזר מצריך היית לומר שמעתא אליבא דהלכת' וכל כי האי מילי מעליותא לימרו משמי וככה הוא מנהגינו בכל הארצות האלו שיחידים בונין במה לעצמם לפרקים להתפלל בביתם ביום מועד ומיחדין שם ארון וס"ת באקראי בעלמא ואין מוחה בידם אף כי אין בתוכם גדול העיר ואבי חמי מורי הגאון כמהר"ר יודא מינץ ס"ל ז"ל עשה כן הרבה פעמים אמנם היה גדול בעירו והנה עכ"פ צריך ליישב ההגהות ולסתום פי החולקין עליך גם ההג"ה מאשיר"י שהוא לעזר לך צריך פירוש שלא יקש' עליה לשון הירושלמי שמשמע שאפילו לגדול כריש גלותא לא יכון לעשות כן אלא דוקא כמו לכהן גדול וסגן כענין משנתינו שם אשר עליו שב לשון הירושלמי ומה שעשו לר"ג היה בעבו' זרע דוד שהיה משוקע שם במנהג אבתהון או לא במנהג אבתהון. ואם יצדקו דברי המרדכי אשר לי בלשונו שהוא שהם גדולים בתורה נתעלית בהם אפשר לתרץ שמחלק בין ר"ג לשאר גדולים שר"ג לא היה נחשב להם גדול בתורה רק תקיף ממונה מן המלכות וא"כ לאו דוקא כ"ג וסגן אלא כל הגדולים בתורה ובאותו ענין מדבר בהג"ה ברא"ש שהוא גדול בתורה ולא יקשה אז ההג"ה האחרת אשר במרדכי שאינו מדב' בגדול בתורה אכן אם יצדקו הספרים הנדפסי' שיש שם בלשון זה שהם גדולים התורה נתעלית בהם אם כן לא נחות הירושלמי שגדולתן הוא בתורה ואפילו הכי גדולת הר"ג לא היה כדאי אלא דוקא כמו הכ"ג א"כ קשה על ההג"ה מרא"ש איך יפרש הירושלמי ואין לומר שמפרש והא תמן מוליכין אורייתא גבי ר"ג בניחותא להביא סיוע לתירוצו שעושין כן בעבו' גדולים ובא ר' יוסי בר בון לדחות שאין משם ראיה ודחייה בעלמא היא אבל לפי האמת הוא סיוע דאין כן שיטת התלמוד אמת דהרבה פעמים מצינו בתלמוד שלנו והתניא בניחותא אכן קאי הכי לפי האמת ולא שיבא אחריו אמורא לדחותו כי במקו' שמביא סיוע ודחה אותו נזכ' בלשון לימא מסייע אלא ודאי קושיא ופירוק' הוא ונר' לתרץ וליישב ההג"ה מרא"ש שמפרש הירושלמי הכי והא תנן מוליכין אורייתא גבי ריש גלותא ר"ל למאי דסלק' דעתין מעיקרא שאין הפרש בין גדולים לשאר בני אדם והא אנו רואין שעושה כן לר"ג ומשני שאני התם משום דזרע דוד כלומר כך ס"ד מעיקרא אם כן לפי האמת קאי שכל גדולים במשמע ולהתוכח במשא ומתן של הלכה ירדתי לחילוק זה שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק אמנם הגרסא אשר לפני בספ' שלי נראה עיקר שר"ל דוקא גדול בתור' ולא תקיף וממונה לשררה. עוד אחרת אתי וברור לי לפע"ד שכל הדברים הנ"ל הן הירושל' הן ההג"ה מדברים בענין שמביאין הס"ת להם לקרות ואין אצלם שום ארון או תיבה אשר מוציאין הס"ת ממנו ומחזירין אותה לתוכו רק מביאין אותה ממקום אחר בשעת הקריאה ואחר הקריאה מחזירין הספ' למקומו או שהיתה ס"ת דרכה להניח על העמוד המיוחד לקרות עליו ולאדם חשוב וגדול מעתיקין אותה משם להביא אותה גבי הגדול למקום שעומד שם כמו שעשו לכ"ג כדתנן בפרק בא לו אשר עליו קאי הירושלמי ובכן הוא גנאי לס"ת ובעבו' זה יקשה לעשות אם לא לגדולים כנ"ל. אמנם כמנהג שלנו וכעובדא דידך לייח' תיבה וארון על יום או יומים ולתת בו הס"ת ולהוציאו בשעת הקריאה ולהשי' אות' על העמוד והקוראי' בתורה יעקרו ממקומם לקרא על העמוד ואחר כך יחזירו הס"ת לארון לא עלה על לב שום אדם לאוסרו כי אין בו פגם לס"ת מאח' שמיוחד לה ארון ועמוד להוציאה ולהכניסה ואין הפרש לב"ה של עראי או ב"ה של קבע אם כן יפה עשית ויפה הורית כי אף אם היה עובדא דידך דומה לירושלמי ולהג"ה הנ"ל לא צאת מחק הגדר מאחר שהיה גדול וכ"ש מאחר שייחד ארון ועמוד לס"ת כמנהג שלנו אם כן אין בו בית מיחוש. ושלום עליך אהובי ועל כל חביריך כה מעתיר אהוב' מאיר בכמר יצחק ז"ל קצנאילנבוגן:
1
