שו"ת מהר"ם פדוואה פ״טResponsa Maharam of Padua 89
א׳עד אחד מפי עד אחד ביבמה איך מת היבם
היתר אשה זו תלוי בסוגיי' התלמוד דפרק האשה רב' דבעי' שם עד אחד ביבמה מהו ורב ששת ורבא פשטו דנאמן ולהתירה לשוק ובגמרא דחו לפשיטת' ור"י אלפס פסק לקולא על שם רבותיו שאמרו דהנך דחייתא לאו דסמכא הן וכן פסק הוא דסיים וכן הלכתא וכן כתב הרמב"ם בפר' ג' דיבום וחליצה והמגיד שם לא מצא שום חילוק על זה רק על מה שצרף הרמב"ם עם זה כאשר מעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר מביא עליו השגת הראב"ד ששם הפרש בין עדות מיתה דעבידא לגלויי' לעדות שיש לו בן דלאו עבידא לגלויי' אם כן נראה שדין עדות מיתה היה פשוט לכולם אכן הרא"ש בספרו חוכך להחמיר הטור א"ע הביא דבריו בסימן קנ"ח. ובאמת כל בעל נפש יחוש לדברי הרא"ש כי אחרון הוא ובנו מביא דבריו אכן במקום עגונה דאתתא כעובדא דידן דאי אפשר להשיג עדות אחרת ממרחקין נראה לי להקל ולהשען על כל הפוסקין כי לא מצאתי שום פוסק לא ראשון ולא אחרון שמפקפק להחמי' ובפרט ראוי לסמוך על דברי הרי"ף אשר עליו כתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמותו במקום שהתו' אינם חולקין עליו. ואי' לפקפק גם בנדון זה בעבור שיש עד מפי עד ונאמר דתרי קולי לא עבדינן להכשיר עד אחד מפי עד אף כי דבר זה אין צריך ראיה דכבר איפסיק דרך כלל להכשיר בעדות אשה עד מפי עד אפילו מפי עבד מפי אשה מפי קרובין בסוף יבמות ברי"ף וכן כל הפוסקין אם כן ה"ה הכא אם נאמן עד אחד נאמינו אפי' מפי עד אכן כדי שלא ליתן פתחו' פה לבעל דין לחלוק אביא ראיה מתשובת רשב"א בסימן אלף רנ"ב שנשאל על חילוק זה ופסק להדיא שאין הפרש ונאמן אף כאשר הוא עד מפי עד והביא' ראיה מן הלכות גדולות. ועוד נתקרר רוחי מתשובה זו שכתב הוא שם על פסק רי"ף שלא ראה שום חולק אלא כל הפוסקין הסכימו שעד אחד נאמן לזה לא אירא להקל נגד הרא"ש שהוא יחיד בדבר זה ולולי דברי הטור בנו שמביא דבריו וכתב שהוא מחמיר הייתי אומר שגם הוא לא בעט בכל רבותיו באלה כי מתוך ספרו לא נר' שבא לחלוק רק בא להקשות וז"ל ונראה לי דברי תימה איך פסקו להקל וכו' לכן היה נראה לומר שבנו בעל הטור שמע דבריו מכללא ולא בפירוש אך מה אעשה שכתב הטור בפירוש משמו שאינו נאמן ויהי מה נראה לסמוך על כל הפוסקין להקל במקום עגונה ונאמר שאשה זו מרת יינטילה מב"ת מותרת לשוק. נאם מבי"ק:
היתר אשה זו תלוי בסוגיי' התלמוד דפרק האשה רב' דבעי' שם עד אחד ביבמה מהו ורב ששת ורבא פשטו דנאמן ולהתירה לשוק ובגמרא דחו לפשיטת' ור"י אלפס פסק לקולא על שם רבותיו שאמרו דהנך דחייתא לאו דסמכא הן וכן פסק הוא דסיים וכן הלכתא וכן כתב הרמב"ם בפר' ג' דיבום וחליצה והמגיד שם לא מצא שום חילוק על זה רק על מה שצרף הרמב"ם עם זה כאשר מעיד שניתן לבעלה בן להתירה לזר מביא עליו השגת הראב"ד ששם הפרש בין עדות מיתה דעבידא לגלויי' לעדות שיש לו בן דלאו עבידא לגלויי' אם כן נראה שדין עדות מיתה היה פשוט לכולם אכן הרא"ש בספרו חוכך להחמיר הטור א"ע הביא דבריו בסימן קנ"ח. ובאמת כל בעל נפש יחוש לדברי הרא"ש כי אחרון הוא ובנו מביא דבריו אכן במקום עגונה דאתתא כעובדא דידן דאי אפשר להשיג עדות אחרת ממרחקין נראה לי להקל ולהשען על כל הפוסקין כי לא מצאתי שום פוסק לא ראשון ולא אחרון שמפקפק להחמי' ובפרט ראוי לסמוך על דברי הרי"ף אשר עליו כתב מהר"ם בפרק נערה שנוהגין לפסוק כמותו במקום שהתו' אינם חולקין עליו. ואי' לפקפק גם בנדון זה בעבור שיש עד מפי עד ונאמר דתרי קולי לא עבדינן להכשיר עד אחד מפי עד אף כי דבר זה אין צריך ראיה דכבר איפסיק דרך כלל להכשיר בעדות אשה עד מפי עד אפילו מפי עבד מפי אשה מפי קרובין בסוף יבמות ברי"ף וכן כל הפוסקין אם כן ה"ה הכא אם נאמן עד אחד נאמינו אפי' מפי עד אכן כדי שלא ליתן פתחו' פה לבעל דין לחלוק אביא ראיה מתשובת רשב"א בסימן אלף רנ"ב שנשאל על חילוק זה ופסק להדיא שאין הפרש ונאמן אף כאשר הוא עד מפי עד והביא' ראיה מן הלכות גדולות. ועוד נתקרר רוחי מתשובה זו שכתב הוא שם על פסק רי"ף שלא ראה שום חולק אלא כל הפוסקין הסכימו שעד אחד נאמן לזה לא אירא להקל נגד הרא"ש שהוא יחיד בדבר זה ולולי דברי הטור בנו שמביא דבריו וכתב שהוא מחמיר הייתי אומר שגם הוא לא בעט בכל רבותיו באלה כי מתוך ספרו לא נר' שבא לחלוק רק בא להקשות וז"ל ונראה לי דברי תימה איך פסקו להקל וכו' לכן היה נראה לומר שבנו בעל הטור שמע דבריו מכללא ולא בפירוש אך מה אעשה שכתב הטור בפירוש משמו שאינו נאמן ויהי מה נראה לסמוך על כל הפוסקין להקל במקום עגונה ונאמר שאשה זו מרת יינטילה מב"ת מותרת לשוק. נאם מבי"ק:
1
