שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט קנ״בResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 152
א׳ר' וש' שותפין בעסק ולקחו מלוי שלשלת א' בהשאלת כדי ללות עליה ברבית עוד הלוה להם לוי הנז' חמשת אלפים לבנים ומת ש' ובהיותו חולה מחולי שמת בו צוה והניח ללוי הנז' אפוטרופוס על נכסיו ובני ביתו והנה לוי גבה מעו' החובו' מהשותפות הנז' ומהם נתפרע מחובו גם הוציא השלשלת שהית' ממושכנת ויורשים טוענים שאינם יודעים דבר לא מן החמשה אלפים לבנים ולא מן השלשלת שהיה מלוי אלא שהכל הוא בחזקת השותפות ושהחצי מהכל הוא להם ירושת אביהם והחצי האחר מראובן השותף החי והנה ראובן מודה ללוי על כל הנז' ילמדנו רבינו אם צריך לוי להביא ראיה לגבות כל הנז' או אם מועיל לו הודאת ראובן השותף החי ואת"ל שצריך להביא ראי' ושלא יועיל הודאת ראובן אם תפס לוי מהמעות שגבה מהני או לא כיון דהוי תפיסה דלאחר מיתה ע"כ:
1
ב׳תשובה דבר ברו' וזיל קרי בי רב הוא שאם לוי זה היה בא להוציא שהיה צריך להביא ראיה דאי לאו הכי במאי גבי גם פשוט הוא שאין הודאת ראובן השותף מועיל להגבות ללוי ממעות השותפות כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י' מהלכות שלוחין ושותפין וז"ל טען ש' שיש ללוי עליו חוב בזה השותפות מנה אם היה בידו כדי החוב והיה יכול ליתנו ללוי נאמן ונותנין החוב ואחר כך מחשבין ואם אין בידו ליתן אין נאמן להוציא מיד ר' או מן הסחורה הידועה לשותפות שמא הקנונייא הם עושין שמעון ולוי על נכסי ראובן אפי' היתה מלוה בשטר כו' ע"ש ונתחבטו בו האחרונים אשר בזמננו היכא דהוי ספיקא דדינא אי מפקינן מיניה אי לא אבל בנ"ד נראה שהדין פשוט דלא מפקינן מיניה ועיקר ההלכה בכתובות פ' הכותב על משנת מי שמת והניח כו' עד ונאמר שהדין מכח כל מה שהזכרנו כך שאפי' שהיה זה לוי אדם אחר שלא הניחו הנפטר אפטרופוס עם כל זה אם תפס השלשלת גם המעות שלא בפני עדים שידעו בשע' שהיה תופס אלו המעות והשלשלת שמעות אלו גם שלשלת זו הם של שמעון דפשיטא דמהני תפיסתו ואין מוציאין כלל מידו דנאמן לומר ששמעון היה חייב לו כל הנז' וכ"ש בהיות הדבר ידוע מקדם היו' שלשלת זו מלוי דרגלים לדבר כי האמת אתו אלא שיר' לי שאפילו שכתב רבינו ירוחם ז"ל עד אבל אם תפס כו' בעדים שהיו יודעים בשעה שלוי היה לוקח השלשלת והמעו' שהם בחזק' שמעון ואז באותה שעה היו הם שם כשהיה לוי תופס המעות והשלשלת אז אין ממש בתפיסתו כו' עד וזה נ"ל פשוט זהו מה שלמדתי שהספרים הנז' כאשר ה' יודע ועד. אמנם אח"כ מצאתי שלחן ערוך מוכן לפני תשוב' הרא"ש ז"ל כלל ק"ו וז"ל נ"ל בזה דאין חלוק כיון דמגבי' ממטלטלי ולא פקע שעבוד מן המטלטלים ותפסם לאחר מיתה בכל אשר יוכל לטעון אם תפס בחיי אביהן מהימן נמי עתה כו' עד ואף אם הפקיד אצלו בעדים מהימן במגו דהחזרתי לך דקי"ל המפקיד אצל חברו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים אלא שאם זה לא היה אפטרופוס וגבי אלו החובות מיהודים אחרים לא היה מהני לו תפיסתו כלל כי היינו אומרים שהבעלי חובות עשו שלא כדין לפרוע ללוי והיו יכולים היורשים לחזור ולגבות מבעלי החובו' ובעלי החובות לחזור ולהוציא מעות שנתנו ללוי ולהוציא מידו וכמו שנר' בפירוש זה ג"כ מהתשובה הנז' אבל בנדון שלנו שזה היה אפטרופוס נאמן לשמעון הנפטר שהדין הו' שאין אפטרופוס כזה צריך לעשות דבר אחר אלא ליתומי' כשיגדלו כך נשאר ממה שלכם ולא עוד ואפי' שבועה לא בעי א"כ הבעלי חובות כדין עשו מה שעשו שנתנו בידו מעות החוב ואז חזר הדין כמו שאמרנו שהוא נאמן לומר כך גביתי ממעות חובות השותפות וכך חייב לי השותפות וכך נשאר לכם במגו דאי בעי אמר נאנסו או החזרתים וכמו שכל זה ילמוד המעיין מתשובה הנז' שכתב וז"ל כי המפקיד פשע שמסר מעות ראובן ליד שמעון דה"ל כשומר שמסר לשומר גם לא עשה מדעת יורשי ראובן וחייב כו' עד נמצא שלא תפס שמעון מראובן כלום הרי בפי' שאם היה שמסר מדעת יורשי ראובן דאז הוי תפיסה מעליא וא"כ בנדון שלנו אחר שלוי זה הניחו אפטרופוס מה שמסרו לו הב"ח מדעת מורישי היורשים היה ובדין עשו מה שעשו כי הרי אפטרופוס זה במקום הנפטר עומד וכמו שמסרו לידו ממש דמי. וא"כ נראה לי פשוט דלית דין ולית דיין דלימא אלא שלוי זה זכה מכל הצדדים במעו' שבידו ואפי' שבועה לא בעי כמו דקי"ל שאפטרופוס שמינהו אבי יתומים א"צ שבועה הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
2