שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט של״חResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 338
א׳לאה אשת יעקב בהיות בעלה בדרך רחוקה חלתה ונפלה למשכב ויהי לה בן ובת אחת נשואה אשר אהבת נפשה אהבה וכנראה היתה לה נכסי מלוג ביד בעלה כמו מ' אלף לבנים ונפשה אותה להטיב לבתה ולחתנה ואמרה שבעלה נתן לה רשות גמור ויכולת מספיק לעשות כטוב בעיניה לתת מתנה גמורה הנכסים הנז' כלם או קצתם לבתה ולחתנה או לבנה ויום אחד סמוך למיתתה בעומד' מיושבת בדעתה כדין וכשורה נתנה במתנה גמורה לבתה ולחתנה מאתים זהובים מתנה מחיים מתנת בריא כתיקון חכמים ז"ל וליותר יפוי כח לזוכים הנז' הקנת' להם כדת מה לעשות כל מטלטלי שהיתה אתה תחת ידה ורשו' זהב וכסף וכלים מכלים שונים ואמרה וצותה שיעמדו המטלטלים הנזכרי' ביד שלוש עד שיבא בעלה הנז' ואם יקיים מתנתו ויתן לבתה ולחתנה הק"ק זהובים הנז' אז יחזרו לבעלה הנז' כל המטלטלים הנזכר ואם באולי יסרב וימאן בעלה לקיים מתנתה מעתה ומעכשו יזכו בתה וחתנה הנזכרים במטלטלים הנז' שיעור מתנתה כאדם הזוכה משלו וכל זה עשתה ונתנה במתנה גמורה בכל תוקף ובכל חזוקי סופר והבן הנז' בשמעו מה שעשתה ונתנה אמו' לאחותו בתה לקח ותפס בחזקה כל המטלטלים הנז' והוציאם מבית אמו והוליכם לביתו נגד רצון וחפץ אמו כי היא היתה צועקת במרירות נפשה שיקים מאמרה ולא שת לבו ולא הטה אזנו ולא שמע בקולה ועבר על כיבוד אב ואם עתה יורנו מורנו ורבנו אם זכו במתנה הנז' אפי' בדליכא עדים שהבעל נתן לה רשות כנ"ל ותהיה האשה נאמנת מגו דאי היתה רוצה היתה נותנת המתנה הנז' מהחפצים אשר בידה והיתה אומרת אין לי מבעלי כלום או מגו דאי בעא אמרה לבעלה אתה נתתם לי במתנה וסלקת ידך ורשותך שלא תוכל להוצי' מן הלקוחות או ממקבלי מתנה. עוד יורנו מורנו אם הבן עבר אדאורייתא במה שעשה וחייב לחזור ולהניח המטלטלי' הנז' ביד שליש כמאמר אמו נ"ע ואם גיסו עשה כהוגן להוליכו בעש"ג כדי שקיים מצות אמו ומי שקרא לגיסו הנז' רשע בעבור זאת מה דינו גם נמצא חכם בעיניו שהורה לבן הנז' שיעבור על מצות אמו ויקח כל אשר בבית אמו בחייה נגד רצונה כי אמר שהבן בהיות אביו לארץ מרחקים הוא אדון ופטרון לקחת כל נכסי צאן ברזל מתחת יד אמו בחייה האם חייבו לחוש להיראותיו ואם דינו דין או לא יורנו רבנו מורה צדק איזה דרך ישכון אור בכל הפרטים האמורים ומה תהיה משכורתו שלמה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳זה לא נסתפק לשום אדם שהבעל יורש את אשתו שמתה בחייו בין נכסי מלוג בין נכסי צ"ב וגם דבר ידוע שכל נכסים שנמצאו בבית הבעל הם בחזקת הבעל והיא אינה נאמנת לומר שלי הם או נתנם לי בעלי במתנה וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה הביאה בנו הריב"ה ז"ל א"ה סי' כ"ו ז"ל אלמנה שאמרה בעלי נתן לי מנה קודם מותו כו' תשוב' אם היא מוחזקת במנ' כגון שיש ממון לבעלה תחת ידה והיא יכולה לטעון על אותו ממון אין בידי משל בעלי נאמנת כו' עד אבל אם היא אינה מוחזקת בממון בעלה אז אינה נאמנת ע"כ וכן תמצא תשוב' הר"ן ז"ל בא"ה עלה קמ"א ע"ש: מעתה אני אומר שאין זכות למקבל המתנה כלל ולא מבעיא אי ליכא עדים שנתן לה הבעל רשות ליתן כו' אלא אפי' איכ' עדים לא זכה חתנה והטעם שהרי כתב המרדכי ז"ל ס"פ הזהב וז"ל נשאל לרבנו מאיר על עסק ראובן שטוען על שמעון אשתך שהיתה דודתי בשעת פטורתה צותה לך ליתן לי ממלבושים כך וכך ונתרצית לה כו' והביא עדים כו' והשיב אם ראובן אינו עני שיש לו ק"ק זוזי יכול שמעון לומר אעפ"י שאמרתי שאני רוצה חוזרני בי כו' וא"כ כ"ש בנ"ד שיש לנו לומר שיכול בעל אשה זו לומ' אמת שאמרתי ונתתי לה רשות ליתן אבל חזרתי בי אח"כ כי הייתי יכו' לחזור בי מן הדין ועם היות שאם כבר נתנה לא היה נאמן לומר שחזר בו אלא א"כ היו לו עדים מ"מ כל עוד שלא נתנה עדין היה כח לו לומר חזרתי בי ומכל מה שכתבתי נתברר שלא היתה מרוחת האשה זו כלום כאשר היו מונחים הנכסים ביד שליש אם היה שבשעת שהיו נמסרי' המטלטלים ביד השליש היו שם עדים או שהשליש היה אומר האמת אלו המטלטלין היו בבית פלו' ומסרם לו אשתו על תנאי כך הוא השליש היה נאמן וזה דבר פשוט אין צור' לאורך עיין תשובת הרשב"א הביאה ב"י בטור א"ה ס"ס פ"ה והיינו בדבר שאינו ברשות בעלה וא"ה אינה נאמנת אח' שיתגלו המעות אבל שאנו רואים שהיא בבית הבעל לאו כ"כ וא"כ איני רואה זכות לחתנה במתנה זו ואין כאן מיגו כיון שלא היו במקום שהיא היתה הנפטרת יכולה לומר אין בידי כלום ואפי' שאם לא בא בנה היה אפשר שתטמין הנכסים ואח"כ תמסרם ביד השליש באופן שהיתה יכולה לומר שלי הם כיון שלא היתה נותנת אותם המטלטלים בעצמם מתנה לחתנה משכון אין כאן מנה אין כאן ולכן אני אומר שבנה זה שעשה מה שעשה הוא מכח הבנים שאמר עליו התנא רשע מה הוא אומר והטעם שידוע לכל אפי' לדרדקי דבי רב גודל מצות כבוד אב ואם ומורא' שהוקש למקום הכבוד י"ת ומורא מגיע עד שאפי' אביו או אמו קרעו בגדיו והכוהו על ראשו וירקו בפניו לא יכלים אותם אלא ישתוק וירא ממלך מלכי המלכים שצוהו בכך שאלו ב"ו גזר עציו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה לו לפרכס בדבר ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה כל זה כתב הריב"ה טור י"ד סימן ר"מ. והשתא יראה זה הרשע כמה עלת' צחנתו וגדלה אשמתו שאלו היה נכסיו ומלבושיו שעליו ואמו היתה קורעם ומאבדם לא היה לו לפרכס וכמו שלמדו במסכת קדושין מההוא גוי וכאן העניה לא הית' נוגע' בדבר שלו כי נכסי אביו בחיי אביו אין לו עליהם דבר ועוד שלא היתה משליך אותם לאבוד אלא שהיתה חפצה שיהיו ביד שליש נאמן ועוד שלא חשש זה הרשע לפקוח נפש אפי' במקום שלא היה לו פסידא כמו שאמרתי והרי חכמי' אמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו לפי שאם ידע שלא יתקיימו דבריו תטרף דעתו והתירו לו לטלטל גט וליתנו בשבת מפני טירוף דעת החולה כמו שנראה מפרש"י מפרק הזורק וכמה דברים אחרים שאמרו מפני שלא תטרף דעת החולה יורש בהיות זאת אמו שידלתו ולא שת לבו לכל זה ודאי שמה שעשה שכנגדו גיסו בדין עשה שהוא עשה שלא כהוגן דין היה לעשות עמו שלא כהוגן וכי היה אפש' שהוא עשה מעשה רשע ויתנהגו עמו בחסידות ומקרא מלא כתי' ועם עקש תתפל ועם חסיד תתחסד. א"כ המורה אשר הורה להן לעשות המעשה אשר עשה שגה ברואה ולא הורה לצדקה רק צעקה תצעק נפש הנפטרת ותעל' צעקתה ומה ראה על ככה ומה הגיע אליו להורות לבן לעבו' על דבר תור' ולגרו' שפיכו' דם לקרב מיתתה רחמנ' ליצלן מהאי דעתא כו' ולענין הדין כבר כתבתי שמן הדין אין כח ביד חתנה של הנפטרת ולא לבתה להוציא מן הבעל אבל אם תטעון עליו בתה או חתנה מ' אלף לבנים ידענו קבלתן מזוגתך שהיו בידה ע"מ שאין לך רשות בהם אלא שתעשה מהם מה שתרצה היא אלא שהפקידם בידך והיא נתנ' לנו מהן ק"ן זהובים שכן צותה ונתנה לנו במתנת בריא וזכתה אותנו המטלין במקום הק"ן זהובים וכבר זכינו בהם אם לא שהוציא אותם בנך באלמות נר' בעיני שהבע' חייב שבועה שלא היו דברים מעולם אם הם טוענים ודאי ואי טענתם ספק צריך לקבל חרם סתם כי אין שבועה באה אלא על טענת ודאי הנלע"ד:
3