שו"ת מהרשד"ם, חושן משפט שנ״גResponsa Maharashdam, Choshen Mishpat 353
א׳מעשה בא לפני בני ק"ק גרוש קטאלן עם הנעלה ה"ר משה כהר"ר יצחק אלמושנינו נ"ע כי הק"ק רצו לבנות כותלי בית הכנסת שנתקלקלו וה"ר משה הנז' היה מוחה בידם בטענת שמקום הב"כ היה מאביו ז"ל שזקנו הישיש ונעלה כה"ר ברוך בנאו וברשותו נכנסו שם להתפלל אך מעולם לא מכרו ולא הקדישו כדי שיזכו בו הקהל ואנשי הקהל טועני' כי זה כמה שנים אבותיהם בבית הכנסת והרסו ובנו כרצונם והם ירשו מאבותיהם ואינם צריכים טענה אחר' כי הם קמו תחת אבותיהם וטוענים ליורשי' כי מורישיהם קנו מבעל החזקה הראשון וה"ר משה הנז' הראה שטר חתום ומקוים איך אביו קנה כל זכות החצר עם הב"ה כפי מה שנר' ממיצרו הקניה ועוד ראיות אחרות אשר איני צריך לכתוב אותם גם כי לדעתי אינם כלום ואחר ששמעתי טענותיהם ובאתי עד תכונותיהם חשבתי לדחות הענין שמא יתפשרו ביניהם ולא עלה בידי אלא רצו שעל כל פנים הדין יקוב את ההר ולכן הוצרכתי להורות הדין עם מי ומה שנראה בעיני שזכ' ה"ר משה בדינו ופשוט הוא לע"ד והטעם שאני רואה דדמי זה לשותפין שפשוט הדין שהשותפין אין מחזיקין זה על זה ובגמרא ובפוסקים והביאו הרב בעל הטורים סי' קמ"ט וז"ל כיצד השותפין אין מחזיקי' זה על זה שאם הית' ביד א' מהם כמה שנים אין לו בה חזקה בין אם החזי' בכללה וטען שמכרה לו או נתנה לו כו' עד וידוע שהוא שתפו בעדים וא"כ בנ"ד ה"ר ברוך נ"ע ובניו כלם היו שותפין בב"ה עם אנשי הקהל כי הוא וכל יוצאי ירכו מתפללים יחד עם אנשי הקהל לא זזה ידם משם וכיון שהדבר כן פשיטא ופשיטא שאין לאנשי הקהל טענת חזקה כל עוד שלא יבררו בראיה שטר או עדים והדברים ק"ו ומה התם כי השותף החזיק במקום לבדו כמה שנים לא מהני חזקה בנ"ד שמעולם לא זז יד ה"ר משה ובית אביו פשי' יות' מביעתא בכותחה שאין מועיל לאנשי הקהל טענתם כי במה יזכו במה שהיו נכנסים להתפלל שם זה כמה שנים אין זה חזקה כיון שאביו של ה"ר משה הנז' ובניו ובני משפחתו לא זז ידם משם כמו הם וא"ת ניחא שאין להם חזקה לומר שהי' שלהם לבד אבל יהיה להם חזקה לומר שיד כלם שוה בהם גם לזה אני אומר דלא היא דמאי זה טעם אנו אומרים דמי שהחזיק ג' שנים הוי חזקה משום שלא מיחה המערער באלו הג' שנים א"כ במקום דשייך צריכות מחאה מהני ג' שנים וכאן לא שייך מחאה כיון שהם מחזיקים שוה בשוה עם אנשי הקהל ואינו זז ידם משם ועוד אני אומ' שמטעם אחר ג"כ זכה ה"ר משה בדינו שהרי א"א לאנשי הקהל לברר שהם החזיקו בב"ה שלא פרעו שכירות מן הב"ה ואפי' שהוא יודה בכך נאמן לומר שמעולם לא זכו אנשי הקהל לא בקניה ולא במתנה לא במחילה אלא שלעולם קרקע בחזקת מריה קמא קאי ונאמן בכך מגו דאי בעי הוה אמר שהיה מקב' שכירות מהם השתא נמי דאמר שאינם פורעים נאמן לומר שמעולם לא נסתלק ידם מהם כי זקנו לא מכר ולא הקדיש ולא מחל וכן אביו אלא שלעולם היו יורדים ברשות להתפל' לבד וגם צרי' לדע' דהא דאמרי' דאלו שאין להם חזקה לבניה' יש חזקה היינו ששהתה ביד הבן שלשה שנים וטוען אתה מכרת או אתה נתת או מחלת הא לאו הכי אין חזקתם כלום וכמ"ש הטור ח"מ סי' קנ"ב וזה ג"כ בתנאי שמחזיק הבן לבדו אבל בנ"ד הטעם שלא היה מועיל לחזק לזקנים ישרים ותמימים אשר בארץ המה מזה הטעם ג"כ אין מועיל לבנים טענתם מחזקה גם מה שטענו שהם בנו והרסו וחזרו לבנות הכל דחוי בטענה הנז' כי כל עוד שהם שותפים לא מהני להו מעשיהם וכן הדין באומנים שאין להם חזקה שאעפ"י שבנו ותקנ' בשל בע"ה לא מהני להו וכ"ש שכלם בנו והרסו כאחד וגדולה מזו כתב הררי"ק שרש ע' ס"ת שהוחזק שהוא של פ' שאין הקהל יכולים להחזיק בו שהרי הדבר ידוע דלא שייך חזקה בס"ת העשוי לכתחלה ע"מ כן שיקראו בו רבים ושיהיה תמיד מונח בב"הכ עד יום פקוד אותו הבעלים והדברים ק"ו ומה ס"ת שסוף סוף הוא טלטל ומפני שמתחל' נעשה לכך קאמר שאין הקהל יכולים להחזיק בו כ"ש קרקע שהוא בה"כ שמתחלה נעשה לכך כדי שיתפללו בו כלם שאין יכולים הקהל להחזיק בו והאורך הזה ללא צור' וחתמתי שמי הצעי' שמואל די מדינה:
1