שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר פ״דResponsa Maharashdam, Even HaEzer 84
א׳שלומי אמוני ישראל השרידים אשר י' קורא אלי הצדק מטעי ה' כאהלי' נטע ה' הנה הנם הקהל קדוש אשר בליפאנטו יע"א ועטרותי' בראשיהם צנתרו' הזהב החכמים השלמים מורי הוראו' למופת ולאות נוראות בצדק מרביצי תורה ביניהם יגדיל ה' שלות חדות מעוז תורת ויאריכו ימים על ממלכת' אנס"ו אני טרם החלי לדבר ולגלות דעתי בשאלתכ' ראיתי להציע לפני מעכ"ת מה שאיר' בנדון זה. הנה בשכבר הימים שעברו באה שאלה מסודרת מיד הח' השלם כמהר"ר יוסף פורמון נר"ו והגיע ליד הח' הש' כמהר"ר שלמה הכהן נר"ו והוא סדר פסק להתיר ואחרי כן הראני מ"ש גם הראהו לשאר חכמי' אשר בעיר יצ"ו אני אז בעת ההיא הייתי חלוש מאד ולא בא מידי להאריך ולשון השאלה היא זו יתומה שנתקדשה ומיאנה ויש עדים קרובים ונשים שהיא גדולה גם עד א' כשר העיד שהיא גדולה בשני' בזה האופן שבתוך השכ"ט ליצירה ראה ליתומה הנז' בהיותו יוצא ונכנס בבית אביה שהית' קטנה הולכת על רגליה והמיאון נעשה אייר הש"ס ויש עדות נשים וקרובי' שהיא קטנה גם ב' עדי' כשרי' מעידי' שהיא קטנה שיודעי' זמן לידתה והותרה עפ"י חכם אחר כך בא עד א' והעיד שבשנת השכ"ח ליצירה אמר לו אבי היתומה ששנת השכ"ז נולדה לו בת היא היתומה הנז' נמצא שיש ב' עדים כשרי' שהיתה קטנה בשעת המיאון ועד א' לבד העיד שהיתה אז גדולה על האופן הנ"ל וא"כ ליכא אלא שני' כנגד א' והעד שבא אחר שהותרה שהעיד מפי אביה יש להסתפ' אם יצטרף לראשון ויש להסתפק אם הנשים והקרובים מצטרפי' ועל שאלה זאת הסכמתי להתיר ולא כתבת שם כי אם הסכמתי לדין בלי נתינת טעם כפי הנר' ועתה בבוא שאלתכם לידי ה' הוא היודע כ' לא הייתי זוכר דבר מכל זה וכשראיתי לבד מה היה ענין השאלה שלחתי שליח הקהלות לומר להם לחכמים שבעיר יצ"ו ענין כך וכך נשאלנו עליו לכן אם רצונכם להשיב נתקבץ בבית הוע' ונשא ונתן בענין ובאו לביתי שני חכמי' יצ"ו וכשראו הענין אמרו לי כבר לשעבר כתבנו בענין זה וגם אתה חתמת להתיר והזכירו לי מה שלא הייתי זוכר כלל ועיקר ועתה אומר הסבה והטע' שהסכמתי להתיר והוא זה שכפי מה שנר' מנוסח השאלה היו שם שני עדי' כשרי' מעידים על קטנות הנערה עדות גמורה בתכלית וראיתי שהעד שהיה מעיד על גדלו' הנערה שלא היה מכחיש לעדי' המעידי' על קטנותה לפי ששנת השכ"ט איפשר רצה לומר חדש אב או אלול וכאשר נמנה ג' חדשי' משנת השכ"ח עדיין היא קטנה גם העד שמעי' שאבי היתומה אמר לו שנולדה שנת השכ"ז לא חשיב בעיני לכלום חדא דהוי עד מפי עד שנית שעדות שאמרו הא' כמדבר לחבירו אין בו ממש כשאין אדם מעיד בב"ד אינו מדקדק בדבריו גם עדות הנשים במקום שני עדים כשרים אפי' נניח שעדותם מועיל כשאין עד או עדים כשרים מ"מ כאשר יש עדים כשרים אין בעדות הנשים או קרובים ממש וכמו שמצינו בעדות אשה להרמב"ם והסכים הטור לדבריו ועתה כשראיתי נוסח שאלתכם עמדתי מרעיד כי איך איפשר לשום בעל נפש להורות התר כיון שיש שני עדים כשרים מעידים על גדלות הנערה הלא הם ה"ר אליה הכהן שנחתך הראש לפני המתיר בלי ספק אלא שאני רואה שכפי מה שבא בכתבכ' שלחתם לפניו אדם שלם מכף רגלו ועד קדקדו ואם יאמר שאח"כ חזר ולא אמר ראש הא ודאי זיל קרי בי רב הוא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכ"ש אם בעדות זה אמר סתם שנוכל להסכים הסתום עם המפורש סוף דבר שעדות ה"ר אליה הכהן עדות גמור בעיני הוא אין בו שום גמגום גם שני העדים ה"ר יעקב צרור וה"ר חיים ששניהם מעידים כי זה שמנה שנים שראוה מרקמת נר' בעיני עדות גמור שאין עתה זמן אמנו רבקה שהשקת את הגמלים בת שלשה שנים אין ספק שבזמננו זה לקחת מחט ביד צריך שתהא בת ד' או ה' שנים כ"ש שאומרים שהיתה מרקמת ודאי כי הוא דבר רחוק מאוד מן השכל וא"כ איכא תרי ותרי והוה ליה שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה שלא תנשא ואם נשאת לא תצא ודוקא שנשאת לא' מעדיה אבל נשאת לאחר תצא וזה דוקא כשאין אנו חיים אלא עפ"י עדים לבד אבל בנ"ד דאיכא סימנים רבוי שערות דל מהכא עדי' כיון דאיכא שנים כנגד שנים והוה ליה כדליכא עדים כלל וכתב הרב המגיד ז"ל פ"ב מהלכות אישות וז"ל וכתב הרמב"ן וקטנה שלא נודעה אם הגיע לכלל שנותיה והביאה סימנים לא מצינו בגמ' דינה מפורש ויש אומרים שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר הספקות ע"כ. א"כ הוי ס' אשת איש ועוד אפשר לומר דהוי קרוב לודאי דאימא סמו' חזקה דרבוי שערות לעדים שאומרים שהיא גדולה והמעידים על קטנותה בטלים הם דהוי כאלו שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ובא הוא חי לפנינו באופן כי לע"ד מנורה זו חשכו מאוריה ולית נגר ובר נגר דיפטרנה בלי גט כך נ"ל ואולי הייתי מונע עצמי מלהטפל בענין זה אלא משום שחתמתי קודם להתי' על שלא ידעתי מה שעת' ידעתי וחששתי שמא יארע תקלה על ידי וכדי שלא יחשדני שומע או רואה דברי אלה ודברי הראשוני' ראיתי לשלו' למעכ"ת פסק סדרתי אותו על ענין כיוצא בו היה באי שיא"ו וממנו יקח ראיה כל אדם כי לדעתי כל שיש ספק בזמן הקדושין אם היתה קטנה או גדולה שדעתו להחמיר כ"ש וק"ו בנדון זה שיש טעם גדול לאסור גם אני אומ' שלאפס פנאי לא יכולתי לשאת ולתת בדברי הח' הש' כמהר"ר מנחם נר"ו רק כתבתי שורותים אלו בנחיצה רבה משום אל תשכן באהלך עולה ולאפרושי מאיסורא:
1