שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר צ״וResponsa Maharashdam, Even HaEzer 96
א׳שאלה יבם שרגלו עקום ומהלך בצד רגלו ולפעמים דוחה קצת עקבו בארץ מהו שתחלוץ לו יבמתו אם אין אחר אם תספיק חליצה זו להתירה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳דין זה שרשו ועקרו בפ' מצות חליצה אמר אמימר האי מאן דחליץ צריך למרחסיה לכרעיה ובהלכות נסחא אחרינא צריך לתרוצי לכרעיה ופריך אמר רב אשי לאמימר והתניא בין עומד ובין יושב בין מוטה ופירש"י ז"ל מוטה לאו ארחי' למרחס ומשני ולעולם דרחיס ליה לכרעיה אמר אמימר האי מאן דמסגי אלחותא דכרעיה לא ליחלוץ אמר רב אשי למאי דקאמר אמימר ע"כ וכתב הרי"ף איכא למאן דאמר לית הלכת' כאמימר כו' עד ואנן לא סביר' לן הכי ע"כ וכתב ר"י ז"ל שכתבו המפרשים דברייתא אפי' לכתחלה הוי דינא הכי וראיה דאל"כ אלא בדיעבד מיירי דוקא א"כ מאי פריך לאמימר אמימר צריך קאמר לכתחלה ובדיעבד כשר וברייתא נמי בדיעבד מכשיר וראיתי במ"ש ז"ל דטעמא דמימרא ב' דאיתמר הוי מטעמא דקמייתא נראה לע"ד אם כן כי מימר' דמאן דמסגי הוי פסול דרבנן אלא דראשונה דהוי ראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל שנית דלא הוי ראוי לבילה בילה מעכבת ואע"ג שהראב"ד ז"ל דעתו דהני תרתי לאו חדא טעמא נינהו מ"מ אפי' לדעתו לא הוי אלא דרבנן כמו שהוכיח לקמן בס"ד ואם כיון דהוי פסולה דרבנן ואיכ' פלוגתא דרבוותא אי הוי הלכה כאמימר אי לא אפשר היה לומר דהוי ספק דרבנן ולקולא ומ"מ אפי' את"ל שאין לומר כן כיון שרוב הפוסקים רוב' דרוב' סברי דהלכה כאמימר אכתי בנ"ד איכ' למימר דחליצה כשרה הוי אחר שנדע פי' וטעמא דשמעתתא דאמימר דאמר האי מאן דמסגי כו' ופרש"י אלחותא דכרעיה שרגלו הפוך ודורס בעליונה של רגלו וגם הראב"ד ז"ל כך פירש ואמ' וטעמא דמלתא שגב הרגל הוא הנקר' רגל והתחתון כף הרגל וזה שכף רגלו הפוך נמצא נעלו נחלץ מעל כף רגלו לא מעל רגלו א"כ בנ"ד שאינו הפוך ממש נראה דשפיר מיקרי מעל רגלו איברא כי לישנ' דהרמב"ם לא משמע הכי שהרי פירש שהיתה רגלו עקומ' לאחור או הפוכה על צדה כו' משמע דאפי' על צדה פסולה החליצה בהא ודאי היינו יכולי' לסמוך על שאר הפוסקים שלא פירש כן אלא דוק' הפוכה ממש כ"ש שבנ"ד נר' בעיני כפי מה שראיתי היבם שהוא יכול לדחוק עקבו בצער וכן אומר היבם עצמו וא"כ גם לדעת הרמב"ם ז"ל החליצה כשרה שהרי נתן טעם מפני שצריך לנעוץ עקבו בקרקע וזה אינו יכול משמע שאם יכול מיהא אעפ"י שאין דרכו בכך כשר עוד ראיתי הגהה בספר רב אלפס החדש מויניציאה שכתב הראב"ד על ההיא מימר' דאמימר דהאי מאן דמסגי כו' דהחי ליכא אח אחר אלא הוא חולצת לכתחלה נתאמת מה שאמרנו שאפי' לדעת הראב"ד ז"ל לא אמר פסול אמימר אלא מדרבנן דאי הוי מדאוריית' מה לי דאיכא אח אחד ומה לי דליכ' אח אלא הוא אלא ודאי מדרבנן ומש"ה איכ' למימר דלא העמידו דבריהם אלא במקום דאפשר אבל במקום דלא אפשר לא החמירו וכי תימ' והלא מקר' קא מפיק הראב"ד משו' דכתיב מעל רגלו ומי שהוא הפוך איני חולץ אלא מעל רגליו לא מעל רגלו א"כ משמע דהוי מן התורה משום הא לא קשיא דפשיטא דיש לנו לומר דקרא לא אתא להכי אלא בסתם בני אדם מיירי והם סמכו אהאי קרא לומר האי דרשא וטובא איכא בתלמוד כה"ג וכדאי הוא רבינו הראב"ד ז"ל לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשע' הדח' ובהצטרף הטעמים האחרים הייתי ממשכן עצמי לעשות מעש' בנער זה שיחלץ מיבמתו וצור ישראל צילני מכל שגיאה גדולה וקטנה:
3