שו"ת מהרשד"ם, אבן העזר צ״זResponsa Maharashdam, Even HaEzer 97
א׳שאלה ראובן בעיר לארסו היה לו ארוסה בקדושין ורצה לגרשה כי לא ישרה בעיניו וקוד' הגירושין מסרו בידו כל תכשיטין שנתן הוא לארוסתו ואח"כ גרשה בגט כשר כדת וכהלכה אח"כ נתנו את לבם קרובי האשה שהיה שם טבעת הקדושין כי בטעות נתן לו ושואלים ממנו הטבעת כיון שהלכה רווחת בישראל שטבעת הקדושין אינו חוזר בין הדר הוא בין הדרה היא והארוס טוען שהוא לא היה מגרש אלא לפי שנמסר בידו טבעת הקדושין ג"כ ושאל השואל אם יש לחוש לדבריו או אם נאמר כיון שנתן הגט בלא תנאי ויש חשש איסור בלקיחת הוא הקדושין דקא עבר על גזרת רבנן דאמרי שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ואפי' בנדון זה ליבם למיחש מ"מ פשי' דלא פלוג רבנן ע"כ תורף השאלה:
1
ב׳תשובה
2
ג׳נראה שדין זה תלוי בהא דתנן במסכת גיטין פ' השולח המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר כו' וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וז"ל אמר רב יוסף והוא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך קסבר טעמא מאי משום קלקולה אי אמר הכי מצי מקלקלה ואי לא לא מצי כו' ע"כ וכן הלכת' ע"כ וכ"כ בנו הטור א"ה סי' י' וז"ל ודוקא שאמר לה משו' ש"ר או משום איילונית או נדרנית אני מוציאך וכפל דבריו לומר אלמלא הש"ר כו' לא הייתי מוציאך כו' עד אבל לא כפל דבריו יכול להחזירה והרמ"ה ז"ל כתב שאפילו לא כפל דבריו אינו יכול להחזירה וא"א כתב כסברא ראשונה ע"כ גם רבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"א פסק סתם כהרא"ש וכ' וז"ל דאי לא כפליה לתנאיה כשגלה דעתו אלא שאמ' משום ש"ר כו' עד ולא יותר וכ"ש אם לא אמר כלום הרי זה יחזיר כי לא חיישינן אפי' ללעז ע"כ והמ"מ ז"ל פ"ו מה' גרושין כתב שהרמב"ן והרשב"א ז"ל הסכימו לפסו' כלישנא קמא דדוקא אי אמר לה משום ש"ר לא יחזיר דחיישינן לקלקולה הא לא אמר לה כלום ליכא למיחש ומדברי הרי"ף כן נראה א"כ בנ"ד כפי כל הני רבוותא נר' דליכא למיחש למידי כיון שלא היה מעיקרא תנאי שיחזירו טבע' הקדושין וגם הוא לא אמר בשעת נתינת הגט מש"ה נתפייסתי לתת גם מפני שנתנו לי כ"ז דאי הוא אמר הכי אז ודאי היה ראוי להחמיר כסברת הרמ"ה דלא בעי כפליה לתנאיה כנ"ל אבל השתא דליכא אמיר' כלל ליכא למיחש למידי כן נר' לי לכאורה אלא שעמדו לפני דברי הרמב"ם ז"ל שכת' המוציא את אשתו משום ש"ר כו' אומרים לו הודיע שמפני זה אתה מוציאה כדי ליסרה ודע שאין אתה מחזירה לעול' ומפני מה המוציא את זו לא יחזירה לעולם גזרה שמא תנש' לאחר ותעשה תשובה ותהיה צנועה תחתיו ויאמר הראשון אלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרש ונמצא כמגרש ע"ת ולא נתקיים שנמצא הגט בטל למפרע עד וכן המוציא את אשתו משום איילונית או משום שרואה דם בכל עת תשמיש הרי זה לא יחזיר לעולם כו' עד ואלו הייתי יודע שכן הוא לא הייתי מגרש ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים ע"כ: משמע מדבריו שפוסק כלישנא בתרא וללישנא בתר' אפי' לא אמר כלום לא יחזיר וכך פרש"י בגמ' אמר רבי אמר ר' יוסי בר מיומי אמר רב נחמן צריך שאמר הוי יודעת שמשום ש"ר אני מוציאך כו' עד מ"ט קסבר משום שלא יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות ופירש"י צריך שיאמר כו' תקנו חכמים למוציאה שיאמר לה כן ומיהו בין אמר בין לא אמר לא יחזיר הרי דללישנא קמא בין אמר בין לא אמר לא יחזיר ועם כל זה כת' הרמב"ם דטעם משום קלקולה שיאמר אלו הייתי יודע כו' א"כ כפי דעת הרמב"ם ז"ל משמע שאפי' על הסתם איכא למיחש ואפשר היה לו' כפי הדין אחר שנר' שדבריו דברי יחיד הם שלא היה צריך לחוש ומה גם עתה שנר' שאפי' ללישנא קמא דלא חיישינן לקלקול' אלא כשאמר משו' ש"ר אני מוציא' וכשאמר לה כן חיישינן א"ה כתב הרב מ"מ שקלקול זה כי הרבה מן המפרשים שאינו קלקול גמור שכיון שלא התנו ממש אינו יכול לקלקלה אלא חשש לעז בעלמ' הוא וכן עיקר ואם כן אפי' לא היה הרמב"ם יחיד כיון שרוב היו מסכימים שאין לחוש אלא כשאמר לה בפי' הוי ספק דרבנן והיה אפשר להלך לקולא כ"ש השת' דאיכא תרתי דהרמב"ם יחיד בסברתו ולא עוד אלא אפי' להחמיר אינו אלא לעז בעלמא אבל ראיתי מ"ש רי"ו ז"ל וז"ל אבל הרמב"ם ז"ל בהלכות גירושין פי' לא הזכיר כלל כפליה לתנאיה גם נראה מדבריו שהגט בטל ובניה ממזרים כו' עד אבל תמהתי על מה שכ' ובניה ממזרים עכ"ל: וא"כ אני אומר שאפילו שהרמב"ם ז"ל יחיד בסב' זו מי הוא זה יערב אל לבו להורות לכתחלה נגד סברת הרמב"ם ובחשש ממזרות חלילה ועוד ראיתי בדברי המ"מ ז"ל שיש דברים שצריך לפר' ויש דברים שסתמן כפירושן כמו רואה דם מחמת תשמיש שבהא סתמו כפירושו וא"כ היה צריך להכנס בחלוק זה בנ"ד להי דמי אי לדברים שסתמן כפירושן כיון שכבר נמסר הכל בידו או דלמ' א"ל אנן סהדי דאיהו נמי לא היה רוצ' אלא במה שהיה שלו אבל טבעת הקדושין שמן הדין הגמור שלח ועוד דאיכא חשש איסור בדבר לא היה מניח ליתן הגט בשביל זה אבל מי ישקול בפלס אלו החילוקים על כן נראה בעיני שלא לכוף כלל לארוס לתת הטבעת רק להוד' שידע שגז' הוא בידו ושהוא רש' מכא' ואיל' הרשו' בידו ליתנו או שלא ליתנו כנ"ל בע"ז לשאלה ששאלה ממני מענין שנותנים קרובי הארוס אם חוזרים אם לאו אם יש חילוק בין אירו' לנישואין פשיטא ופשיט' שיש חילוק שכל אלו הדברים הולכי' אחר אמדן דעת ומ"ה אמרו הכי שכשנתבטלו האירוסין שהסבלו' חוזרים לפי שאמדו דעת הארוס שלא נתן אלא ע"מ לכונסה גם חלקו בין דברים העשוים ליבלות לדברים שאינ' עשוים ליבלות ובין מאכל ומשתה וחילוקים שנאמרו כ"ז הולך לדרך אחד וגם אלו המתנות פשיט' שאין לך אומדן דעת גדול מזה שכמו שהארוס אינו נותן אלא על מנת שישאנה כך הקרובים דיציבא בארע' כו': וראיתי תשובה להרב הגדול כמהר"ר אליה מזרחי ז"ל על מתנו' שנותנים אם הכלה ואביה לחתן בשעת אירוסין או נישואין ואחר הנישואין מתה הכלה אם חוזרים אותם המתנות כלם או חציים ופעם כתב בפשיטות דפשיט' שאינם חוזרים וכנר' מדבריו שהיו חולקים עליו והוצרך להאריך לקיים הדין שפסק והפליג להאריך הרבה וכונת הכל מה שאמרתי כלל הדברים שדווקא בנשואין הוא שאינם חוזרים אבל כאשר נתבטלו האירוסין הכל כדרך מה שחוזרים לחתן וכן נר' המנהג בשאלוניקי ופשוט הוא ראיתיך כותב יורה דעה ודעתי שטעות סופר הוא שאינו אלא בא"ה על הענין הג' שאמרו לך משמי שאמרתי שהטבעת תשאר לארוס' ויפרע דמיה יפה אמרת שחלילה וחס יצא מפי דבר כזה ואיני זוכר ישאל לי אדם בדבר ובעונות עמי הארץ אינם מבחינים בין שחור ללבן ומשוים הדברים הרחוקים כל זה כתבתי ולשם שמים נתכוונתי כאשר ה' יודע כי אין לי פנאי וגם ידי כבדה עלי ויום אחד אח' שיצאתי מן הישיבה נתן כתבך ולא היה לי פנאי להעתיק' כראוי לכן אני מחל' פניך שאם יכשר בעיניך דברי אלה תעתיק אותם ותשלח לי ההעתק' או תחזור לי כתבי זה ואת שלו' כנפשך ונפש דורש ומבקש טוב לכל יראי ה' וחושבי שמו:
3