שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה, הלכות שחיטה נ״הResponsa Maharashdam, Yoreh Deah, Laws of Slaughter 55
א׳נחתכו רגליה טרפה יש לדעת שיש לרגל ג' חלקים א' מפרס' הדורסת בארץ עד עצם קטן ערקום קורין קאשארי"טה וזה נקרא ארכובא הנמכרת עם הראש למעלה מן הקשארי"טה עצם שני נקרא שוק אשר בתחתית פרק זה צומת הגידין סמוך לקשארי"טה הנז' הפרק הג' נקרא ירך וקצהו העליון מחובר לגוף נשברה הארכובה או נחתך עד הערקום כשרה ולא הערקום בכלל נשבר או נחתך מהערקום ולמעלה טרפה וי"א למעלה מצומת הגידין דינו כארכיבא. ולע"ד עתיד ליתן הדין מי שמורה כן כי האוסרים רבים וגדולים האחרונים התוספות ורבינו יונה והרשב"א ועוד שהרי כתב הטור שאשכנז וצרפת נהגו כרש"י וספרד ודאי נגררים אחר הרא"ש שהסכים לפרש"י וא"כ ודאי מי שמקל ראשי בכך אינו אלא מן המתמיהין וכשנשבר עצם האמצעי דאסרינן דוקא שאין עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקיפו אבל חופין רוב עוביו וגם רוב הקיפו הכל מותר בהמה ואבר וצריך שלא יצא רוב חלל עצם השבירה לחוץ וכן ראוי להורות כיון שהרשב"א וסמ"ג וסמ"ק הסכימו לכך לא כב"י שהקל בזה והאי דמהני בשחופה עור ובשר הרוב דוקא שהיה חופה כשהיה שם כל העצם שלא נפל דבר ממנו אבל אם נפל עצם ומפני כך חופה ואלו היה שם העצם לא היה חופה השתא נמי לא מהני ובנשבר פרק התחתון אם עור ובשר חופין כנז' הכל מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת עוד צריך שהחפוי יהיה הרוב מן הבשר אבל מחצה בשר ומחצה עור לא הוי חפוי אבל בעוף העור דינו כבשר שהוא כך בתנאי שלא יהיה כל החפוי מעור לבד ובבהמה ג"כ מקום שאין ברייתו להיות שם בשר. עיר הוי כבשר ורידין שבין העור והעצם דינן כבשר וגידין שסופן להתקשות לא מהני לא הי' הבשר החופה במקום א' אלא מתלקט מעט כאן ומעט כאן או שהי' יחד אלא שהיה מרודד כדוק או נקלף מעל העצ' או ניטל שלישיתו התחתו' או ניקב או נסדק כל הני אסירי מדברי סופרים וכן כשנתמסמס נקדר הבשר כעין טבעת מעל הבשר ורוב הקפו מכוסה אם הבשר דבוק בעצם סביב הקדרה כשרה כשבר העצם במקום שנעשה טרפה וחזר ונקשר יפה אם חזר מכוין שבר על שבר ואין שם עקימה כלל וספק אם יצא לחוץ כשרה נשבר העצם וספק אם נעשה מחיים אם מקום המכה משחיר טרפה ואם לאו אם יש במה לתלות כגון שרצצה או דרסה לכותל אחר מיתה כשרה ואם לאו אסורה מספק: עצם הקולית אפי' לא נחתך אלא שנשמט ממקום חבורו בגוף ונפסקו הגידין מחמת שנתעכלו טרפה חסר אחד מאלו כשרה נטלה הירך טרפה בכל ענין נשמט וספק איעכול ניביה אסורה מספק ובעוף יש אוסרים בנשמט לבד אפי' לא איעכול ניביה וי"א שדין הבהמה והעוף שוים וכן עקר. קצה התחתון של זה העצם שנשמט ממקום חבורו עם השוק יש אוסרים אפי' לא נפסקו הגידין ויש מתירין אפי' נפסקו וכן נר' כ"מ שכתבתי הוא לדעת רש"י שהסכימו עמו רוב הפוסקים כנראה לי דרך אחרת לקולא להרי"ף והרמב"ם והרמב"ן. ולא חששתי להאריך כי למעשה יש לנו לעשות כמו שכתבתי. ורגל יתר שמחובר במקום שאם יחתך הראשון טרפה גם עתה טרפה ואין אבר יתר אוסר בבהמה ובעוף אלא שדומה לאבר הראשון אבל אם אינו דומה לו אינו אוסר כמו אם היה רגל היתר שאינו מגיע לארץ או שמתנדנד והולך וכיוצא בזה אינו אוסר וי"ח ואם נבראת חסר עצם האמצעי וכ"ש העליון טרפה אבל הארכובה כשרה:
1