שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קס״חResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 168
א׳שאלה ראובן ושמעון אחים היו עוסקים בסחורה שניהם זה כמה ימים לסוף נפטר שמעון לבית עולמו ולא נמצא שם ראובן אחיו כי מת חוץ לעיר במחוז בלאחיאה והיו שם אנשים סוחרים וקרא להם ועשה צואה בפניהם ואלו הם הדברים אשר אמר בצואתו שאברי"ש שיניוריש קי אמי אירמנו פ' לי דיריש קי דישפואיש קיאה פאגאדו אטודוש לוש דיבדוריש קידי טודו לו קי קידארי טומארא איל לה מיאטד די קואנטו שיפאליירא די לה דישטה דארה ב' מיל אש'אה יתומו' וב' מיל אש' ישיבות די ארץ ישראל שי קידארי אלגו פארטירן איטרי מיש אירמאנוש קומו אירמאנוש ונפטר לבית עולמו אחר זה בא דייני ניקופול ופרנסיה ואומרים לראובן תן לנו בידינו ד' אלפים לבנים אשר הקדיש אחיך נ"ע כי אנן אביהן של יתומים וראובן אמר כי אינו רוצה לתת בידם מאומה כי אחיו לא אמר תאמרו לאחיו שיתן ביד הקהל ופרנסיה כ"כ מעות ויעשו הם כטוב בעיניהם רק אמד דילה רישטה דארה ב' מיל אשפרוש אה יתומות אי ב' מיל אש אה ישיבות די א"י וטוען כי יש במשפחתו עניים מרודים ויתומות בני אחיה' וענייך ועניי עירך כו' והב' אלפים שאמר יתנו לא"י ג"כ לא אמר תאמרו לאחי יתן ביד הפרנסים כ"כ מעות שישלחו לא"י רק אמר אי לי דיריש' אמי אירמאנו קי אינביאי ב' מיל אש' אם א"י וטוען כי ג"כ הוא נאמן במעות של הקדש כהם ויש לו יד ויכולת לשלחם ביד מי שירצה כאשר יראה בעיניו ואין לפרנסי הקהל יצ"ו שום תביעה עמו וגם כי אחיו שמעון נ"ע לא היה מעירם ומארצם ולא היה נשוי אשה פה רק היה כאורח פה לעשות פרקמטייה כדרך הסוחרים וג"כ כי לא מת בארצם באמר' כי יש להם כח במעות הללו רק מת במחוז אחרת בבאלחיאה אף הוא נאמן ג"כ לשולחם למי שירצה ואין להם עמו שום תביעה ילמדנו רבנו הדין עם מי:
1
ב׳תשובה
2
ג׳לאפס פנאי ולרוב נחיצת המוביל אבא בקצרה נר' בעיני כי הטענה שאומר ראובן שאחיו לא היה מעי' ניקופול וגם שלא מת בעיר' שאין בזה טענה כלל והטעם דתנן בפ"ק דב"ב כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר י"ב חדש ופריך בגמ' ולכל מילי בעינן י"ב חדש ורמנהי שלשי' יום לקופה ג' חדשי' לתמחוי כו' ומשני אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן כי תנן נמי מתני' לפסי העיר תנן וכתב הרי"ף ז"ל ושמעינן מינה דכל הני מילי חיובא נינהו ומפקינן מנייהו בע"כ דומיא דפסי העיר ע"כ. וא"כ כל שאד' אחד שהה בעיר י"ב חדש אז הוא כאנשי העיר לכל הדברים הגם כי לענין מיני הצדקות אינו צריך אלא הזמנים הנז' בברייתא מ"מ אחר י"ב חדש הרי הוא כאנשי העיר ממש לכל הדברים וכתב מהררי"ק ז"ל בשרש י"ז שכל אלו השעורים לא נתנו חז"ל כי אם לבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע וכו' שכל זה משמע שמי שעומד בעיר א' שנה אחד אי איפשר לו להפטר משום דבר המוטל על העיר ההיא אפי' שיאמר שאין דעתו להשתקע אלא הרי הוא כאנשי העיר ולא נתנו חלוק בין נשוי אשה לשאינו נשוי אשה וע"כ אני אומר ששמעון זה הנפטר כיון שיש שנה ויותר שעומד בעיר ניקופול כתושבי העיר נחשב ותחת עולם היה עומד גם אם מת בבלאחיאה אינה טענה כיון שדירת קבע היה לו עם אחיו בניקופול וקרה מקרה שבדרך הליכתו להסתחר נפטר במקום אחר לא הפסידו תושבי ניקופול העול שהיה עליו מהם לסייע בכל הדברים הבאי' על אנשי העיר שהרי כל דעתו לחזור למקום שיצא משם דינו כמקום שממנו יצא זה פשוט ואין צריך להאריך ואח' שכן הוא שעשינו לשמעון תושב ניקופול ק"ל דהאומר תנו מאתים דינרים לעניים יתנו לעניי אותה העיר זה פשוט בתוספת' הביאה הרמב"ם ז"ל פ"ז הלכות מתנות עניים והביאה הטור י"ד סי' רנ"ח ובח"מ סי' רנ"ג א"כ מה לי לעניים מה לי ליתומות ואחר שזה צוה שיאמרו לאחיו שיתן שני אלפים לבנים ליתומות נראה ודאי ליתומות אותה העיר קאמר אשר הוא הנפטר בעת פטירתו תושב ממנה הן אמת כי נראה בעיני שאין כח ביד פרנסי העיר להוציא מידו אלא בשתהיה יתומה מזומנת יראה בעיני הפרנסים שהוא מקום הגון לסיי' בנישואיה חייב ליתן ואם לא יתן עובד על מצוה לקיים דברי המת ומונע טוב מבעליו אבל איני רואה כח מספיק לכופו שהרי כתב הרשב"א ז"ל תשו' הביאה הב"י בי"ד סי' רנ"ט על ראובן שהקדיש מנה מנכסיו בשעת מיתה ושיקח שמעון בנו מהם קרקע להקדש כו' תשובה שמעון זה עובר הוא כו' אבל מ"מ ממון דאין לו תובעים שהרי יכול ליתן הפירות למי שירצה ושלא ליתן לאדם אחר וכיון שכן אין לגבאי ההקדש לתובעו ולכופו שאינו בעל דברים שלו ואעפ"י שהם יד עניי העיר ע"כ אינו מחוייב ליתן אלא ליתומות ואעפ"י שיש לו ליתן ליתומות העיר מ"מ אין היתומות רשומות ויש יכולת בידו לומר לא לזאת אני נותן אלא לזו א"כ דמי לההיא דהרשב"א ז"ל ואע"ג דיש לחלק ולומר דדוקא בההיא אמר הרשב"א ז"ל שאין לגבאי הקדש לתובעו ולכופו כו' משום שאמר השכיב מרע בפי' שיקח בנו שיחלק בנו כו' גם אמד אומד כו' אבל בנ"ד דליכא חד מכל אלו אי אפשר היה לומד שיש כח לגבאי לכופו אלא שאני אומר שסוף סוף אין הדבר מבורר שיוכלו לכופו ואחר שהדבר בספק י"ל המוציא מחברו עליו הראיה שהרי פסקו הפוסקים שצדקה דין הדיוט יש לה ואיני יכול להאריך בזה מ"מ מה שטוען שרוצה ליתן לעניות יתומות קרובותיו זה נ"ל שאין בידו לעשות רק אם ישנן בעיר אז יתן להם כשאר היתומות ואעפ"י שנר' שיש קצת מחלוקת בזה מ"מ דעתי למעשה כמו שאומר בס"ד. כתב המרדכי ז"ל והביאו ב"י סי' רנ"א תשו' ריב"ם ז"ל מצאתי שהמפריש מעות לצדקה סתם אין רשאין לחלקם לקרוביו לבדו כי הוא חייב לכל עניי העיר בשוה תו כתב תשו' ה"ר אברהם ז"ל המפריש ממונו לצדקה ויש לו קרוב בעיר אינו רשאי לתת לקרובו אלא לגבאי העיר יתננה והם יחלקוה כראוי לכל אחד ואחד אמנם במקום אחר כתב מרדכי ז"ל דשמעינן מדברי רבי אליעזר ממיץ שאדם הנותן צדקה לסתם עניים שקרובים עניים זוכים בהם עוד גדולה מזו הביא המרדכי ז"ל מעשה באחד שנתן מקצת נכסיו לצדקה בעת מותו וירדו קרוביו אח"כ מנכסיהם והיו גדולים אומרים שיותן לקרוביו מאמדן דעת ואחרי' שחלקו היה מטעם שהיו עשירים בשעת פטיר' הקרוב אבל אם היו עניים באותה שעה היו מודים שיותן לקרוביו ונרא' דכל זה מיירי שקרובותיו או קרוביו בעי' ההיא אשר הוא הנפטר היה משם אבל כשאינם בעיר ומצוה סתם לצדקה לבני אותה העיר קאמר כדמשמע סתם תוספתא הנז' לעיל דלא חלק וכן הפוסקים שהביאו התוספתא לא חלקו לומר בד"א בזמן שאין לו קרובים עניים אבל יש לו קרובי' עניים אפי' בעיר אחרת הם קודמי' אלא ודאי סתמא קאמ' האומ' תנו מנה כו' אמנם אם יש בעיר אומ' אני שלמעש' אין בידו ליתן לקרוביו הכל שאין בידו לחו' לאחרי' ואח' שיש רבים אומרי' שיחל' בשוה אם לא יעש' כן הרי הוא גוזל לאחרי' וראי' לדבר מהא דגרסי' בפ' המוכר את הספינה על מתני' דהקונה ב' אילנות ולא קנה קרקע כו' ואמרינן בגמ' דמביא בכורי' ואינו קורא עד ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו כו' ופריך בגמ' וליחוש דלמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר ומשני דמפריש להו בשלמא תרומה גדולה יהיב לכהן מעשר עני יהיב לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא למאן יהיב ליה ופירש רשב"ם ז"ל ואין לנו לעשות תקנה לגזול ללוים וכתבו התוס' ז"ל ואע"ג דדמאי אינו מחוייב ליתנו מספק משום דמצי אמר מייתי ראי' ושקיל ורשב"א תירץ דלא דמי דהת' אין הכהן מוחזק יותר מן הלוי ושל ישראל ממה נפשך אינם דאם בכורים הם דכהן הם ואם לאו בכורים נינהו מעשר ראשון הוא והוי דלוי הרי בנ"ד ממש הרי אלו המעות ממה נפשך אינם ש"י ואין הקרובות שלו מוחזקות יותר מן האחרות והמעות הם בספק מאחר דאיכא פלוגתא וא"כ חין לו לגזול אבל אין לומר שכשקיים לחלק בשוה שגוזל לקרובותיו שהרי אפי' אומר שיחלק לקרוביו יכול קאמר כן נרא' לע"ד גם מעות א"י תוב"ב הנלע"ד שאין כח ביד הפרנסי' להוציא מידו וברור הוא זה ממה שכתבתי לעיל ונר' להביא ראיה ממ"ש המרדכי ז"ל מעשה ביהודית שנפטרה ואמר רבי אליעזר ממיץ שנדרה ב' דינרי' לצדקה ולאחר פטירתה החזיק בשל' ולא רצה להחזיר ליורשיה אלא ליתן צדקה והיורשים אומרי' לא ידענו בזאת הצדקה כלום והשיב ר"י ז"ל שאין לו לרבי אליעזר ממיץ להחזיק בממון ודין מצוה לקיים דברי המת אין מוטל עליו כיון שלא השליטתו מתחלה לכך ואפי' שיאמר שהוא גבאי וידו יד עניי' אין נ"ל שיהיה לו כח לחלק צדקה זו לדעתו יותר מלדעת היורשי' אפי' יש לו מיגו והדברים ק"ו ומה התם שהיה רבי אליעזר ממיץ מוחזק אמר שאין עליו מוטל לקיים מצות המת אפי' שהיה יד עניי' כיון שלא השליטתו בנ"ד שהיורש מוחזק בהם ואינו אלא לעניי א"י תוב"ב הוא יתנם ועליו מוטל לקיי' דברי המת אחיו ואין מכאן קושיא לדברי שא"כ נראה שיש בידו לחלק גם מעות היתומות למי שירצה אפי' יתומות שהם חוץ מעיר ניקופול הא ודאי ליתא אלא שצריך ליתן ליתומות העיר הנז' והטעם שכתב וז"ל ואף ע"ג דתניא האומר תנו מאתים זו לעניים ינתנו' לעניים אותה העיר כו' עד שהדבר ידוע עכשיו שאינם מתכונים לעניים מועטי' שבאותה העיר כו' עד ואז היו ישראל מרובי' בעיר אחת בעניי' מרובי' לחלק יותר מעכשיו ולפי' אין לרבי אליעזר ממיץ להחזיק בממון משמע דאם היו מרובים כבזמן ההוא דודאי עביד שפיר רבי אליעזר ממיץ להחזיק ולא יחזיר ליורשי וא"כ בנ"ד לענין דין היתומות ודאי דשני אלפים לבני' שנדר חשובה לע"ד עיר ניקופול במקו' שיש עניים מרובי' לשיובן בה האומר תנו מאתים זוז לעניים לעניי חותה העיר קאמר דבזמן ר"י ז"ל לדעתי היו י' או עשרים בתים במקו' אחד וממקומות רבות היו צריכים להשכי' אנשי' למנין בימים הנוראים עשי"ת כנראה מתשו' האשכנזים אבל ודאי עיר נקופול יע"ח עיר שיש בה מרובי' נקראת ובפרט לענין יתומות שאין לומר שדעתו היה ליתומות ממקו' אחר הא ודאי ליכא למימר הכי אלא נהי דלא מפקינן מיניה כיון שהם תחת ידו ולא השליט לגבאי' גבאי צדקה מעיר נקופול בפי' א"כ עליו מוטל לקיים דברי המת לא עליה' אך בתנאי שיחל המעות ליתומות עיר ניקופול אם ישנן וכן עליו מוטל לשלו' מעות א"י תוב"ב ויזהר שלא יעבור בבל תאחר הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי.
3