שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה קס״טResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 169
א׳שאלה ראובן הניח בית כדי שהריו' יחלק לעניים בערבי פסחים אם יכולים בני העיר לשנות הריוח ההוא לצרכיה'.
1
ב׳תשובה
2
ג׳ראיתי להשיב תחלה על דברי החכ' שהשיב על זה ראשונה וז"ל נראה לכאורה שאפי' נדבת צבור שהתנדבו לעניי עירם אין הצבור יכולין לשנותם והביא ראיה מדתנן מותר עניים לעניים כו' ועל כיוצא בזה אמרינן בגמ' גנובי גנבא למה לך אי ס"ל הלכ' ככלו' אימא הלכ' כפלו' הכח נמי אי האי צורבא מרבנן רואה בדעתו לפסוק הלכה כהר"י ן' מיגש ז"ל ואחרים נמשכים לדעתו היה יכול לעשות כי הרוצה ליחנק יתלה עצמו באילן גדול כ"ש אילנות גדולים אמנם לומר כך נר' שאפי' נדבת צבור כו' וראיה כו' למה לו הרי ראית משנ' מותר עניים הביאה הר"י ן' מיגש ז"ל גם הראיה שהביא מדברי אביי מריש הוה עביד מר כו' הם דברי הרב ן' מיגש ז"ל וכמו שהבי' הריטב"א ז"ל באורך בחדושיו ואם יאמר לנו שחדש בפלפולו מה שאמר מותר דוקא דאיכא מותר הא לאו הכי אינם רשאים דיוק זה העדרו טוב ממציאותו דכל מאי דאתא לאשמועינן התם הוא דאפי' המותר על הסתם אנו מחוייבים ליתן לעני או עניים וא"כ לגופיה איצטריך ועוד דהתם במתניתין קתני מותרי טוב' מותר עולה לעול' מותר מנחה למנחה כו' ואגב הני קתני מותר עניים כו'. כלל הדברים כי איני רואה ממשות בדברים אלה כי מפשוטן של דברים נראה הכרח לדברי ן' מיגש ז"ל וכמו שהביא הוא ז"ל אמנ' כבר דחו ראיותיו האחרונים ז"ל הרא"ש ז"ל תירץ דהתם מיירי כשאירע מקרה שהוצרכו לגבות לצורך עניים והוי דומיא דכל הני דקתני התם שבוי ומת וזה החכם דחה דברי הרא"ש ז"ל בדברים שאין להם שחר שנראה מדבריו דמותר עני לאותו עני לא מצי איירי בעני הבא ע"י מקר' דהא אין לך פלך וכרך שאין לך סורני סורני עניים אלו דבריו ואני תמיה מאי קאמר אם מפני שאין לך כל פלך כו' לא מצינו למימר דמתני' לא איירי באותה צדקה שדר' בני העיר לגבות לעניי' הקבועי' לעיר' דהתם יכולי' לשנו' וליכא למימ' מות' עניים לעניים אלא הם יעשו מה שירצו ושיצטרכו עוד יגבו אבל מתניתין מיירי כשאירע מקרה ובא להם עני או עניי' מחדש וכונתם ליתן להם צרכם וגבו מעות והותירו דהתם ודאי חייבים ליתן לעניים או לעני יחיד או רבים הכל כמו שהיה גם דחה בדבריו חלוק רבנו יונה שכת' על ההי' ברייתא דמסכת ב"ב פ"ק דקתני ולשנותם לכל מה שירצו והכא קתני מותר עניים כו' דהתם בבריתא מיירי כשהסכימו בני העיר ומתניתין דשקלים מיירי בלא הסכימו בני העיר וזה הח' דחה חלוק זה במ"ש כלאחר יד וז"ל ומדסתם ולא פירש משמע דס"ל דכיון דזכו עניים בו אפי' אם הסכימו הצבור אינם רשאין ולא נתן אל לבו כי חלוק זה אמרוהו גאוני עולם הר"י הנז' והרמב"ן והר"ן והם ידעו טפי בדברי הר"י ן' מיגש מכל הבאים אחריהם ולא נתחוורו דבריו בעיניהם ואנן יתמי דיתמי דאין לנו דעת מכרעת אין לנו רק להחזיק בדברי האחרוני' רבותינו דהלכה כבתראי ולו היה שקול במאזנים הדוחק הגדול דלישנא דבריית' דקאמר ולשנות לכל מה שירצו עם כח המתי' שהביא היה שותק ודאי הלא תראה הרמב"ם שהניח דעת הרב ן' מיגאש שהיה רבו וכתב בפ"ט מה' מתנות עניי' וז"ל רשאין בני העיר לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנותו לכל מה שירצו מצרכי צבור ואעפ"י שלא התנו כן בשעה שגבו ועכ"ז כתב בסוף הפרק עני שגבו לו כדי להשלים מחסורו והותירו על מה שהוא צריך הרי המותר שלו ומותר עניים לעניים ומותר שבויים לשבויי' מותר שבוי לאותו שבוי מותר מתי' למתי' מותר המת ליורשיו כמה הורה לע"ד חלוק הרא"ש שהרי בתחלת הפרק כתב כל עיר שיש בה ישראל חייבים להעמיד מהם גבאי צדקה ופי' הדברים הקבועי' והנהוגים בכל ישראל והדברים הכוללים אח"כ כתב וז"ל בע"ה שהיה מהלך מעיר לעיר ותמו לו המעות בדרך כו' עד עני שגבו לו כו' כנ"ל הורה שמדבר בגביית עני הבא בדרך מקרה לעיר כמו אותם שהזכי' למעלה מזה מבעל הבית שתמו לו מעותיו וק"ל לע"ד סוף דבר כי כל מה שהאריך זה החכ' בחלק זה היה ללא צורך ודלא כהלכתא אחר שהרמב"ם וכל האחרונים הסכימו הפך סברת הר"י ן' מיגאש זכרונו לברכה ואפילו ר"י שהיה סובר כמותו כמ"ש המרדכי בפ' השותפין בסוף דבריו כתב והאידנא דעבדינן שנותנים מן הצדקה לכל צרכיהם פיר' משום דלב ב"ד כשפוסקין בני העיר צדקה ביניהם עושים ע"ד שיעשו הגבאים כל מה שירצו ע"כ ולא ראיתי להאריך בזה כי נר' בעיני האריכות ללא צורך בדבר שכתבו כל האחרונים הראיות והקושיות והתירוצים שאפשר להשיג ע"ז גם שכבר נר' פשט המנהג ומעתה נבא לנ"ד שהוא נדב' יחיד כי בזה צריך עיון רב אם יכולים בני העיר לשנותו אם לאו ולכאורה היה נר' דיש להביא ראיה שיכולים בני העיר לשנותו לדבר מצוה מההיא ברייתא דגרסינן בפ"ק דערכין ת"ר ישראל שהתנדב מנורה או נר לבית הכנסת אסור לשנותה וגרסינן התם סבר ר' חייא בר אבא למימר לא שנא לדבר הרשות לא שנא לדבר מצוה אמר ליה רב אמי הכי אמר ר' יוחנן לא שנו אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר לשנותה ואסיק דאי נשתקע שם בעלים אפי' לדבר הרשות וא"כ אפי"ת דהאי ביתא לא פקע שם המקדיש מינה מ"מ לדבר מצוה מצו בני העיר לשנותה ואפי' למצוה פחותה שכ"כ המרדכי בפ"ק דב"ב אפי' לדבר מצוה דפחיתא מינה דדוקא גבי תשמיש קדושה אמרינן פ' נגמר הדין מעלין בקדש כו' ולא לגבי תשמישי מצוה עוד הביא הב"י בשם הר"ן וז"ל ומסתברא דכי אמרי' ולשנותן לכל מה שירצו לא בנדבת בני העיר דוקא אלא אפי' יחיד הפוסק צדקה ומסרה לפרנסי הצבור מסתמ' על דעתן התנדב ורשאין הם לשנות אלא שכתב שאם מינה גזברים בדבר כה"ג אין רשאין בני העיר לשנות א"כ מכאן נר' שאם המקדיש בית זה לא מינה גזברים בפרטות לאותו הקדש אלא שהניח הענין לצבור שהיינו יכולים לומר שעל דעתם הקדיש והיו יכולים לשנותו גם מהרי"ק הביא בשרש ה' תשובת מהר"ם שמצא במרדכי וז"ל ונשאל לר"מ על ראובן שנתן ממונו לצדקה כו' ומן הריוח יקחו הקהל רב הישר בעיניהם כו' עד והשיב נ"ל דמאחר שנתן לקהל כו' ה"נ רשאין לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה ולשנות לכל מה שירצו אמנם הרשב"א שהוא גדול הפוסקים החמיר ע"ז וכתב בפי' על נ"ד שא"א לשנותו אפי' הסכימו בכך טובי העיר במעמד אנשי העיר כיון דדעת המקדי' להוסיף על קצבתם כמ"ש התשו' באורך הב"י סוף סי' רנ"ט בי"ד וכ"ש בנ"ד שגלה שיחלק בערבי פסחים שאין לך גלוי דעת גדול מזה שרצונו היה כדי שיהיה להם הוצאת החג בריוח קצת וכ"ש אם היה שמינה גזברים בפרט לזה שדעת הר"ן ג"כ מסכמת שא"א לשנות וכנ' דנ"ד א"כ הוי קצת פלוגתא דרבוותא ונר' דדעת מהרר"יק בשרש הנז' דעתו נוטה לפסוק נגד סברת הרשב"א שכתב וז"ל וכיון דקיימי ר"מ ור"א בחד שיטתא ואינהו בתראי נמי הוו כהרשב"א א"כ ראוי להלך אחריהם אלא שקשה לי על דברי מהרר"יק שכתב וז"ל וגם אפשר לומר דאפי' רשב"א מודה בכה"ג דדוקא כשגובים ליתן לעניים מיד הוא דאמר רש"בא הרי הוא כגוזל עניים שהרי מיד זכו בו עניים כדפי' לעיל אבל בנדון זה דלא זכו בו עניים עדיין עד שתגיע לידם ראוי לומר שמודה רשב"א דביד הגזברים לשנות ע"כ. ולי הדיוט קשה שהרי כתב הרשב"א בתשו' וז"ל המקדיש שדה לענים וצוה שיחלקו הפירות לעניים ורצה הצבור לשנות ולהוציא הפירות לדברים אחרים מהו והשיב אין רשות בידם ואפי' הסכימו בכך ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שכיון שצוה שיחלקו הפירו' לעניים גלה דעתו שאינו רוצה שישנו בזה כלל הרי משמע בפיר' דלא כמהררי"ק אלא שאני אומר שאולי לא הגיע תשו' זו לידו ובשלמא אם היה דבר שבא בחבור מפורס' היינו אומרים שהוא ידע טפי מינן בדברי הרשב"א אבל אחר שאין זה אלא תשובת שאלה ודאי אית לן למימר דלא ראה וכמו שהוא בעצמו כתב בשרש צ"ד אבל מ"מ אני אומר שהדבר מחלוקת כי מהר"ם נר' שחולק בפי' על סברת הרשב"א גם אם המקדיש הזה דנ"ד הניח הדבר ביד הקהל והגזברים הממוני' על הקהל נמצא שגם לדעת הר"ן דהוי בתר' טובא יכולים לשנות לכל הפחות לדבר מצוה וכפי נוסח השאלה כן נר' שלא הניח ממונים מיוחדים על הקדש הבית וא"כ חוזרני לומר דלא נפיק מידי מחלוקת והדבר בספק וסבור הייתי לומר שהמשנה בענייני הצדקה לא הוי אלא דבר איסור מדרבנן וא"כ היינו יכולים לו' דכל היכא דאיכא ספקא הוי ספקא דרבנן ואזלינן לקולא דהכי קי"ל אלא שמצאתי מה שהביא הב"י מן המרדכ"י בהגהות פרק השותפין דילפינן צדקה מפאה וספק פאה פאה וספק לקט לקט ושגם ספק צדקה צדקה ומי שמצא בידו מעות ואינו יודע אם הם של צדקה חייב ליתנם לצדקה משמע דאית לן למיזל בהאי ענינא דצדקה לחומרא והוי כספק דאורייתא ומ"מ רואה אני מצד אחר שפסקו קצת פוסקים הרש"בא מהם גם הר"ן ז"ל הצדק' דין הדיוט לה והנותן שטר שיש לו צדקה אינו קונה אלא בכתיבה ומסירה כדין הדיוט גם לענין רבית אסור להלוותו ברבית באופן שנר' שהדבר שקול אלא שמ"מ אני אומר בנ"ד שמאחר שהמקדיש הזה גלה דעתו כ"כ שלא נתפייס במה שהקדיש הבית סתם ליתן לעניים הפירות אלא שקבע זמן בערבי פסחים הוראה גמורה שדעת המקדיש שלח ישתנה אלא שיהיה תמיד ריוח לעניי' להוצאת המועד גם סומך אני בזה למה שראיתי שכתב מהר"יק ז"ל שרש ה' וז"ל וכיון דקיימי ר"מ ור' אשר בחד שיטתא ואינהו נמי בתראי הוו כהר"שבא א"כ ראוי להלך אחריהם דאחרי רבים להטות ע"כ משמע הא לאו הכי אלא דהוו שקולין היה מחמיר שלא לשנות א"כ גם אני אומר דמאחר דנ"ד לא נפיק מפלוגתא וגם שהדעת נותן שהמקדיש היה כונתו שלא לשנות כנ"ל מצורף לזה היות סברת הרש"בא זאת כי בלי ספק הוא תל גדול שאין ראוי להטות מדבריו ימין ושמאל א"כ ראוי להקל שלא לשנות ההקדש כלל עא"כו ליטלו לצרכיה' דעבדי איסורא ודאי הנראה לע"ד כתבתי:
3