שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רל״הResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 235
א׳בפרק החובל במשנה בגמ' המקש' שהקשה אמאי כו' למה לא אמר ותו והא כתיב כו' כמו שמקשה כן למטה ב' כשאמר אי מכה כו' למה לא סליק אדעתי' תחלה מכה נפש בהמה וגו' וסמיך כו' שהרי פסוק זה קודם בפרשה ג' כשהקשה ההוא בקטלא כתי' למה לא תרץ יומת בממון כמו שתרץ כן למטה בפסוק ואיש כי יכה כל נפש ד' ודקארי לה מאי קארי לה לא ראה שהרי כבר אתקש כו' ה' האי ועוד כתיב בתריה כו' לא הוזכר כלל בבריית' ועו' הוו להו תלת' קראי ובגמ' לא מצרי' אלא לתרוייהו לבד ו' דקאמר ואכתי מיבעיה ליה לא תשקול מיני' ממונא ותפטריה מאי קשי' ליה אפי' נימא קרא להכי הוא דאתא מפקינן מיניה אבל אתה לוקח לראשי אברים מדאצטריך כו' ז' קשה לפי דעת המקשה שהיה סבור דקרא אתי לעונש א' אתה מחייבו כו' א"כ לא תשקול מיניה ותפטריה מהיכן הוה מפיק ליה ח' למה אינו מפרש מאשר הוא רשע למות אבל אתה לוקח לראשי אברים ומדכתיב לנפש רוצח לא תשקול מיניה ותפטריה לקושיא הו' אפשר דס"ד דלגופיה איצטריך כדפי' והטע' לפי שהיה עולה בדעת דמאחר שכבר מת הנרצח יתן הרוצח ממון כי התורה חסה הרבה על נפש א' מישראל אבל לעולם אבר ינטל ממנו אבר כיון שאין כאן מיתה אבל זה נר' סברא חלושה אע"פ שנראה שרש"י כיון לזה. ונר' שכונת המקשה לו' אכתי כו' ומה שנוכל לידרוש מכח מדאצטריך היינו שבראשי אברים נוכל ניטול כופר לרצון המוכה וכי תימא א"כ מהאי קרא לחוד מפקינן ראשי אברים אפילו שלא לרצון דלרצון נפקא מדאצטריך אפי' לא הוה כתיב לנפש רוצח ומדקא' לנפש רוצח אפי' שלא ברצונו לזה אני אומר שיש לפרש פירוש אחר דאי בעי דמי נסיב אי בעי מיני נסיב ר"ל המכה אם הוא ירצה לפרוע במעות יפרע ואם ירצה בעינו יפרע וא"כ בהכרח אצטריך מכה מכה שאפי' ירצה המכ' שיוציאו מינו לא אמר כלום אלא יפרמ ממון וא"כ כל הפסוק של נפש רוצח הייתי דורש הכי מדאצטרי' שמעינן מינה דאתה לוקח כופר בראשי אברים אם ירצה המוכ' ומדקא' לנפש רוצח יתירא שמעינן שאפי' בעל כרחו של המוכ' אבל אכתי יהיה תלוי ברצון המכה בעצמו ולהכי אתא מכה שעל כרחו של המכה יהיה מעות וכן ע"כ של המוכה ג"כ והשאר צ"ע:
1