שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רל״וResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 236
א׳דבור בפ' כיצד הרגל גמ' ודלמא למעוטי' זב מימים כו' תנן במתנ' מועד משיעידו בו ג' ימים כו' ר"ע אומר משיעידו בו ג' פעמים ואמר טעמא דבריית' רחק נגחותיו חייב קרב נגחותיו לכ"ש א"ל זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמא' פירוש בראיות ג' ימים צריכה ז' נקיי' אבל ראתה ג' פעמי' ביום א' דהיינו קרב' ראיותי' טהור' שאינה צריכה ז' נקיים אלא שומרת יום כנגד יום אמר להם והרי וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים ופרש"י גזרת הכתוב ופריך בגמ' ממאי דהאי וזאת למעוטיה זבה מראיות דלמא למעוטיה זב מימים ומשני אמ' קרא והזב את זובו לזכר כו' הדר פריך וליקוש נקבה לזכר ומשני הא מיעט וזאת הדר פריך ומה ראית ומשני מסתברא כו' תוספות ודלמא למעוטי ולא בעי למימר אבל לא זב' מראיו' דא"כ לשתוק מוזאת א"נ המקשה סמך אהיקשא כדפריך בסמוך ומה ראית ע"כ לפי משמעות הלשון לכאורה נר' דהכי קאמ' ולא בעי למימר אבל לא זבה מראיות דאלו אמרי' הכי שאננו ממעט זבה מראיות ותשאר דין זבה בתרתי ימים או ראיות תקשי לשתוק מוזאת דכיון דאמרי' בזבה דכתיב בה ימים ה"ה ראיות היינו מק"ו ררבי מאיר נמשך מזה דבזב דכתיב ביה ראיות לא הוה צריך מיעוט א"כ לשתוק קרא דהא ודאי א"א ללמוד ימים מראיות וא"כ השתא נמי דמשמע דפריך ודלמא למעוטי זב מימים וכן זבה מראיות היאך מתיישב לשון הגמ' דפרי' ודילמא למעוטי זב בשלמא למעוטי זבה צריך קרא דהוה ס"ד ימים כ"ש ראיות מק"ו דרבי מאיר אלא זב לא שייך למימר בזה למעוטי תו קשה בפשט הגמ' ובדבור דאמר א"נ כו' היכי פריך משום דסמך אהיקיש' אם ידע היקשא א"א לו למעוטי זב כו' דאם כן קשה טובא דלשתוק מוזאת ונשתוק מהיק' והכי הוה ידעינן דזבה אית בה תרתי ימים וראיות ימים דכתיב בהדיא ראיות מק"ו אבל בזב דכתיב ראיות דוקא ראיות ולא ימים ותו קשה בגמ' למה לא תרץ מיד כשהק' המקשה ודילמא מסתברא כו' ותו היכי פריך וליקי' וכי לא ידע דהא כתיב וזאת ונראה אחד משני דרכים אחד ולא בעי למימר אבל לא זבה דודאי זבה אית בה תרתי כו' כדפי' דאם זה כונת המקשה א"א לכלום דכיון דמוקי תרתי בזבה אע"ג דלא כתיב אלא ימים היכי מצי למימי' ואימא למעוטיה זב מימים כנז' אבל אי כונת המקשה ואימא למעוט' נמי זב כו' וה"פ ממאי דאתי קרא למעוטי זבה מראיות לבד דלמא למעוטי זב מימים נמי אתא והשתא לא קשה דלמאי איצטריך מיעוט בזב משום דהוה איפשר למיהב ימים בזב מק"ו ומה זבה שאין בה ראיות יש בה ימי' זב שיש בו ראיות לכ"ש שיש בו ימים להכי אצטריך למימר וזאת דוקא ימים לזבה וראיות לזב לא עוד או אפ"ל דלשון דלמעוטי לאו דוקא אלא דכיון דאתא וזאת ומיעט זבה מראיות ממיל' נתמעטו ימי' מזב ומשני אמר קר' כו' והמקשה הטעהו לשון המתרץ שתרץ אמר קרא כו' שרא' שהיה לו להשיב זב לא צריך קרא דאיצטרי' קר' לרבות לזב ימים מכלל דאי לאו קרא הוה אמינ' זב דוק' ראיות לכן הדר פריך וליקיש נמי:
1
ב׳וא"ת הא כתיב וזאת אתי למעוטי זבה מימים ואית לן למימר והסבר' להפך דבמקום דכתיב ראיות כ"ש ימים ומשום הכי איצטריך וזאת וזבה דכתיב בה ימי' משמע דוקא ימים ומשום הכי איצטריך היקש' ליתן ראיו' והמתרץ לא הבין כונת המקשה משום הכי קא מתמה כנגדו ואמר הא כתיב וזאת אז גלה לו כונתו ותרץ מסתברא והטעם שלא השיב לו תכף מסתבר כו' משום דטעמא דמסתברא אינו מספיק אלא ודאי אתי למעוטי ראיות מזבה אבל אכתי איכ' לספוקי מנא לן ימים בזב דמשום הכי א"ל אמר קרא לזכר כו' א"נ דמעיקר' ידע המקשה היקשה והק' ליה יודע אני היקשה והוי רבוי וזאת דהוי מיעוט ואימ' דסברתך אינה אמתי דאי הכי לכתוב מיעוט' דוזאת גבי הזב' וליכתו' ימי' גבי הזב לא הוה איצטרי' היקש' כלל דממעוט זבה הוה ידעינן ימים ולא ראיות ומק"ו דימים הוה אמר' דזב מטמא בתרתי ימים ובראיות אלא אית לן למימר דמסתברא היכ' דכתיב ימים הוי דוק' וכן ראיות ומשום דאיצטרי' קר' לרבות ימים גבי זב כתב היקשה ומשו' דהוה ס"ד דאין היקש למחצה איצטריך מיעוט וזאת והמתרץ לא הבין כוונת המקשה כנז' והשיב לו כנז' וא"ת ובמסקנן איך תירץ קושית ולכתוב וכו' כנז' ואפ"ל דלא חש התלמוד להכי משום דלישתוק פרכינן לכתוב לא פרכינן או אפשר בדר' שני ופשוט יות' דמתחלה נותן טעם ר"מ לדבריו ק"ו ריחק כ"ש והקשו לו חכמי' זבה תוכיח שהסבר' להפך וחז' ר"מ אדרב' משם ראי' שהרי כתב וזאת וכו' ואלו היה כדבריכם למאי איצטריך וזאת מדאיצטריך למעוטי משמע שהסבר' נותנת דהיכ' דכתיב יעים כ"ש ראיות ומשום הכי איצטריך קר' למעוטי והוי גזרת הכתוב ועת' פריך תלמוד' וממאי כלומ' בשלמ' למימ' הכי כרבי מאיר אפשר שיש פנים אבל להכריח סברתו מכח צריכותא דקרא מנא ליה דלמא הסברא היא להפך דקר' אתי למעוטי זב ימים דס"ד ראיות כ"ש ימים וזבה דוקא ימים ולא ראיות וכונת התוספות הכי הוי לא בעי ואימא למעוט' זב' מימים אבל זבה אית ראיות דאי הכי הוה פריך ק' דלשתוק כיון שאין לזבה ראיות אלא מכח ק"ו דר"מ ואי איתא לק"ו איך אצרי' קרא למעוטי זב מימים הא אימעו' ממילא אלא אדרב' כונת המקשה מהאי דאיצטריך לזבה מראיות ולא איצטריך לזב מימים וא"כ הסברא הפך ר"מ דימים ימים דוקא וראיות כ"ש ימים והשיב א"ק לזכר וא"כ א"א למעוטי ימים מזכר כו' א"נ דמעיקרא לא פריך אלא גלה ומה ראית ולפי דרך זה אין חלוק בין פי' קמא דתוספות לא"נ אלא דלפי' קמ' לא ידע היקש' ולעולם לא פרי' בכח אלא מספק ודלמ' כו' ולפי' ג"כ ידע היקש' אלא דפריך ומה ראית כו' ע"כ:
2