שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רמ״וResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 246
א׳עוד דבור קודם לזה:
1
ב׳דבור חייב שתים כו' עד והא דקתני בתוס' דמכות גבי ראש דאינו חייב עד שיקיפנו בתער איכא למימר מאי תער כעין תער כו' עד וליכא למימר כו' עד וכר' אליעזר כו' י"ל מה היינו מרויחים בלשון התוספת' כיון דאסור גם במלקט ורהיטני ובתוספתא קתני אינו חייב כו' דמשמע דשוללת כל דבר אחר עוד קשה דאיך אמר וכר' אליעזר כו' דפשיטא דא"א דאתי כי בגמ' קאי אליבא דרבנן ותכף קאמר ור' אליעזר דאתי עשה כו' מ"ל עוד קשה איך אמרי דמזקנו נמי לא שמעינן תער והלא מכח הייתור שמעינן תער דמראשו ידעינן מלקט ורהיטני היותר זקנו לתער לקושיא הא' שהי' איפשר לומר בודאי יש ריוח אפי' אסור במלק' ורהיטני כיון דשרי במספרים כעין תער אבל אי הוה אסיר מספרים נמצא לא ממעט מידי עוד דכיון דבתער יש השחתה ובמלקט יש השחתה כשאומר אלא בתער היינו מלקט וכאלו אומר עד שיקיפנו במשחית למעוטי מספרים דלא הוי משחית אבל אי במספרים אסיר אין הבנה בלישנא דקאמר עד לקושי' הב' י"ל ששני מחלוקת יש א' דר' אליעזר דיליף ראשו מנזיר ורבנן לא ילפי הכי ועל דא היא סוגייא דרבנן דכ' שני מינין ומחלוק' שני דפ' אלו הן הלוקין דר' אליעזר סבר דמלקט ורהיטני נמי מקרי גלוח כמו תער ממש דהוי גלוח שיש בו השחתה ורבנן סברי דמלקט כו' השחתה עבדי גלוח לא עבדי ואיפשר דרבנן דפ' אלו ב' נזירים סברי בהא דמלקט ורהיטני דעבדי גלוח כר' אליעזר ולקושי' הג' י"ל דמאי דקא' דמזקנו נמי לא שמעינן תער היינו דוקא תער לעיכוב' דנהי דמראשו שמעי' מלק' כו' ומזקנו שמע' התר תער אבל אה"נ דאי בעי מצור' לגלח במלק' מצי כיון דיש בו גלוח והשחת' דברי ר' אליעזר להכי קא' לא שמעי' אבל השתא דלא אתי אליבא דרבי אליעזר אלא דרבנן דשני מינין נמי סברי דמלק' לא מיקרי גלוח וקר' כתיב וגלח וכתיב זקנו דמשמע השחתה אבל בהכרח שמעינן דבעי תער לעיכובא דבמלקט לא שייך גלוח במספרים ליכא השחתה שמעינן שפיר במצורע תער לעיכובא:
2
ג׳עוד דבור אחר זה מתחיל ועל הזקן שתים מכאן נר' שהתוספות ילפי הכי מדקא' על הראש כו' ועל הזקן שתים כו' משמע דליכא בין ראש לזקן אלא שעל הרא' שתים אחד מכאן כו' ועל הזקן שתים מכאן כו' אם בשאר מילי שוים כו' אין הלכה כרב אדא כו' קשה מאי קאמר משמע דאי מקיף ליה גדול מחייב וכי יש דבר ברור יותר מזה ומאי משמע דקא' ונראה דאיפשר לו' דלא מפני דס"ל לתלמוד' דהכי הלכת' אלא משום דבעי מאי בינייהו אמר איכא בינייהו לדעת פ' הא א"נ כו' מ"ה קאמרי תוס' משמע ליה גדול ודאי חייב לפי הדין ועוד נר' כו' עד מדלא קאמ' כו' וקשה דהשת' נמי דמודה רב אדא כפי דברי התוספו' למה אמר בגמ' באיש דאמר לאשה אקיף לי גדול אלא ודאי משום מאי דאמר לקמן דלא יניח גדול לרב הונא וא"כ השתא נמי נימא לעולם רב אדא אפי' ניקף גדול והתם לא קאמר באקיף לי גדול משום דלא יניח ונר' דהכי פי' בשלמ' אי רב אדא מודה בניקף גדול ניח' דלא נקיט הכי בגמ' משום דגדול לא יניח בין ידע דהאי מקיף שליח מגדול ובין לא ידע משום דבין הכי וב"ה יהיה חייב אבל אם רב אדא פליג אף בניקף גדול הוה מצי למנקט הכי ובדלא ידע דמקיף הוי שליח מגדול וקשה עוד שאין הכרח מכאן דלעולם אימ' לך דרב אדא פטר אף בניקף גדול דהאי דלא קאמר בגמ' איכא בינייהו דאמר לי אקיף לי גדול משום דאז לא הוה שמעינן דהלכה כרב הונא ואיפשר לו' דהיינו דקא משנו ויש לדחות כו' א"נ דנימא תרוייהו שמעתי פי' אחר מפי חבר אחד ולא הנאני:
3