שו"ת מהרשד"ם, יורה דעה רמ״זResponsa Maharashdam, Yoreh Deah 247
א׳בריש מסכת שבועות מתחיל
1
ב׳דבור חייב על הראש שתים נר' דאע"ג כו' וקשה מה ענין דין זה בכאן במקומו הוה להו לאותויי וכאן לא עוד איך מוכיח ממה שאמרו בפ' ג' מינים כו' שהרי התם מיירי קודם שיכתב זה הדין שאני אומר שאין בראש אלא בהשחתה הוי אחר דכתב רחמנא זקן שאני אומר שכיון שכתוב במצורע ראשו וזקנו כי הדדי יש לנו לו' דשניהם שוים בהתר כמצורע וב' שוים באיסור כסתם בני אדם עוד קשה מה שהרגישו מן התוספתא לפי דעתם גם לכ"ע קשה דאיך לא אמר' התוספת' עד שיקיפנו בתער או במלקט ורהיטני עוד קשה דאמרינן במלקט ורהיטני לא אפשר במצורע דגלוח כתיב ותימא דבפ' ג' מינים פריך בגמ' במצורע ואימ' אפי' במלקט ורהיטני מצוה קא עביד וכתב זקנו להתיר תער שרשות בידו לגלח בתער וכפי דברי התוספות יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא שכתוב אחר וגלח דלפי דעתם הוי תער דאין גלוח אלא בתער ואתה אומר במלקט כו' מצוה ותער רשות עוד קשה איך אמרי וכרבי אליעזר כו' ואיך היה אפשר לאוקו' כרבי אליעזר דהתם מיירי בפי' אליב' דרבנן דפליגי על רבי אליעזר ונר' דהתו' הרגישו כי התלמוד דקאמר מכדי תנא ממכות סליק כו' לא הוה ליה לאותויי אלא משום דתני על הראש כו' דהוי הדמיון כשבועות שיש לאו אחד ויעשה הבעל כמו כאן שתי לכ"ע אמנם זקן מאן דכר שמיה לכך הייתי אומר דאגב גררא אתא לאשמועינן דראש וזקן שוים מה זה בתער והשחתה אף זה כן לזה אמרי נר' דאע"ג ולהכי קאמרי בדבור ועל הזקן נר' כו' לתקן א"כ קשיא למה ועל הזקן כו' נראה שבזה שוים מכל וכל ומ"ה הביא תלמוד' ראש וזקן והאי דקאמר ואי לא מחייב כו' הכי פי' ואי קים לן ממקום אחר דעל הראש לא מחייב אלא בתער א"כ שפיר כו' ואמרי הכא משום דמטעם זקן ליכא למילף דכיון דקרא דתקיפו משמע הקפה בלי השחתה משום דמצינן בזקן לא תשחית פאת זקניך ליכא למימר בראש ואדרבה אית לן למיזל לחומר' ונקטינן כל מצוה ומצוה כדמשמעה ונר' בתרא ג"כ לחומר' וקאמר והא דקתני בשלמ' כדקא ס"ד שהקפת הראש לא עבר אלא בתער או במלקט דהוי השחתה בתער שפיר קאמר בתוספת' אינו חייב אלא בתער וכיוצא בו דאיכא השחתה אבל במספרי' כעין תער לא מחייב אבל אי גם במספרים כעין תער מחייב מה שולל אינו אלא עד כו' ודוק ומעתה אני בא לפרש מאי קאמרי התוס' דגלוח דמשמע דא"א למימר גלוח במלקט כו' והלא בגמ' קאמר בפי' ואימ' במלקט ורהיטני משמע דשייך בהו גלוח וקושי' זו יש בגמ' לעיל מינה קאמר לפי שנא' ופאת זקנם כו' עד איזהו גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער א"כ דסבר דמלקט ורהיטני נמי גלוח דהשחתה עבדי ולהכי פריך מנא להו לרבנן דמצורע תער דוק' דאי משום זקנו דיתיר אימא אני אומ' שהתו' סברא כרבי אליעז' דמלקט ורהיטני עבדי גלוח ומ"ה איצטריך זקן להתיר תער ומשני דא"א לו' הכי משום דאי מלקט ורהיטני עבדי גלוח ומצות וגלח מקיים בהכי תער אין בא מכח רבוי כיון דאיפשר לקיים המצוה כו' וכדר"ש בן לקיש כו' ומעתה הדרן לסברתין דמלקט ורהיטני לא עבדי גלוח דהשחתה דהמקש' לא היה או' כן אלא כדי שלא נוציא דין חדש דדוק' תער ותו לא אבל השת' שהדין מוכרח וא"א לו' דאת' קרא דזקן אלא לחייב תער ואי לא מקיים מצוה נשאר א"כ דאין גלוח אלא בתער. והשת' אתי שפי' מאי דקאמרי התוספו' וכרבי אליעזר כו' דה"פ שהייתי או' דהכי קאמר אי כתיב ראשו ולא כתיב זקנו הוה אמינ' תרתי משמע כו' ר"ל שהייתי אני מוקי קר' כרבי אליעזר דסבר דמלקט ורהיטני גלוח עבדי ואכתי תער דוק' מנ' לן ואמרי התוספות דפירוש זה א"א דא"כ העיקר חסר מן הספר דמשום זקנו איך להוכיח דאפי' השת' דכתב רחמנ' וזקנו יכולני לומ' דראשו אתא להקפת הראש כו' דהיינו במספרים וזקן אתי להשחתה במלקט ורהיטני ואכתי תער דוק' קפיד רחמנא מנא לך כנ"ל
2