שו"ת רב פעלים, חלק ד, סוד ישריםResponsa Rav Pealim, Volume IV, Sod Yesharim
א׳אמר המגיה בן-צמ"ח נ"י ראיתי והנה טוב לקבוע לשו"ת ע"ד הסוד מדור לעצמם ולהדפיסם בסוף הספר ולקרות להם שם סוד ישרים כאשר היתה באמנה בשלשה חלקים שנדפסו בחיי מורנו מאורנו ואורנו הרה"ג הגאון המחבר היר"ח זצוק"ל.
1
ב׳שאלה נשאלתי מהרב הכולל סוה"ר מהר"ר יחזקאל עזרא בן מולא רחמים נר"ו על מ"ש בספר מבוא שערים שער ג' ח"ב פרק יו"ד וז"ל והנה זה הנוק' הנקרא אין הוא האי רישא הנקרא אוירא דבגין דנפקין מניה הני נימין דשערי נקרא אי"ן ע"כ ולא ידענו טעם לדבר זה שתלה שם אי"ן בנימין דשערי יורנו ושכמ"ה:
2
ג׳תשובה גם בכתב הרב החסיד ארי במסתרים מהר"ר אליהו מני זלה"ה מצאתי שנתעורר בדבר זה וז"ל לא ידעתי למה בשביל שיוצאין הנימין מניה נקרא אי"ן ובשלמא אם היה אומר בשביל שנקרא אוירא נקרא אי"ן אתי שפיר שהוא כמו אויר שאינו נתפס אמנם מ"ש כיון דנפקי מניה וכו' קשה והיעב"ת עכ"ל:
3
ד׳והנה באמת לשון זה נכנס גם בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ז בדפוס הישן דף מ"ד ע"ד שכתב וז"ל אלא שגם זו הרישא תנינא דהויא אוירא דרישא דא"א נקרא ע"ק ונקרא אי"ן מפני שהנימין והשערות תליין בה כנז' ואע"פ שאמר כאן דממוחא סתימאה תליין כבר בארנו זה לעיל שהכונה היא שבתוכן נמשכין אורות מוחא סתימאה אבל הנימין והשערות מרישא תנינא הנקרא אוירא הזו עכ"ל:
4
ה׳והענין הוא כי שם אי"ן באמיתות הוא בא"א בכתר דאנילות כמ"ש רבינו ז"ל בעץ חיים שער ג' בסדר אצילות פרק ב' וז"ל גם המלכות עצמה דא"ק שהיא ראשית דאצילות והיא עתיק יומין נתקנה טפת אודם שלה ועליה נאמר בזוהר דף קל"ב כל רישא דעמא דלא אתתקן איהו בקדמיתא לית עמא מתתקן ואין הכונה ח"ו עליה עצמה רק על הארת ז"ת שבה שמתלבשים בי"ס דאצילות אך עצמות וממשות ז"ת שבה נשארו למעלה במקומו רק ניצוצי אורם הם היורדין להתלבש באצילות ונקרא רישא דעמא ולכן נקרא אני ונקרא אי"ן ודא מלכות דא"ק וכתר דאצילות והבן זה עכ"ל:
5
ו׳וכ"כ בעץ חיים שער ע"ב סוף פרק א' וז"ל וזהו אני ראשון ואני אחרון כי הכתר הוא ראשון והוא אחרון והוא אי"ן והוא אנ"י כי בבחינת מלכות של מאציל אשר בו הוא אחרון ונקרא אני שהוא המלכות. ובבחינת שורש הנאצלים אשר בו שהוא בחינת כתר הוא הראשון ונקרא אי"ן שהוא אותיות אנ"י עכ"ל הרי שם אי"ן באמיתות הוא על כתר דאצילות שהוא בא"א:
6
ז׳והנה נודע דאע"ג דרישא תנינא שהוא האוירא מאיר בכתר דאצילות דאקרי אי"ן הנה מחמת דאורו גדול מאד מאד אי אפשר שיאיר לכתר דאצילות שהוא סוד א"א אלא רק ע"י הנימין דשערי דנפקי מניה שעי"כ יתמעט האור ויכול התחתון לסבול אותו כמ"ש רבינו ז"ל נמצא לפ"ז כתר דאצילות דאקרי אי"ן באמיתות אינו תלוי באוירא אלא בנימין שמשם נמשכין לו האורות כי האוירא בעצמו רחוק ועליון וגבוה ממנו. ולכן שֵם אי"ן יצדק על הנימין משום דבהון תלוי בחינת האי"ן ולכן נקראין בשֵם אי"ן על שם כתר דאצילות המאירין בו דאקרי אי"ן באמיתות וכיון דהנימין יצדק בהם שֵם אי"ן בעבור טעם זה אז גם האוירא נקרא אי"ן משום דהנימין דאקרון אי"ן נמשכים ממנו אבל אין אנחנו יכולין לומר על האוירא שנקרא אי"ן מפני שמאיר לכתר דאצילות דא"א שנקרא אי"ן דבאמת אין האורות באים מן האוירא להדיא לכתר דאצילות אלא רק באים ומגיעים באמצעות הנימין אך כיון דהנימין נפקי באמת מן האוירא יש לנו לייחס שם אי"ן גם לאוירא:
7
ח׳ולכן אמר רבינו ז"ל בס' מ"ש וז"ל דע"ק הנקרא אי"ן הוא האי רישא הנקרא אוירא בגין דנפקי מניה הני נימין דשערי וכן בביאור אד"ז נמי כתב וז"ל אלא שגם זו הרישא תנינא דהויא אוירא דרישא דא"א נקרא ע"ק ונקרא אי"ן מפני שהנימין והשערות תליין בה ע"כ והוא כאשר כתבנו מפני שהאורות היוצאין מן אוירא לכתר דאצילות אשר בא"א אי אפשר שיבואו לו אלא רק ע"י הנימין דנפקין מן אוירא הנז' ולכן שֵם אי"ן יצדק ג"כ על הנימין וכיון דהנימין נמשכין מן האוירא יצדק שם אי"ן גם על האוירא:
8
ט׳ולכן סיים רבינו ז"ל וכתב וז"ל ועיקר שם זה של אי"ן הוא בהאי רישא דאוירא בדוקא ואמנם גם רישא עלאה דעתיק יומין נקרא ג"כ בדרך השאלה אי"ן והטעם משום דביה תליא אי"ן ר"ל כי זו הרישא הנקרא אוירא נתלית ונאחזת בו ועל שמה נקרא גם הוא אי"ן במה שגם היא נקראת עתיקא קדישא על שם עתיק יומין שהוא עקרי בשם זה דע"ק עכ"ל:
9
י׳והא ודאי דאין כונתו לומר שיהא שֵם אי"ן עיקר בהאי רישא דאוירא טפי מן הנימין דהא באמת שם זה בא לאוירא מכח הנימין דנפקי מניה כאשר כתבנו. אך רצונו לומר שֵם זה של אי"ן הוא עיקר באוירא טפי מן רישא עלאה דעתיק יומין שהוא נקרא בשם אי"ן בדרך השאלה והיינו משום דהאוירא שלקחה שם זה של אי"ן היא נתלית ונאחזת בו ועל שמה גם הוא נקרא אי"ן כמו שגם הוא נקרא ע"ק על שם עתיק יומין שהוא באמת עקרי בשם זה דע"ק והוא פשוט והשי"ת ברחמיו הרבים יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
10
י״אכ"ד הצעיר יוסף חיים ח"ר אליהו ח"ר משה חיים ס"ט
11
י״בבשבוע זה בא לידי בפוסטא דרך ים מעיה"ק ירושלים תוב"ב ארבעה דפים מספר אחד הנקרא טוב מצרים מדף כ"א עד דף כ"ה ומן הדפים האלה לא נודע מי המחבר הס' הזה ורק נודע שהשולח ד' דפוס אלו אלי כוונתו כדי להשיב על הקשות שדבר המחבר כנגדי על מה שכתבתי בסוד ישרים סי' ט' הנדפס בסו"ס רב פעלים ח"ג מענין השאלה הנדפסה בס' הקדוש אבקת רוכל למרן ז"ל ונזכרה שם על שמיה דרבינו הגדול האר"י זלה"ה ואנא עבדא כתבתי דנראה לפי קוצר דעתי דהשאלה ההיא והצדדים של הפלפול שבה לא יצאו מפומיה דרבינו האר"י זלה"ה אלא תלמיד אחר סידר כ"ז מדעתו והובילה למרן ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל ועשה ע"ד האמור בגמ' דפסחים אם רצית ליחנק התלה באילן גדול, ובזאת ההצעה כתבתי אין בה שום פלפול וחריפות אלא היא המצאה פשטית בנויה מהשערת השכל ואין אדם יכול לדחותה בכח כי אם רק מהשערת שכלו ועל זה אמרו השומע ישמע והחודל יחדל:
12
י״גובאמת השערה זו אינה זרה כי נמצא כזאת הרבה כי בזוה"ק יש דברים שאמר רבינו האר"י ז"ל עליהם שאינם מס' הזוהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו המעתיקים בס' הזוהר. ופוק חזי בס' הגאון רב יעבץ אשר מצא כמה דברים כזה. וגדולים וכן רבים על תשובות שיש בס' בשמים ראש על שמו של הרא"ש ז"ל שאינם של הרא"ש אלא של חכם א' ונכתבו על שמו של הרא"ש ז"ל. וכן יש ספרי קבלה הכתובים על שם רבינו מוהרח"ו ז"ל והמקבלים סדרום וקראום ע"ש מוהרח"ו ז"ל כדי שיתקבלו אצל החכמים: וכיוצא בזה הודיעני החכם הכולל הרב"ץ חזן נר"ו וז"ל אשר דבר בקדשו בתשובתו הרמתה בספרא דמארי טב רב פעלים (ח"ג סי' ט') בקונטריס סוד ישרים וצדיקים ילכו בם לשפוט בצדק על מרן האר"י ז"ל אשר דבריו הובאו ביתה יוסף בס' אבקת רוכל, אשמח להודיעו כי השערת שכלו הטהור אמת ויציב שחרית, ואמת ואמונה ערבית, ועיני צדיק תחזינה מישרים להגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה יו"ד סי' מט"ר אות ב' וז"ל ותשו' הנז' (של הרב מתתיה) כבר כתבתי בברכ"י שראיתיה בקובץ תשובות מר"ן ז"ל ועתה נדפסה בס' אבקת רוכל סי' ג', והן עתה נטה דעתי שאינה מתורת מר"ן ז"ל ויש לי סמוכות ע"ז. ואין ראיה דחתים עלה מר"ן ז"ל כי כזה וכזה עושים המעתיקים כאשר נתברר לי כמה זמני עכ"ל. והרי זה ענין הדומה לדברים שכתבנו בהשערת שכלינו על השאלה הכתובה באבקת רוכל על שמיה דרבינו האר"י זלה"ה ונמצא שאין השערתנו זרה היא:
13
י״דומה שנתקשה המחבר על השערה זו שכתבתי כיון דרבינו האר"י ז"ל ומר"ן ז"ל שניהם היו דרים בצפת ת"ו איך התלמיד מלאו לבו לעשות כך לכתוב שאלה משמיה דרבינו האר"י ז"ל והוביל אותה למרן ז"ל ולא חש פן יתברר אח"ך כשיראו זא"ז וידע מר"ן ז"ל דשאלה זו לא היתה מן רבינו האר"י ז"ל, אין זו טענה כלל חדא אתרמי כך והתלמיד לא חשש לזה דאפי' אם יוודע הדבר אח"ך לא איכפת לו כי מה חטא בזה ששאל בשם אחרים, ועוד מאן אמר שזו השאלה הגיעה למר"ן ז"ל בזמן שהיה דר רבינו האר"י ז"ל בצפת ת"ו שהוא בסוף ימיו שהיה זה מעט שנים קודם פטירתו. הלא אפשר שעשה התלמיד שאלה זו והובילה למרן ז"ל בזמן שהיה רבינו האר"י ז"ל במצרים ולא עלה עדיין לצפת ת"ו וידוע כי בהיותו במצרים נודע שמו של האר"י ז"ל בכל העולם שהגדיל לעשות בנגלה ובנסתר ולכך כתב לו מרן ז"ל תשו' בכבוד גדול:
14
ט״וומה שטען עוד איך מר"ן ז"ל אשר רוה"ק הופיע עליו לא הרגיש שאין הדברים אמורים מפי רבינו האר"י ז"ל וזה נגיעת כבוד באור ישראל וגאונו שתלמיד אחד יוליך אותו שולל ע"כ, הנה טענה זו לא ניתנה להאמר כי אפי' בתנאים ואמוראים נמצא שהיו מטעים אותם ולא מקשינן היאך יכלו להטעות אותם ולא הרגישו ברוה"ק השורה בתוכם, ומי לנו גדול מן בבא בן בוטא ראש הסנהדרין שהיה חסיד גדול ונורא מאד שהתנכר הורדוס לפניו ולא הכיר בו ע"י רוה"ק שהוא הורדוס המדבר עמו ולא אחר. וכזאת וכזאת יש הרבה ומצינו לאיש האלהים הוא אאדונינו אלישע הע"ה שכתוב בו ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נפשה מרה לה וה' העלים ממני ולא הגיד לי. ודי בזה שאין צורך להרחיב הדיבור יותר:
15
ט״זעוד כתב שם איך אמרתי דאם היה כותב התלמיד את השאלה משם עצמו אפשר לא היה מרן ז"ל משיב לו. זו היא נגיעה בכבוד מרן ז"ל כי ראינו באבקת רוכל שהיה מרן ז"ל נושא ונותן אפי' עם תלמידיו ומפלפל בדבריהם וכו' לא ידעתי מה הוא שח' אני לא כתבתי על מרן ז"ל כלום אלא כתבתי על התלמיד שהיה חושב דעתו כך ולכן הוצרך לכתוב השאלה בשם רבינו האר"י ז"ל. וגם על התלמיד לא כתבתי שחשב שלא ישיב לו מר"ן ז"ל על עיקר הדין אלא חשב שלא יהיה נטפל להפלפול שעשה בשאלה לישא וליתן בדבריו וכאשר מפורש זה בדברי מר"ן ז"ל בתחי' תשובתו שכתב בזה"ל מתוך שדבריך ערבים עלי אמרתי לישא וליתן בדבריך. וכ"ז מפורש יוצא בדברי בתשו' להדיא:
16
י״זעוד כתב ודעת חפצתי מה הוא חסרון הכבוד שיש בדבר אם האר"י ז"ל ישאל שאלת דיני ממונות למרן הב"י ז"ל ובכל אופן שנאמר שהיה רבינו האר"י ז"ל פוסק מומחה בדיני ממונות הלא מרן ז"ל היה זקן גדול ומופלג בדורו ובלי ספק עיניו ראו חכמה ודעת בדיני הפסק יותר ויותר מרבינו האר"י ז"ל לפי ערך שנותיו. ושארי ליה מארי להרב המחבר נר"ו שהכריחנו לבא לידי מדה זאת ולדבר דברים אלה שלא מרצון עכ"ל:
17
י״חיראה עתה הקורא שיחתו של המחבר הנז' בכבוד מי נוגע ואחר שהתוודה על חטאתו תלה העון בצדי באומרו אני הכרחתי אותו לדבר דברים אלו הנוגעים בכבוד רבינו האר"י ז"ל. הלא יענה ויאמר במה הכרחתי אותו ומי הכניסו בדבר זה לדבר בו. ומי שם אותו שופט באר"ש שיהיה מוכרח לדבר בכך ולעשות ערכין בגדולי עולם לומר זה עדיף מזה. ואם הוא חכם יעסוק בחכמתו ומה לו להתערב בזה ומי שם אותו מוכיח ומי ביקש ממנו הסכמת דעתו בדבר זה. ואם ראה השערה זו ולא ערבה לו יאמר דבר זה א"א להיות לפי דעתי ודי לו בזה ומי הכריחו לדבר בגדולי ישראל והכתוב אומר ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. והזהיר הכתוב אל תגעו במשיחי ואחר שפלט קלמוסו בדף כ"א ע"ב ודף כ"ב ע"א כמה וכמה חרופים וקנתורים חזר ושנה בהם באות ב' כולו וסיום דבריו היה באות ג' שכתב וז"ל אם כל מה שדחקו להרב המחבר לדון בדבר זה בכל מה שכתב בזה הוא מפני שגוף השאלה הם דברים פשוטים לדינא ואיך יתכן שרבינו האר"י ז"ל יסתפק בכמו אלה. אמת הדבר דשני צדדים שיש בשאלה שאם מת השותף בתוך הזמן דנטלה השותפות וכן אם הוציא שטרי עיסקא על היתומים דחצי שהוא מלוה גובה מן היתומים בשבועה וכו'. דינים אלו פשוטים היום שכבר מסודרים בש"ע ח"מ סי' ק"ח סעי' ד' וסי' קע"ו סעי' י"ט ומבוארים הדברים בשורשם בב"י באורך. באופן כי לדידן היום הדברים מבוארים ואין בהם די שאלה ותשובה. אכן אל נא נשכח כי שאלת רבינו האר"י ז"ל היתה למי שחיבר וסדר הדברים בב"י ולהמחבר השלחן ערוך. וקודם שיושמו לפנינו על שלחן הזהב שערך לן מרן ז"ל אין הדברים פשוטים כאשר חשב כבוד הרב המחבר נר"ו. ועל כן סליחת הרב המחבר נר"ו אדרוש שנדחק ללא צורך ודי בזה עכ"ל:
18
י״טועל זאת אשיב ודאי אנן אין לנו מים לשתות אלא מן הכד והחבית בשלחן ערוך וב"י אבל רבינו האר"י ז"ל הוא שותה מן המעין והבאר שנתמלאו הכד והחבית מהם התלמוד והרי"ף והרמב"ם והטור וענין השאלה שהובאה באבקת רוכל הנז' נתעצמו בה מצד הפשטות שלה. הא' מ"ש לו מרן ז"ל בתחלת דבריו בד"ה תשו' וכו' וז"ל נראה שכיוונת למ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף פרה א' מן השותפין שמת בטלה השותפות וכו' ועלה בדעת כ"ת לומר דממילא הדרא עיסקא משעה שמת ואין הדבר כן. אלא היינו לומר וכו' וכמבואר בפ' המוכר את הבית גבי ההוא שטר כיס היוצא על היתומים ובדברי הרמב"ם בפ' ז' מה הנז' עכ"ד. הרי דאתי עליה מדברי הגמ' ודברי הרמב"ם עצמו שפסק באותו הדין ואין לך דבר פשוט יותר מזה ואיך יהיה זה נעלם ח"ו מרבינו האר"י ז"ל:
19
כ׳והב' מ"ש מרן ז"ל שם בד"ה כתב כ"ת וכו' תמהני על טוהר שכלך דאי נפשיט דכשנשבעה אין על יורשי שמעון כלום וכו' נמצא לפי"ז שמשעה שמת שמעון שכבר חזרה כל העיסקא ליד ראובן והיאך אפשר לומר שיטלו היורשים חצי הריוח עכ"ל גם טענה זו דטעין מרן ז"ל בדברים שנכתבו לו משם רבינו האר"י ז"ל נראין דברים פשוטים ואיך ח"ו שתהיה נעלמת טענה זו מרבינו האר"י ז"ל:
20
כ״אגם בדיבור הג' בד"ה כתב עוד כ"ת וכו' טען על דבריו טענה אחרת וז"ל אין דברים אלו תלוים זב"ז דכשנשבעה דין הוא שיגבה מיורשי שמעון החלק שהוא מלוה וכו' ועלה בדעת כ"ת דהיינו שיטלו חצי הריוח דאם איתא שהדין כמו שהקדמת שמשעה שמת הדרא למרא אין מקום לומר שיטלו היורשים חצי הריוח עכ"ל. וגם טענה זו היא טענה פשוטה והיאך אפשר לומר שתהיה נעלמת מרבינו האר"י ז"ל אשר משאתו יגורו אלים גברא דסהיד עליה רבינו מוהרח"ו ז"ל ביש' רוה"ק דף י"א שהיה תמיד מעיין בהלכה ששה פרושים של פשט כנגד ימי החול ופי' אחד ע"ד הסוד כנגד יום שבת והיה קל העיון מאד. והיה מפורסם מאד בתורה בדרך הנגלה מקטנותו ובהיותו בן י"ד שנים נמצא חתום עם רבני מצרים בהסכמה אחת ומבחרותו יצא לו שם גדול ואיך יתכן שתתעלם ממנו דברים פשוטים כאלה הנז"ל. ולכן נחה דעתינו לומר כי מכתב השאלה הנז' היה מיד תלמיד אחד והוא הוביל אותו למרן ז"ל בשם רבינו האר"י ז"ל הן כשהיה עודנו במצרים הן אחר שבא לצפת ת"ו דאתרמי ליה שעתא שקבל מרן ז"ל השאלה והחזיר לו תשובה ביד התלמיד אשר הביאה לו או נזדמן הדבר באופן אחר:
21
כ״בשאלה ברואה קרי ואינו יכול לטבול ואפילו תשעה קבין א"א לו לעשות מה יעשה לטהרת עצמו וכן בערב ר"ה ויוה"כ שהמנהג לטבול איך. והנה שמענו שיש תקנה לזה לערות מים עשרה פ' על יד ימין ועשרה פ' על יד שמאל ובכל פעם יכוין לאות אחת מעשרה אותיות שם הוי"ה במלוי יודי"ן ועוד יערה עשרה פ' על ימין ועשרה על שמאל ויכוין ג"כ באותיות הנז' ורק בעשרה הראשונים יערה פעם על ימין ופעם על שמאל וחוזר חלילה אך עשרה אחרונים יערה עשרה רצופים על ימין ועשרה רצופים על שמאל כך שמענו הנה מה טוב ומה נעים אך נסתפקנו אם זה יש לו בביתו באר מים חיים ורוצה לעשות הסדר הנז' בטבילת ידיו בבאר כי זה נח לו יותר מלערות על ידיו מים בכלי אם יש בזה פקפוק. גם לשאל הגיע אם צריך לומר איזה בקשה קודם שיעשה הסדר הזה כי זה אדם פשוט וא"א לומר בקשה בכונות ואריכות הרבה ומעכ"ת יבחר לו דרך קצרה בזה אם צריך בקשה:
22
כ״גתשובה דבר זה של הטבילה מפורש בספר אמת ליעקב ניניו ז"ל בשפת אמת דף קי"ז שהביאו מכתבי מהרח"ו ז"ל שכתב וז"ל קבלתי ממורי ז"ל מי ששמש מטתו או קרה לו מקרה אשר לא טהור והוא חולה ולא יעצור כח לטבול יעשה סדר רחיצת ידיו בסדר הזה ויאמר נוסח תפילה לפני רחיצתו ומעלין לו כאלו טבל וסמוכות שלו מלשון הש"ס בברכות דקאמר ולית ליה למר כאלו טבל א"ל אין וכו' ע"כ ע"ש וכתב הרב המחבר הנז' אסמכתא לזה בשם הרב רבי יאודה נחמה ז"ל מלשון הכתוב גבי זב דכתיב וידיו לא שטף במים ופירש רש"י שלא טבל מטומאתו נמצא דאפיק קרא לטבילה בלשון שטיפת ידים הרי כאן אסמכתא דנט"י עולה במקום טבילה לאנוס ע"ש:
23
כ״דוהנה שם מפורש שיעשה סדר הנטילה בכונת עשרה אותיות שם הוי"ה דמלוי יודי"ן כאשר שמע השואל וכנז' בשאלה הנז' ואנא עבדא עשיתי סימן לסדר הנטילה הנז' שלא תתחלף סדר עשרה הראשונים בסדר עשרה אחרונים והוא כי האדם עושה בכל יום שני מיני נטילת ידים האחת היא ראשונה בשחרית בעת שיעור משנתו קודם התפילה והשנית היא אתר תפילה קודם סעודתו וסדר נטילת שחרית הוא צריך לערות פעם על יד ימין ופעם על יד שמאל וחוזר חלילה עד שלש פעמים אך סדר נטילת ידים בסעודה הוא ג"פ רצופים על ימין וג"פ רצופים על שמאל וכן כאן עשרה הראשונים יעשה כסדר נטילה הראשונה דשחרית ועשרה האחרונים יעשה כסדר נטילה השנית של סעודה והשתא לא יתחלף אצלו הסדר כאשר יזכור הסימן הזה.
24
כ״הומה ששאל השואל אם ירצה לעשות סדר זה בטבילת ידיו בבאר מים חיים אם יש פקפוק לזאת אשיב הנה מה טוב ומה נעים ואין בזה פקפוק דנטילה וטבילה חדא היא ואדרבה י"ל לענין זה טבילת הידים עדיפא מנטילה ובפרט בבאר מים חיים שהוא מי המוכשר לטהרת הזב כנודע.
25
כ״וודע כי יש מתמיהים על הדבר הזה איך יועיל טהרת ידים לכל הגוף הגם שלא אמרו זה אלא במקום אונס עכ"ז לא מצינו כיוצא בדבר זה בשום מקום ואנא עבדא אמרתי כי אין זו תימה כי מצינו כיוצא בזה בענין טהרת המים דסגי בהשקה בלבד ומפורש נמי בברייתא במס' נדה דף י"ז גבי שלג דקאמר נטהר מקצתו נטהר כולו ופירש הריטב"א פירוש נטהר מקצתו בהשקה ע"ש הרי מצינו ענין דין טהרה בעולם כיוצא בזה דנטהר מקצתו נטהר כולו ולכן גם באן במקום אונס השוו זה הבעל קרי לטהרת השלג הנז' דקי"ל נטהר מקצתו בהשקה נטהר כולו וכן זה נטהר מקצתו שהוא הידים נטהר כולו דבמקום אונס נחשב כאלו גופו של אדם זה הוא כמו מים ושלג דנטהר בהשקה בלבד:
26
כ״זואמרתי בס"ד דרך דרש שכל זה יועיל לאנוס והוא חרד לבו על הדבר הזה שקרה לו וחרדת הלב באמת נחשב בה כמים כדכתיב ביהושע ז' וימס לבב העם ויהי למים וכן אמר הכתוב באיכה שפכי כמים לבך נכח פני ה' ועל כן זה שהוא חרד לבו על דבר הזה והוא אנוס שאינו יכול לקיים טבילת כל גופו במים אז יחשב כל גופו כמו מים דאז נטהרים הם בהשקה בלבד ודוק היטב:
27
כ״חוע"ד הבקשה הנה שם באמת ליעקב הביא נוסח בקשה אך יש בה קצת אריכות וגם מעט כונות ובודאי זה האדם שהוא פשוט לא תעלה בידו לאומרה על כן יאמר בקשה זו קודם טבילת ידיו. ליקבה"ו וכו' הריני מוכן ומזומן להטביל ידי תוך באר מים חיים עשרה טבילות ליד ימין ועשרה טבילות ליד שמאל בסרוגין כנגד עשרה אותיות שם הוי"ה במלוי יודי"ן ועוד אני מטביל עשרה פעמים רצופים ליד ימין ועשרה פעמים רצופים ליד שמאל כנגד עשרה אותיות שם הוי"ה במלוי יודי"ן אשר עולה כל זה מספר ארבעים טבילות כנגד ארבעים סאה כדי לטהר בזה כל גופי שהוא רמ"ח איברים ושס"ה גידים מטומאת קרי ומכל מיני טומאה ורוח רעה:
28
כ״טויהר"מ ה' או"א שיהיו חשובים לפניך טבילות אלו שאנכי מוכן להטביל הידים שלי תוך באר מים חיים כאלו טבלתי כל גופי בבאר מים לטהרני מטומאת קרי ומכל מיני טומאה ורוח רעה וימחה כח הטומאה הנעשה מן הקרי מחיה גמורה מלמעלה ומלמטה ולב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי ויעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בסדר טבילת ידים זאת ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'. ויהי נועם ה' וכו' ויעשה סדר הנז' בטבילת ידיו ואחר שיעשה כל זה אז יאמר פסוק לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי עשרה פעמים ויכוין ר"ת לב טהור ברא הוא טב"ל וס"ת אב"ר שבטבילת אבר אחד נטהרים כל איבריו והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
29
ל׳שאלה המהלך רגלי בדרך ממקום למקום ויש באמצע הדרך בקעה אחת גדולה מלאה קברים של גוים חדשים גם ישנים ואם הוא ילך בתוך הקברים של בקעה זו יגיע למקום חפצו ברביע שעה אבל אם לא ילך בתוך הקברים של בקעה הנז" אלא חוצה לה צריך לו שעה או יותר שצריך להקיף היקף גדול חוץ לבקעת הקברים עד שיגיע למקום חפצו. אם יש קפידה בזה למנוע עצמו מללכת בתוך הקברים שלא יפגעו בו נפשות טמאות של הגוים הקבורים ויתאחזו בו או"ד אין חשש בזה כי אצל הגוים אין להם השארת הנפש ולא תחייה כדי שתשאר נפש שלהם על הקבר כמ"ש בזוהר על מתי ישראל אלא הגוי כיון שמת נפרדה נפשו מן גופו ולא יהיה דביקות בגופו ולא תשרה על קברו כי יתפרדו כל פועלי און זה מזה ולפי"ז לא ימצא נפשות טמאות בבית הקברות של הגוים ולית לן בה יורנו המו"ץ ושכמ"ה:
30
ל״אתשו' לא מבעיא בזמן שלא נרקבו העצמות ולא נעשה בשר המת עפר דודאי רוחות הרעות של נפש הגוי שבאה לו מן הקליפות עודם דבוקים וחונים על גוף הגוי אשר בקבר אלא גם אחר שנעשה כל גופו עפר גמור ולא נשאר ממנו מאומה אפי' משהו הנה אותו הגוי היה לו נפש רעה מן הקליפה שהיא קשה וחזקה תשרה על קברו קודם שתתבטל ותמחה לגמרי כי יש נפשות רעות של גוים שהם קטני הכמות וקטני האיכות שהם נמחים ומתבטלים אחר מיתת הגופים שלהם בביטול הקליפה אשר נמשכו ובאו ממנה כי א"א שלא יהיה בכל יום ויום ביטול בחלק א' מן הקליפה ויש כי לרוב תוקפם וחזקם ישארו בעולם עד לעתיד בביטול הכלל של הקליפות שיתקיים מ"ש הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ ואלו ישארו בעולם עד שיגיע זמן הבטחה זו, ואלו החזקים והגדולים תהיה השארתם וחניתם על מקום הקבר של גוף שהיו בקרבו:
31
ל״בוכן מוכח להדיא מדברי רבינו מוהרח"ו ז"ל בש' הגלגולים דף ס"ג שכתב וז"ל בשנת השל"ב יצאנו אל השדה ועברנו על קבר גוי א' קדמון יותר מאלף שנים וראה (מורי ז"ל) נפשו על ציונו ובקש להמיתני ולהזיקני והיו מלאכים רבים ונשמות צדיקים שלא ישוערו מימיני ומשמאלי ולא יכול לי וצוני מורי ז"ל שבחזרתי לא אחזור בדרך הזה עוד. ואח"ך הלך עמי נפש הגוי רחוקה ממני ושם בשדה נתכעסתי עם הרב יהודה משען ותחל נפש הגוי להתחבר בי ותחטיאני עוד. ומורי ז"ל בביתו ידע כ"ז ברוה"ק והתחיל לבכות ויאמר הנה הנשמות הצדיקים והמלאים הלכו להם ע"י הכעס ולפי' שלט בו הנפש ההיא ומה אעשה והלואי שיזיקהו ויניחוהו חי כי אוכל לרפאתו אבל ירא אני פן ימיתוהו וכו' ולא אכל כל הלילה מרוב צערו ודאגתו והלכתי וחזרתי בדרך ההוא לבדי וכשהגעתי על קברו רוח נשאתני ממש וראיתי עצמי רץ באויר גבוה עשרים אמה מעל הקרקע עד שהגעתי למדינה בעת צאת הכוכבים והניחני שם והלכתי לישן בריא עד אור הבוקר וכו' ע"ש נמצא אותו הגוי בעל הנפש ההיא היה לו יותר מאלף שנים אחר שמת ועדיין יש לנפשו השראה וחניה על קברו והטעם כי אותה הנפש היא נמשכה מחלק גדול של הקליפה שלא הגיע זמן ביטול שלה ולכן גם הנפש הנמשכה ממנה לא נחבטלה וכיון שלא נמחית ולא נתבטלה אז יש לה מושב וחניה על קבר הגוף שהיתה בקרבו:
32
ל״גועל כן בקעה זו שיש בה קברים של הגוים אפשר שימצא שם נפשות רעות שלא נתבטלו עדיין הקלי' שנמשכו ממנה ולכן גם הם לא נמחו ונתבטלו וכיון שלא נמחו ונתבטלו יש להם מושב וחניה על קברות העמים שלהם וכמ"ש רבינו מוהרח"ו ז"ל במעשה דשנת השל"ב על קבר גוי קדמון יותר מאלף שנים כנז"ל. ולהכי ודאי שיקיף ויטרח בהלוכו ולא יעבור בתוך הקברים של הגוים ושומר נפשו ירחק מהם:
33
ל״דשאלה אדם שרצה לחתוך שער בית הערוה במספרים שישאר ממנו עובי אצבע מפני שקשה עליו אורך השער בימי חום האם יש בזה חשש עפ"י הסוד או לא. יורנו ושכמ"ה:
34
ל״התשו' מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בש' טעמי המצות בפרשת קדושים שאיסור גדול הוא לעקור או לתלוש בידו אפי' שער א' בלבד בכל מקום כי הם צינורות השפע ולכן צריך האדם ליזהר שלא ישים ידו בזקנו למשמש בה כדי שלא לעקור ויתלוש איזה שער עכ"ד נמצא מפורש להדיא שאין להקפיד אלא בתולש או עוקר השער שבזה נתבטל הרמז שרומז באותו השער אבל אם נשאר עיקרו של השער במקומו ורק הוא חותך מאורך שלו לא נעקר הרמז הנרמז מן השמים באותו השער ועל המדה אין לחוש וזה ברור. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
35
ל״ושאלה אדם ששתה משקה והיה בו נמלה או יתוש באופן שלא היה גרמא לזה מעצמו אלא קרה לו הדבר הזה באונס גמור באופן שאין להאשימו ולומר היה לו להשמר ולא נשמר. וכן שוחט מוסמך ויר"ש ששגה לשחוט בסכין פגומה בשוגג ולא הרגיש ואכלו הבשר אנשים כשרים. או שוחט מתא אשר נבדק והופקד עפ"י חכמים ומוחזק ליר"ש אך היה רשע בסתר והאכיל לישראל נבילות וטריפות. איך דינם של אלו שאכלו לפי תומם ולא נודע להם הדבר הרע הזה לא בתחלה ולא בסוף אם נטמאה נפשם בטומאה זו דנבלות ושקצים דכתיב בהו ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם יורנו מו"צ ושכמ"ה:
36
ל״זתשובה בריה טמאה וכן בשר נבלה וטריפה אין גופם מטמא נפש האדם ואע"ג דכתיב בהו ונטמאתם בם אין הכוונה לומר שגופם מטמא נפש האדם. אלא כל דבר אסור וטמא שורה עליו כח רוחני של טומאה וכשאדם אוכל אותו שורה אותו כח הטומאה על האדם ונכנס בו ומטמאו אמנם אם הוא אנוס גמור שאינו יודע כלל מן האיסור והטמא וגם אין לו לתלות בו גרמא שהוא גרם לעצמו שיכשל בשגגה אז אם אכל אותו דבר האסור והטמא לא ישרה על האדם אותו כת הטומאה של אותו דבר ואין רשות לכח הטומאה ליכנס בו ולא להיות נוגע בו. וכיוצא בזה נאמר על יעל שאמר הקב"ה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע והדבר יפלא והלא ז' בעילות בעל אך הענין כי בעילות שלו מאחר שהיו באונס גמור לא נגע בה כח הקליפה והרע של הזנות שלו ולא שרתה הקליפה עליה:
37
ל״חוכה"ג העליתי בס"ד על מ"ש רז"ל המניח אוכל תחת המטה ששורה עליו רוח רעה. ואמרתי אם הניח אדם אוכל של חבירו תחת המטה שלא בידיעתו וזה המניח הוא איש זר שאינו בנו ולא אשתו ולא עבדו של בעל האוכל כדי שנאמר ידם כידו אין שורה עליו רוח רעה האמור על אוכל המונח תחת המטה ע"ד שאמרו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכן פסקו הפוס' אם נכרי שכשך יינו של ישראל כדי להפסידו אינו נאסר ואמאי אינו נאסר והלא יין נסך עושה טומאה בנפש האדם כמ"ש בס' יין המשומר. אך בזה ניחא כיון דהנכרי רוצה לאסור היין ולטמאו בע"כ של בעלים אינו חל על היין כח טומאה בשכשוך זה ונשאר בטהרתו:
38
ל״טשאלה אמותינו הקדושים לאה ורחל ע"ה שהיו בנות לבן שהיה עובד ע"ז מי למדם דרך ה' ומהיכן ידעו להכיר את הבורא ית' ואם נאמר יעקב אע"ה לימדם הלא מדברי רז"ל נראה דקודם שבא יעקב אע"ה אצלם היו צדיקים ויודעים בדרכי השי"ת האמתיים דארז"ל היתה לאה מתפללת ובוכה שלא תהיה בחלקו של עשו. וגם רחל ביום בא יעקב אע"ה ודבר עמה וא"ל על אביה אני אתיו ברמאות חרדה על דברים אלו וא"ל מי שרי לצדיק לילך ברמאות וא"ל אין, עם עקש תתפתל, ומזה וכיוצא בזה נראה שהיו נבדלים מאביהם ומכירים בדרכי צדיקים מי למדם זאת יורנו ושכמ"ה:
39
מ׳תשובה כשנולדו היה להם נשמות גדולות ועצומות ומכח תוקף גודל נשמתם ידעו מאליהן דרך האמת והכירו ברוה"ק כבודו ית' וידעו דרך אביהן שהוא מקולקל ונבדלו ממנו. ועד"ז אמרז"ל בן ג' שנים הכיר אברהם אע"ה את בוראו והיינו שהכיר מאליו ששרתה עליו רוה"ק מכח נשמה גדולה שנכנסה בו. ואל תתפלא על הדבר הזה פוק חזי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בש' הגלגולים בענין ההוא ינוקא שבס' הזוהר שהיה מטיף מאליו סודות עמוקות מפני שזכה בקטנותו לנשמה דגדלות. וכן היה אצל שמואל הנביא ע"ה שהיה חכם גדול והוא בן שתי שנים ומחצה. וכן רחב שזכתה לנבואה כשבאו פנחס וכלב אצלה מפני שבעת ההיא שקבלה עליה הגירות נכנסה בה נשמה גדולה מאד. וכן היה אצל שרה אע"ה כי ידעה בכבודו ית' קודם שנשאה אברהם אע"ה אעפ"י שהיתה יושבת בין רשעים עע"ז וכן היה אצל רבקה אע"ה מקודם שבא אליעזר ליקח אותה וכן היה אצל רחל ולאה שע"י קדושת נשמתם זכו לרוה"ק מקטנותם וידעו באמיתות אלהותו ית' והיו נבדלים מדעתו של לבן אביהם ומאמונתו. אך כ"ז היה בלבבם ולא ידעו בהם אביהם ואמם:
40
מ״אודע כי אע"ג דלבן ובתואל היה להם ידיעה בהכרת אלהותו ית' והשיגו לידע שם הוי"ה ב"ה שאמרו מה' יצא הדבר ופרעה לא השיג אלא שם אלהים וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל והיו עובדים ע"ז לעשות להם אמצעי עכ"ז לאה ורחל לא למדו מלבן כלום אלא ידיעתם היתה ברוה"ק מקטנותם מחמת גודל קדושת נשמתם:
41
מ״בשאלה למה דויד הע"ה לא נכתב שמו בתוספת יו"ד אלא רק בדברי הימים ובשיר השירים שהם בכלל כתובים אבל בנביאים לא נכתב בו יו"ד יורנו ושכמ"ה:
42
מ״גתשובה בש' רוה"ק גילה רבינו האר"י ז"ל מדרגות הנבואה ושם מפורש דנבואה שהיא קול בקול ושניהם של עצמו לא זכה לזה אלא מרע"ה לבדו וכנגדו ברוה"ק זכה דוד הע"ה לבדו שהוא קול בקול ושניהם של עצמו ע"ש. ולכן בספרי הנביאים שנאמרו ע"י נבואה לא נזכר שם דוד הע"ה ביוד כי אעפ"י שזכה גם הוא לגדולה לא זכה למדרגה הנז' שבנבואה אלא ברוה"ק זכה דוד הע"ה למדרגה הגדולה של קול בקול ולא זכה אדם ברוה"ק במדרגה זו אלא רק הוא לבדו. בכתובים שהם אמורים ברוה"ק ולא בנבואה נזכר שמו בתוספת יו"ד לרמוז על תוספת ומעלה שהיה לו לדוד הע"ה ברוה"ק על כל בעלי רוה"ק:
43
מ״דועוד נ"ל הטעם שנזכר בכתובים שהם אחר הנביאים בתוספת ומעלה זו של יו"ד היינו ללמד כי סופו זכה ליתרון גדול ומעלה גדולה יותר ממה שהיה לו בתחלתו ועליו נאמר ואם היה ראשיתך מצער אחריתך ישגא מאד. כי דויד מלא ביו"ד עולא כ"ד ושמו כפול כדרך הצדיקים הרי כ"ד כ"ד שתתקיים המעלה והבטחה של הפסוק ושמתי כדכד שמשותיך וכתיב ביה בדוד הע"ה וכסאו כשמש נגדי:
44
מ״האמנם נראה חדוש גדול כי בספר יחזקאל סי' ל"ד נזכר דויד מלא ביו"ד דכתיב והקימותי עליהם רועה א' ורעה אתהן את עבדי דויד הוא ירעה אותם וכו' דכאן נכתב דויד מלא ביוד אעפ"י שהוא ספר נביאים ואעפ"י שבספר יחזקאל עצמו נכתב כמה פעמים דוד בלא יו"ד ובסי' הנז' עצמו בפ' שאחריו נכתב דוד בלא יו"ד דכתיב ועבדי דוד נשיא בתוכם עכ"ז לא נזכר דויד ביוד אלא רק בפסוק הנז' והיינו כי נתנבא יחזקאל הע"ה על מעלתו אשר ישיג לעתיד להיות נקרא דויד מלא ביו"ד. ולכך כתבתי במ"א שאחר ברכת הלבנה שאומרים דוד מלך ישראל חי וקיים שיכוין האדם דויד מלא ביו"ד. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
45
מ״ושאלה מ"ש מור"ם בהג"ה באה"ע סי' ס"ד נהגו שלא לישא נשים אלא בתחלת החודש בעוד שהלבנה במילואה מה עיקר הטעם בזה לפי הפשט. ואם יש בזה הדבר טעם מספיק גם עפ"י הסוד:
46
מ״זגם יש לשאל אם יש הפרש בזה בין הימים שעדיין לא היה ללבנה שבעה שלמים מעת המולד לבין הימים שנעשה לה שבעה שלמים:
47
מ״חגם יש לשאל שאלה ג' בחור ת"ח ויר"ש ומדקדק במעשיו והביאו לו בתולה שנולדה בסוף החודש בחסרון הלבנה ולא רצה בה מחמת טעם זה באומרו מחמת כן אין מזלה טוב אם יש טעם בזה גם מי שיש לו בת ורוצה להשיאה אם יש טעם בזה לדקדק שיקח לו בחור שנולד במי' הלבנה יורנו ושכמ"ה:
48
מ״טתשובה דבר זה כבר הביאו גם מרן ז"ל בשה"ט בי"ד סי' קע"ט ס"פ נהגו שאין מתחילין בב' ובד' ואין נושאין נשים אלא במי' הלבנה ומקור ד"ז הביאו בב"י שם בשם נ"י שכתב שנהגו לישא אשה במי' של לבנה לסימן טוב וכתב ג"כ עוד שם על מה שכתבתי בשם נ"י על מה שנהגו שלא לישא אשה אלא במי' הלבנה כתוב ג"כ בתשו' להרמב"ן סי' רכ"ב שאינו ניחוש אלא כשם שמושחין המלכים על המעין כדי שתמשוך מלכותו כן עושין במי' ולא בחסרון וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצנורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי ע"כ ע"ש הרי מפורש הטעם לפי הפשט שהוא לסימנא טבא להנשא בימים שהלבנה היא הולכת ונוספת בהם דהיינו מתחלת החודש עד ט"ו שהיא הולכת ונוספת כן השמחה והאהבה של הזווג הולכת ונוספת ולהיות כי האשה היא דוגמת הלבנה לכן יש טעם בסימנא טבא הנז' בהאי עניינא:
49
נ׳ומה ששאלת אם יש בזה טעם מספיק ע"פ הסוד הנה אעתיק לך כאן מ"ש הרב החסיד מהר"ח ז"ל בס' הבהיר תורת חכם דף ק"ל ע"ב וז"ל עוד כתב מוה"ר ז"ל (הוא רבינו הרש"ש ז"ל) שיש בנין דזו"ן מר"ח לט"ו ומט"ו עד סופו ע"כ הענין הוא שכתב בס' הכוונות הישן וז"ל דע כי החודש הוא ל' יום והם רומזים לנה"י דז"א המגדלים פרצופו והנה היסוד דז"א אינו מגיע כי אם עד סיום הת"ת שלה לכך היסוד והמל' שלה אין לה על מה לסמוך בז"א לכך הט"ו ימים ראשונים של החודש הם רחמים והענין כי החודש הוא בחי' המל' והוא ל' יום רומז לנה"י דז"א שמהם בניינה שכל א' כלול מעשר הרי ל' לכן מראשה עד חציה שהיא עד הת"ת שלה נקרא רחמים ומחציה ולמטה שאין כנגדה יסוד דז"א הוא דין גמור והנה מראשה עד חציה נקרא פב"פ ומחציה ולמטה שהם הט"ו ימים אחרונים של החודש נקרא בחי' אב"א עכ"ל בס' הכוונות הישן. והנה הכוונה היא שהבירורים של חצי חודש האחרון הם נתקנים מעילא לתתא והבירורים של הט"ו ימים ראשונים של החודש הם נתקנים מתתא לעילא. ומ"ש הר' ז"ל שאין לקדשה עד ז' ימים עד שתגיע הארה ושפע כחב"ד חג"ת דז"א לכתר דנוקבא שהוא כנגד הת"ת דז"א זה הז"א שכתב הוא בחי' הז"א דמל' שהיא בחי' החודש. והכוונה היא שמתחלת ימי הראשון של החודש מתחיל הז"א דמל' של הבחי' היותר תחתונה לקבל שפע בכתר שלו וביום ב' מקבל הז"א של המדרגה הראשונה הנז' שפע הארה בכתר וחכמה שלו וכן הז"א של המדרגה השנית העליונה ממנה שע"ג הסמוכה לה וכן ביום ג' השלשה בחי' דז"א מקבלים שפע בכח"ב שלהם עד יום ז' שמקבלים בחי' הז"א של ז' מדרגות התחתונות של המל' בכחב"ד חג"ת שלהם ומשפיעין בכתר דנוקבין שלהם שהם כנגד הת"ת שלהם וכן הולכים ומתקנים הט"ו מדרגות של המל' עד ט"ו לחודש שבליל ט"ו לחודש מתקנים הזו"ן של המדרגה העליונה של הפנים דמל' ואז מתחיל להתקן הזו"ן הראשונים של הט"ו מדרגות של האחור דמל' עכ"ל ע"ש:
50
נ״אהנה מדברי רבינו האר"י ז"ל הנז' שהעתיק הרב ת"ח מס' הכוונות הישן כי תבין טעם נכון ע"פ הסוד לעשות הנשואין בט"ו ימים הראשונים של החודש שהם בחי' פנים של המל' והם רחמים ולכן טוב לישא האשה הרומזת למל' בימים ההם דווקא שיש להם סמיכה בסוד הזכר וע"ז אמרתי רמז לדבר מ"ש רז"ל כלה הופכת פניה ואוכלת וידוע כי אכילה כינוי לזווג ודו"ק:
51
נ״בומה ששאלת אם יש הפרש בדבר זה בין הימים שעדיין לא היה ללבנה ז' שלמים מעת המולד לבין הימים שנעשה לה ז' שלמים הנה לפי הטעם הנגלה הנז"ל אין הפרש מפני שהם קודם ז' הלבנה היא הולכת ונוספת אך לפי טעם הנראה לנו ע"פ הסוד ודאי יש הפרש ואחר ז' שלמים עדיף טפי:
52
נ״גועל שאלה השלישית בענין הלידה בסוף החודש זאת אשיב כי הן אמת שדבר זה נמצא כתוב בתיקונים תיקונא ס"ט דף ק"א ע"ב וז"ל ובג"ד אינון כ"ח יומי דסיהרא י"ד יומין איהי שלימתא וי"ד חסרה ומאן דאתייליד ביומי שלימותא איהו שלים בבנין בחיי בעותרא במזוני בחדוה בשלוה בבניינא בכל י"ד עתות טב ומאן דאתייליד בזמנא דאיהי חסרה בכל י"ד יומין אלין איהו חסר בכלהו וכו' ומאן דאתייליד באמצעיתא יהא בינוני וכו' ע"ש גם עוד תמצא שם בסוף תיקונא ס"ד בדף צ"ו ע"א שג"כ דבר התיקונים בענין זה כזאת ע"ש:
53
נ״דאך כבר חקרתי בדעתי בזה כי החוש הריאות נראה הפך הנז' ויש כמה וכמה נולדים בי"ד יומין אחרונים והם בטובה ושלוה ועושר וכל טוב ואותם שנולדו בימים הראשונים הם להפך והן אמת כי אפשר שישתנה המזל לטובה ע"י איזה זכות אך זה השינוי לא יהיה לרובא דעלמא ולא יזכו לזה אלא אנשים פרטיים. ע"כ אנא עבדא ברשות קבה"ו אמרתי שבודאי הגמור אין דברי הזוה"ק אמורים על לידת הגוף מבטן אמו אלא הוא מדבר על לידת הנשמה של האדם ולידה זו מי יוכל להכיר אימתי היתה ואצלי דבר זה הוא ברור בעזה"ו. וראיתי להר' כסא מלך ז"ל שכתב וז"ל טעם זה צודק בכל המגולגלים אבל אם פעם ראשון שבא לעולם זה תלוי בזמן יציאת נשמתו מן המל' אם נתעברה בו בהיותה במי' זווגא שלים יהיה עשיר ואם לא היתה אז במילואה גם הנשמה דילה במסננות יאכל בה לחם עכ"ל. ולכאו' משמע מדבריו שהבין דברי התיקונים על לידת הגוף ורק מפרש כי אין דברי התיקו' אמורים אלא על מי שכבר בה לעולם הזה וחזר ובא בסוד הגלגול אבל אם ביאתו לעוה"ז הוא פעם ראשונה זה הדבר תלוי בזמן יציאת נשמתו מן המל'. אך אחר הישוב נראה שגם הוא ז"ל לא הבין דבר זה על עת יציאת הגוף מבטן אמו ואין פנאי להרחיב הדברים יותר בזה, ואיך שיהיה הנה מה שהבנתי אנא עבדא בכוונת דברי התקו' נראה יציב ונכון בעזה"ו. וע"כ זה הבחור אם הזמינו לפניו בתולה יפה והגונה מכל הצדדין לא היה לו לדחותה מחמת עת הלידה שלה וכן אבי הבת שנזדמן לו בחור טוב והגון אין לו לדחותו מחמת הלידה שלו דלאו בעת לידת הגוף מן בטן אמו מדבר הזוה"ק אלא על עת לידת הנשמה שלו וזה מי יוכל להכיר אימתי היה כל הני מילי כבשי דרחמנא נינהו והולך בתום ילך בטח והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
54
נ״השאלה מצינו בס' תיקון תפלה דף ל"א ע"ב שכתוב שם בנוסח עננו צ"ל ע"ז הסדר תחלה אלהי אברהם ואח"ך ופחד יצחק ואח"ך אביר יעקב ואח"ך מגן דויד ואח"ך העונה בעת רצון ואח"ך העונה בעת צרה ואח"כ העונה בעת רחמים ואח"ך אלהי המרכבה ואח"ך רחום וחנון ע"כ ושאלנו לרו"ם ע"ז הסדר היכן נמצא ושלחת לנו סדור סליחות המועתק כפי כוונות רבינו הרש"ש ז"ל וראינו הסדר הכתוב כנז"ל אך שם ראינו שעשה סדר הכוונה בהם כך (חסד) עננו אלהי אברהם (גבורה) פחד יצחק (תפארת) אביר יעקב (מלכות) מגן דויד (נצח) בעת רצון (הוד) בעת צרה (יסוד) בעת רחמים אלהי המרכה (נה"ים דמל' דאצי' המתפשטים בהיכל ק"ק דבריאה שהוא המרכבה). זהו סדר הכוונה שמצינו בסידור הנז' ששלחת לנו רו"ם להראות לנו:
55
נ״ווהנה ודאי כי אין להרהר אחר סידורו של רבינו הרש"ש ז"ל כי הוא מקובל נאמן ודבריו אמת וצדק אך רצינו לדעת וללמוד אנחנו צריכין מאחר כי המל' היא מדה שביעית ותמיד רומזים אותה אחר היסוד בכמה מקומות בסליחות הן ברחמנא הן בא"ש הן בעשה למען ולמה כאן נרמזה רביעית אחר התפארת ומה שייכות יש לה כאן ויגיד לנו דברו הטוב בזה ושכמ"ה:
56
נ״זתשובה הנה נראה בס"ד כי ענין עננו הנז' שנזכר בו שמות ד' צדיקים בלבד זה כנגד מ"ש הפסוק וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור כי זה הכתוב הוא עיקר הסמך הנסמכים בו בית ישראל בגלותם כל ימי עולם כנודע וע"ז ההבטחה אנחנו מתפללים בכל יום בתחלת הכל וקיים לנו ה' אלהינו את הדבר שהבטחתנו בתורתך ע"י משה עבדך כאמור וזכרתי את בריתי יעקב וכו' והנה איתא בזוה"ק בשלח דף נ"ג ע"א וז"ל אר"ש וכן דבגינהון דאבהתא אזדמן פורקנא תדיר לישראל דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור. אברהם תינח מהו והארץ אזכור אלא לאכללא עמהון דויד מלכא דאיהו רתיכא כאברהם ואנון מתערין פורקנא תדיר לישראל עכ"ל ע"ש ולכן נזכרו בעננו ד' צדיקים הנז' בלבד שהם האבות ודוד כי הם לבדם נזכרים בפסוק וזכרתי את בריתי הנז' והיינו דוד נרמז בוהארץ אזכור כי הוא סוד המל' הנקראת ארץ וכיון שאנחנו מזכירים שמותם אנחנו מכוונים בכל או"א מהם ספירה שהוא אחוז בה וכדי להשלים הכוונה בשאר הספירות של ז"ס הבנין אנחנו אומרים עוד עננו העונה בעת רצון ומכוונים בנצח וכן בשאר עד הסוף:
57
נ״חוהנה הגם כי הם ז' צדיקים כורתי ברית וכלם נזכרים בכמה מקומות בסליחות וכיוצא הנה ד' הצדיקים שהם האבות זיע"א ודוד הע"ה ה"ם ארבע רגלי הכסא ולכן לפעמים נזכרים ונרמזים ארבעתם ביחד וכמ"ש בזוהר פ' בשלח דף מ"ו ע"ב א"ר יצחק היינו דתנינן שכינתא באבהתא נטלא. הולך לפניהם יומם דא אברהם בעמוד ענן דא יצחק לנחותם הדרך דא יעקב דכתיב ביה ויעקב הלך לדרכי ולילה בעמוד אש להאיר להם דא דויד מלכא. וכלהו רתיכא עלאה קדישא למיהך ישראל בשלימותא דכלא וכו' ע"ש:
58
נ״טומה שרו"מ תמה איך יש למל' רמז אחר ספירת התפארת והלא היא שביעית בז"ס הבנין שנזכרת תמיד אחר ספירת היסוד אין זה תמיד כי ודאי יש למל' רמז שפיר אחר הת"ת יען כי המל' עומדת אחר הת"ת וכן תמצא ענין הזה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בש' הכוונות בדרוש י"ב של העומר דף פ"ו ע"ב וז"ל וטעם הדבר יובן כמשז"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות הלא הם חכמה ובינה ועטרא דחסד ועטרא דגבורה ות"ת ואמנם בבחי' הז' שהיא הת"ת צריך לכוין בה ב' בחי' יחד והם בת"ת ומל' העומדת באחוריו כנודע וכל בחי' מאלו הז' כלולה מכלם ולכן הם ז' שבועות וכל שבוע ז' ימים ועתה ביום הז' של פסח שהוא יום וא"ו של שבוע א' דספירת העומר נתקן בחי' הת"ת ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המל' שהיא באחוריו ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג' עכ"ל ע"ש. וכן תמצא ג"כ בס' הלקוטים הנדפס בעיה"ק ת"ו בפרשת עקב דף ק"ח ע"א וז"ל וסדר השבטים הוא כך ראובן חסד שמעון גבורה לוי ת"ת וממנו כהנים מימין ולוים משמאל יהודה ממל' כי שם מקומה באחורי ז"א ולזה היא רביעית וז"ס יהודה יה"ו ד"ה היא מל' עכ"ל ע"ש ועי' בסבא דמשפטים דף ק"ג ע"ב שכתב בגין דאת ליה יהודה נפקת נוקבא מתדבקא בדכורא וכו' ובדף ק"ד ע"א אמר יהודה נוקבא בהדיה דכורא מתדבקא יה"ו דא דכורא ד"ה היא נוקבא דהות בהדיה וכו' ע"ש. ונמצא בזה בין תבין שפיר שיש לפעמים לרמוז המל' ד' אחר הת"ת ולכן גם בעננו הנז' שפיר נרמזה בעננו הד' דמגן דוד אחר עננו דאביר יעקב ודוק היטב:
59
ס׳וכדי להאיר עיניך יותר בזה אעתיק לך כאן מה שכתוב בזוהר חדש דפוס ליוורנ"ו ד" ל"ג ע"ב וז"ל ת"ח ז' יומין עלאין ברא קב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין הה"ד כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת. ולקביל אינון ז' יומין עלאין ברא בארעא ז' זכאי קשוט לקיימא לון ולאנהרא לון כל חד וחד לקביל יומיה ושתיל להו כל חד וחד בדרא דאתחזי ליה ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק ויעקב ויוסף ומשה ואהרן ודוד ואינון אקרון הרים הררי קדם דאינון תלוין מאינון ז' יומין עלאין דאמרן. שיתא יומי בראשית ושביעאה דקיימא ואזיל קמייהו הה"ד ובית דויד כאלהים כמלאך ה' לפניהם ואע"ג דאיהו שביעאה רביעאה איהו ביומין ויוסף איהו שביעאה אבל כד אתכליל ביה ביוסף ויהיב ליה תוספת תפנוקא מבי מלכא אקרי אוף איהו שביעאה וכלהו אחידו בה בשכינתא ברזא דשבעה בגין דשכינתא אתקרי בת שבע בת מאימא עלאה דאיהו כללא דשבע דרגין דעמיה ואיהו דרגא דצדק עשיראה דאינון ספיראן דאקרי בהו קב"ה ואקרי שביעאה בקרא דלך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל וכו' עד הממלכה ומ"ט והא רביעאה היא ליומי אלא בגין דאיהי נטיעא בתראה ואתכלילת בשביעאה בג"כ נטלא שמיה וכולא חד עכ"ל. ועוד שם בז"ח דף נ"ד ע"ש איתא וז"ל יומא קדמאה לקבליה דאברהם וכו' יומא תניינא לקבליה דיצחק וכו' יומא תליתאה לקבליה דיעקב דאיהו קו האמצעי וכו' יומא ד' לקבליה דדוד וכו' יומא ה' לקבליה דמשה יומא שתיתאה לקבליה דאהרן ואינון ששת ימי בראשית לתתא לקביל ששת ימי בראשית דלעילא וכו' ויוסף שבת אקרי לתתא לקביל צדיק חי העולמים דאקרי שבת לעילא וכו' ע"ש הנה כי כן שים עיניך ולבך אל דברי הז"ח הנז' ומה שהקשו על בחי' המל' דאיהי ד' ואמאי היא שביעאה ומה שתירץ בזה ויאירו עיניך ולבך בזה ותמצא נחת בענין הנז"ל ששאלת ואין צורך להאריך ולהרחיב הדבור בזה יותר והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
60
ס״אשאלה מאחד מתושבי במביי אמרו חז"ל כי בימי בית חשמונאי גזרה מלכות יון על שבת ור"ח ומילה ולא ידענו מה היתה הגזרה של ר"ח ומה בטלה ממנו. גם אם גזרו על הנדה למה לא אמרו נדה בכלל השלשה הנז'. גם רצינו לדעת למה לא נזכר שם ה' במגילת אסתר וגם בשיר השירים לא נזכר שם ה'. גם בקהלת למה לא נזכר אלא רק שם אלהים בלבד:
61
ס״בגם רצינו לדעת אם הבחור מותר לו להיות סנדק או לאו ובש"ע י"ד סי' רס"ה כתוב אשה לא תהיה סנדק אבל על בחור לא כתב כלום ועל כל הנז"ל אנחנו רוצים תשובה ושכמ"ה:
62
ס״גתשובה הגזרה בימי בית חשמונאי היתה על ג' דברים הנז' שהם מילה ושבת ור"ח והגזרה של הנדה היתה בזמן התנאים שגזרו הקסרים של רומא כמה פעמים ג' גזרות על ישראל שהם שבת מילה ונדה וכנז' בגמ' דמעילה ובמדרשים והנה הגזרה שהיתה בזמן בית חשמונאי על ר"ח היינו כי באותו זמן היו מקדשים את החודש ע"פ הראיה שהיו באים עדים בפני ב"ד ומעידים על הלבנה ומקדשין ב"ד את החודש שאז נעשה אותו היום ר"ח שמקריבין בו מוסף ר"ח וכן הנשים אסורים בו במלאכה וגם גזרו שלא יקדשו ב"ד את החודש ולא ינהגו מנהג ר"ח להקריב בו קרבן מוסף ולא ימנעו הנשים מלעשות בו מלאכה. ודע כי גזרה זו של ר"ח היתה נעשית לפעמים גם אחר החרבן בזמן התנאים. שאז ג"כ היו מקדשים החודש עפ"י הראיה וכמ"ש בגמ' דר"ה דף כ"ה ע"א א"ל רבי לר"ח זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל חי וקיים. ופירש"י פי' שני בשם רבו ז"ל שגזרו שמד במקומו שלא יקדשו את החודש ע"ש:
63
ס״דועל שאלה השנית ששאלת מדוע לא נזכר שם ה' במגילת אסתר הנה תשובת שאלה זו נזכרה בדברי רז"ל והביאם בס' מדרש אלייהו למהר"א הכהן ז"ל דף נ"ה ע"ד למה לא נזכר שמו של הקב"ה במגילה לרמוז שהיה אז הסתרת פנים בימים ההם שנתקיים בימי המן מאמר הכתוב ואנכי אסתר אסתיר פני לכן נסתר שמו של הקב"ה ולא נכתב במגילה ע"ש והוא טעם נכון ללמדך שאותו הדור ההוא במדרגה שפלה זו ועכ"ז השי"ת ריחם עליהם וזכו לנס לקיים הבטחתו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' ויש עוד טעמים ע"ד הדרש ואין צורך להזכירם פה:
64
ס״הומ"ש מדוע לא נזכר שם ה' בשיר השירים הנה רז"ל בגמ' דשבועות דף ל"ה אמרו כל שלמה האמורין בשיר השירים קודש שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' יסודי התורה סוף פ' ואו וכתב מרן ז"ל בכ"מ דעת רבינו לומר הא דאמרו שלמה האמור בשיר השירים קודש לאו לענין שאינם נמחקים אלא הם כשאר הכינויים שנמחקין ורק שאמרו שהוא קודש לענין אם השביע את העדים בשלמה דשיר השירים וכפרו דחייבין וכ"כ הרשב"א והר"ן וכ"כ הרא"ש סוף כלל י"ג ע"ש:
65
ס״ואכן הטעם שנזכר שמו של הקב"ה בשיר השירים ברמז בשם שלמה שהוא ר"ל מי שהשלום שלו ולא נזכר שם ה' בפי' מפני כי שיר השירים כולה מתחלה וע"ם היא דרך משל והדברים נעלמים ונסתרים ואינן כפשוטן ח"ו כי אין להם פשט אלא רק רמז ודרש וסוד משא"כ שאר הכתובים שיש בהם פרד"ס. וזה הטעם כי בעל התרגום לא עשה תרגום לשיר השירים כמנהגו בשאר התרגומים לתרגם פשט המלות אלא עשה התרגום כולו דרך דרש ורמז כאשר תראה בעיניך. והיינו טעמא מפני כי פסוקי שיר השירים אין להם פשט בענין אלא הכל דרך משל והם דרך רמז ודרך דרש ודרך סוד כנודע ולכן גם שמו של הקב"ה לא נזכר שם בגילוי אלא נזכר שם בדרך נעלם ונסתר דהיינו בתואר שלמה שהוא למדרש מי שהשלום שלו. ומ"ש מדוע בקהלת לא נזכר אלא שם אלהים בלבד ולא נזכר שם הוי"ה. הטעם בזה המדבר בהבלי עוה"ז וענין סופו של אדם ואחריתו ולכן לא נזכר בתוך הדברים ההם אלא שם אלהים שהוא דין גמור ומורה על דין ומשפט כנודע כדי להחריד בזה לבבות בני האדם. גם אלהים גי' הטבע וקהלת כל דברים שבו מדבר על הטבע והנהגת האדם:
66
ס״זועל שאלה האחרונה ששאלת אם הבחור מותר להיות סנדק כי בסי' רס"ה לא נזכר בזה מניעה אלא רק לאשה. הנה הדבר פשוט שמותר להיות סנדק ואין מונעין אותו אם ירצה כי מה הפרש יש בין בחור לנשוי ורק באשה יש מניעה בזה משום פריצות וכמ"ש בש"ע, ועוד יש טעם אחר הואיל והסנדק חשיב כמקטיר קטורת וגם אמרו בזוה"ק שהוא המקריב עולה לכן אין מן הראוי שתהיה מצוה זו לכתחלה ע"י אשה אבל איש אע"פ שהוא בחור מה טעם יש למונעו ממצוה זו וכי כהן שאין לו אשה אינו ראוי להקריב ורק בכה"ג ביוה"כ כתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וארז"ל ביתו זו אשתו כנודע. מיהו אם הוא קטן שעדיין לא השלים י"ג יש טעם קצת למנוע ולא מצד הדין אלא מצד חסידות וחבוב מצוה יען כי מצוה זו של סנדקות הואיל ויקרה היא מאד ראוי לעשותה ע"י גדול בר מצוה רק כל שהוא גדול אעפ"י שהוא בתור שלא נשא אשה אין קפידה בזה ומ"מ אעפ"י שאין קפידה בזה עכ"ז לא נהגו העולם לעשות מצוה זו בבחור מפני כי הדרך אם אבי הבן הוא עצמו אינו יושב סנדק אלא מכבד אחרים הנה הוא מכבד לאדם גדול ולא לבחור גם הבחור עצמו על הרוב מתבייש להיות סנדק לכן לא שכיח זה אבל אה"נ אם נזדמן כך ורוצה הבחור להיות סנדק אין למנעו וזה ברור ופשוט ואין צורך להאריך בו והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
67
ס״חשאלה ילמדנו למה במזמור לדויד בשנותו את טעמו לפני אבימלך אשר הוא מיוסד על אלפא ביתא חסר ממנו אות וא"ו ושכמ"ה:
68
ס״טתשובה הנה מצאתי כתוב בסידור הגאון רב יעב"ץ על מזמור הנז' וז"ל המזמור הלז עשאו דוד כאשר ברח מפני שאול אל אכיש מלך גת ולפי שבשבת היה מעשה לכן אומרים אותו בשבת עכ"ל. והשתא לפי"ז מובן הטעם למה דוד הע"ה לא אמר בו פסוק של וא"ו והיינו לרמוז כי מזמור זה לא תקנו בששת ימי החול אלא תקנו ואמרו בשבת יום השביעי לכן נחסר ממנו אות וא"ו שהוא מספר ימי החול:
69
ע׳וטעם זה יבא על נכון עפ"י הסוד מ"ש בזוה"ק בפרשת תרומה דף קל"ז ע"ב טעם לאמירת מזמור זה בשבת כי סוד המזמור הזה הוא מדבר על עילוי המלכות בשבת שהיא בחינתו של דוד הע"ה ע"ש וא"כ אתי שפיר הטעם הנז' שחיסר אות וא"ו שהוא מספר ששה כנגד מספר ימי החול לשלול מששת ימי בראשית עליו ומעלה זו שמדבר בה המזמור הזה כי זו אינה אלא בשבת יום השביעי:
70
ע״אובס' פרי עץ חיים דפוס דובראוונא כתוב שם בכוונת מזמורים אלו הנוספים בשבת דף ק"א ע"א וז"ל אח"ך אומר לדוד בשנותו וכו' האדם את טעמו וריחו לפני אבינו שבשמים מלך העולם ונשתנה טעמו שהיה לו בחול אז ויגרשהו לס"מ וילך וזה השבח הוא בא"ב והם כ"ב פסוקים נגד אותיות התורה ויש קס"א תיבות כנגד שם אהי"ה במילוי יודי"ן עכ"ל וכן נמצא בסידורי הכוונות שצריך לכוין בכך דהשתא לפי"ז שפיר כתבנו בטעם הנז' שנחסר הוא"ו לרמוז כי זה מדבר בשבת ששינה האדם טעמו שהיה לו בששת ימי החול ודו"ק:
71
ע״באמנם בס' אור החמה למהר"א אזולאי ז"ל מצאתי על ביאור זוהר פ' תרומה הנז' שכתב וז"ל והרח"ו נר"ו כתב ובגין כך תושבחתא דא קאמר דוד וכו' וע"ד סמיך ליה לדוד בשנותו וכו' כי הוא רמז לסיהרא דאתפרשא מן סט"א ודא איהו לדוד הוא המל' בשנותו את טעמו לפני אבימלך מלך פלשתים סט"א ואז ויגרשהו וילך מניה ונלע"ד למה שעדיין אין המלכות מחוברת בתפארת לזה חסר במזמור הזה אות וא"ו הרומז לת"ת ונתחלף בא"ת ב"ש באות פ' והוסיף בסוף המזמור פודה ה' נפש עבדיו. וכן נפילת אפים הרומז לאילנא דמותא דלית עמיה הוא"ו רזא דחיים והושמה אח"ך בסוף המזמור פדה אלהים וכו' עכ"ל ע"ש. הרי לפניך טעם שנתן מוהרח"ו ז"ל על חסרון הוא"ו. אך טעם שכתבנו בס"ד יבא נכון ויציב בעה"ו:
72
ע״גוהנה גם לדברי מהרח"ו ז"ל הנז' אשר במזמור הזה התפרשות המלכות מאחיזה ויניקה של הסט"א שלא תוכל הסט"א להתאחז ולינק ממנה אך התחברות המל' עם הת"ת הוא במזמור שאחריו שהוא תפלה למשה איש האלהים מ"מ יבא נכון הטעם שלנו כי הם לדבריו ההתפרשות הזאת שתהיה למל' לא תהיה אלא בשבת לכן עשה המזמור הזה חסרון אות וא"ו לרמוז על שלילת ימי החול ודוק והשי"ת יאיר עינינו בתורחו אכי"ר:
73
ע״דאשר שאלת ע"ד אתקינו סעודתא ששמעת ממני שאין להזכיר בכל סעודה אלא השייך לה דווקא דהיינו בלילה נאמר דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין ולא נאמר הסיום הכתוב בסידורים ועתיקא וכו' אתיין לסעדה בהדה ואתה שמעת מאחרים שאמרו לך שבס' הכוונות של רבינו האר"י ז"ל כתוב כ"ז הנוסח הנדפס בסידורים שמסיים ועתיקא וכו':
74
ע״הדע כי אנחנו היה מנהגנו מקודם כמה שנים לומר הסיום הנז' ככתוב בס' הכוונות. אך אח"ך בא לידינו סידור רבינו מהרש"ש ז"ל ושם השמיט הסיום הנז' ובכל סעודה יאמר השייך לה דווקא וכתבתי לעיה"ק ת"ו לדעת מנהג החסידים בבית אל יכב"ץ וכתבו שהם עושים כפי סידור מהרש"ש ז"ל הנז' וכן הוא מפורש בסידור רב יעב"ץ ז"ל ואומרים אע"ג דבס' הכוונות מפורש הסיום הנז' ס"ל להרש"ש ז"ל דהמעתיק ס' הכוונות הנז' בראשונה הוסיף מדעתו הסיום הנז' כפי השגור בפיו וכפי אשר נמצא כתוב בסידורים אבל לעולם הוה כתוב לפניו כך מכתיבת רבינו מוהרח"ו ז"ל עכ"ד:
75
ע״וועל כן כיון דרבינו הרש"ש ז"ל השמיט הסיום הזה משמע דקפיד שלא לאומרו ויש בזה טעם נכון להמבינים ולהמשכילים בסוד ה' ולכך גם אנחנו נהגנו שלא לומר הסיום הנז' יען דלו יהיה אלא ספק הנה זה כלל גדול יש לנו בענינים כאלה שהם עומדים ברומו של עולם אז שב ואל תעשה עדיף:
76
ע״זשאלה נשאלתי מצורף אחד שעושה טסין של כסף וחוקק בהם שם הוי"ה ושאר שמות אך הואיל ואינו יודע לחקוק אשורית הולך אצל הסופר וכותב השם כמו שהוא על הטס והוא חוקק על הכתיבה ונסתפק בזה שהרי הוא מוחק את השם הנכתב בדיו כי בחקיקתו נמחק הכתיבה כולה ובקש תקנה מה לעשות בזה:
77
ע״חתשובה ודאי איסור גמור קא עביד בזה שהוא מוחק את השם והלכה פסוקה היא בש"ע י"ד סי' רע"ו ס"ט אסור למחוק אות א' מז' שמות שאינם נמחקים וכו' ואלו הן הז' שמות שם הוי"ה ושם אדנות ואל אלהי אלהים שדי צבאות ויש גורסין ג"כ אהיה אשר אהיה ע"כ ע"ש. ברם יש תקנה בזה שהסופר יעשה לו מדת האות ע"י נקודות דהיינו צורת היו"ד ירשום לו במקומה ג' נקודות א' בעוקצה וא' בזוית שלה וא' בזנבה ואז החוקק יחקוק צורת היו"ד לפי המדה שרשם לו הסופר וכן אות ה יעשה לו ב' נקודות בגג שלה ונקודה למטה בסוף כולה וכן הוא"ו וכן השאר ובשאר שמות שיש בהם אות אלף או שין או צד"י שא"א להבין ע"י רשימה של נקודות אז יוכל לכתוב לו אות אלף כמו שהוא כי כיון שהוא לבדו אין בו שום קדושה ושאר אותיות השם יעשה אותם לו ברשימה של נקודות וכן הה"ד בשי"ן של שדי וצד"י דצבאות יוכל לכתוב אותם כמו שהם ושאר אותיות השם יעשה לו בהם רשימה של נקודות שאז אין כאן איסור מחיקה כלל:
78
ע״טשאלה מי שדרכו לנהוג כמנהג רבינו האר"י ז"ל בענין הגלוח בעומר להמתין עד ער"ש ונזדמן שהיה חתן ונכנס לחופה בליל ד' סיון אם מותר לו לגלח ביום ג' סיון בעבור החופה כי י"ל חתן שאני. גם נסתפקנו במי שנוהג כמנהג רבינו האר"י ז"ל הנז' אך אירע שבאמצע העומר שכח ולא בירך העומר הלילה ויום כולו שאז נשאר סופר בשאר ימים בלא ברכה אם אותה השנה ג"כ צריך להזהר בגלוח או"ד כיון שאין נמשך ונתקן על ידו המוחין של העומר כיון דהפסיק בספירה א"כ גם בזה הענין דגלוח אין צריך ליזהר וכל היכא דאיכא צורך קצת יגלח:
79
פ׳גם נסתפקנו אשה אשכנזית שדרכה לגלח שער ראשה במספרים בשאר ימות השנה אם יש גבה נמי האי טעמא דמנהג רבינו האר"י ז"ל בגלוח או"ד כיון דהאשה ליתא בספי' העומר לית גבה האי טעמא דגלוח יורנו ושכמ"ה:
80
פ״אתשובה שאלה הא' נתפרש תשו' בדברי רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום שכתב וז"ל לא התרתי לחתן לגלח קודם שבועות בכמה ימים עכ"ל:
81
פ״בועל השאלה הב' אשיב כי אפי' אם נניח במונח שענין הגלוח תלוי בספי' כאשר חשב השואל הזה לא ספר כלל עכ"ז לא שייך למימר שמחמת כן יהיה מותר בגלוח וכאשר יראה ויבין כל איש משכיל בזה וכ"ש כי מעיקרא אין האמת כן כאשר חשב השואל לתלות זה בזה וכמפו' דבר זה בדברי רבינו הרש"ש ז"ל בנה"ש וז"ל ובענין הגלוח בימי העומר צריך להזהר לשמור מאד שלא לגלח בשום אופן אלא ביום מ"ט וכמנהג האר"י זלה"ה ולא כמ"ש קצת מקובלים אחרים לגלח ביום מ"ח כי ענין המוחין של העומר בפ"ע וענין השערות בפ"ע ואינם דומין זל"ז ובחי' דיום מ"ט דשערות לא נמשכה כלל עד יום המ"ט ונסתפקתי ספק גדול אם חל יום מ"ט בשבת אם מותר לגלח במ"ח ולא אפשיטא לי ולולי שהכריחוני לגלח כמעט לא הייתי מגלח עכ"ל:
82
פ״גוהנה מצינו למהר"ש וויטאל בס' הכוונות שהעיר על רבי אבהו ה' מהרח"ו ז"ל שהיה מגלח ראשו ביום מ"ח לעומר. וכתב לא ידעתי מה היה כוונתו ואפ' להיות שכיון שנשלמו ב' צרופים של שם אלהים והם כ"ד כ"ד שהם מ"ח לא היה מקפיד ליום מ"ט ולכן היה מסתפר ומגלח ביום מ"ח והוא הסתיר ממני הדבר ודוחה אותי בקש וא"ל שמא לא יכול היהודי המגלח לבא למחר לביתי לגלחני ואשב במועד בלא גלוח והאמת יורה דרכו עכ"ל מהרש"ו ז"ל והנה רבינו הרש"ש ז"ל החליט הדבר מאד שאין נכון ולגלח ביום מ"ח אלא ביום מ"ט ע"כ ודאי דהכי נקטינן ואפ' כי אצל מוהרח"ו ז"ל היה סיבה אחרת נוגעת לו עצמו ולא רצה לגלותה שאם היה טעם בדבר זה לגלח ביום מ"ט כאשר חשב מהרש"ו למה הסתיר הדבר ממנו היה לו לומר לו בפי' כי בענין הגלוח יש טעם בתגלחת יום מ"ח על כן אנו אין לנו אלא דברי הרש"ש ז"ל:
83
פ״דוגם הר' בעל משנת חסידים ז"ל ג"כ לית ליה האי טעמא דהיתר הגלוח ביום מ"ח שכתב בדף קכ"ז ע"ב וז"ל וכל העומר יהיה נזהר שלא לגלח השערות שהם סוד הקוצין העליון שהיה ר"ע דורש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות שמשם שורש נשמתו כי מכחיש הקוצין העליונים אם מגלחם עכ"ל הרי לך שכתב בסתם כל העומר יהיה נזהר ולא ביאר דיש היתר ביום מ"ח ובס' פרי ע"ח דפוס דובראוונא מצאתי כתוב מדברי מהרח"ו ז"ל וז"ל מורי זלה"ה לא היה מסתפר מער"פ עד ער"ש כלל ועיקר לא בר"ח ולא בל"ג לעומר וא"ל הטעם שלא לגלח בימים אלו כי כבר ידעת כי יש תיקון א' בגלגלתא והוא נק' עמר נקי ויש תיקון הב' הנק' טלא דבדולחא (א"מ כי בימים אלו מתעוררין אז גולגולתא דא"א עמר נקי שהם נ"ה דרדל"א שהם שערות א"א) (א"מ מצאתי בכ"י של מוהרח"ו ז"ל כי עמ"ר גי' קר"י עכ"ל וז"ס יו"ד פעמים ע"ב גי' עמ"ר במילוי כי הטפה בבחי' חסד כנודע. ואח"ך מצאתי בנע"ח נוף א' פ' בראשית על הזוהר וכ"כ בהדיא כנז'"ל ע"ש באורך) והנה סוד פסוק והעומר עשירית האיפה כי עמר גי' ש"י עלמין ומלא העומר וכתיב מלא העומר מן הרי מספר מ"ן עמ"ר הוא גימ' ארבע מאה עלמין דירתין צדיקייא ארבע מאות שקל כסף וכן ב"פ עמ"ר גי' כתר שהוא גלגולת והעמר נקי שהם השערות הם בכתר והנה העמ"ר עשירית האיפה הוא סוד אותיות פאה שהיא המל' הנק' אלהים והיא מדה יו"ד וזהו עשירית האפה. והנה רבי עקיבה היה דורש קוצין אלו בסוד כתרי אותיות ולכן לפי שמתו תלמידיו אסור להסתפר בימים אלו. עמ"ר גי' ש"י עולמות יש מאי"ן והוא יש מיששכר חמר גרם שבא בר"ע וזהו סוד אנשכנו כחמור והיה דורש תלי תלין של הלכות על כל קוץ וקוץ מע"י קוצתיו תלתלים הנרמזין בשערות היוצאין בשערות היוצא מן האי"ן שערי תורה לכן מתו כ"ד אלף כי לא קיימו את התורה הבא מן הי"ש וזהו להנחיל אוהבי י"ש המיוחדים לכן אלו שהפרידו מתו בימי העומר שהם מקור הי"ש לכן המספר וכחות השערות הנרמזים בי"ש שהוא עמ"ר והעמר לגלגולת מבחי' שערות העליונים לכן נרמזו בזורה גורן השעורים וזהו קציר שעורים עכ"ל ע"ש. וכתב שם מורי צמח ז"ל וז"ל הטעם שאין אנו נוהגים אבילות אלא שלא לגלח השערות הם דינים בסוד אלפין וגם צרופי אלהים שהוא דין המתחלף בא' שהם כ"ד כנודע והנה הרמז ההוא עמר לגלגולת דהיינו שהדבור וחשבון ועמר הוא בשערות הגלגולת ומנ"ל שהעומר הוא שערות דכתיב ושער ראשיה כעמר נקי והעמר חסר וא"ו והיינו עמר נקי עכ"ל:
84
פ״האיך שיהיה מוכח מן האמור דענין השערות לחוד וענין המוחין דנתקנים ע"י הספירה לחוד ונ"ל דענין השערות הוא דבר הנעשה מאליו בתשלום המ"ט יום ולא נעשה על ידינו בכח הספירה:
85
פ״וועל שאלה הג' בענין הגלוח בנשים הנה מצינו לרבינו זלה"ה בש' הכוונות דף פ"ה ע"ג שכתב וז"ל והנה כוונתנו עתה אינו אלא בבחי' אור המקיף להמשיכו ולהוציאו דרך מוצאות הפה ואחרי צאתו נעשה אור מקיף וזו היא סוד הברכה של ספירת העומר כי היא בבחי' דבור והבל היוצא דרך הפה והוא בחי' אור המקיף כי אור הפנימי היה נמשך בזמן ביהמ"ק ע"י הקרבת העומר והנה עתה שנתחרב בעוה"ר ואין בנו כח להמשיכי לכן אנחנו אומרים שהיא בחי' אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ביהמ"ק וכו' ועי"כ נתקן איזה תיקון בבחי' אור הפנימי ונמצא עיקר כל הכונה היא באור המקיף וכו' ובזה תבין טעם למה מצות ספירת העומר תלויה באנשים ולא בנשים והטעם הוא לפי שאין בחי' זו נעשית אלא בפי הזכר ז"א כנודע עכ"ל נמצא לפי סודן של דברים ספי' העומר לא שייכה בנשים אך כבר כתבנו ענין התי' הנעשה ע"י ספי' העומר הוא בפ"ע וענין השערות הוא בפ"ע וע"כ הגם דמצות הספי' לא שייכה בנשים ואין סופרים כלל עכ"ז גם הם צריך לשמור אזהרה זו של גלוח ואפי' אם יהיה הדבר אצלינו בספק בעבור כי לא נתפרש בדברי האר"י ז"ל להדיא עכ"ז הנה כלל גדול מסור בידינו שב ואל תעשה עדיף:
86
פ״זשאלה ילמדנו ביאור מ"ש בזוה"ק פרשת יתרו דף פ"ח ע"ב שבת שמא דקב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי מה הכוונה בזה ושכמ"ה: גם ילמדנו מה משמעות יאר צייט שקורין ליום הפטירה
87
פ״חתשובה מה שנראה לי לפרש בזה בס"ד הוא כי קדושת שבת העקרי יום ולילה כ"ד שעות אך יש לו תוספת קדושה מן החול שעה אחת מלפניו ושעה אחת מאחריו ושיעור זה הוא ע"ד משרז"ל חסידים הראשונים שוהין שעה אחת קודם שמתפללין ושעה אחת אחר שמתפללין ואין כאן מקום ביאורו. א"כ לפי"ז נעשה קדושת שבת משך כ"ו שעות כמנין שם הוי"ה ב"ה שעולה מספר כ"ו וזה החשבון של כ"ו נשלם מכח שני שעות התוספת שיש בשני צדדי השבת שהם שעה אחת מלפניו ושעה אחת מאחריו וז"ש שבת שמא דקב"ה שהוא בכיוון כנגד מספר שם הוי"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי פירוש נשלם מספר השם מכח צדדין שלו שהם שעה א' מכאן ושעה א' מכאן להשלים מספר כ"ו שעות שהם כנגד מספר שם הוי"ה ב"ה:
88
פ״טובאופן אחר יש לפרש בס"ד הנה השבת הוא יום ז' ומתחיל מן סוף יום ששי מכח התוספת שלפניו ומסתיים בליל יום א' מכח התוספת שלאחריו א"כ השתא תצרף מספר ששה ושבעה ואחד יהיה מספר י"ד. וידיע מ"ש רבינו האר"י ז"ל שם י"ה מן שם הוי"ה יש בו י"ד אותיות במילוי המילוי כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד. הרי אלו הם י"ד אותיות וכן אותיות ו"ה שבשם במילואם ומילוי מילואם יש בהם ג"כ י"ד אותיות כזה וי"ו יו"ד וי"ו ה"י יו"ד וז"ש שבת שהוא יום ז' הוא שמא דקב"ה שהוא שם י"ה שהוא שמא דקב"ה ומפרש איך הוא כנגד שם י"ה ופירש ואמר שמא דאיהו שלים מכל סטרוי ר"ל מכל צדדי השבת שהם יום ששי מכאן ויום ראשון מכאן:
89
צ׳או יובן קרוב לזה דידוע בשבת מתחילין הארותיו מן יום ד' ומסתיימים ביום ג' ולכן עושים הבדלה עד סוף יום ג' כנודע נמצא צדדין של השבת הוא יום ד' ה' וא"ו מכאן ויום א' ב' ג' מכאן ושבת באמצע. וע"כ צא וחשוב ד' ה' ו' גי' ט"ו ושבת שהוא ז' הרי כ"ב ויום א' ב' ג' שהם ששה הרי מספר כ"ח כמנין י"ד י"ד שיש בשם הוי"ה במילואו ומילוי מילואו שהם י"ד אותיות באותיות י"ה וי"ד אותיות באותיות ו"ה וכאמור וז"ש שמא דקב"ה הוא שם הוי"ה ופירש הענין שמא דאיהו שלים מכל סטרוי דהיינו שהוא מספר הימים שעומדים בצדדיו:
90
צ״אובאופן אחר נראה לפרש בס"ד כי ידוע שיש כ"ז אותיות התורה שהם כ"ב אותיות עם ה' אותיות מנצפך שהם אותיות כפולות וכל אלו הכ"ז אותיות הם כ"ז צינורות השפע שנפתחים בשבת להריק שפע ולכן אומרים פסוקי אשת חיל מי ימצא בקדוש ליל שבת שהם מיוסדים על אותיות אלפא ביתא גם כ"ז אומרים במוסף שבת אתה כוננת ע"ס אלפא ביתא. וידוע שכל אות ואות מן כ"ז אותיות התורה הנז' הוא כנגד הוי"ה אחת א"כ כ"ז אותיות הנז' הם כ"ז הויו"ת שעולה מספרם שבת כי כ"ז פעמים כ"ו עולה מספר שבת. והנה ידוע כי אלו הכ"ז אותיות ראשם אלף ואמצעם מי'ם וסופם תי'ו כי אותיות מנצפך נכללים בתוכם והוא סוד אמ'ת ולכן נרמזו אותיות אמ"ת בסוף הפרשה של שבת שהיא פרשת ויכלו המסיימת ברא אלהים לעשות ס"ת אמ"ת ואלו אותיות אמ"ת הם סת"ר שהוא ר"ת סו'ף תו'ך רא'ש כי התי"ו הוא סוף והמ"ם תו'ך והא' ראש ולכן אומרים במוצאי שבת יושב בסת'ר עליון שהוא ר"ת סו'ף תו'ך רא'ש ושבח זה קאי על השבת:
91
צ״בוידוע כי המ"ם שהיא באמצע אלפא ביתא היא מלכות וכנז' באותיות דרבי עקיבא ולכן גבי מלך ישראל כתיב מקרב אחיך תשים עליך מלך. וידוע כי עצמו של השבת הוא סוד מלכות ונמצא השבת הוא מ"ם שעומדת באמצע וי"ג אותיות יש מצד שמאל המ"ם ובזה נשלמו כ"ז אותיות שיש בהם כ"ז הויו"ת שעולה מספרם שבת וז"ש שבת שמא דקב"ה הוא שם הוי"ה ב"ה המשתלם בכל צינורות שהוא כ"ז הויו"ת שעולים מספר שבת ופירש שמא דאיהו שלים מכל סטרוי דשבת כי השבת הוא סוד מלכות שהיא אות מ"ם ונשלם בשפע מכל הצדדין שלו שהם י"ג אותיות מכאן וי"ג אותיות מכאן שכל אות יש בו הוי"ה אחת:
92
צ״גועט"ר אדוני אבי זלה"ה פירש ע"פ מ"ש רבינו האר"י ז"ל בש' הכוונות בכוונת טבילה של שבת שצריך לכוין אל ד' הוי"ות עסמ"ב ולג' אהי"ה במי' יודין וההי"ן ואלפין שעולה מספרם תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה הרי הכל מספר שבת עכ"ל בדף ס"ב ע"ב ובד' ע"ג ע"א ע"ש. נמצא לפי"ז שם שבת הם כנגד שמות הוי"ה ואהיה בכל המילואים שלהם וז"ש שבת שמא דקב"ה ואמר שמא דשלים מכל סטרוי ר"ל הוא שם דקב"ה השלם מכל סטרוי כלומר בכל המילואים שלו עכ"ד ז"ל:
93
צ״דוהגאון הרמ"ז ז"ל פירש השבת הוא סוד שם אל אדני דהיינו שם אל פשוט ושם אדנ"י במילואו שעולה תרע"א הרי סך הכל מספר שבת. עוד כתב שם ס"ג מלא דמלא עולה תרע"ד ועם כ"ח אותיות הרי מספר שבת עכ"ד. וכמדומה לי שיש עוד ביאורים בזה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
94
צ״הועל שאלה הב' ששאלת לבאר לך משמעות יא"צ שקורין ליום הפטירה דע כי מתחלה הייתי חושב כי אותיות אלו הם ר"ת ועשיתי להם נוטריקון אך אח"ך ראיתי להגאון מנשה בן ישראל בספרו נשמת חיים שהוא ס' קדמון קצת שכתב שם בפ' כ"ז וז"ל ובעל לויה לדרך בדף כ"ב כתב יערב נא שיחי עליך מה שהעירוני רעיוני לתרץ על חכמי ישראל שמרננים על המנהג שיש בארצותינו לומר קדיש ביום שמת בו אב ואם שקורין בלשון אשכנז יא"צ מידי שנה בשנה וכו' ע"ש נמצא תיבות אלו של יא"צ הם בלשון אשכנז אשר משמעותם על יום הפטירה ועי' בלבוש סי' קל"ג ס"א שכתב וז"ל ואם אירע לאדם באותו השבת יום מיתת אב אי אם שקורין יא"צ וכו' ע"ש:
95
צ״ושאלה מעיר רגנון יע"א אחד יש לו עשרים שנה משנפטר אם הבן צריך לעשות לו יאר צייט כנהוג בקדיש וצדקה והדלקת נר ולימוד למנוחתו. או אם די לו מה שעשה לו עד עשרים שנה.
96
צ״זתשובה יום יא"צ אין לו גבול בשנים ואפי' אם יחיה הבן מאה שנים אחר פטירת אביו או אמו צריך לעשות כל ימי חייו יום יא"צ למנוחת אביו או אמו כנהוג בענין קדיש ונר וצדקה ולימוד כפי יכלתו מפני כי נפש האדם אעפ"י שנפטרה מהעוה"ז וניצולה מכל עונש ונכנסה לג"ע אינה קונה שלימות העליות שלה בפעם אחת אלא עולה בהדרגות בזמנים חלוקים ויש נשמה שאפי' עד אלף שנים לא תגיע לכל המעלות שלה הראויות אליה ועולה במשך השנים עליה אחר עליה עד שתגיע לתכלית המעלה הראויה לה. וכבר מצינו שהעיד רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י ז"ל שהיה עושה יום יא"צ לאביו לומר קדיש בשביל עילוי לאביו אעפ"י שבאותו זמן שראהו מוהרח"ו ז"ל היה יותר משלשים שנה משנפטר אביו כי אביו נפטר בהיותו קטן וכנז' בעמק המלך וידוע כי אביו של רבינו האר"י ז"ל היה צדיק וחסיד גדול ונגלה אליו אליהי הנביא זכ"ל ועכ"ז כל ימיו של רבינו האר"י ז"ל היה נוהג כמנהג של יום יא"צ בשביל אביו והיינו טעמא בשביל העילוי שיתעלה מדרגה למדרגה נמצא אין גבול לזה אלא כל ימיו של הבן צריך לנהוג ביום יא"צ למנוחת אביו:
97
צ״חוגם דע כי מלבד העילוי שיהיה לנפש האדם אחר שנכנס לג"ע בהדרגות מדרגה אחר מדרגה הנה עוד יהיה לנפשו דין ומשפט בכל פעם שתעלה מדרגה למדרגה וכמ"ש רבינו מוהרח"ו ז"ל בס' הכוונות דף ע"ד ע"ד הגיד לי מורי ז"ל וכו' ע"ש וכ"כ עוד במ"א וא"כ תמיד יש תועלת לנפש האדם מכח מעשים טובים של בנו אפי' אחר מאה שנים ויותר:
98
צ״טלעיר יז'ד יע"א להח' הש' כר"ר שלמה הי"ו.
99
ק׳אשר שאלת לבאר לך בסידור תפלה במנחה של שבת נוסח תפלה בפ' ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכו' ויקבלון ממלכותא דהוא ינוקא עבדין וכל עמא דישראל וכו' ורצית שאבאר לך ההיא ינוקא עבדין מהו. דע כי מלאך מט"ט שהוא שר המלאכים ושולט ביצירה נקרא נער ונקרא עבד וכל מלאכים ונשמות אשר תחת ידו נקראים עבדין ועי' ילקוט ראובני סוף פ' בראשית דף כ"ו ע"ד בד"ה אליעזר עבד אברהם רומז למט"ט וכו' שכתב בשם עשרה מאמרות שהביא מזוה"ק דמט"ט יש לו ג' שמות זקן דכתיב זקן ביתו גבי אליעזר והיינו כשעולה לכסא הכבוד יכו' וכשחוזר לעולם היצירה נקרא נער וכו' ע"ש. עוד שם אח"ז בד"ה בהיות שיוסף וכו' הביא מן גלי רזייא וז"ל דמסטרא דעבד בא יוסף דאיהו חנוך ולעבד נמכר פירוש נמכר יוסף' בסטרא דעבדותא דלעילא דאיהו מט"ט ובשביל שנאסר יוסף בסטרא דעבדותא דלעילא קודם ששלטו בו הקלי' לא יכלו לו הקלי' ושלטו עליהם כל ימיו בכח דעבד דלעילא שהיה מט"ט שמר אותו מן פגע רע והיה מצליח בכל מעשה ידיו ולא לחנם נאמר והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו עכ"ל ע"ש:
100
ק״אומסדר התפלה הנז' הכי קאמר ויקבלון ממלכותא ( היא המל' דאצי') ההוא ינוקא הוא מט"ט הנק' נער שהוא בסוד היצירה וגם עבדין הם המלאכים ונשמות דאתו מסטריה הנקראים עבדין וכל עמא בית ישראל וגם נשמתם דהיא תאיבת וכו'. ודע כי אנחנו מעולם לא אמרנו תפלה הנז"ל כי אעפ"י שהיא כתובה בכל הסידורים של ספרדים ושל אשכנזים מ"מ כיון שהיא מתוקנת ע"ד הסוד חוששין שמא יש בה דברים שאינן מתוקנים כראוי יען כי אינה מתוקנת מחכמי הזוהר או מקובל מומחה כרבינו האר"י ז"ל אלא חכם מקובל אחרון סידר אותה:
101
ק״בואשר שאלת על אשר מצאת כתוב ביוסף לחוק הנדפס בחק לישראל בפרשת ויחי יום א' מוסר מס' חרדים שכתב פסוק תורה מתיר אסירי המלך. וכו' ולא ידעת מהו. דע כי זה הלשון הועתק מס' חרדים בטעות וכך הוא כתוב בס' חרדים ב' עסוק בתורה ג' עבודת המצות המתיר אסירי המלך וכו':
102
ק״גואשר שאלת לפרש לך ע"ז בגמ' נדה דף ב' מהר"ח דענוותן הוא מחית נפשיה לספק וחזי דמא ואנא לא אחזי. דע כי מראות הדמים של האשה לטהר או לטמא יש בהם חכמה נפלאה להבדיל בין דם לדם כי יש דם שמראהו הוא ספק בעיני האדם ולא ידע אם ישפוט עליו מראה טהור או ישפט עליו מראה טמא ודברים אלו תלוים במראה עיני החכם הרואה את הדם כפי מה שנראה לו ע"פ כללי החכמה של מראות הדמים אשר קבל מרבותיו ולא כל מוחא סביל דא ולא כל הרוצה ליטול את השם לטמא ולטהר יבא ויטול. וכאשר תמצא בגמ' דמציעא בפרק הפועלים דף פ"ד ע"ב בר"א בן רשב"י דאכל ושתי וברי ונפק לבית מדרשא אייתו לקמיה שיתין מיני דמא טהרינהו, הוו קא מרנני רבנן ואמרי ס"ד לית בהו חד ספק א"ל אם כמותי הוא יהיו כלם זכרים וכו' פירוש אפ' דכל מיני מראות אלו יש לו קבלה בהם מרבו שהם טהורים ולא היה בהם מין אחד אשר מראהו ספק בין טומאה לטהרה והוא טיהרו משיקול דעתו ואולי טעה ח"ו בדמיונו. ולכן אין כל חכם יכול להכניס עצמו במראות הדמים לטהר אלא אא"כ הוא חכם מומחה ומוסמך. ויש הרבה חכמים אעפ"י שיש להם ידיעה במראה הדמים אינם רוצים להכניס עצמם בזה להיטפל בהם כי יחושו שמא ישגו ויטעו בדמיונם. וע"ז בא ר"א ואמר מן הראוי שאתנהג במדת הענוה ולא אטפל במראות הדמים מאחר שדבר זה הוא מסור ביד גדולי חכמי ישראל אמנם עכ"ז אני מכניס עצמי בזה ואיטפל לראול כי אמרתי ומה ר"ח דעניו היה אפי"ה החזיק עצמו לבקי ומומחה ומחית נפשיה לספיקא לטהר או לטמא. כלו' כל מראה דם שאינו ברור לעיני כל אדם וצריך לח' ובקי להורות קורין אותו בתואר ספק וכמ"ש בגמ' דמציעא ס"ד דלא הוה בהו חד ספק כי הוא בגדר הספק אם זה המראה דומה לדם טהור או דומה לדם טמא ועכ"ז מחית נפשיה לטהרו או לטמאו ע"פ דעתו כאשר ישפוט עליו בחכמתו ואינו נוהג בענוה לומר מה אני שאתעסק בדברים אלו להתיר הספיקות של הדמים וכ"ש אני שאין לי מדת ענוה כמותו בשאר דברים שאין צריך למנוע עצמי מלראות אלא אראה ואורה בהם כאשר יורוני מן השמים כך הוא כוונת המאמר והרחבתי לך הדברים כאשר בקשת ממני במכתבך והיה זה שלום:
103
ק״דשלאה אחד שבא לו פחד בלבבו תמיד שכל שעה יתעורר הפחד בלבבו ואינו יודע למה הוא מפחד מה יעשה יורנו ושכמ"ה:
104
ק״התשובה תחלת הכל יזהר בקריאת שמע שחרית וערבית ושעל המטה שיקרא אותה בכונה ובמתון ועיין מגילה דף ג' ע"א:
105
ק״וגם יזהר שלא ירגיל להניח ידיו על נחיריו ושפתיו ועיין בגמרא דפסחים דף קי"ב ע"א:
106
ק״זגם יזהר בנט"י של שחרית ושל בית הכסא לעשותה ג"פ בסירוגין ובשופי וכן יזהר בנט"י אחר ההקזה ואחר גלוח ואחר נטילת צפרניו לעשותם ג"כ ג"פ בסירוגין ועיין פסחים דף קי"ב ע"א:
107
ק״חגם ירגיל לומר בלחש בכל עת משעות היום או משעות הלילה דברים אלו "עיזא דבי טבחי שמינא מינאי" וכן בעת שמתעורר הפחד בלבבו אז תכף ומיד יאמר דברים אלו ועיין בגמרא דמגילה דף ג' ע"א. גם ישתדל לתלות עליו שן של זאב:
108
ק״טגם יזהר לומר בכל יום בבוקר מזמור יושב בסתר עליון שלשה פעמים ויתחיל מן פסוק ויהי נועם. וכן יאמר ג"כ מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים שלשה פעמים וקודם שישן יאמר מזמורים אלו פעם אחת:
109
ק״יגם בכל תפלת העמידה הן בשבת הן בחול יאמר קודם אלהי נצור מזמור שיר למעלות אשא עיני אל ההרים:
110
קי״איזהר ללבוש טלית קטן כשר ובדוק:
111
קי״בגם יכתוב הסופר על קלף כשר שם נעורירון היוצא מן פסוק ויאמר אליהם ישראל אביהם וכו' ושם צדנלב"ש היוצא מן פסוק מעט צרי ומעט דבש וכו' ויתלה עליו ושמות אלו כתובים בשער הכונות לרבינו האר"י ז"ל אצל פטום הקטורת.
112
קי״גזה השאלה נשמטה מחלק יורה דעה
113
קי״דשאלה מפרס סופר שכתב ס"ת בגוילים שאינן מעובדים לשמן שנעבדו ע"י גוי אם כשרים לברך עליהם בצבור או אין לברך עליהם בצבור ופסולין הם. ואם הסופר אומר שאחר עבודן ע"י הגוי עבדתים עוד פעם אחרת בעפצא לשמן אם נאמן הסופר. ואם יש לברך עליהם בצבור או לאו יורנו המורה ושכמ"ה:
114
קי״התשובה מפורש יוצא בש"ע יו"ד סי' רע"א סעי' א' דבעינן עבוד לשמן בס"ת וכתב הש"ך ז"ל שם בס"ק א' וז"ל משמע דאם עבדו שלא לשמה אפי' בדיעבד פסול ואין לכתוב עליו ס"ת ומשמע דאפי' אם כתב עליו ס"ת פסול וכן משמע בש"ס פ' הנזקין גביה ההוא דאתא לקמיה לקמיה דרבי אבא וכו' וכן משמע בפוסקים אבל הרא"ש והטור הביאו תשובת הגאון שרבינו משה גאון פליג וכו' וכתבה הגאון הש"ך הילכך אם יש להם יכולת להחזיר יריעות הקלף לידי מתוח ולהעביר סיד לשמה הרי יצא ידי עבוד לשמה ואם אין יכולת לעשות כן ואין להם ס"ת אחרת ולא קלפים אחרים לכתוב עליו ס"ת כשרה יכתבו בו אעפ"י שאינו מעובד לשמה ויקראו בה בצבור ע"כ ומשמע דדעת הגאון הש"ך ז"ל לפסול בדיעבד ג"כ כדמשמע בגמ' וכסתמות דברי הפוס' ז"ל ולית לן לסמוך על סברת רבי משה גאון ז"ל כלל. גם הרב שו"ג ז"ל ס"ק וא"ו כתב מ"ש הש"ע וצריך שיהיו מעובדים לשמה הוא לעיכובא שגם בדיעבד פסול ואעפ"י שהרא"ש בשלהי הלכות ס"ת הביא סברת רבי משה גאון להתיר בשעת הדחק מ"מ חביריו חולקין עליו ושכן משמע מדפסל רבי אבא ס"ת זו וגנזו ואם איתא דבדיעבד כשר לא הוו"ל לפוסלו אע"ג דיש ס"ת אחר ולהפסיד שכר הסופר. וכן משמע מסתמיות הפוס' ז"ל דלית מאן דחש ליה להאי סברא כלל אפי' בשעת הדחק. לבד זה מצאתי ראיתי בש"ך דהביא לנו סברא זו אך לא להלכה ולא למעשה שהרי תחלת דברי פיהו שכן משמע מהש"ס הנז' ומן הפוס' שאף בדיעבד פסול עכ"ל:
115
קי״וגם הרב פני אריה ז"ל סי' נ"ב נשאל בקלף שקנה מן הגוי וכתב עליהם הסופר ותפרם בס"ת והחכם השואל חשב שיש מקום להתיר זה דהוי בדיעבד שכבר נכתבה ונתפרה בס"ת וסמך על ס' פרח משה אהרן ח"ב סי' ק"ה שכתב דאפי' לרבנן דתרי מתיבתא דמחמירי דבעינן עיבוד לשמה מ"מ מודו דבשעת הדחק שאין להם ס"ת אחרת יכולים לכתוב אף על הקלף שאינו מעובד לשמה וכל דבשעת הדחק כשר לכתחלה מהני נמי בדיעבד. והגאון המחבר ז"ל כתב לו שכבר בא מעשה הזה ממש לידו וציוה לסלק היריעות שלא נעבדו לשמן ולגנזן דדווקא כשאין שם ס"ת אחרת הוא שהתירו הגאונים לכתוב על קלף שאינו מעובד לשמה אעפ"י שהס"ת פסולה כדי שלא לבטל קריאת התורה בצבור וסמכו עצמם על מאמר הכתוב עת לעשות לה'. וכו'. וכן הוא מפורש בספר העתים שהביא הרא"ש ז"ל בה' ס"ת וכו' אבל היכא שיש ס"ת אחרת לקרות בו אסור לקרות בס"ת זו אפי' בדיעבד שכבר נכתבה ונפתרה שהרי פסולה היא והיא כחומש שמלמדין בה התינוקות. ותדע' שהרי חומרא זו דבעינן עיבוד לשמה לא למדנו אלא מהא דאמרינן בהנזקין ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו וכו' והתם דיעבד הוי שכבר נכתבה הס"ת ואפי"ה פסיל לה וכל הראיות שהביא בעל פרח מטה אהרן אינו אלא טעיות וכו' עכ"ד. וכן הסכימו כמה אחרונים לפסול גם בדיעבד וכן עיקר ואין צורך להאריך בזה:
116
קי״זהנה כי כן גוילים אלו הנז' בשאלה שלא נעבדו לשמה. אלא קנאם מעובדים מן הגוי אעפ"י שכבר כתב אותם הסופר אסור לקרות בס"ת זה בצבור. ואם יש להם ס"ת אחר כשר יקראו בו ואם אין להם ס"ת אחר יקנו ס"ת כשר ממקום אחר ורק אם אין להם ס"ת אחר וצריכים לקנות ממקום אחר אה"ן יקראו בס"ת זה בצבור עד שיביאו ס"ת כשר ממקום אחר אבל לא יברכו העולים ברכת התורה בשם ומלכות וכמ"ש בעלמא בענין שיש בו ספק ברכות:
117
קי״חומה שנזכר בשאלה שהסופר אומר אחר שקנאם מעובדים מן הגוי הוא עשה להם עבוד שני לשם ס"ת זה לא יועיל כלום כי הן אמת שכתב הרא"ש ז"ל מדברי הגאון בס' העתים וז"ל אבל אם יש להם יכולת להתזיר את יריעות הקלף לידי מתוח ולהעביר עליהם סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה עכ"ל הנה מפורש בדבריו שצריך שיחזיר את היריעה לידי מיתוח דהיינו לבטל כח העיבוד שעשה בו הגוי אבל אם נשאר בו כח העיבוד של הגוי והוא חוזר ומעבדו שנית אין עיבוד שני זה מתירו דהראיה שכתב אם יש להם יכולת להחזירו לידי מיתוח תחלה ואח"ך יעבדו שנית ולא כתב בסתם דסגי לעשות לו עיבוד שני דהוה משמע אפי' שישאר בכח העיבוד הראשון שבו כמות שהוא. והנה על הרוב נראה שזה הסופר דנידון השאלה לא החזירו תחלה לידי מיתוח להסיר ממנו הכח של עיבוד ראשון דהוי ע"י איזה המצאה שיעשה לו אלא שנשאר בכח עיבוד ראשון שבו ורק הניתו בעפצא פעם שנית ואם הדבר הוא כך כאשר אנחנו חושבין הנה זה לא הועיל כלום:
118
קי״טוכן פה עירנו בגדאד יע"א זה שנים רבות נודע לחכמי עירנו על רצועות של תפילין שהיו קונים עור מעובד מן הגויים ומניח עליו הישראל עפצא לעשות לו עבוד שני והסכימו כל החכמים דלא יועיל עבוד שני זה כיון שאינו מחזירו לידי מיתוח לבטל כח עבוד ראשון של הגוי ממנו והכריזו בבתי כנסיות שלא יברכו על התפילין עד שיחליפו הרצועות מעור מעובד לשמה וכן עשו:
119
ק״כוהנה ראיתי להגאון מהר"י ליב ז"ל בס' מאיל המלואים סי' ער"א פ"ו שכתב עיין בהרא"ש בה' ציצית שכתב וכן בעור של תפילין אם עבדן שלא לשמן ואח"ך גררן והחליקן לשמן אין מועיל להכשירם כי כבר נפסל בעיבוד שלא לשמו וכן בטוויית ציצית עכ"ל. ונראה לפק"ד דדווקא גררן ומחקן אח"ך הוא דלא מהני אבל אם יש יכולת להחזירן לידי מיתוח ע"י שמרככן במים ולהעביר עליהם מחדש סיד לשמה מהני דהרי כתב הרא"ש בשם ספר העתים לענין עיבוד שלא לשמה לסמוך על הרב משה גאון בשעת הדחק וכו' אבל אם יש לכם יכולת להחזיר את היריעות לידי מיתוח ולהעביר סיד לשמה הרי יצאתם ידי עבוד לשמה עכ"ל א"כ מבואר דבזה הוי עבוד לשמה אע"ג דכבר היתה עשויה אלא ר"ל דלא דמי דשאני התם דהיה רק כמ"ש שם לעיל מינה אפי' לא קמיח א"כ שפיר כשנותן אח"ך עליהם סיד לשמן הוי עבוד דהרי מתחלה לא היה עליו סיד כלל וכלל ואפי' קמיח לא הוי וא"כ שפיר כתב כשיכולין להביאן לידי מיתוח ולהעביר עליהם סיד לשמה יצאתם י"ח עבוד לשמה משא"כ בנ"ד שכבר היה מעובד כ"צ בסיד א"כ לא מהני אם נותן בהם סיד שנית לשמן:
120
קכ״אאלא דיש לעיין עפמ"ש הרמב"ם דעפצים הם מדברים המחזיקים את העור וא"כ ה"ה בסיד שלנו שעושין תמורת העפצים ג"כ מחזק את העור וא"כ אם בחוזר ושורן בסיד מעורב במים כענין שמקבלים חזוק טפי י"ל דמהני בעושה כן אח"ך לשמן וכו'. אלא דראיתי להר' בני יונה שכתב דהא דכתב בס' העתים האי תקנתא היינו עפ"י שטת רבי משה גאון דקלפים שלא לשמה כשרים וכיון דלדעתו אינו מצריך העבוד אלא לכתחלה לכך סגי בחוזר ומתחן ומעביר עליהם סיד משא"כ לדידן דקי"ל עורות שלא נעבדו לשמן פסולים אפי' בדיעבד ליתא להאי תקנתא עכ"ל אמנם לפענ"ד דבריו צ"ע אמ"ש דכתב כן לפי סברתו דהרי הדק לית ביה כלל סיד וא"כ שרי אפי' לדידן דהרי העיבוד הוא ע"י עפצים או סיד. ועוד. הרי כתב הרי יצאתם ידי עבוד לשמה משמע אפי' לרבנן דתרתי מתיבתא דפסלו בלא עבוד לשמה עכ"ד הגאון מהר"ם בס' הנז':
121
קכ״בנמצינו למדין דהגאון בני יונה ז"ל פקפק גם בהאי תקנתא דמחזירו תתלה לידי מיתוח לדידן דקי"ל דאינו מעובד לשמה פסול גם בדיעבד. אך הגאון מהר"ם ז"ל פקפק בדבר זה וס"ל דהתקנה זו אתי שפיר לכ"ע והאמת אתו בזה ואין עתה פנאי להאריך בזה:
122
קכ״גהנה כי כן זאת תורת העולה לענין הלכה בנידון השאלה הנז' דאם הסופר אומר שהיה מחזיר הגוילים ההם שהיה לוקחם מן הגוי לידי מיתוח שהיה שורה אותם במים בדרך אומנות באופן שהיה מסיר מהם כח העבוד הראשון של הגוי ואח"ך היה עושה להם עבוד שני כראוי לשמה אז ס"ת זה כשר ולא חיישינן לסברת הרב בני יונה הנז' לגנזו אבל אם הגוילים נשארו בכח עבוד ראשון שלא החזירם לידי מיתוח ורק הוא זורק עפצא אח"ך כדי להתירם אין זה מועיל להתירם על כן תחקרו ותדרשו על מעשה הסופר הנז' איך הוא היה עושה בעבוד שני זה שאומר ותודיעו לנו ואז נודיע לכם אם יועיל זה או לאו. ובענין הנאמנות ודאי הסופר נאמן אך אם נראה בעינים שהוא משקר ח"ו או שראיתם שיש בדבריו שינוי וסתירה תודיעו לנו הענין בפרטות ואז נודיע לכם מה שנראה לנו בזה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
123
